לחם רב (ל"לחם משנה") צט

דכיון דמן הדין אינו חייב מתנה הוא דיהיב ראובן לשמעון ואפילו הודה לו בפי' מהדר הדר ביה כיון דליכא קנין ודברי כ"ת בהא דשתיקה כהודאה נראה דהם לקוחים קצת מדברי הטור ח"מ סימן פ"א ודבריך באו כמעורבבים. ומפני שאין זה ענין לכאן כדכתיבנא איני בא להשיב עליהם ואם יחלוק הבעל דין ויאמר הרי כתב המרדכי בשם רב צמח גאון שכתב שם וששאלתם על ב' שהיו בפונדק ועבד חד מינייהו עסקא וכו' ואמר ליה לחבריה איתא וסייע בהדי וכו' אתי לקמיה דהלל הזקן אמר להו זילו שקלו ומנו ומאי דפייש לכו פלגו פלגא בעקב דאלמלא זוזי דהאיך לא הוה מטעי לגוי ואי לא הוה מטעי לגוי לא הוה פייש ע"כ. הכא נמי בנ"ד הרי סייעו וכי תימא שלא קראו לסייע וא"כ לא דמי להתם לא היא שאחר כן אמר בחסדך שתמנה אותם וא"כ הוי קראו לסייע וכפי רב צמח גאון חולקים ויכול שמעון המוחזק לומר קים לי תשובתו בהא דרב צמח לא פליג אהך ומיהו דכתב מהר"ם דדינא דרב צמח הוי שהישראל קנה מהגוי והטעהו במידה במשקל וזהו שאמר אלמלא זוזי דהאיך וכו' שלקח ממנו ונתן הגוי ר' אגוזים ד"מ במאה והוי כמו הולך לקבל מעות מהגוי וזהו שאמר זילו מדדו וכו' ומאי דפייש לכו כלומר מהסחורה שלקח זה שקלו והמותר שנתן הגוי תחלקוהו וה"ה אי הוי איפכא שהישראל נותן הסחורה והטעהו בפחות שהסחורה שוה ק' והטעהו במנין ונתן לו מאתים הוי הכי אבל הכא דהלך לפרוע והטעהו שנתן לו פחות ברשותא דמריה איתיה דכל היכא שאין אנו מוצאין בהפך דינו של מהר"ם בהדיא אין ספקו דרב צמח גאון מוציא מידי ודאי של מהר"ם כ"ש דלזה דרב צמח גאון כ"ע חולקין עליו: סוף דבר בהא סלקינן ובהא נחתינן שראובן פטור ולא מצי לעכב ליה שמעון ממונו ודי בזה לענין השאלה. קכו עוד שאל ממני כ"ת דבור א' בפ' אעפ"י שאם אמר הלואתו לפלוני פירש בקונט' וכו' קשה לי לפירוש הקונטריס דמשמע דלא שאני ליה בין הלואה למטבע בעין א"כ הא דאמרינן בפרק הזהב גבי פלוגתא דמטבע נעשה חליפין רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וחד אמר אין מטבע נעשה חליפין מסתיי' דרב הוא דאמר דאין נעשה חליפין דאי רב סבר דמטבע נעשה חליפין כ"ש דנקנה בחליפין דהכי משמע מסוגיא דהתם וכן כתבו התוספות שם גבי דבור אלא ש"מ דאין מטבע נעשה חליפין כתבו שם ומאן דאמר נעשה נמי אתותב דמדאינו נקנה כ"ש דאינו נעשה וכו' משמע מהתם דמיד נעשה כ"ש נקנה ואי איתא דרב סבר נעשה א"כ כ"ש דנקנה ואיך קאמר כאן כי רב משמיה דרב דהיכא דאמר הלואתו לפלוני דאע"ג דבברי לא מהני משום דאין מטבע נקנה בחליפין כש"מ מהני הא בברי נמי מהני דמטבע נקנה בחליפין אלא ודאי דסבר רב דאין מטבע נעשה חליפין וא"כ תסתיים. וי"ל דלעולם רש"י ז"ל ס"ל דיש לחלק בין מטבע להלואה וכ"ת מנא ליה לרש"י ז"ל דמקניא הלואה באגב י"ל מכח ההיא קושיא דהגוזל דהקשו התוספות דאיך כותבים הרשאה והוצרכו לדחוק עצמם ולומר דלא מהניא אלא להיות שליח וא"כ כד הוה אמרינן תסתיים ה"א דשאני בין מטבע בעין להלואה דלעולם דרב סבר מטבע נעשה חליפין ומ"מ שאני הלואה דאינה בעין אלא שקשה לי לזה כיון דעכ"פ אתה צריך לומר לרש"י ז"ל דיש לחלק בין הלואה למטבע א"כ מה הקשו לו התוספות דאמאי לא נקט מעותיו נימא דאי הוה נקט מעותיו ה"א דוקא מעות בעין דאיתא בברי בקנין אגב מקניא בש"מ אבל הלואה דליתא בברי בקנין אגב לא מקניא בש"מ ואם לא הבינו התוספות כן בדבריו שיש להם להקשות לו מה שהקשתי: עוד כתבו התוספות וא"ת הואיל ולא הוי מורשה אלא להיות שליח וכו' ויכולין היתומים לתבוע מן הנפקד וכו' קשה דמדהזכירו בהך קושיא ובתירוץ נפקד משמע דאית להו דהתם פקדון ולא גרסינן מסיק בה רב פפא וא"כ מאי קושיא ומאי תירוץ שייכא הא התם כיון דהוי פקדון ודאי דקני בקנין אגב דדוקא הלואה לא קני בקנין אגב אבל פקדון שייך ביה קנין אגב ולא מקשו התוספות ולא מידי ולא היו צריכים לתירוץ ההוא ואולי נאמר דכוונת התוספות במה שהזכירו נפקד בקושיא ובתירוץ לאו דוקא והוי כאלו אמרו לוה ודוחק: עוד כתבו ויש לומר כיון דאם היה הנפקד בא לפני ב"ד וכו' אין להקשות א"כ בלא תקנתא דאגב קרקע אמאי אית לן לומר אי שכיב ר' אבא וכו' הא ב"ד יגזרו לנפקד שיתן דאוקמיה לרבי אבא בחזקת קיים וכיון שכן פטור הנפקד די"ל דודאי אין ראוי לב"ד שיגזרו כן אלא כשבא בהרשאה דוקא דהקנהו להיות שליח אבל אי לא לא מסתייא הך טעמא דמוקמינן ליה חזקת קיים למרשה כדי שיגזרו עליו שיתן: עוד כתבו התוספות והשתא משמע קשה איך נקשר זה עם הקודם וי"ל דהתוספות הוקשה להם דבשלמא הא דרבי אלעזר ן' עזריה הוי אומדנא דהתוספת כתוב ומכח האומדנא אנו באים לומר דלא מהני כתיבה וכן בדר' שמעון שזורי אע"פ דלא אמר תנו מכח האומדנא אנו אומרים דהוי כמו תנו אבל הא דרב דאמר ארכבה תרי רכשי לא הוי אומדנא אלא שיש לנו לקיים הב' דברים סותרים דש"מ ודברי ולזה תירצו התוספות דהיה ראוי להיות מתנת ברי ודש"מ נימא דמעשה דהוה הכי הוה והך תירוצא הוי תירוצא אליבא דתוספות דהם סוברים דמילתא דלא מהניא בברי אפילו בקנין אגב כגון הלואה מהני בש"מ וא"כ ודאי דאזיל טפי רב בתר אומדנא כיון דמכח אומדנא אמר דאית לן לומר דהלואתו לפלוני דליתיה אפילו בקנין אגב בברי דאמדי' דעתיה כאן דנתן לו כח ש"מ וקני אבל לרש"י אינו מועיל כאן כ"כ האומדנא דלא מהני בש"מ אלא מאי דמהני בברי בקנין אגב: עוד כתבו התוספות אע"ג דגבי שודא שמעינן להו וכו' קשה אמאי הקשו זה לתירוץ ראשון דכיון דאית לן דרב ושמואל אזלי בתר אומדנא א"כ אמאי לא אזיל התם רב בתר אומדנא ואמר חלוקה ולא שודא. וגם איכא למידק אמאי כתבו התוספות דשודא הוי כפי' רבינו תם אפי' כפי' רש"י נימא דבהא פליגי רב ושמואל דלרב לא אזלינן התם בתר ההיא אומדנא כי היכי דאנו מוכרחים לומר דהתוספות ורש"י פליגי בההיא אומדנא דאם לא כן לפי' ר"ת נמי קשה אמאי לא עבדי ליה אומדנא כי הכא אלא דלא נהיר ליה ההיא אומדנא א"כ רב נמי נימא דלא נהיר ליה ההיא אומדנא וכל זה לאו מילתא היא וזיל קרי בי רב הוא דהתוס' לא הקשו כן אלא משום דהיו סברות הפוכות מסני כן לא הקשו לתירוץ ראשון דכיון דתרוויהו אזלי בתר אומדנא אע"ג דרב לא אזיל התם בתר אומדנא משמע ליה דהתם לאו אומדנא הוא אבל לתירוץ שני דרב אזיל כאן בתר אומדנא ושמואל לא אזיל והתם הוי סברא הפוכה דלשמואל הוי אומדנא ולרב לא זהו סברות הפוכות והוא דוחק: עוד איכא למידק בפשטא דשמעתא ועם התירוץ שנאמר לקושיא ההיא יפול הקושיא בדברי התוס' והוא דרב נחמן אמר כאן דאין הלכה כראב"ע משמע דלא אזיל בתר אומדנא ובפרק מי שמת דף קמ"ו על מתניתין דש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים מאן תנא דאזיל בתר אומדנא וקאמר רב נחמן דהוי רבי שמעון ן' מנסיא ורב ששת אמר דהוי ר' שמעון שזורי וקאמר התם דרב נחמן לא אמר רבי שמעון שזורי משום דהתם הוי אומדנא טפי דאמר כתבו והך אומדנא כר' שמעון ן' מנסיא וא"כ קשה דהא תלמודא מדמה לעיל הך אומדנא דר"א לדר' שמעון שזורי וא"כ ודאי דעדיף מאומדנא דר' שמעון ן' מנסיא דהא לרב נחמן ההיא דשזורי עדיף מדרבי שמעון ן' מנסיא ודוחק לומר דסוגיין כרב ששת דהלכה כרב נחמן בדיני וא"כ כיון דרב נחמן אית ליה בפ' יש נוחלין דף קל"ב דהלכה כר' שמעון ן' מנסיא דהוי אומדנא גריעה איך קאמר כאן הלכה כראב"ע וי"ל דודאי הא דר"א ן' עזריה גריעה מכולהו ומאי דקאמר לעיל דרבי נתן אמר הלכה משום דאזיל בתר אומדנא אף ע"ג דההיא אומדנא עדיפא וליכא למפשט להך אומדנא מ"מ כיון דהוא חזינן דאזיל בתר שום אומדנא ורב לא חזינן ליה דאזיל כלל לכך אמרינן דהוי ר' נתן וזהו שאמרו בגמרא דשמעינן ליה לרבי. נתן דאזיל בתר אומדנא ורב לא חזינן דאזיל אבל אומדנא דרבי אלעזר גריעה מכולהו ולכך רב נחמן אף ע"ג דפסק התם כר' שמעון בן מנסיא הכא אמר דלית הלכתא כר' אלעזר ן' עזריה ודבר זה הוא פשוט בעיני בתירוץ זאת ועם זה יפול לי קושיא קצת בדברי התוספות שכתבו בתירוץ הא' לאו לאפוקי מדשמואל וכו' דהא בסמוך פסק שמואל הלכה כר' אלעזר וכו' דאין זה הכרח דאע"ג דהתם אזיל בתר אומדנא הכא מצינן למימר דלא אזיל כמו שאנו מחלקין בין אומדנא לאומדנא אליבא דרב נחמן כדכתיבנא אלא שנאמר דמה שכתבו התוספות בהא אין זה הכרח גמור אלא כאלו אמר כיון דחזינן דאזיל שמואל בתר אומדנא בהא דרבי אלעזר ן' עזריה אין לומר כאן דלא אזיל: הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה. קכז שאלה שטר מכירת חזקה שכתוב בו שמכר המוכר לקונה חזקת ב' בתים וכו' וכתוב שם בכלל המכירה וז"ל ועם חלק האייאט אשר נגד פתח ביתו נסתפק השואל אם נדון לשון זה ליפוי המוכר ונאמר דלא מכר לו מן האייאט אלא מה שכנגד פתח ביתו של הקונה ולא השאר או דילמא כל זכות שיש לו באייאט מכר לו ומה שאמר אשר נגד פתח ביתו אינו אלא סימן לאייאט באיזה מקום הוא לכן אמר שהוא נגד פתח ביתו כלומר לפני ביתו ופי' נגד פתח ר"ל שהוא לפני ביתו שכן לשון אחר כתוב בשטר למטה מזה שכתוב שם וגם יהיה רשאי ראובן לעשות דרך ומעבר מהגארדאקי אשר נגד ביתו לגארדאקי של שמעון ופי' נגד ביתו האמור שם ע"כ פירוש הוא שלפני ביתו שמורה שזה הסופר קורא למה שלפני ביתו נגד ביתו ויש לנו לומר כן וליפות כח הקונה שנמצא כתוב בשטר ההוא דכל לישנא דלישתמע לתרי אנפי יהיה נדון ומובן לתועל' וליפוי כח הקונה ולתועלת וליפוי כח באי כחו ועוד דמוכר בעין יפה הוא מוכר על כל זה יבא דברו ושכרו כפול מן השמים: תשובה אע"ג דקיי"ל דמוכר בעין יפה הוא מוכר אין זה ענין לנ"ד דלא נאמר זה בכל הדברים דאם כן הא דקיי"ל בשלהי מנחות וכתבו הטור בח"מ סי' ר"ד האומר לחברו בית בבתי אני מוכר לך דנותן לו הפחות שבבתיו אמאי לא אמרינן התם מוכר בעין יפה הוא מוכר והמעולה מהם מכר אלא ודאי עיקר הדבר כדפי' רשב"ם פרק המוכר את הבית במשנה גבי פלוגתא דר' עקיבא ורבנן וז"ל דאפי' למ"ד מוכר בעין יפה הוא מוכר ה"מ במה שמפרש במכירתו מכר הכל ולא עכב לעצמו כלום ממה שמכר לחברו אבל למוכר יותר ממה שפירש לגבי הכי לא הוי וכו'. גם אני אומר כאן כשידענו מה הדבר שמכר אז נאמר ודאי שאותו הדבר מכרו בהחלט דלא נשאר לו דרך וכן אם מכר חצר ושייר לעצמו בית מכרו בהחלט ואינו למונעו שלא יאפיל עליו וכדכתב הר"י ברצלוני זכרונו לברכה כתבו הטור בסי' קנ"ד בסופו אבל כשלא ידענו הדבר שמכר אם הוא פחות או מעולה נאמר יד הלוקח על התחתונה והפחות מכר לו וחילוק זה ק"ל. ובכן נבא לנדון דידן ונאמר דמזה הטעם אין לזכות לקונה דאדרבה נפרש לשון השטר דלא מכר אלא מה שכנגד הפתח לבד: אבל מכל מקום נראה לי דיש לו זכות מטעמא אחרינא דכתב הרב בית יוסף ז"ל בח"מ סי' רי"ח בשם הר"ן גבי אומר לחברו שמוכר לו ארעתא שלי דאמרינן מיעוט רבים שנים ולא מכר לו אלא ב' ז"ל ומיהו אם אמר הקרקעות שלי או הקרקעות של פלוני כלם במשמע דכיון שהזכירם