לחם רב (ל"לחם משנה") צח

דטעמא דרש"י עיקר אם כן למדנו דלדברי רש"י גבי טעות דחשבון או דמקח הכל לבעל המעות דלרש"י לה מתפרשא ברייתא דהוסיפו לו אחד אלא במתנה דוקא ולא בטעות כדמשמע מדברי רש"י דבזה חלקו בגמ' בין דבר שיש לו קצבה לאין לו קצבה דכשויתר בדבר שאין לו קצבה מדעתו הוי לבעל המעות ובדבר שיש לו קצבה חולקין אבל בטעות ודאי דהוי לבעל המעות ואין חילוק בין דבר שיש לו קצבה לאין לו א"כ למדנו דדעת רש"י כדעת ר"ת ז"ל. וקשה על הרב מהר"י ן' לב ז"ל שכתב דאין לומר קים לי כר"ת דיחיד דהא רש"י סבר כוותיה אלא שעדיין קשה לי דהמרדכי כתב שרשב"ם פסק כר"י ז"ל גבי טעות חשבון דהכל לשליח לפני רש"י זקנו ז"ל ומדקאמר לפני רש"י זקנו ז"ל משמע דרש"י ז"ל הודה לו דהכל לשליח וכפי מה שאמרנו דלפי טעמו של רש"י הוי הכל לבעל המעות א"כ קשו דברי רש"י אהדדי וקושיא זו כעת צ"ע בעיני: עוד קשה לי על הרב מהר"י ן' לב ז"ל שכתב שם דכל הפוסקים סוברים דהכל לשליח דאינו כן דהא איכא דסברי דחולקין כדכתיבנ' וא"כ למה כתב שם דשואל שמעון כל המעות משום דכל הפוסקים סוברי' דהכל לשליח זולת ר"ת ז"ל הא אין יכול לשאול אלא חצייה דהא איכא פוסקים דסברי דחולקים ור"ת ז"ל מסייעם ומוסיף עוד דהכל לבעל המעות וא"כ לפחות בחצי יוכל המוחזק לומר קים לי כמ"ד דפלגו: הסברא הג' היא סברת ר"י ז"ל שכתבו התוס' בשמו דאית ליה דהכל לשליח ומשמע כוונתו דהוא מפרש שמעתתא דהוסיפו לו אחד וכו' דאיירי בטעות ודלא כרש"י ז"ל דמפרש דאיירי במתנה דשמעת' מוכחה דאיירי בטעות וכדדחו פי' רש"י ז"ל הגהות אשר"י יע"ש ומפני כן מפרש דאיירי בטעות אבל מ"מ מחלק בין טעות מקח לטעות חשבון דבטעות מקח חלקו בגמ' בין דבר שיש לו קצבה לדבר שאין לו קצבה כלומר אם הוא דבר שיש לו קצבה כגון שמוכרים ד' בזוז א' והוא נותן ה' אעפ"י שהיה ידוע שהם חמשה אלא שסבור שכך השער ה' בזוז א' אז ודאי חולקים וטעמא כדכתבו הגהות אשיר"י דלא מחמת מקח בא הטעות אלא מחמת מזל של שניהם כלומ' כיון דהוא דבר שאינו מצוי לטעות אבל דבר שנמכר באומד כגון טלית או חלוק דהוי דבר שאין לו קצבה אם טעה בו הכל לבעל המעות דמזלו של בעל המקח גרם וכדכתוב בהגהות אשר"י אבל כשהטעות הוא בחשבון כגון שמכר ה' בזוז מפני שטעה בחשבון שהיה סבור שהם ד' או ששלח לו לקבל מעו' מן הגוי ונתן לו יותר שטע' בחשבונו הוי הכל לשליח וטעמא רבה איכא נחלק ביניהם משום דכשאין הטעות בחשבון הוא סבור שהמעות שוות המקח אבל טעות שבחשבון היתרון דבר בפני עצמו הוא וכדכתבו התוס' ז"ל בשם ר"י ז"ל והוא הסברא שכתב הטור סימן קפ"ג בשם רבינו יונה ז"ל ודבריו מבוארים שם כמו שכתבתי. ואע"ג דכתב שם דגבי מקח אין חלוק בין שהוסיף מדעתו בין שטעה וכו' נראה לי דגבי מקח ג"כ אם טעה בחשבון כגון שנותן לו ה' בזיז כסבור שהם ד' ודאי שהדין כמו שכתבתי דמה לי טעות זה מהיכא דשלח לקבל מעות וטעה בחשבון הכל דבר א' ובודאי שהוא לשליח לדעת ר"י ור' יונה והרא"ש והביא ר"י ראיה לדבריו תדע דהא סברא הוא שאם היה רוצה היה מחזיר לגוי כל מה שהטעהו דזהו תימה לומ' שלא היה יכול להודיעו ולהחזיר לו ע"כ. וכתב על זה הרב מהר"י אדרבי בפסקיו סי' שפ"ג דסברא זו דחוקה דאדרבה תימה הוא לומר שיכול להודיעו ולהחזירו וכו' והביא ראיה מדברי הר"ם שכתב הטור בח"מ סימן קפ"ג דיקדש שם שמים בשלו ולא בשל אחרים ואינו יכול להחזירם ואני תמה עליו דמה הענין ההוא דהר"ם להא דר"י דהתם נתן מעות לשליח לפרוע ואם הגוי שכח לא יחזור על השליח אלא על המשלח שחייב לו ולכך מה לו לשליח להודיעו אם יזכור הגוי לא יוכל לתבוע ממנו כלל אלא מן המשלח וכיון שכן מפני מה רוצה להחזירם לו אי משום קדוש שם שמים יקדש שם שמים מממונו ולא משל אחרים אבל הכא היה מודיע לגוי שאם היה הגוי נזכר אינו חוזר אלא על המקבל וכדכתבו ההגהות טעמא לדברי ר"י והדבר פשוט מאד דיש לחלק כן הא דר"י לההיא דהר"ם: ועוד אני תמה עליו איך גזר שם אומר דהכל לבעל המעות להוציא ממון מיד המוחזק משוה חזרה דר"ת הא לדברי ר"י הסכימו רבים וגדולים רשב"ם שפסק כן לפני רש"י זקנו ז"ל והרא"ש שכת' שכן עיקר ורבי' יונה שכתב הטור ונמצא כמעט ר"ת יחיד וכמה רחוקה דעת הרב מהר"י ן' לב ז"ל מהרב מהר"י אדרבי ז"ל דהרב מהר"י ן' לב ז"ל כתב דדעת ר"ת דעת יחיד הוא ואפי' המוחזק לא יכול לומר קים לי כוותיה ודעת הר"י אדרבי ז"ל הוא דיספיק דעת ר"ת להוציא מיד המוחזק ולא יספיק דעת ר"י אפי' להחזיק: ועוד קשו דבריו מדידיה אדידיה דבסימן קי"א כתב וגם מה שטען וכו' ודאי דהדין עמו כמו שכתבו התוס' פ' אלמנה ניזונית וז"ל אם גנב או גזל והטעה וכו' תדע דהא סברא הוא שאם היה רוצה להחזיר וכו' וכן פסק הרא"ש בפסקיו וכן הביאו הטור סימן קפ"ג וכ"כ המרדכי שם וכו' וכן פירש הרשב"ם לפני רש"י ז"ל וכו' משמע דפסק כר"י משום דרבים סוברים כמותו וכדכתיבנא הפך מה שכתב בסי' שפ"ג לכן נראה בודאי דכדברי מהר"י ן' לב ז"ל עיקר דרוב הפוסקים מסכימים לדעת ר"י ור"ת יחיד הוא אלא שרש"י נראה דמסכים עמו כדכתיבנא לעיל. אך אמנה איני תוקע עצמי בדבר זה ממה שראיתי שהודה רש"י לרשב"ם כדכתיבנא לעיל בשם המרדכי שהורה לפניו כדברי ר"י. ורבינו ירוחם דבריו מעורבבים בדין זה שכתב בנתיב כ"א מחלוקת ר"י ור"ת ובנתיב כ"ח כתב דברי ר"ת לחוד מיהו הא לא קשה דאפשר דדעתו כדעת ר"ת ולכך סתם כר"ת בנתיב כ"ח ואף ע"ג דהרב ב"י בסי' קפ"ג כתב דבנתיב כ"א משמע דאית ליה כדברי הרא"ש אין זה מוכרח דלא כתב אלא שכתב הרא"ש דכדברי ר"י עיקר אבל לעולם שהוא סובר כר"ת. אבל מ"מ קשה מ"ש בנתיב כ"ח עצמו ראובן ששלח שמעון לקבל מעות מן הגוי וטעה הגוי וכו' כתבתיו בדיני גוי עם ישראל משמע דרצה לסמוך על מה שכתב שם דהיינו מחלוקת ר"י ור"ת ואח"כ כתב ראובן שנתן לשמעון וכו' וכתב ר"ת וכו' וכיון דדעתו לכתוב אח"כ דברי ר"ת לא היה לו לכתוב ראשונה שכתב המחלוקת בדיני גוי עם ישראל דמשמע שאינו רוצה לכתוב בנתיב ההוא אותו הדין: הכלל העולה דג' מחלוקות בדבר גבי טעות חשבון הא' דעת ר"ת ז"ל אחר חזרה דהכל לבעל המעות. הב' דעת ר"י ז"ל דהכל לשליח. הג' דעת העיטור ורב צמח ז"ל דחולקים. וכיון שכן אני אומר דהכל הולך אחר המוחזק אם השליח מוחזק יכול לומר קים לי כר"י וסייעתו דהכל לשליח ואם המשלח מוחזק שחייב לשליח ממקום אחר כגון מהלואה או פקדון או שום דבר בעולם יוכל לומר קים לי כעיטור ורב צמח ז"ל דחולקים אבל הא לא מצי למימר קים לי כר"ת ז"ל דהכל לבעל המעות דדעת יחיד הוא כדכ' הרב מהר"י ן' לב ז"ל והגם כי לכאורה רש"י מסכים עמו מ"מ לא ברירא לי מילתא כדכתיבנא לכך אני אומר דיוכל לומר קים לי דחולקין ויטול החצי: נאם הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קכה פום ממלל רברבן אמרת אלוה צרופה האי צורבא מרבנן זית רענן פריו למאכל ועלהו לתרופה. דמחדדן שמעתתיה גברא דמריה סייעיה וסכיניה חריפא. לו זרוע עם גבורה במלחמתה של תורה וחרבו שלופה. מי זה משה האיש איש האלהים ודבריו חיים סלת צפה על גבי נפה. כושל יקימון מליך הלא בספרתך משיבת נפש כי טריאק לגופא. מי כמוהו מורה שקיל וטרי מתון ומסיק חריף ומקשה מה מתוק מדבש יכאיב ויחבש החכם שלם ונעלה כה"ר משה עבס יצ"ו אלהים עמך ישלח עזרך כיש את נפשך נפש ברכה ונפשי כי לעפר שחה. כתבך כתבי הקדש טובים השנים האירו אל עבר פני פעם ופעמים תרי כמאה לבי ראה הוספות על השמועה את קולך שמעתי קול ענות גבירה הא גברא והא תיובתא מגדף בה ותמיה ליה טובא אל אברהם לאמר מאי טעמא שתוק מר איבעי ליה לאהדורי בעטו יורה נקוט מהא גאה גאה. אלהים חשבה לטובה אל אלהי הרוחות יודע תעלומות הביע ה' ראה. כי לא גבה לבי אף רוחי בקרבי שפיל ואזיל בשפל המדרגות ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות כאשר שליח עשה שליחותו ונתן בידי הכתב האחרון בהיותי חולה מחולי העינים חי אני כאשר קמתי ואתעודד השתדלתי בכל מאמצי כחי עד אשר בא הכתב הראשון לידי כי שליחא הוא דעוית השליח הראשון אשר לא נתנו לי ולא בא לידי עד עתה וכמה פעמים שאל השליח הראשון התשובה ואמרתי לו לכי תיתי אגרתא ולא שת לבו לשמור ולעשות שיגיע הכתב לידי ולתקן את אשר עותו ואתרע גביה חזקה דשליח עושה שליחותו והנני בא להשיב על ראשון ראשון: בדיק לן מר בההיא עובדא דראובן שהיה חייב ד' מאות דינרים לגוי ובא שמעון ומנאם והטעהו לגוי ובמקום הג' מאות שנתן לו ראובן לפרוע לגוי אמר ד' מאות והטעהו במאה דינרים וסייע שמעון שנתן כ"כ לבנים שהיה חסר לתשלום הפרעון כדי שילך הגוי ולא ירגיש בטעות ואמר לראובן ראה שהטעות נחלוק אני ואתה וראובן שתק ועתה בא שמעון שהוא מוחזק שחייב מעות לראובן ורוצה לגבות החצי מהטעות כאשר אמר לראובן שיחלוקו. והא שאלתא נראה לע"ד דאינה צריכה לפנים דודאי הכל לבעל המעות ולא מטעמא דכתב המרדכי דלא דמי לשאר מעות וכו' דהמרדכי לא איירי אלא בטעות יוקרא וזולא כדכתב כ"ת אלא מתוך תשובת מהר"ם פשוט דין זה כמו שהקשה כ"ת שכתב שם ומיהו נראה שאם מסר ישראל לחברו מאתים לשלם לגוי וכו' דאז ודאי המעות כל שעה ברשות המשלח ע"כ ועדיף נ"ד מההיא דמהר"ם דהתם יכול לומר במה שנשאר אני רוצה לזכות לעצמי ואעפ"כ קאמר הר"ם ז"ל דאינו יכול אבל הכא במאי זכי שליח ומאי פייש גביה דזכי הרי לא הטעהו אלא במאמר ולא פייש גביה מעות וההיא דכתב המרדכי בשם גאון דחולקים היינו דפייש אבל כי הא דנ"ד נראה לי דכ"ע מודו והא דכתב מהר"ם ומיהו נראה וכו' לאו לסברת ר"ת קאמר ליה דזה פשיטא ופשיטא דלא יעלה על דעת שום אדם לומר כן כדהקשה כ"ת דכיון דטפי מינה אמר ר"ת ז"ל דהכל לבעל המעות כ"ש כאן ומה חדש לנו אבל דבריו הם אפילו לר"י ז"ל דמהר"ם אית ליה סברת ר"י וכן כתב לעיל מיניה ומיהו לא דמי למתניתין וכו' והיינו כסברת ר"י ז"ל ומ"מ כתב ומיהו נראה וכו' משמע דבהא כ"ע מודו אפילו ר"י וא"כ לכ"ע הכל לבעל המעות והרבה תמהתי על כ"ת שבא לפשוט בעיא מהך לישנא דמהר"ם איך לא פשט לה כדכתיבנא אלא שדחה ואמר שפי' ומיהו לא הוי לר"ת ז"ל ומי הוא שיאמר כן או מה יועיל לנו שנאמר כן דסוף סוף עדיין לא הוכחנו שיסבור ר"י שהכל לבעל המעות כשנאמר דהך ומיהו הוי פי' אליבא דר"ת ז"ל וכ"ת נראה מדבריו שרצה להמלט מפי' זה כדי שלא נאמר שלר"י ז"ל הכל לבעל המעות דהיה נמשך כן לפי זה הפי' ולא ירדתי לסוף דעת כ"ת והעיקר ודאי שמ"ש מהר"ם ז"ל ומיהו הוי אליבא דכ"ע כמו שכתבתי ואפשיטא בעיין דהכל לבעל המעות. ומ"ש כ"ת דשתיקא כהודאה דמיא אינה ענין לכאן