לחם רב (ל"לחם משנה") ק

בה"א הידיעה שאמר הקרקעות הידועים משמע ואם אתה אומר שאינה אלא ב' אינם ידועים וכן כתב ה"ר יונה ז"ל: גם אני אומר בנ"ד דבשלמא אי אמרת דפירוש אשר נגד פתח ביתו הוא סימן לאייאט ומפרש האייאט ניחא ודאי דהדבר ידוע שמוכר לו כל חלק אשר לו באייאט שמוכר זה שותף עם אחר באייאט ומוכר לו כל חלק אשר לו באייאט ופירש לנו האייאט שהוא כנגד פתחו ועם זה הדבר ידוע ולא נשאר לנו ספק אבל אם תפרש דלשון אשר נגד לא קאי לסיים האייאט אלא לסיים החלק אם כן איך אתה מסיימו עדיין תבעי לך ח' אמות הם או י' או ט' דאינו מפרש בשטר שכל מה שנגד הפתח מוכר לו אלא אומר חלק אשר נגד הפתח וחלק אשר נגד הפתח יקרא בין שיהיה המקום מועט או מרובה ועוד אפילו לשון נגד אינו ברור דאפשר דמן הצד הוא נגד הפתח או תאמר דוקא ביושר אם כן אתה מסיימו בדבר שאינו ברור ואיך אתה מסיימו וזאת נראית בעיני ראיה שאין עליה תשובה: ועוד אני אומר לפחות הך לישנא לישתמע לתרי אנפי דלשון זה יסבול פירוש זה שכתבתי וכיון שכן הרי כתוב בשטר דכל לשון דלישתמע לתרי אנפי יהיה נדון לזכות הקונה וכי תימא שופרא דשערא הוא הרי כתב הטור בשם הרא"ש זכרונו לברכה בסימן ס"א דכל מה שנהגו הסופרים לכתוב כל מי שמקנה בסודר לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה וכי תימא אין דבר זה נהוג בכל השטרות שקצתם כותבים אותו וקצתם אין כותבים אותו וכבר כתב הרב בית יוסף ז"ל בסי' ע"א לתרץ דברי הטור כתירוץ קמא שתירץ דיש לחלק בין היכא שנהגו הכל לכתוב בן להיכא שקצתם נהגו כן היינו דוקא היכא שעדי השטר בפנינו ואומרים שכתבוהו בלא צווי הלוה וכדכתב שם העור אבל בנדון דידן דאין עדים לפנינו שיעידו כן נאמר דבצווי הלוה כתבוהו לכן אני אומר דזכה הלוקח בדינו הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי: הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קכח שאלה לאה אשת יעקב דרה בבית א' זה לה עשר שנים וזה לו כמו שנה שנפטר יעקב לב"ע ועתה בא ראובן ומוציא שטר מקנה שקנה הבית מלוי גיסו של יעקב קודם שיכנס לבית והיה זמן השטר מכר קודם לכניסת יעקב בבית כמו חדש ימים ולאה טוענת אם כנים הדברים שהיא שלך מדוע לא טענת בחיי יעקב אישי עמו ואם טענת כבר נתפשרת עמו וקנאה ממך הקנאה גמורה ואנכי ירשתי הבית הזאת מאישי בתורת כתובתי ובעד כתובתי מניתיה אצלי וזהו מה שירשתי ממנו על הכל ישיב גאוננו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים: תשובה הדין עם לאה דקיי"ל הבא מחמת ירושה אין צריך טענה כדאיתא בפרק חזקת וז"ל הטור בסימן קמ"ו ואם בא מחמת ירושה שטוען אני ירשתי ממורישי אין צריך טענה אחרת ובלבד שיביא עדים שדר בה המוריש אפילו יום אחד והוא ג' שנים או שדר בה המוריש שלש שנים והוא יום אחד ע"כ. וא"כ בנ"ד אף עפ"י שבודאי לאה אינה יכולה לבא מחמת ירושה שאינה יורשת לבעלה מ"מ יורשים של יעקב יבאו מחמת ירושה וטענינן להו כיון שמורישם דר שם שלש שנים בפני ראובן שחזר וקנאה מראובן וכיון דקרקע זה בחזקת יורשים הוא תוכל לאה לגבות כתובתה מקרקע זה המשועבד לכתובתה ואפילו יאמרו היורשים שהם יודעים שקרקע זה אינו של מורישם אלא משל ראובן אינם נאמנים בכך אם אין למורישם נכסים אחרים כדי שתוכל לאה לגבות כתובתה מהם דדילמא להפקיעם מכתובת לאה עושים כן וכמו שאמרו גבי מלוה שאומר על שטר שבידו שהוא פרוע שאינו נאמן אם הוא חייב לאחרים ואינם יכולים ליפרע אלא מזה השטר שאינו נאמן וכדכתב הטור בסימן מ"ז בח"מ כך הדברים נראים ברורים בעיני: אך אמנה יש מקום עיון שמצאתי להרא"ש תשובה סותרת כל דברנו בכלל צ"ט על ראובן שהיו לו בתים וכו' ואחר שמת נשאר שמעון בבתים וכו' ואח"כ יצאו בעלי חובות של שמעון לירד בבתים והיו טוענים שהבתים היו של שמעון מפני שהחזיק בהם שני חזקה וכתוב שם שבחיי שמעון ירדו לגבות מהבתים ועשו שומא והכרזה וכו' ואח"כ מת שמעון והשיב שם הרא"ש וז"ל מילתא דפשיטא היא שלא הפקיע זכות הבנות ולפסול שטרן מחמת שהניחו שמעון אביהם דר בבית כיון שהוא אינו טוען שקנה מהם דדוקא ליורש טענינן דיורש כרעיה דאבוה הוא ומוחזק בנכסים וטענינן ליה אבל ב"ח קיי"ל כרבא דאמר מכאן ולהבא הוא גובה והוא בא להוציא ואינו יכול להוציא אלא בטענה ברורה ודאית ולא טענינן ליה ע"כ: אם כן נפל פיתא בבירא דבנ"ד נמי לאה זו בעלת חוב שבאה לגבות כתובתה וכיון שיש כאן ראובן שמוציא שטר שהם שלו לא טענינן לה כדי שתגבה כתובתה דילמא יעקב בעלה חזר ולקח מראובן דאין טוענין לב"ח. אלא שעדיין במקומי אני עומד משום דיש תשובה להרא"ש סוף כלל צ"ח שנראה לכאורה סותרת לזו שכתב שם גבי ראובן שתבע לשמעון אחיו חלקו מהבתים וכו' ושמעון טוען שאמו החזיקה בהם והם שלה והוא רוצה לגבות מהם ת"ש זהובים שחייב לו אמו והשיב שם וז"ל אבל אם מתה האם ויש לשמעון עדים שאמו החזיקה בבתים חזקתה חזקה דכיון שאתם טוענים לכל בא מכחה או יורש או לוקח כל מה שהיתה היא טוענת אם היתה קיימת והיא יכולה לטעון קניתי הבתים מבני והחזקתי בהם שני חזקה וכו' הילכך שמעון שיש לו שטר על אמו בת"ש זהובים ונשתעבדו לו כל נכסיה טוענין לו מה שהיתה יכולה לטעון ויגבו ת"ש זהובים מנכסיה דכמו שטוענין ליורש וללוקח כך טוענין לבעל חוב שנשתעבדו לו הנכסים בחייה ע"כ משמע דטוענין לבע"ח הפך התשובה הקודמת ולתרץ השתי תשובות הנז' נראה בעיני דבתשובה הראשונה לא טענה אמו בחייה שלא לקחה מראובן בנה וא"כ נוכל לומר שאם היתה קיימת אפשר שהיא תטעון והיתה נאמנת וכיון שכן חזרו נכסים בחזקת אמו ולכך שמעון בא לגבות בשטרי מנכסי אמו דאין שם טענה לב"ח באמת אלא אמרינן דמה שאנו טוענין שאמו לקחה מראובן בנה הוא להעמיד הנכסים בחזקת יורשים דקי"ל דטוענין ליורש ואחר שהעתקנו הבתים והעמדנו אותם בחזקת יורשים אז ב"ח יגבה מהם וכדרך שכתבתי לעיל בתחלת התשובה ואע"פ שלבסוף בא הטענה לתועלת הב"ח מ"מ עיקרה אינה אלא להעמיד הנכסים בחזקת היורשים וא"כ הוי הא דטענינן ליורש באמת. אבל בתשובה האחרונה נראה שכבר שמעון בחייו הודה שהנכסים לא היו שלו דהכי משמע מדברי התשובה שכתב כיון שהוא אינו טוען שקנה משמע שבחייו כשעשו שומא והכרזה הוא לא טען שקנה וכיון שבחייו לא טען שקנה הרי לא נוכל להעמיד עוד בחזקת היורשים כדי שמהם נביא אותם לבעל חוב כמו שאמרנו בתשובה הראשונה מפני שכיון שאביהם הודה שלא לקחה בחייו א"כ אין להם שום זכות כלל אלא צריך אתה לומר שנטעון לב"ח ושיבואו הנכסים מיד שמעון לב"ח ונאמר דשמעון להפקיע מהב"ח אמר כן שלא קנאם אבל אנן טענינן לב"ח ונאמר שקנה הנכסים מהבנות כדי להעמיד אותם ביד הב"ח ועל זה כתב הרא"ש ז"ל דודאי אין לו כח לב"ח דלא דמי לתשובה הקודמת שנוכל להעמיד הנכסים בחזקת היורשים ומשם נביאם לבעל חוב: ואם כן ברד דהוא דומה לתשובת הקודמת שיעקב לא טען בחייו שלא קנה הבתים מראובן נוכל לומר דקנאם אחר כך מראובן והנכסים בחזקת היורשים ולכך היא גובה כתובתה זה עלה בידי לתרץ אלו התשובות והוא תירוץ נכון בעיני: ואם כן זכינו לדון שהדין עם לאה דהוא דומה לתשובה ראשונה של הרא"ש וכ"ת עדיין יש רעותא בנ"ד דכפי מה שהוגד לי יעקב נכנס בבית מחמת גיסו שנתנה או שמכרה לו וכיון שאחר כך נתגלה שגיסו מכרה לראובן קודם נאמר דמה שדר בו עד עתה לא דר אלא מכח גיסו ואין חזקתו חזקה ומעולם לא נאמר דקנאה מראובן כיון דיש לנו לתלות חזקתו בסבה הראשונה לזה נאמר דהרב רבינו ירוחם במשרים נתיב כ"ו ח"ג כתב תשובה להרא"ש כיוצא בנדון דידן שכתב שם ראובן שמכר לשמעון פרדס ומת שמעון ואחר כמה שנים יצא שטר מתנה שנתנו ראובן לבנו חנוך קודם המכירה כתב הרא"ש בתשובה טוענין ליורשי לוקח כי חזר שמעון וקנאה מחנוך וכו' הרי שם דאע"פ שנוכל לומר שלא החזיק אלא מכח המכירה שעשה לו ראובן והוציא חנוך שטר שכתבו לו ראובן קודם נאמר דלקח אח"כ מחנוך כיון שהחזיק ולא מיחה חנוך ה"ה והוא הטעם בנ"ד דכיון שהחזיק יעקב ולא מיחה ראובן נאמר דאח"כ קנאו ממנו נמצינו למדין שהדין עם לאה הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי: הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קכט ראיתי דברי החכם השלם הפוסק ובודאי שכל דבריו ברורים שאין לחתן חזקה בנכסי חמיו וא"כ אין ליתום חתן ראובן חזקה כלל מכח אביו אבל מ"מ זכה הח' הפוסק ליתום מפני שכיון שחתן ראובן קנה המולקי' מהתוגר ובהסכמות כתוב שכל מי שקונה מולקי' מהתוגר שיפרע דמי שווי החזקה לבעל החזקה א"כ לא נשאר לראובן אצל חתנו אלא מלוה על פה שהיה לו לפרוע דמי החזקה וכיון שכן היה יכול לטעון פרעתי כדין מלוה על פה וטענינן ליתום של חתן ראובן מה שהיה אביו יכול לטעון זה כלל דברי החכם השלם הפוסק נר"ו: ויש בזה מקום עיון אם נדון הדבר כמלוה על פה או דילמא מ"מ החזקות כדין קרקע דיינינן להו ואפילו למאן דדאין להו כדין מטלטל אינו נאמן לומר לקחתיה ממך ונתתי לך הדמים וכדכתב הרב מהריב"ל בריש כלל ז' מהסכמות ח"א ומצאתי לרב ב"י בטור ח"מ סי' קצ"א גבי כותב שטר מכירה והלוקח טוען שנתן המעות שכתב שם בשם רבינו ירוחם וז"ל וכתב הרשב"א במקום שכותבין ואח"כ נותנין דמים על הלוקח להביא ראיה שנתן וכו' ובמקום שנותנין ואח"כ כותבין וכתוב בשטר שהודה שקבל על המוכר להביא ראיה שלא קבל וראיה מסוף פ' בתרא דכתובות וכו' ורבינו האיי כתב שאין הלוקח נאמן לו' נתתי וראשון עיקר וכן מוכח בפ' מי שמת ע"כ נר' מדברי רבי' ירוחם דהרשב"א מחלק בין אתרא דיהבי ואח"כ כתבי לאתר' דכתבי והדר יהבי כדפלגי' בפ' ב' דייני גזרו' בפלוגתא דאדמון ורבנן ורבינו האיי אינו מחלק אלא בכל גוונא אינו נאמן הלוקח לומר נתתי ותימה. גדול הוא כי הרב ב"י כתב שם בסמוך תשוב' להרשב"א בהפך ממ"ש רבינו ירוחם בשמו ששאלוהו על סברא של רבינו האיי והשיב מסתברא שכל מקום שכותבין וכו' ומ"מ אין דינם עולה יפה וכו' משמע משם בהדיא שהוא מפרש דברי רבינו האיי דקאמר דאין הלוקח נאמן דהיינו באתרא דכתבי והדר יהבי אבל היכא דיהבי והדר כתבי לא אמר רבינו האיי ועל זה כתב שאין דינו עולה יפה דבכל גוונא בין אתרא דכתבי והדר יהבי בין אתרא דיהבי והדר כתבי הלוקח נאמן נמצאו דברי הרשב"א ורבינו האיי חלוקים ממה שכתב רבינו ירוחם בשמם דרבינו ירוחם ייחס להרשב"א מה שמפרש הרשב"א דברי רבי' האיי וסובר דרבינו האיי סובר דבכל גוונא אינו נאמן: אמת דאיכא לאתמוהי על הרשב"א שייחס לרבינו האיי דאיירי באתרא דכתבי והדר יהבי איך דחה דבריו מההיא ברייתא דפ' מי שמת דאמרה דהיכא דאמר מוכר לא נתת. לי הדמים אינו נאמן נימא דברייתא איירי באתרא דיהבי והדר כתבי ולר' ירוחם שייחס להרשב"א דמחלק בין יהבי והדר כתבי לכתבי והדר יהבי וכתב על זה דעיקר מכח ההיא דפ' מי שמת ניחא דהביא ראיה אלימתא מהתם דבשלמא אי לוקח נאמן היכא דיהבי והדר כתבי מתוקמא ההיא ברייתא דפ' מי שמת בהכי אבל אי כדברי