לחם רב (ל"לחם משנה") צד

לשכר הם שותפים להפסד ואדעתא דהכי נשתתפו שכל ריוח והפסד שיבא מחמת השותפות שיחלוקו וכיון שעלילה זו מחמת שותפות היא ודאי דחייב לסייע השותף דכבולעו כך פולטו וכמו שכתב בסי' קכ"ד: עוד נתקשו דבריו אצלי מה שכתב בסי' רצ"ב דדינא דהרא"ש הוי שנהנה השותף ולא הוי עלילה אבל בנדון דידיה שלא הגיע הנאה לשותפים מה להם לשותפים לפרוע מזלו גרם ע"כ משמע מההיא דאית ליה דעלילה הוי כשביה ובסי' רי"ב בענין עלילת השמן לא משמע הכי אלא דדוקא דטעמא משום שכבר חלקו לכך אינו חייב לסייע אבל אם לא חלקו דהיה חייב לסייע בעלילה משמע דלא ס"ל בסי' רי"ב דעלילה כשביה אלא שאין זו קושיא דבסי' רצ"ב לא כתב כן מורי ז"ל אלא בדרך וכי תימא אבל אפשר דלענין דינא אית ליה כמו שכתב בסי' רי"ב דעלילה לא הוי כשביה וחייב השותף לסייע אלא א"כ חלקו סתמא דאז מחלו זה לזה כמו שכתב בסי' רי"ב וכיון שכן לא למדנו מדברי מורי מהך תשובה כמו שחשב השואל דעלילה אית ליה דדינו כשביה אלא לא כתב כאן אלא בדרך וכ"ת ולעולם דאית ליה דעלילה לא הוי כשביה וכמו שכתב הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו בפסקיו סימן נ"ו עם היות שנתקשו אצלי דבריו שבסימן פ"ה נראה שכתב בהפך דשם כתב דיהודה אינו חייב לסייע בעלילה אף ע"פ שהיה שם ואמאי אפילו שלא יועיל התנאי שעשה כמ"ש שם תיפוק ליה דחייב יהודה לסייע משום דהעלילה היתה מחמת השותפות וחייב לסייע כמו שכתב בסי' נ"ו וכבר כתבתי בפסק אחר טעם נכון ליישב דבריו דשאני בסימן פ"ה דאותה העלילה היה אפשר להעליל אותה לכל א' מן השותפים וכיון דחלקו סתמא ודאי דמחלו זה לזה דבההיא הנאה דחבירו מוחל לו דאם יעלילו עליו יפרע הוא לבדו מחיל נמי איהו לחבירו דאם יעלילו עליו יפרע הוא הכל ולא יסייע לו חבירו אבל ההיא דסימן נ"ו משטמת השר לא היה אלא לשותף הנושא ונותן והעלילה לא היה ראוי להעליל אלא עליו לבד וכיון שכן עלילה כזאת אין לומר בה דבההיא הנאה דחברי' מחיל ליה איהו נמי מחיל לחברי' דכיון דאי אפשר לבא עלילה כזו על חבירו אלא עליו וא"כ לא מחל ליה חבריה מידי ואיהו נמי לא מחיל לחבריה ואע"פ שחלקו חייב חבירו לסייע והדבר נכון בעיני אם היתה כוונת הרב הנז' כן אבל נשאתי ונתתי עם כבוד חכמתו ומדבריו נראה שאין כוונתו כן והוא תירוץ באופן אחר ליישב דבריו: ומ"מ בנ"ד אני אומר דהדבר מסופק מאד בעיני אם חייב השותף לסייע לראובן בעלילה דאע"פ דיש לחלק בין עלילה לשביה וכמו שכתב הרב הכהן נר"ו ודברי מורי ז"ל אפשר דהם כן ולא כתב הפך מזה בסימן רצ"ב אלא בדרך וכ"ת כדכתיבנא ואם עדיין לא חלקו ראובן עם השותף אפשר לדבריו דחייב לסייע השותף למה שהוציא מ"מ האי עלילה לא דמיא להנהו עלילות שבאו עליהם השאלות דהרב מורי ז"ל והרב הכהן נר"ו דהתם העלילות הם מחמת ממון עסק השותפות כגון ההיא דמשטמת השר שמפני שלא רצה ליקח המשי ביוקר בא לו כן וכן ההיא דסי' רי"ב מהשמן שקנו וכן ההיא דסימן קכ"ד אבל הך דהכא לא הוי מחמת ממון השותפות אלא מחמת ארגאט א' שהיה הולך לצורך השותפות נתפס ראובן ואפשר דאין זו בגוף השותפות עצמו והוא דבר רחוק ואפשר לדמותו לשביה ויש פנים לחלוק לזה לכן אמרתי טוב הדבר לפשר ביניהם הנלע"ד כתבתי וחתמתי: הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קיט שאלה ראובן ושמעון עשו שותפות בעסק הסחורות בעד משך שלש שנים רצופים והתנו ביניהם בשעת השותפות תנאים ככתוב בשטר השותפות אשר בידם. ובכלל החיובים והתנאים נתחייבו להשתדל בכל מאמצי כח לתועלת השותפות הנז' להרחיק את הנזק ולקרב התועלת וכל צד ריוח ותועלת שיבא הכל יהיה לחשבון השותפות הנז' בין שיבא בדרך סחורה ועסק בין בדרך סרסור בין בדרך הלואה מצד ומחמת החברה והשותפות הנז' בין בדרך מציאה הכל יהיה לחשבון השותפות הנז'. עוד נתחייבו שלא יהיה רשאי שום אחד מהם לשחק אפילו משום לבן אחד בשום מין ממיני שחוק שיהיה לא באמת ולא בהיתול לא ע"י עצמו ולא על ידי אחר בשום צד ואופן בעולם לבד זה אם יטילו שום אריפה של פאפיליקוש ויהיה לחשבון השותפות. עוד נתחייבו שלא לצאת ערב לשום נברא בעולם בשום צד ואופן לבד איש לחבירו יש להם רשות לצאת ערב אף שלא יהיה לצורך השותפות אבל לנברא אחר בעולם לא לא בפראנקיא' ולא בתוגרמה. עוד נתחייבו ללכת בנאמנות גמורה ושלא להעלים אפילו פרוטה אחת איש מעיני חבירו וללכת בלב תמים איש עם רעהו ושלא יוכל שום אחד מהם לעשות שום שותפות עם אדם אחר בעולם בין בפראנקיאה בין בתוגרמה על כל התנאים והחיובים הנ"ל נשבענו כל אחד לדעת חברו ועל דעת המב"ה בלי ערמה מרמה ותחבולה לגמור ולעשות ולקיים כל הנ"ל עד סוף הזמן הנז' בביטול כל מיני ואופני מודעי עד סופן ובפסול כל מיני עדי מודעי. ואחרי שנכתב ונחתם שטר התנאים הנז' עלתה הסכמתם והלך ראובן הנז' לעמוד בפראנקיאה להתעסק שם בעד ובשם השותפות הנ"ל ובעומדו שם לא עברו ימים מועטים עד כי יצא ממחיצתו ופרץ גדר וסיג השותפות ועבר ברית חלף חק השבועה החמורה הנ"ל ויצא ערב שם בעד יהודה עד כי גרם ועשה פסידא גדולה עד כי בא והגיע ראובן הנז' עד שברים. זאת ועוד מלאו לבו לעבור על שבועתו לשחק שם בכל אות נפשו והלך בשרירות לבו. ויהי כראות שמעון כן כי ראובן הנז' חלל בריתו ושבועתו פעמים שלש וגרם הפסד ונזק גדול כנז' עמד ביתר הפלטה אשר בידו ובקש להתעסק לבדו נפרד מהשותפות הנז' באומרו כי חבר ראובן קדם והתחיל בפורענות ובטל השבועה פעם ופעמים בפרט בדברים וענינים שהם עקר ויסוד שהשותפות תלוי בהם ומאז נתפרדה החבילה לגמרי ובודאי כי אדעתא דהכי לא נשבעו מתחלה. עתה יורנו מורנו אם יש טעם בדברי שמעון ויפה עשה במה שעשה והוא פטור ומותר מן השבועה שלא להתעסק נפרד מן השותפות כנז' גם יורנו מורנו אם יהיה ראובן הנז' נאמן על פי פנקסו לבא נגד שמעון כדרך הסוחרים לפחות על ידי שבועה או שמא אינו נאמן עליו בשום צד אפילו על ידי שבועה ויכול שמעון לומר לו את לא מהמנת לי לא ע"פ פנקסך ולא על ידי שבועתך אחרי כי נודע לכל ונתפרסם לעולם שעברת על שבועתך פעם ופעמים על שני דברים הנז' לעיל על הכל יבא דברו הטוב ועליו תבא ברכת טוב ע"כ: תשובה על השאלה הראשונה פשיטא ופשיטא יותר מביעתא בכותחא דשמעון פטור משבועתו כיון דראובן עבר ואע"ג דאין ראיה כל כך מההיא תשובה דהרא"ש דכתב בכלל ח' דהיכא דנשבעו להלך יחד לארץ ישראל דאם לא הלך הא' פטור דשאני התם דאמרו בפירוש בשבועתם דילכו יחד בחברה אחת דכיון דפרשו כן ודאי דאם לא הלך האחד פטור השני ומה גם דבאותה השאלה כתוב דגלו דעתם בפי' בלשון השטר שעל דעת ללכת בחברה א' עושים כן אבל שנים שנשבעו לעשות דבר א' ולא אמרו יחד מנא לן דכשיעבור הא' פטור חבירו מ"מ הרי כתב רבינו ירוחם ז"ל בנתיב י"ד חלק ח' וז"ל שנים שנשבעו לעשות דבר אחד והא' מהם עבר על השבועה הב' פעור ע"כ והרב ב"י בסי' רל"ח בטור יו"ד כתב שדבריו נכונים בטעמם ומשם למדנו דבכל ענין שנשבעי' שנים יחד לעשותו אדעתא דהכי נשבעו שיעשו אותם שניהם אע"פ שלא פרשו בפירוש כך וכיון שעבר הא' הב' פטור וא"כ בנ"ד נתבטל ודאי השותפות כיון דעבר ראובן על התנאים הכתובים ומה שהם עיקר השותפות ובודאי דאדעתא דהכי לא נשבע שמעון וא"כ מה שעשה שמעון שנתעסק לעצמו כדין עשה ולא עבר כלל כיון ששותפו עבר על תנאי א' מהשותפות אע"פ שראובן לא עבר באותו ענין עצמו ששמעון עובר לא איכפת לן דבודאי כולה חדא מילתא דהכל הוא קיום השותפות וכיון שעבר תנאי אחד נתבטל הכל וזה פשוט מאד: אבל מה שיש לדקדק הוא דאע"ג דשמעון פטור מהשבועה מ"מ המעות שנשארו בידו ממין השותפות הם ומאן פלג ליה והיה לו לחלוק בפני ב"ד וכדאמרי' באיזהו נשך בעובדא דתרי כותאי וכיון שלא חלק בב"ד לא עשה ולא כלום וכדכתב הטור בח"מ סימן קע"ו וא"כ כל מה שהרויח הכל לאמצע דנהי דנתבטל השותפות מפני שעבר ראובן על התנאי וגרם היזק לשותפות מ"מ ה"ז כעבר זמן השותפות דאמרי' ליה מאן פלג לך וצריך לחלוק בב"ד ואין לומר דכיון דעבר ראובן על שבועתו ונתבטל התנאי גרוע מעבר זמן השותפות דאין סברא לומר כן דמ"מ איכא טעמא דמאן פלג לך אלא לתרץ זה אומר דכפי המובן מדברי השאלה גרם ראובן נזק גדול לשמעון ואפילו אם בשיעור הנזק שעשה ראובן לשמעון לא יהיה לו חלק ביתר הפלטה שנשאר ביד שמעון אלא הכל יהיה חלקו של שמעון מפני שהא' כבר אבד ממונו אין לומר מאן פלג לך ואין לומר דהיה לו לילך לב"ד שישערו הנזק ויראו אם יהיה מגיע לראובן שום חלק ביתר הפלטה אשר ביד שמעון דכיון דאנו רואין עכשיו שהדבר כן הוא איגלאי מילתא למפרע דהכל היה חלק שמעון ואין לראובן כלום בו ואין לומר מאן פלג לך כיון שאין לו בו חלק כלל ובשלמא אם יהיה לו ביתר הפלטה שום חלק קטן ודאי דאיכא טעמא דמאן פלג לך אבל כיון דישערו ב"ד עכשיו הנזק ויראו שאין לראובן חלק במה שנשאר לשמעון ודאי דהדין עמו ולא שייך טעמא דמאן פלג כנ"ל הדברים מסברא ודי בזה לשאלה ראשונה: ועל השאלה הב' בפרק כל הנשבעין על מתניתין שכנגדו חשוד על השבועה כיצד וכו' הקשו בגמרא וליהוי נמי שבועת ביטוי ותירצו כי קתני שבועה דכי קא משתבע בשקרא קא משתבע אבל שבועת ביטוי דאיכא למימר דבקושטא קא משתבע לא קתני ע"כ ופירש"י דאפילו עבר עליה שכפאו יצרו אינו חשוד בכך על השבועה שלא הוציא שקר מפיו ע"כ. ולפי דבריו חשוד בשבועה דלהבא אינו חשוד בשבועה דלשעבר אבל התוספות פירשו בשם ר"ת דפסול הוא ומאי דקאמר בגמרא לא קתני הוא דמתניתין לא מיירי במאי דאיכא למימר דבקושטא משתבע והריב"ש בסי' שי"א כתב שהרמב"ן ז"ל והרבה מן האחרונים מסכימים לדעת רש"י ז"ל והוא ז"ל כתב שם הכרעה שלישית וז"ל ולי נראה להכריע דנשבע שלא לאכול ואכל הרי הוא חייב מלקות ורשע הוא ופסול לעדות ולשבועה אבל נשבע לאכול או לפרוע ולא עשה כיון דאינו חייב מלקות דלא עביד מעשה אינו פסול לעדות ולשבועה והא דלא קתני במתני' שבועת ביטוי להבא בשלא אוכל ואכל משום דלא פסיקא ליה בכל שבועת ביטוי להבא וכן נראה דעת הרמב"ם שכתב בפרק ב' מהלכות טוען ונטען שכל הפסול לעדות משום עבירה הרי הוא חשוד על השבועה ובפ"י מהלכות עדות כתב איזהו רשע כל שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות וכו' ע"כ ודבריו תמוהים אצלי חדא דכמאן מפרש לשמעתא לפי הכרעתו אי כפירש"י ז"ל דמאי דקאמר לא קתני ר"ל שאין הדין כמשנתנו משום דאיכא למימר דבקושטא משתבע ומשום הכי אינו חשוד א"כ אפי' היכא דנשבע שלא לאכול ואכל כיון דאיכא הך טעמא דבקושטא קא משתבע אינו חשוד ואם מפרש כפי' ר"ת ור"ל מתניתין לא מיירי בהכי א"כ מה הוקשה לי דאמאי לא קתני שבועת ביטוי להבא היכא דנשבע שלא לאכול ואכל הא מתניתין לא מיירי בהכי. וי"ל בדוחק לקושיא זאת דמאי דקאמר בגמרא איכא למימר דקושטא וכו' הוא משום דמשום הך טעמא כשר לעדות כדכתב הרמב"ם ז"ל בסוף פרק ד' מהלכות שבועות דהיכא דנשבע לאכול ולא אכל משום הכי לא לקי דלא