לחם רב (ל"לחם משנה") צג

ובנ"ד אפילו דנימא דהרמ"ה ז"ל הוא סבור דלגבי פלוגתא דרבוותא דהמצרן הוא המוחזק מ"מ הוי יחידאה ולית הלכתא כוותיה וכבר כתב הרב מהרי"ק דאפילו המוחזק אינו יכול לומר קים לי כפלוני היכא שכל חכמי ישראל חלוקים עליו וכל שכן בנ"ד דליכא מוחזק דהא בהא פליגי אם הלוקח הוא מוחזק או המצרן וכו' עד כאן. משמע משם דלדברי כל הפוסקים זולת הרמ"ה ז"ל הלוקח מוחזק והמצרן מוציא משום דטעמא דמצרנות אינו אלא מתקנת חכמים משום ועשית הישר והטוב וכו' וכיון שלוי לקח והשותף בא להוציא מידו שהוא מוחזק אף ע"ג דלהוי ספקא בההוא טעמא דכתיבנא מסתייע דלא נפיק ארעא מידיה: ועוד דהא ר"ח מסייע ליה שכתב דאפילו מחזיק בחציה דאית ביה דין חלוקה מהני חזקה שכן כתב הטור בשמו וכן העיטור בדיני חזקה וכן רבינו ירוחם בנתיב כ"ז בהלכות שותפין הגם כי קשה לי על הרב הנמוקי שכתב בפרק חזקת דר"ח ז"ל דעתו כדעת הרי"ף דכל הפוסקים כתבו בשם ר"ח בהפך וא"כ כוותייהו נקטינן דדעת ר"ח כך הוא וכ"ת לא יוכל לוי המוחזק לומר קים לי כוותיה דהוא יחידאה וכבר קי"ל דאין לומר קים לי כפלוני הגאון היכא שכל חכמי ישראל חלוקים עליו מ"מ איכא סיוע ללוי ממה שכתבו התוספות בפרק חזקת בד"ה בשותפים עסקינן וכו' שכתבו בתירוצא בתרא דההוא דאין שותפים מחזיקין זה על זה היינו בשדה אבל הכא מיירי שהבתים אלו פתוחים לחצר זה דכיון שהוא יוצא ונכנס דרך חצר זה היכא דקפדי אין מניח לו לעשות אי לאו דזבנה מיניה ע"כ. א"כ ג"כ בנ"ד ודאי לא היה לו להניח להחזיק בחצרו ולהשתמש בבתים אי לא זבנה מיניה ואע"ג דהם כתבו היכא דקפדי הא חזינן בנ"ד ודאי דקפדי דכל א' פורע חלקו וא"כ יוכל לומר לוי המוחזק קים לי כר"ח וכדברי התוספות שכתבו כן ואע"ג דהוו תרי דמסייעי ליה מתרי טעמי כבר כתב הרב מהרי"ק בשרש נ"ב דהיכא דהוו תרי מתרי טעמי מצטרפי אפילו להיתר וא"כ ודאי דיוכל לומר קים לי כוותייהו ואפילו דליהוי מתרי טעמי לכן: כאן נמצא חסר בהעתק קטז שאלה ראובן קיים עסקא עם שמעון ולוי ויהודה והוציא להם סך מעות כדי שיתעסקו בהם וכל הריוח אשר ירויחו יחלקו ביניהם על פי תנאיהם והתנו ביניהם שאפי' ימצאו מציאה בשוק הכל יהי' בשותפות ביניהם ועל זה נשבעו שבועה חמורה וכן התנו שלא יורשה שום אחד מהם לבטל השותפות עד תשלום כל הזמן הקצוב ביניהם ובתוך זמן השותפות בא שמעון ונתרעם לראובן שאינו יכול לקיים השותפות בסבה כי הריוח אינו מספיק למזונותיו והתיר לו ראובן שיקח מהסך אשר לו בשותפות ויתנם בקאמבי"ו וכל הריוח יהיה לו לבדו וכן עשה שמעון והרויח לעצמו סך ידוע ועתה כאשר נודע להם ללוי ויהודה את אשר נעשה תובעים כל אחד מהם חלקו המגיע לו מאותו הריוח באומרם כי בשעה שנשתתפו ושנתחייב ראובן להוציא כל אותו הסך היה כדי שיתעסקו עמו כלם לתועלת כל השותפים עד סוף הזמן וא"כ לא היה כח בידו להוציא מהם דבר ולא לתת רשות לשמעון להוציא סך מהמעות לתתם בקאמבי"ו לתועלתו לבדו וא"כ אותו הריוח יהיה לחשבון השותפים כולם ומה גם שכבר נשבעו לבלתי יורשה שום אחד מהם להתעסק עד סוף הזמן בשום עסק לבד מעסק השותפות ואפילו ימצאו מציאה בשוק שהכל יהיה מהשותפות וא"כ ריוח זה שהרויח שמעון לא גרע ממציאה שבשוק והכל יהיה מחשבון השותפים ילמדנו רבינו הדין עם מי וה' ישלם פעלך: תשובה נדון דידן עדיף ממציאה שבשוק דאלו במציאה שבשוק באנו למחלוקת הרמב"ם והרמב"ן עם שאר הפוסקים דלדידהו לא מהני תנאה בהכי אפילו בקנין כדכתב הטור בריש הלכות שותפים דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אע"ג דרבים חולקים עליהם מ"מ היה יכול המוחזק לומר קים לי כוותייהו ואע"ג דכל כמה דלא חזרו בהם כתב הרמב"ן דמהני מ"מ בנ"ד יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דהרי חזר בו שמעון. איברא דכיון דאיכא שבועה מטעם השבועה יש להחמיר אלא דבלאו הכי בנ"ד ודאי דלא הועיל שמעון במעשיו כלום דכיון דזה הממון היה בשתוף והאי עסקא להדדי משועבד איך יכול שמעון לחלוק בלא דעת לוי ויהודה והיינו עובדא דבי תרי דקבילו עסקא בהדי הדדי דאמרי' בפרק המקבל דאין יכולים לחזור בהם עד הזמן ואע"ג דמעות העסקא של ראובן אין כח בידו לשנות דבר דהא התם בהדיא כתבו התוספות והרא"ש שהנותן אינו יכול לחזור בו ואדרבה עדיף כח המקבל מכח הנותן וא"כ מה שהרויח שמעון במעות ודאי שהכל הוא מן השותפות ויהיה לחשבון כולם ואם בנ"ד היה קנין ושבועה לאו דינא ולאו דיינא ואפילו ליכא קנין הרי כתב הטור בסי' קע"ו כיון שהתחילו לישא וליתן בעסק השתוף מהני ועוד אפילו היה שמעון יכול לחזור בו מ"מ לא עשה כלום דכיון דהממון היה בשתוף מאן פלג ליה לשמעון שלקח והרויח לעצמו שלא מדעת חבריו והוי כשותף שחלק שלא לדעת חבירו שלא עשה ולא כלום ועוד שהרי לא חזר שמעון אלא השותפות היה נמשך ובהסתר מלוי ויהודה עשה מה שעשה וא"כ אין במעשיו כלום ומה גם בנ"ד דאיכא שבועה וכבר כתב הרשב"א בנדון כיוצא בזה בתשובה הוזכרה בב"י סי' קע"ו ז"ל ואפי' היה להם מטבע שאין נקנה בחליפין מ"מ כבר נהגו שיתופם זמן אחד ונשלטה יד שניהם וכו' ועוד שכבר נשבעו וא"א להם לעבור על שבועתם ע"כ. א"כ זכינו לדון בנ"ד דכל מה שהרויח שמעון הכל הוי לחשבון השותפים ויחלקו כתנאם ולהיות הדברים פשוטים לא הוצרכתי להאריך בראיות הנלע"ד כתבתי וחתמתי: הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קיז תשובה בשאלה הראשונה ששאל השואל שהשותף שינה מדרך השותפים מפני ב' דברים הא' שלקח מלח אחר משלו שלא לצורך השותפות והוליכו יחד עם מלח השותפות ובשביל זה הוזל השער ובא ההפסד ועוד שערב המלח אשר לקח שהיו חתיכות קטנות עם מלח השותפות שהיו חתיכות גדולות והשותף המשנה מכחיש כל זה דלא בא היזק לשותפות מחמת ריבוי המלח וכן חתיכות שלו לא היו אלא גדולות והוא נשבע על זה. נראה להשיב דודאי דמה שנשבע דהחתיכות שלו היו טובות כמו אותם של שותפות הוא נאמן אבל במה שעשה שהוליך מלח אחר משלו ובשביל זה הוזל השער כבר נשאלתי על כיוצא בזה זה לי ימים וכתבתי שם דיש לחייבו מההיא דהרב מהרי"ק שרש ט"ו על ראובן שהוסיף מעות בחנות ובסבת אותה ההוספה נמשך היזק לחנות שהיו מלוים על משכונות לא טובות וגם שהמעות כאשר הם מועטים הם מולוות ולא שבותות משא"כ כשהם רבים והעלה באותה תשובה כי ישלם ראובן כל ההפסד אשר גרה לשמעון בהוספת המעות על פי שיאמרו דיינים ופשרנים שנראה להם שהפסיד שמעון בכך וטעמא דהשותפים שומרי שכר הם ושומר שכר בשנוי כל דהו חייב כמו שהביא ראיה שם מפרק השוכר את האומנים א"כ ג"כ נאמר בנ"ד שישערו דיינים כל היזק שגרם השותף המשנה באותה הסחורה שהביא שמפני אותה סחורה הוזלה סחורת השותפות ונמשך היזק לה ואותו ההיזק ישלם לשותפות כמו בנדון דהרב מהרי"ק דנמשך היזק לשותפות מחמת המעות שהרבה שם וחייבו לשלם מה שישערו הדיינים גם אני אומר כן בנ"ד ואם יראה לדיינים שלא נמשך היזק מזה כלל כמו שטען השותף דאדרבה משום שהיה המלח י"א אלפים חתיכות ביחד לפיכך נמכרו לאותו הערך שהיו הרבה קונים ואם היו חמשת אלפים חתיכות לבד לא היו נותנים כ"כ אז ודאי הוא פטור. כללא דמילתא דהדבר תלוי בראות עיני הדיינים כדכתיבנא ודי בזה לשאלה הראשונה: קיח ולשאלה שניה ששאל השואל שראובן כשהיה הולך לראונ' לצורך השותפו' גוי א' מהארגאטיש שהי' בספינה עמו נטבע בים ומפני כן העלילו עליו אם חייב שמעון השותף לסייע באותה עלילה אומר דאני רואה בענין זה דברי הרב מורי ז"ל בפסקיו ח"א סימן קכ"ד וסימן רי"ב וסימן רצ"ב דדבריו נראים כסותרים דבסימן קכ"ד כתב על ראובן ושמעון ולוי היו חברים זה ימים ושנים וכו' הן במדודים הן בחליפין הן בהלואה על משכונות וזה ימים נתפרדה החבילה איש ואיש לאהלו וכו' והגוים מעללים עליהם השיב מורי ז"ל דאם העלילו על שום א' מהם חייבים חבריו לסייע בעלילה ההיא כיון שהעלילו לו בדבר מחמת השותפות וכתב שם בסוף דבריו וטעמא דמילתא דשאני הכא דכיון דראובן נהנה מאותן משכונות שמכר שותפו אין מן הדין שיאכל הוא וחדי והלה שמעון ילקה שכבולעו כך פולטו וכמו שנהנו שניהם כך אם יגיע הפסד יפסידו שניהם אבל בהאי דכלילא הנ"ל לא נהנה שום א' מהם ומי שילקה ולא יברח מזלו גרם וק"ל ע"כ משמע דאע"פ שחלקו השותפו' שכן כתוב שם בשאלה שנתפרדה החבילה מ"מ אם יעלילו על שום א' מהם חייב חברו לסייע ובסימן רי"ב כתב על ראובן ושמעון שנשתתפו בקניית שמן ואח"כ חלקו השותפות והעלילו לאביו של אחד מהם על ענין קניית שמן וז"ל אבל בנ"ד ששניהם קנו וחלקו זה קצת ימים כשם שהחלק שהגיע לשמעון מן השמן עומד לאחריות שמעון אם ישרף או יאבד כך מה שיעלילו על כל אחד מהם הוא לאחריותו וכו' וסיים שם דבריו שמשעה שחלקנו אין לי עליך כלום ולא לך עלי כי כל אחד מחל לחברו כל אחריות והפסד שיגיע לו ע"כ הרי מבואר כאן דאחר שחלקו אין לזה על זה כלום הפך הנאמר בסימן קכ"ד: אם לא שנאמר דבסימן קכ"ד לא אמר שאחר שחלקו מחלו זה לזה משום דמתוך השאלה נראה דמה שהיו מעלילים להם אחרי החלוקה היו פורעים בשתוף לא שאל השואל אלא אם רוצים ללכת מקצת מן השותפים מן העיר אם יוכל האחר לעכב אבל ודאי שכל זמן שהם בעיר פורעים זה לזה מה שמעלילים לכלם או לאחד מהם משמע דגלו בדעתם שלא מחלו זה לזה על כך ולכך אין מועיל שם הטענה ההיא אבל מה שצדד הרב ז"ל דאפילו כשהם שותפים אם יעלילו לא' והאחר איננו שם אם חייב לסייעו בעלילה ההיא וכתב שחייב לסייעו ואחר החלוקה לא מחל על זה דמתוך מעשיהם אינו נראה כן כדכתיבנא זה נראה להליץ בעד מורי ז"ל. מ"מ עדיין קשה דבסימן רצ"ב כתב נמצינו למדים שאע"פ שחלקו חייב השותף לפרוע מה שהוציא השותף חברו וכו' הרי דאית ליה דדינו של הרא"ש הוי אע"פ שחלקו ובסימן רי"ב לא כתב כן אלא כתב כי מה שאנו מחייבין בנדון דהרא"ש היינו דבר שמן הדין אינו של השותפים וכו' וכל זה לע"ד היה בשעה שבאו לחלוק אבל בנ"ד ששניהם קנו וחלקו וכו' משמע דאית ליה דדינא דהרא"ש לא הוי אחר שחלקו ומה שכתוב בשאלה דהרא"ש אח"כ חלקו ראובן ושמעון שותפות שביניהם ובקש שמעון מראובן וכו' היינו דבשעה שחלקו בקש שמעון מראובן כן אבל אם חלקו סתמא ואח"כ בקש שמעון כן לאו כל כמיניה ובסי' רצ"ב לא אמר אלא שאע"פ שחלקו וכו' משמע אף ע"ג דחלקו סתמא אם לא שנאמר דכוונתו לומר שבשעת החלוקה התנה כן אלא שממה שכתב שם אח"כ גם בנ"ד נמי אע"פ שכבר חלקו וכו' משמע דאע"פ דלא התנה כן בשעת החלוקה דנדון דהתם הכי הוי מ"מ חייבים השותפים לסייע בעלילה: עוד נתקשו אצלי דברי מורי ז"ל מה שהביא ראיה בסי' רי"ב בסוף התשובה מדברי רבו הרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל וכתב כ"ש בנ"ד דאין הנדון דומה לראיה דהתם תפסו למי שלא היה נחשד על הגנבה בעד מה שנחשד והוא גזל שהוא נקי מן הדין ולכך פטור מי שנחשד לסייע לו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ח' מהלכות חובל ומזיק דאין אדם נתפס על חבירו שיהא חייב אלא נתפס בעבור המס אבל שותפים שאני דכיון דהם שותפים