לחם רב (ל"לחם משנה") צב

הצמרין והצבעים לומר כל מקח שיבא לעיר נהיה שותפים בו וכו' ובודאי דהרמב"ם לא פליג על ההיא וכל מקח שיבא לעיר דבר שאינו קצוב הוא שמחייב כל א' שכל מקח שיקח יתן חלק לחבירו ונמצא מחייב עצמו בדבר שאינו קצוב אלא ודאי כח הרבים בני אומנות א' עדיף וכבר כתב הרב מהר"ר דוד כהן בבית י"ד דקהל אחד בעיר א' הוי כבני אומנות א' כ"ש בנ"ד דהם עיר אחד ברשות ועצת מרביצי תורה אשר בה דיפה כחם לחייב עצמם אפי' בדבר שאינו קצוב: והטעם השני דלא עלה על דעתם דבר זה אינו כלום דבודאי העלילות כאלה בעונות מצויות בין התוגרמים ומי שרוצים לייסר והוא רשע מלשין יעליל כזה וכזה ואדעתא דהכי נחתי להכנס עצמם בעובי הקורה ולשבע מתלעות עול וא"כ ודאי דמן הטעם הזה ראוי לחייב לחברה ואף ע"פ שהטעם הזה האחרון לא יספיק כל כך ראוי להצטרף עמו הטעמים הראשונים אע"פ שאינם מספיקים כ"כ בהצמדם יחד יספיקו ודאי לחייב: ומה גם דיש בטעם האחרון שבועה ולדעת רובא דרבוותא דיכול לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב הרי אלו נכשלים בעונש שבועה ואף על גב דהרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הראשונים דף קמ"ח כתב בענין זה עצמו דמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב דיכול לומר קים לי כהרמב"ם ז"ל ואף על פי שנשבע יכול לומר השבועה היתה בטעות שהייתי סבור שהייתי חייב מן הדין הרב מורי ז"ל חלק עליו בכמה תשובות וכן שמעתי ממנו פעמים רבות דאדרבה ראוי להחמיר כיון דלרובא דרבוותא הוי נכנס בעונש שבועה ספק שבועה להחמיר וכיון שכן ראוי להחמיר וכמו שכתב הרב מהריב"ל ז"ל עצמו וראוי להחמיר בספקות מחרמים ושבועות כאלו על כן אני אומר דחייבים בני החברה הקדושה לסייע כל א' חלקו להחכם הרופא ה"ר שלמה זונאנה יצ"ו בכל מה שיפזר ויוציא להציל מן העלילה שהעלילו עליו הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: הקטון חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: קטו שאלה ראובן ושמעון אחים שירשו בתים מיעקב אביהם ואחר שחלקו עיסתן החזיק כל א' מהם בחלקו כמו עשרים שנה ויותר כמנהג והסכמות העיר שפרע לתוגר חלק שכירותו זה לבד וזה לבד גם ראובן הוציא הוצאו' הרבה בחלקו וקנה קרקע מחצר אחר סרוך לחצרו וחברו עם הבתים שירש מאביו והוסיף דיורין ובנה בתים עליו גם ראובן הקדים שכירות שני שנים מחלקו לתוגר ה' גאבי באופן שכל אלו ראיות ברורות שחלקו הבתים וכן קלא דלא פסיק שחלקו הבתים אחר כל זה מכר ראובן חלקו ללוי וכתב לו שטר מכירה מכ"כ בתים שהם חלקו כמו שכתוב בשטר המכירה בארוכה ובשעת המכירה אמר ראובן המוכר ללוי הקונה שהיה לו שטר כתוב וחתום מעדים כשרים מן החלוקה איך חלקו הבתים האחים הנז' מדעתם ורצונם ולוי נעל וגדר בבתים והחזיק בהם והכניס דירתו בבית א' תחתית עד שיצא ראובן מהבתים ונכנס לוי בכל הבתים לזמן שהיה קצוב ביניהם והנה עתה בא שמעון ורוצה לסלק ללוי מן המקח באמרו שעדיין לא חלקו הבתים מירוש' אביהם ושהוא קודם ללוי וגם ראובן אחיו עתה מודו לו שכן הוא האמת שעדיין לא חלקו הבתים ושאין לו לא שטר ולא עדים מן החלוקה וכוונת ורצון האחים הנז' לסלק ללוי מן המקח ולוי טוען דכיון דחלקו עיסתן והחזיק כל אחד מהם כמה שנים בחלקו ובנה בתים והוסיף דיורין בחלקו ופרע לתוגר לבד מחלקו ככל הנ"ל והקול נשמע בעיר שחלקו הבתים אע"ג שהו' מודה לשמעון אחיו אינו נאמן כיון שחב לאחרים כדאמרינן בפ"ב דכתובות מלוה שאמר על שטר שבידו אמנה הוא זה אינו נאמן במקום שחב לאחרים וכדר' נתן וכן נמי אמרינן בפ"ק דמציעא בשטר שנפל אע"ג דחייב מודה לא יחזור דחיישינן לפרעון ולקנוניא יורנו מורה צדק הרב נר"ו הדין עם מי ותהי משכורתו שלמה מן השמים: תשובה מה שטוען לוי שיש לו לראובן חזקה משום דהוא ושמעון אחיו חלוקים בעיסתן אינה טענה דאע"ג דכתב הטור בסימן ק"ן בשם הר"י ברצלוני וז"ל אבל משקול הדעת יש לנו לדקדק אם אין חולקים בעיסתן קרובין להיות כאב ובן דמשמע דאם הם חלוקין בעיסתן יש להם חזקה זה על זה זו אינה ענין לכאן דהתם איירי להחזיק א' בנכסי חברו שלא היו משותפים באותם הנכסים מעולם אבל אם ירשו האחים קרקע מאביהם והיו שותפים בה היינו דינא דאמרי' בפ' חזקת דאין השותפין מחזיקין זה על זה כשאין בה דין חלוקה וכשיש דין חלוקה הסכימו רוב המפרשים זולת רבינו חננאל דהיכא דמחזיק בכולה יש לשותף האחד חזקה וכשמחזיק בחציה ואמר חלקנו וזה חלקי אין לו חזקה וטעמייהו משום דמפרשים מאי דאמרי' בפרק חזקת רבינא אמר הא והא דנחית לכולה ולא קשיא הא דאית בה דין חלוקה הא דלית בה דין חלוקה דלהכי נקט רבינא הא והא דנחית לכולה משום דאי נחית לחציה בכל גוונא אין מחזיקין אפילו דאית ביה דין חלוקה ורבינו חננאל מפרש דבכל גוונא בין דמחזיק בכולה בין דמחזיק בחציה היכא דאית ביה דין חלוקה יש לו חזקה והא דנקט רבינא דנחית לכולה לרבות' נקטיה לומר לך דאפילו הכי אי לית בה דין חלוקה אין מחזיקין וכל זה מבואר בח"מ סימן קמ"ט ובדברי הרב ב"י שם. אלא שקשה לי קצת לפי' ר"ח דהוה ליה למינקט רבינא נחית לחציה להודיענו דהיכא דאית ביה דין חלוקה מחזיקין ומה ראה רבינא למינקט נחית לכולה לאשמועינן חדושא דלית בה דין חלוקה ולמשבק חלוקה דנחית לחציה דהוה אשמועינן רבותא דאית בה דין חלוקה ועוד יותר היה ראוי לו לומר הא והא בין דנחית לכולה בין דנחית לחציה והוה אשמועינן הנהו תרי חדושי ורוב הפוסקים הסכימו דלא כדברי ר"ח ולכך לדידהו ודאי דנ"ד דראובן מחזיק בחציה דאית בה דין חלוקה ודאי דאין לו חזקה לראובן מהך טעמא אלא שיש שם בדברי הטור סימן קמ"ט סברת בעל העיטור שנראה לכאורה משם זכות ללוי כמו שנבאר בע"ה: גם מה שטוען שבנה בתים והוסיף דיורין גם זו אינה טענה דאע"ג דאמרי' בפרק חזקת דיש לאיש חזקה בנכסי אשתו היכא דחפר בה שיחין ומערות וכתבו הטור בח"מ סי' קמ"ט כבר כתב הריב"ש בסימן רנ"ב דהיינו דוקא בבעל בנכסי אשתו דבהזיק כגון, חפר בורות שיחין ומערות ודאי לא הוה שתקה אם לא שמכרה לו אבל באפטרופא או מורשה דטעמ' מפני שירד ברשות אפשר שגם זה עשה ברשות כיון שהוא מורשה שלו לעשות כאשר יראה בעיניו א"כ מהאי טעמא בנ"ד דהוי שותף ואמר שמואל בפרק חזקת דשותף כיורד ברשות דמי ודאי דאין לו חזקה. עוד כתב שם הריב"ש דהיינו דוקא בעושה היזק אבל בנ"ד לא עשה היזק אדרבה היתה חורבה ובנאה וכו' ולפי ההוא טעמא ג"כ בנ"ד אין חזקה לראובן דהוא הוסיף דיורין ולא עשה היזק אלא תועלת הרבה שהוסיף דיורין בחלקו כמבואר בשאלה ואע"ג דאיכא בנ"ד טעמא טפי שקנה קרקע אחר וחברו עם אלו הבתים שירש מאביו אפשר לומר דאם לא חלקו הבתים כל כי האי לא הוי שתיק השותף והיה מוחה מ"מ אין זה מספיק להעמיד חזקתו: אך מה שטען לוי שהאחים כל א' היה פורע שכירות חלקו לתוגר וכן קלא דלא פסיק דחלקו הבתי' בזה יש מקום לטענתו אם החזיק ג' שנים אחר שיצא הקול שחלקו וכן שהיה פורע לתוגר שכירתו לבד וטעמא משום דאמרינן בפרק חזקת גבי רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבון אמתא וכו' וה"מ דלא כתיב אטדא אבל כתיב אטדא קלא אית ליה וכתב הרב הנמוקי וכיון שיש קול בדבר ה"ל למחויי מדלא מיחה אפסיד אנפשיה ע"כ. וכתב הטור דין זה בסי' קמ"ד וכתב שם הרב הנמוקי וכן הטור שם בשם ה"ר יונה דה"ה נמי אם טוענין שלקחו מפלוני ועשה להם שטר מכר קלא אית ליה וכו' ע"כ משמע דהדבר תלוי ביציאת הקול דכיון דיצא הקול ולא מיחה ודאי דמועיל חזקתו דלא היה לו להניח לו להחזיק שני חזקה כיון שיצא הקול על כך גם הא דהיו פורעים כל אחד שכירותו לבד היה הוכחה ודאי גמורה שהיה חלקו וכמו שכתב הרשב"א בתשו' הוזכרה בב"י ח"מ סוף סימן קמ"ו על ד' שירשו בית אחד ושנים מהם דרו בה יותר משני חזקה וכו' כתב שם אפילו הכי היה להם ליזהר בשטר המכירה דכיון שהיו פורעים תמיד מס על המחצית קול יוצא שהמחצית שלהם וכו' גם בנ"ד כיון שכל א' מהם פורע חלקו קול יוצא שכל א' מחזיק בשלו והוה ליה לכל אחד למחויי אי לא היו חלוקים והיה כל אחד מחזיק בחלקו דהוי פריעת שכירות לתוגר כל א' חלקו כמו פריעת המס דהוכחה גמורה היא פריעת השכירות לתוגר מחלקו וגם בהצטרף לזה שחבר הבתים האלו עם הבתים שקנה דכל כי האי גוונא ודאי דה"ל למחויי דהקול יוצא בכך: עוד יש טעם אחר לזכות ללוי מהא דכתב העור בסימן קפ"ט וכתב בעל העיטור האחים אינם כשותפים ומחזיקין זה על זה ע"כ משמ' לכאורה מדבריו דאחים שירשו בית א' לא הוו כשותפים אלא כנכרים ומחזיקין זה על זה והיינו ממש נ"ד אבל הדברים תמוהים קצת דלמה יגרעו האחים השותפים בחצר אחד שירשו מאביהם משני שותפין דעלמא שקנו חצר א' שאין להם חזקה אדרבה כיון דהוו אחין וגם שותפים בחצר שירשו קריבי טפי אהדדי ולא קפדו חד אחבריה ולית להו חזקה אם לא שנאמר דשאני הני דלא גלו דעתם שרצו להשתתף יחד דאולי זה מקפיד על זה ואם היו שותפים בחצר ממילא הוי שנפלה להם בירושה אבל שותפים שנשתתפו יחד מדעתם גלו אדעתייהו דלא קפדי אהדדי ורוצים להיות שניהם שותפים ולכך אין להם חזקה זה על זה אבל הרשב"א בכמה חשובות חולק על דין זה בההיא תשובה שכתב הרב ב"י ז"ל בשמו בסימן קמ"ט גבי אלמנה שנתנה גן א' וכו' כתב בסופה וכדקיימא לן שהשותפים מחזיקים זה על זה וכו' משמע דמשוה אחין דהיינו נדון דידיה לשותפים וכן בסימן קמ"ו כתב הרב ב"י ז"ל בשמו שתי תשובות האחת על ד' שירשו בית א' שהזכרתי למעלה וגם החשובה שהביא קודם לזו מכולהו מוכח בהדיא דדין אחין שירשו בית הוי כשותפי' ואפשר היה לפרש דברי העיטור דמ"ש אחין אינן כשותפים ר"ל אחר שחלקו ירושת אביהם או להחזיק כל א' בנכסים שקנה חברו אינן כשותפין ומחזיקין זה על זה אבל קרקע שירשו מאביהן כל זמן שלא נתברר שחלקו אין להם חזקה זה על זה. ומצאתי בעיטור כתוב בלשון הזה כתב על ההוא דינא דשותפין וז"ל ומסתברא דה"ה לאחין דמחזיקין והא דאמרי' האחין שחלקו אין להם זה על זה וכו' היינו בתוך ג' דלא מצי למימר דיירנא ביה כדדרו אבהתי אבל אחר ג' דינו כשותף ומחזיקין זה על זה ע"כ ומדהקשה מההיא דאחין שחלקו משמע דהא דקאמר דאחין מחזיקין היינו היכא דחלקו ועל זה תירץ דמחזיקין אבל מ"מ סוף הלשון קשה שכתב דינו כשותף דאי חלקו כנכרי בעלמא הוי ומחזיקין אפילו החזיק בפלגא ומה ענין אחין שחלקו לשותפין ועוד קשה דאין לשון העור שכתב בשם העיטור מסכים למה שכתוב בספרו דשם כתוב דהוו כשותפין כדכתיב' מ"מ לא נתבררו אצלי דברי העיטור ולכך איני סומך על זה לזכות ללוי ומה גם כי הרב רבינו שלמה ן' אדרת ז"ל בכמה חשובות משוה אחין לשותפין כמו שהזכרתי: אבל מ"מ מהטעם האחר שכתבתי נ"ל שהדין עמו ואף ע"ג דלא ליהוי טעמא ברירא כולי האי וליהוי ביה ספקא מ"מ אני אומר דהדין עמו מפני ששמעון רוצה לסלק ללוי מן המקח מטעם שהוא שותף והוא קודם לכל אדם וכדכתב הטור בריש הלכות מצרנות וכיון דהא דקדים שותף מטעמא דמצרן הוא הרי כתב הרב מהריב"ל בפסקיו ח"ב סי' מ"א וז"ל