לחם רב (ל"לחם משנה") צא

הרשע המלשין ההוא כי רדפו הדפו פרש רשת לרגלו ולא יכול לו עד שהוכרח לצאת ממקומו: ועתה שאל ממני אם אלו ההוצאות אשר סזר להציל את עצמו מן העלילה ההיא אם יתחייבו חבריו ורעיו אשר בחברתו לסייע בהוצאות ההם כל א' וא' לפי חלקו יען וביען יש תנאי מיוחד ביניהם בשבועה חמורה לדעת המב"ה שאם יעלילו שום עלילה לשום א' מהם שחבריו נתחייבו להצילו בין בגופם בין בממונם וכיון שזאת העלילה בא לו מסבת החברה כי הרשע הנז' לא רדפו אלא מפני שהיה רוצה לייסרו יחד עם חבריו על אודות עבירות רבות אין מספר נמצאו בו ממשכב זכור ואשת איש וכהנה רבות עמו ברוך שעקרו מן העולם א"כ חייבים בני החבר' לסייע לו בהפסד אשר בא לו אפ' שלא היה תנאי ביניהם כ"ש שיש הנאי ביניהם כנז' בפני עדים כשרים ונאמנים ודרש ממני הח' הרופא הנז' להגיד לו דעתי בעפי אשר אתי: ואען ואומר כי הנה יש מקום לחייב החברה הנז' לג' טענות ואף ע"פ שהראשונות אינם מספיקות האחרונה היא בעיני נכונה מספקת לחייב החברה הנזכרת: הא' היא דהרב מהרי"ק כתב בשרש די כי אע"פ שלא נתפסו בצרה אלא ק"ק רעגשפור"ק בעלילה אשר העלילו עליהם מדבר סכנה מחויבים בני שאר הקהלות לעזור להם במה שסזרו להציל מצרתם כיון ששאר הקהלות היה ראוי לחשוב וקרוב לודאי הוא ח"ו שגם עליהם יעבור כוס התרעלה ההיא אם לא היה הדבר הזה מתוקן א"כ נמצא שתקון אשר עשו בני ק"ק רעגשפור"ק הועיל לכלם ולכך הם מחויבים לסייע בהוצאת אותה העלילה אע"פ שלא העלילו אלא על הקהל הנז' והביא לזה ראיות: א"כ גם אנו נאמר בנ"ד כיון שזה החכם הרופא היה אחד מחשובי הממונים ויען היה מייסר לרשעים העלילו עליו כך אם לא היה מפזר להציל מאותה עלילה היום או למחר תפשה הצרע' לשאר הממונים אשר הם ג"כ מייסרי' לרשעים ויקרה להם כאשר קרה לו כי הסבה אשר העלילו עליו מפני שהיה מייסר' היא עומדת לעומתם ג"כ שהם מייסרי' להם וא"כ נמצא שבהצל' הח' הרופא הנז' נוצלו גם הם כי כל העם ישמעו ויראו ולא יעלילו עוד הרשעים עלילות על שאר הממונים ולא תעשינה ידיהם תושיה. ומ"מ אין זו טענה כ"כ מספקת בעיני דהרב מהרי"ק בשרש הנז' כתב דבנדון דידיה הוי ברי היזיק' מפני שכל מחשבות הגוים להתנפל ולהתגולל עלינו וה' ברוב רחמיו יצילנו מידם אבל בנ"ד דהמעלילי' הם היהודים הרשעים אשר אלו הממונים רוצים לייסרם והם המעלילים נאמר דאדרב' ישראל בחזקת כשרי' הם וריקנים שבנו מלאים מצות כרמון והרשע אשר בנו יטה אזנו וישמע לקול מוריו ולא יזיד עוד ואם אירע היום רשע זה אשר העליל ועשה בזעם ועברה לא תקום פעמים צרה ולא יזידון עוד בני ישראל הקדושים לעשות כדבר הרע הזה א"כ לא חשיב ברי היזיקא בנ"ד כי ההיא דהרב מהר"י קולין ז"ל: הב' כי אלו החברים נשתתפו להעביר גלולים ועברות מן הארץ ועיקר שותפות' הוא זה וכל עלילה אשר בא לשום א' מהם מחמת כך הוי כב' שותפים שנשתתפו בממון והעלילו לא' מהם מחמת השותפות שחייב חבירו לסייע לו וכן ראיתי להרב מורי ורבי זלה"ה בפסקיו הראשונים סי' קכ"ד שכתב כן וכן הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו בפסקיו סי' נ"ו כתב כן: איברא דקשי' טובא דהרב מורי ז"ל נר' דסתר דבריו בחלק הנז' בסי' רי"ב והרב הכהן הנז' ג"כ סתר דבריו בסי' פ"א וצריך אני להבין דבריהם כי הנה הר' מורי כ' בסי' קכ"ד על ראובן ושמעון ולוי היו חברי' זה ימים ושנים וכו' הן במדודי' הן בחליפין הן בהלואה על משכונות וזה ימים נתפרדה החבילה איש ואיש לאהלו וכו' והגוים מעלילי' עליהם וכתב שם מורי ז"ל דאם העלילו על שום אחד מהם חייבים חבריו לסייע בעלילה ההיא כיון שהעלילו לו בדבר מחמת השותפות וכתב שם בסוף דבריו וטעמא דמילתא דשאני הכא דכיון שראובן נהנה מאות' המשכונות שמכר שותפו אין מן הדין שיאכל הוא וחדי והלה שמעון שותפו ילקה שכבולעו כך פולטו וכמו שנהנו שניהם כך אם יגיע הפסד יפסידו שניהם אבל בההיא דכלילא הנז' לעיל לא נהנה שום א' מהם ומי שילקה ולא יברח מזל' גרם וק"ל ע"כ משמע דאע"פ שחלקו השותפות שכן כתוב שם בשאלה שנתפרדה החבילה מ"מ אם יעלילו על שום א' מהם חייב חבירו לסייע ובסי' רי"ב כתב בהפך על ראובן ושמעון שנשתתפו בקניית שמן ואח"כ חלקו השותפות והעלילו לאביו של אחד מהם על ענין קניית השמן כתב שם אבל בנ"ד ששניהם קנו וחלקו זה קצת ימים כשם שהחלק שהגיע לשמעון מן השמן עומד לאחריות שמעון אם ישרף או יאבד כך מה שיעלילו על כל אחד מהם הוא לאחריותו וכו' וסיים שם דבריו שמשעה שחלקנו אין לי עליך כלום ולא לך עלי כי כל אחד מחל לחבירו כל אחריות והפסד שיגיע לו ע"כ הרי מבואר כאן דאחר שחלקו אין לזה על זה כלום הפך הנאמר בסי' קכ"ד כדכתיבנא: גם הרב הכהן נר"ו סותר את עצמו שבסימן נ"ו כתב על שר שהעליל לראובן א' מהשותפים מפני שהיה רוצה למכור לו משי ביוקר לצורך השותפות והוא לא רצה וז"ל אמנם פסקא דמילתא כנ"ד הוא שאם זאת העלילה שמעליל זה התוגר וכו' אף ע"פ שזמן תביעת העלילה היה עתה אחר שחלקו השותפות אם יתברר שסבת העלילה זאת היתה מחמת משטמת השר שלא רצה ליקח המשי הנז' כפי הערך שהיה רוצה לאו דינא לאו דיינא שחייבים שאר השותפים לפרוע חלקם מכל מה שיוציא השותף וכו' ע"כ ובסימן ס"א כתב על ראובן ושמעון אחים שהיו שותפים דאם העלילו אחד מהם מזמן השותפות אין חבירו חייב לסייע וכתב שם דאע"פ שהיה תנאי ביניהם שאם יעלילו לאחד מן השותפים שיפרע כל אחד חלקו לא מהני התנאי כאשר האריך שם וזה סותר למה שכתב בסי' נ"ו דאפילו שבנדון דבסי' ס"א לא יועיל התנאי מהטעמים שכתב תיפוק לי דחייב יהודה לסייע אע"פ שחלקו השותפות משום דהעלילה היתה מחמת השותפות והוא כתב בסי' נ"ו דחייב לסייע: ולהליץ בעד הרב מורי ז"ל נ"ל דבסי' קכ"ד לא אמר שאחר שחלקו מחלו זה לזה משום דמתוך השאלה נראה דמה שהיו מעלילים להם אחרי החלוקה היו פורעים בשתוף ולא שאל השואל אלא אם רוצים ללכת מקצת מן השותפים מן העיר אם יוכל האחר לעכב אבל ודאי שכל זמן שהם בעיר פורעים זה לזה מה שמעלילים לכלם או לא' מהם משמע דגלו בדעתם שלא מחלו זה לזה בשעת החלוקה על כך ולכך אין מועיל שם הטענה ההיא אבל מה שצדד הרב ז"ל הוא דאפי' כשהם שותפים אם יעלילו לא' והאחר איננו שם אם חייב לסייעו בעלילה ההיא וכתב שחייב לסייעו ואחר החלוקה לא מחל על זה דמתוך מעשיהם אינו נראה כן כדכתיבנא זה נ"ל ליישב בדוחק דברי מורי ז"ל: ומ"מ קשה לי מה שהביא ראיה לדבריו בסי' רי"ב בסוף דבריו מדברי רבו וכתב כ"ש בנ"ד דאין הנדון דומה לראיה דבנדון דרבו ז"ל תפסו למי שלא היה נחשד על הגנבה בעד מה שנחשד והוא גזל שהוא נקי מן הדין ולכך פטור מי שנחשד לסייע לו וכמו שכתב הרמב"ם בפרק ח' מהלכות חובל ומזיק דאין אדם נתפס על חבירו שיהא חייב אלא נתפס בעבור המס אבל שותפים שאני דכיון דהם שותפים לשכר גם הם שותפים להפסד ואדעתא דהכי נשתתפו דכל ריוח והפסד שיבא מחמת השותפות שיחלקו וא"כ כיון שעלילה זו מחמת שותפות היא ודאי דחייב לסייע השותף אשר לא היה בעלילה דאדעתא דהכי נשתתף עמו וכמו שנהנה מן הריוח ראוי שילקה בהפסד דכבולעו כך פולטו וכמו שכתב בסי' קכ"ד: ולהליץ בעד הרב המובהק הכהן נר"ו נ"ל דיש ב' מיני עלילות הא' שיארע לשותף הא' לסבה אחת ולא יארע לשותף אשר מפני שאין לו אותה הסבה. השנית דאפשר שיארע עלילה זו לשותף הא' כמו לשותף האחר ומזלו של זה גרם לו שאירע לו ולא לחברו ונדון דסימן נ"ו הוי כמין הראשון דמה שאירע לשותף הא' לא היה אירע לשותף האחר מפני שמה שהעליל השר לשותף זה הוא מפני שלא רצה ליקח ממנו המשי אבל השותף האחר לא ראהו ולא ידע לו ואין לו משטמה עמו אלא עם זה לבד ולכך כאן נאמר דאע"פ שחלקו לא מחלו זה לזה מין עלילה זו דכיון דאפשר שאירע לשותף הא' ולא לאחר איך ימחול שותף זה לחבירו עלילה שיארע לו ולחבירו לא יארע בשלמא המין הב' דאפשר שיארע לזה כמו לזה מחלו זה לזה דכיון דיכול ליארע לחבירו ומוחל לו בההיא הנאה מוחל הוא לחבירו ג"כ אם יארע לו שלא ילקה חבירו אבל עלילה שהיא מיוחדת לו לבדו ולא לחבירו איך ימחול דבאותה עלילה אינו משותף עמו חבירו עד שתאמר בההיא הנאה דחבירו מוחל לו הוא מוחל לחבירו ומ"ש בסי' פ"א הוא מן המין הב' דאותה עלילה ששאל הגוי שהיה חייב לו אביהם במות רב היה אפשר ליארע ג"כ ליהודה וכיון שחלקו מחלו זה לזה דבההיא הנאה דחבירו מוחל לו הוא מוחל לחבירו מאי אמרת הא התנו ביניהם אח"כ להשתתף בעלילות תנאי זה אינו מועיל כמו שכתב הרב נר"ו שם והנהו תלתא גווני דכתב הרא"ש בסי' צ"ג לחייב השותף בעלילה הוי כנדון דסימן נ"ו שכתב הרב הנז' והוא המין הא' דלשותף א' היה אירע העלילה ולא לאחר שהוא הטעה לגוים בחשבון ולא חבירו וכן הוא מכר המשכונות ולא חבירו וכן הוא קנה בגדים ולא חבירו א"כ לו יארע עלילה ולא לחברו ולכן אפילו שחלקו בהנהו גווני דהרא"ש לא מחלו אהדדי וכמו שכתב הרב הנז' בסי' נ"ו והוא חילוק נכון בעיני לתרץ דבריו ובין שיהא כוונתו כן או לא יהיה כתבתי כן מפני שהדבר נכון בעצמו: ומ"מ למדנו מכל הנ"ל דכל אפין שוין דכל היכא דלא חלקו השותפות כל עלילה שיארע לא' מן השותפים חייבים חבריו לסייע לו א"כ בנ"ד נאמר ג"כ כיון דזו העלילה היא מסבת השותפות כדכתיבנא חייבים חבריו לסייע לו: ומ"מ אין טעם זה מספיק בעיני לחייב החברה הנז' מפני דשאני בענין ממון דכיון דהשותפים נהנו מן הממון ראוי שילקו בהפסד וכבולעו כך פולטו כמו שכתב הרב מורי ז"ל אבל בנ"ד לא נהגו אלו החברים משום דבר דאלו לדבר מצוה נתכוונו ומצות לאו ליהנות נתנו וכיון דלא היה להם שום הנאה אין ראוי שילקו בהפסד: השלישית לחייב החברה הנז' הוא מכח התנאי אשר ביניהם ואף על גב דאיכא למשדי ביה נרגא מ"ש הרב הכהן נר"ו בסימן פ"א דהם מחייבים עצמם בדבר שאינו קצוב ויוכלו לומר קים לן כהרמב"ם ורבותיו גם דלא עלה על הדעת עלילה זו שיעלילו שהמיר דתו ואדעתא דהכי לא נתחייבו וכמו שכתב הרב הכהן נר"ו בסימן הנז' בטעם השני יע"ש מ"מ בנ"ד נראה דהוי תנאי גמור דע"כ לא קאמרי הרמב"ם ורבותיו הכי אלא בשני שותפים אבל בבני אומנות א' שהם מסכימים לכך מחייבים עצמם אפילו בדבר שאינו קצוב כי היכי דמהני כח הרבים לחייב עצמם אפילו בלא קנין אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל וכמו שכתב מהר"י קולין בשרש קפ"ב דשאני ליה להרמב"ם בין בני אומנות א' לב' או ג' והכריח הדבר דאטו רבינו משה תנא הוא דלפלוג אתוספתא דרבי חייא דקתני רשאין הצמרין והצבעים וכו' אלא ודאי דהרמב"ם ז"ל מפרש לה דוקא בהסכמת כל הצמרין וצבעים של אותה העיר וכו' גם אני אומר דאסי' לענין דבר שאינו קצוב הסכמת הרבים עדיף דהא אמרו בההיא תוספתא רשאין