לחם רב (ל"לחם משנה") פח

כדי לסלק השעבוד מעל נכסי שמעון ולוי ולא ללכת ולהסתחר במעות אשר אינם שלו ולסכן עצמו בדרכים כי אולי ח"ו יארע לו מאורע רע וישארו נכסי שמעון ולוי משועבדים או אם לא הגיעו זמני החובות לפורעם היה לי ליתן חלק היתומים ביד ב"ד והיה די לו בכך דאע"ג דכתב הרמב"ם פ"ד מהלכות שותפין דאם היה עליהם חוב לאחרים והם אחראין זה לזה אינם יכולים לחלוק עד הזמן והטעם נראה מלשונו מפני שאולי יפסיד הא' חלקו ויפרע חברו בעבורו וכמו שביאר הרב מהר"י קולין ז"ל בשרש ק"כ וא"כ נראה דהיכא דמת אחד מן השותפים אמרינן נמי דאולי יפסיד השותף חלקו וישארו נכסי היתומים משועבדים ויתפרעו מהם חלק השותף לא היא אלא הרשות ביד השותף לחלוק דאין סברא לומר שהשותף האחד יטריח עד הזמן ויטלו היורשים חלק עם השותף כיון ששותפו מת אלא יניח חלקם בב"ד וסגי ואעפ"י שנכסי היתומים נשארים משועבדים בשביל השותף גם השותף נשאר משועבד בעד חלקם וכי היכי דהיכא דמת תוך הזמן הרשות ביד השותף לחלוק ה"ה נמי היכא דהיה עליהם חוב אף על פי שיש לחלק ביניהם מהטעם שכתבתי למעלה דאולי יפסיד האחד חלקו ויש פנים לכאן ולכאן: מ"מ בנ"ד אין אנו צריכים להכרע' זו דראובן זה לא עשה כלל מזה וג"כ אין טעם לפוטרו וכל הריוח אשר הרויח הוי לאמצע. אבל מ"מ מכח הטענה האחרת הכתובה בשאלה שטען ראובן נר' ודאי פשוט שהדין עמו דכיון שהוא נתפרע בעד מה שפרע בעבורם והיא תנאי ביניהם שכל החובות יתפרעו מן השותפות א"כ הוי כאלו לא נשאר כלל שאלו שלשים אלפים לבנים היו חייבים לו שותפיו והוא נתפרע מהם ולא היה צריך לעשות זה בפני ב"ד דאין כאן חלוקה לומר מאן פלג לך כדאמרינן באיזהו נשך בעובדא דכותאי דכיון דלא שייך חלוקה מה שעשה שנטלם למשכונו כדין עשה: ולענין אם חייב ראובן שבועת השותפים יש כמה צדדין לפוטרו חדא דאיכא פלוגתא אי בעי' הודאה במקצת או לא וכדכתב הטור בה"מ סימן צ"ג וכתב הרב הגדול מורי נר"ו בפסקיו סימן ק"ל ולדעתי אעפ"י שרבים הם הסוברים דבשבועת השותפות לא בעי' הודאה מ"מ אחר שרש"י והרשב"א והרמ"ה ז"ל סבירא להו דבעינן הודאת פרוטה ודאי אין בידנו להכריחו לישבע שיאמר קים לי כהני רבוותא דסברי דאין משביעין שבועת השותפים אלא היכא דאיכא הודאה במקצת ובנ"ד אינו מודה ראובן כלל אדרבא אומר שפרע בעדם יותר ויותר: שנית דבנ"ד אין כאן עדים שהוו שותפים ובאנו למחלוקת הרמב"ם וסיעתו והרא"ש ז"ל דלהרא"ש אמרינן מגו לפוטרו משבועה כדכתב הטור ז"ל בסימן צ"ג אם כן היה יכול ראובן זה לומר מעולם לא נשתתפנו ואיני חייב לכם שבועת השותפים ואפילו שמעון ולוי קיימים והיו אומרים לו נשתתפנו לא היו יכולים להשביעו על כך כיון דאין טענה זו מביאו לידי ממון וכדכתב הרמב"ם זיל בפ"י מהלכות שותפים ולהרא"ש דאית ליה מגו לאפטורי משבועה נמצא דזה פטור מגו דיכול לומר לא נשתתפנו מעולם אי נמי אפילו תאמר דאין כאן מגו דלא נשתתפנו דכבר יצא הקול מכמה שנים שהם שותפי' ולא היה מעיז פניו לומר כן מ"מ היה יכול לומר חלקנו דגם בטענה זו פוור משבועה כדכתב הרמב"ם שם בפ"י וכן הטור בסימן צ"ג וכיון דהרא"ש מסייע ליה מצי למימר קים לי כהרא"ש ז"ל וכן הר"ן בפרק כל הנשבעין נראה דהסכים לדעתו יעויין שם שלישית שהרי כתב הרמב"ם בפרק ט' מהלכות שותפין מכאן הורו רבותי שאם מת השותף הא' אין היורש יכול להשביע שותפו של אביו בטענת שמא שהרי אינו יודע שחושדו אביו בשתי כסף וכו' ויש מי שהורה שמשביע אותו היורש בטענת שמא וכזה ראוי לדון שהרי היורשים משביעים את האשה שנעשית אפטרופא בחיי בעלה ע"כ וא"כ לדעת רבותיו של הרמב"ם אין היורשים יכולים להשביעו: איברא דדחה הרמב"ם ז"ל סברא זו והביא ראיה נכונה מההיא דהיורשים משביעים את האשה וכו' וביאור דבריו דפרק כל הנשבעין אמרינן דאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית תשבע ואע"ג דמשם אין ראיה כ"כ דמצינן למימר דמתניתין איירי שבעלה משביעה ולא היורשים מ"מ בפרק הכותב מוכח בהדיא דהיורשים משביעים אותה על מה שנעשית אפטרופא בחיי בעלה ולדברי רבותיו הקשה דאיך יכולים להשביעה דילמא לא היה בעלה חושדה בטענת שתי כסף אלא ודאי שהיורשים משביעים אותה זה נראה ביאור דברי הרב ז"ל. ועל כן אני תמוה על הרב בעל כסף משנה שכתב, דאינו מכיר אותה ראיה דאיכא לאוקומה כשחושדים אותה בב' כסף ולא נתבררו לי דבריו דכיון דהם משביעין אותה על מה שנעשית אפטרופא בחיי בעלה האיך ידעו אם חשדה אביו בשתי כסף ואם מוקמת לה שאמר להם אביהם כן זה דוחק גדול ומה שאמר רב נחמן והוא שיש טענה שתי כסף דמשמע דקאי אכולהו דקתני במתני' בסוף כל הנשבעין ושם נזכר האשה נושאת ונותנת בתוך הבית וכדנראה דדייק הרב הנז' לדחות דברי הרמב"ם מ"מ יש לומר דלא אמר כן רב נחמן אלא אשארה: ואת"ל דקאי האשה הנותנ' איירי כשבעלה משביע' בדוקא וכדכתב הרי"ף בפ' הכותב דבכל גוונא איירי מתני' אבל כשהיורשים משביעים אותה על מה שנעשית אפטרופא בחיי בעלה ודאי דליכא בהו טענת שתי כסף ונמצאו דברי הרמב"ם על נכון ומ"מ אעפ"י שדחה סברת רבותיו בטעם נכון מ"מ יכול ראובן לומר קים לי כרבותיו של הרמב"ם כדי לפטור משבועה וא"כ נמצא ראובן פטור משבועה מכל הצדדים ומ"מ יחרימו עליו חרם סתם אם כדבריו כן הוא: הכלל העולה דראובן זכאי בדינו ואפילו יש לו אלף אלפי זהובים אין יכולים לתבוע ממנו יורשי שמעון ולוי מאומה ואפילו שבועה אינו צריך מן הדין אלא חרם סתם ומ"מ להיות נקי מה' וישראל לצאת מפני החשד ישבע שכדבריו כן הוא הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קיא שאלה ראובן שמעון ולוי שנשתתפו לזמן ג' שנים והגיע הזמן הנז' ועשו שטר שותפות ביניהם ונמצא שראובן שם בכיס השותפות מ"ב אלפים לבנים ושמעון ל"ג אלף אחרים ולוי שבעת אלפים לבנים בא ראובן ואמר בעת ההיא רוצה אני להפריד השותפות שכבר הגיע זמן הנז' ועשו ביניהם חשבון מכל מה שנטל כל אחד מהם בהמשך הזמן הנז' ונמצא שראובן נעל י"ד אלף ושמעון נטל כ"ח אלף ולוי י"ג אלף והנה טוען ראובן שרוצה ליקח ממנוטון השותפות לפי המעות ששם בשותפות ולפי המעות שנטלו חבריו בכל המשך הזמן הנז' גם טוען שלענין הריוח התנו ביניהם שיחלוקו ביניהם שוה בשוה אלא שראובן היה לו ליקח ב' אלפים ביתר שאת ויש להם לקבל חובות רבות שואל ראובן אם חייבים שמעון ולוי חבריו לגבות החובות ההמה הואיל ויש להם חלק שוה כמו כן ישתדלו כלם בגביית החובות בשוה או שיקח חלקו מהחובות עליו איש ככל אשר יושת עליו מחלקו המגיע לו לקבל ולגבות חלק כחלק ובזה יחלוקו הסחורו' הנמצאות ביניהם כראוי כפי חלקם או יהיה מחויב הוא לבדו לגבותם על הכל יאיר כנגה צדקת תורת ה' תמימה זכה וברה לפני אדוננו גאוננו מורנו ושכרו כפול מן השמים: תשובה מה שטוען ראובן שרוצה ליקח ממונטון השותפות לפי המעות וכו' פשוט הוא שהדין עמו שעכשיו שבאו לחלוק יקח ראובן תחלה כמו שלקחו חבריו ואח"כ יחלקו: ולענין החובות אם יחלקו אותם איכא בהא פלוגתא דהרא"ש ז"ל כתב בתשובה כלל צ"ח הביאה הטור בהלכות שותפין סימן קע"ו דאחין או שותפים שבאו לחלוק ויש להם שטרי חובות ישומו ב"ד כל שטר ושטר וכו' ואם אין בו שיעור חלוקה דנין בו דין גוד או אגוד ופי' אין בו דין חלוקה מבואר הוא שר"ל שאינו אלא שטר א' כמו שפי' שם הרב ב"י וכן מבואר שם בתשובות הרא"ש וכן בדברי הטור סימן ס"ז שכתב שם ובשטרות נמי איכא שיעור על פי שומת ב"ד ואם שטר חוב א' יכול לומר לו גוד או אגוד וכו' הרי בהדיא כדברי הרב ב"י. ואיכא למידק בדברי הרא"ש שכתב בפסקיו בסוף פ"ק דבתרא ובהלכות שותפים בקרקע סימן קע"א כתבו הטור בשמו בשם ר"י הלוי דלא שייך דינא דגוד או איגוד אלא ביורש או מקבל מתנה וכתב שם דנראין דבריו כשנשתתפו מתחלה ע"ד להיות ביחד כגון שלא היה להם בית דירה לדור בו הרי שהסכים לדברי ר"י הלוי ז"ל בהא: איברא דלשון הטור קשה קצת שכתב בשם רבינו האי שהסכים לדברי הרא"ש ודלא כר"י הלוי ומשמע דתרווייהו בחדא שיטה הוו וכמו שנראה שם מדברי הרב ב"י שפי' דתרווייהו אית להו דלא כר"י הלוי ולפי האמת אינו כן דלא פליג הרא"ש על ר"י הלוי ז"ל אלא בחדא דהיינו אם היה להם בית דירה ונפל ונשרף וכו' אבל אם לא היה להם בית דירה לדור בו מודה לר"י הלוי ומדברי רבינו האי לא משמע כן אלא דבשותפים שייך בו דינא דגוד או איגוד בכל גוונא מדלא חילק מיהו אפשר דלא מסכים להו הטור לגמרי אלא דלא אית להו כר"י הלוי דאיהו כתב דבכל גוונא בשותפים לית ביה דינא דגוד או איגוד והרא"ש ורבינו האי לית להו הכי מיהו הרא"ש מודה ליה בחדא דכיון דלקחו מתחלה לדור בו שניהם ביחד לית ביה דינא דגוד או איגוד וא"כ קשה על דבריו כאן שכתב דבשטר א' שייך ביה דינא דגוד או איגוד דהא מתחלה נשתתפו שניהם יחד להיות שותפין בחוב עד שיגבו אותו ולית ביה דינא דגוד או איגוד דלא דמי למי שהיה לו בית דירה ונשרף שכתב הרא"ש דאית ביה דינא דגוד או איגוד דהתם איכא טעמא רבה כדכתב הרא"ש דיכול לומר כשלקחנו ביחד ע"ד להיות שותפים הוה מפני שהיה לי בית אבל עכשיו שנשרף ביתי אני צריך בית לדור ואינו מספיק לשונינו ולכך שייך ביה דינא דגוד או איגוד אבל בשטר ליכא הך טעמא וצ"ע: מ"מ למדנו דעת הרא"ש ז"ל דאיכא חלוקה בשטרי חובות אבל דעת הרשב"א דאין חלוקה לשטרות וכמו שכתב שם הרב ב"י תשובה בשמו נראה שאין ב"ד חולקים חוב כנגד חוב וכו' ואע"פ שכתב שראה כמה גדולים דנים כהרא"ש לענין שיגבה הב"ח משטרי חובות אבל לא לענין חלוקה דאיכא טעמא רבה בחלוקה לומר שלא יחלוקו משום דיש עשיר ואינו פורע מתוך אלמותו ויש מתרושש ופורע מתוך דוחקו וכו' וכמו שכתב שם גם דינא דגוד או איגוד לא שייך בהו לדעת הרשב"א ז"ל בתשובה הביאה הרב ב"י סי' קע"א וכן בתשובות להרמב"ן סי' מ"ג והרמב"ם נראה דמסכים לדברי הרשב"א דלית ליה חלוקה בשטרי חובות וכמו שכתב הרב ב"י סי' קע"ו וא"כ הוה ליה הרא"ש יחידאה לגבייהו ואע"ג דבסימן ס"ו הביא הטור בסתמא דברי אביו דמשמע דאית ליה כוותיה מ"מ בסי' קע"ו כתב המחלוקת בינו להרמב"ם, וא"כ לא איכפת לן מ"ש בסי' ס"ו כיון דאלו הם דבריו האחרונים ודמי לסתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כסתם וכן ראיתי בפסקי הרב הגדול מורי ורבי ז"ל שכתב על ענין כיוצא בזה ועוד דאפילו היה מסכים בהדיא לדברי אביו מ"מ הרי כתב הרב ב"י בסי' ע"ו דהרא"ש והטור אינם אלא כח א': איברא דקשיא לי עליו מהא דקי"ל בפרק אחד דיני ממונות דהרב והתלמיד נמנין לב' כגון רבי אמי ורבי אסי דלגמריה דרב הוו צריכי ולסבריה לא הוו צריכי וא"כ הטור אע"פ שהיה תלמיד לאביו לחבריה לא