לחם רב (ל"לחם משנה") פז

מור"ם דפסק כר"ת וכדברי ר"ת כתב בספר המצות סי' צ"ד עשה בשם ר"י וא"כ אין כאן תימה על הגהות שכתבו בשם ר"י כר"ת דהם לא כתבו אלא לשון סמ"ג ממש ולשונו העתיקו ובודאי דר"י חזר בו והתימה על הרב ב"י שתמה על ההגהות למה כתבו כן בשם ר"י היה לו לתמוה על המרדכי גופיה דבתחלה כתב בשם ר"י כרש"י ואח"כ כתב בשם סמ"ג בשם ר"י כרבינו תם אלא ודאי דלר"י ולמור"ם אירע דבר א' שחזרו בהם: נמצינו למדים דהדבר פלוגתא דרבוותא מערכה לקראת מערכה וא"כ אף על פי ששמעון עבר על שבועתו אינו חשוד בשבועה דלשעבר דיאמר קים לי כהני רבוותא דאמרי דאינו חשוד וישבע ויפטר כמודה במקצת ולא אמרי' שכנגדו נשבע ונוטל דמספקא לא מפקינן ממונא: נאם הצעיר וקטון חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קט שאלה ראובן שנפטר לבית עולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק והניח ג' או ד' בנים ונכסים והבנים בניו אחרי פטירתו היו נושאים ונותני' בנכסי עזבון אביהם והיו עושים הוצאות ופוזרים כל אחד מהם כרצונו מבלי חשבון ועתה באו לחלוק נכסי עזבון אביהם יורנו מורנו מורה צדק אם יחלוקו שוה בשוה חלק כחלק כל הנמצא בעת החלוקה או אם יבאו בחשבון ישר על כל מה שהוציא כל אחד מהם ומי שהרבה והוסיף להוציא יגרע מחלקו התוספת ההוא או לאו ושכרו כפול מן השמים: תשובה בפ"ק דבב"ק גרסינן א"ר אלעזר האחין שחלקו שמין מה שעליהן שמין מה שעל בניהן ובנותיהן אין שמין ופי' הרי"ף בשם הירושלמי דוקא בגדי חול אבל בגדי שבת וי"ט אפילו מה שעל בניהן ובנותיהן שמין וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות נחלות וכן כתב הטור בח"מ הלכות נחלות סימן רפ"ח ובה' שותפים סימן קע"ו וז"ל אחין שהם שותפים יכולים כל אחד למחות בחברו שלא יקנה דבר לעצמו מהשותפות אם לא ינכה אותו מחלקו ואם לא מחו וקנו לעצמן כשבאים לחלוק שמין הבגדים שעליהם וכו' יע"ש: עוד אמרו שם פעמים אפי' מה שעליה' אין שמין ומשכחת לה בגדול האחין וכתבו הטור בסי' הנז' והרב ב"י תמה על הרמב"ם למה לא הזכיר כן בפ"ט מהלכות נחלות ומפני כן דחק עצמו וכתב דסובר הרמב"ם דפליג רב פפא דאמר הכי בגמרא אדרבי אלעזר ופסק כר"א. ולעניות דעתי נראה לומר דסמך אמאי דכתב בסוף פ"ט דגדול האחין שהיה לובש ומתכסה וכו' דהרי זה לובש מתפיסת הבית וכיון דלביש ודאי דכשיבאו לחלוק לא ישומו מה שעליו דא"כ ממנע ולא לביש וכדכתב הרב ב"י עצמו אעפ"י שגם זה הוא דוחק מ"מ יותר נאות בעיני לפרש כן כי היכי דתיקום הרמב"ם בשיטת הרי"ף רביה דהביא הא דר' אלעזר והא דרב פפא משמע דאית ליה דלא פליג ועוד דהכי משמע פשטא דתלמודא וכן דעת שאר הפוסקים ז"ל: אם כן נתבאר מכאן שאלתנו דאם אלו האחין מחו האחד לחברו קודם שיוציאו ודאי דכל אחד הוציא לעצמו ויעשה חשבון מכל מה שהוציא אבל אם לא מחו אלא הוציאו בדרך הסתם אם קנו דברים לבניהם ולנשותיהן או חפצים בבתיהם ודאי דשמין אם הם בעין ולא נאבדו ולא בלו לגמרי אבל אם נאבדו או בלו לגמרי אין שמין כלל דמסתמ' אחים מחלי אהדדי ואפילו שזה הוציא יותר מזה וכן אם הוציאו באכילה ושתיה זה יותר מזה ולא מחו אהדדי קודם שיוציאו ודאי דמחלי אהדדי וכדכתב הרב המגיד בפ"ט מהלכות נחלות שהאחין כל זמן שהן ניזונין ומתפרנסים בתפיסת הבית בסתם מוחלים אלו לאלו אעפ"י שיש לזה הרבה בנים יותר מן האחר ושנינו בתוספתא האחים שהניח להן אביהם נכסים ועמדו בניו של זה והשביחו את הנכסים וכו' וכן הם לא יאמרו תנו לנו מה שאכלו בניך אלא מה שאכלו אכלו מן האמצע ע"כ: וגדולה מזו כתב הרב הנמוקי בפ"ק דב"ק דהיכא דיהיב חד מן האחין מתנה לאיניש אחרינא מתפיסת הבית וחזו אחין ושתקו דמחילה הויא ע"כ. א"כ למדנו דכל מה שהוציאו באכילה ושתיה אפילו שזה הוציא הרבה וזה הוציא מעט אין לזה על זה כלום אך בדברים שקנו להם ולבניהם ולנשותיהם והם בעין שמין אותם בשעת החלוקה לבד בגדי חול אשר לבניהם ולנשותיהן אין שמין אבל מה שעליהם שמין ואפילו בגדי חול אשר עליהם שמין ואם חלה א' מהם והוציא בחוליו חלה בפשיעה מתרפא משל עצמו ואם חלה באונס הוי מן השותפות: אלא שהטור בסימן קע"ז כתב דאפילו חלה באונס אם יש קצבה לרפואתו מתרפא מן האמצע ונפקא ליה מדברי רשב"ג בתוספתא ותמה עליו הרב ב"י ז"ל שם דרשב"ג אמתניתין קאי ומתניתין אוקימנא לה בחלה בפשיעה ותירץ דאולי היה לו לטור גירסא בתוספתא הפוכה וגריס בד"א ברפואה שאין לה קצבה אבל ברפואה שיש לה קצבה מתרפא משלו. ואני תמוה איך אפשר לומר כן דאם כן רשב"ג לא קאי אלא אחלה באונס וחלה באונס לא הוזכר במשנה דמתניתין בחלה בפשיעה איירי ולא נזכר באונס דמתרפא מן האמצע אלא בדברי רבין בגמרא בפרק מי שמת וכי יעלה על הדעת דרשב"ג קאי אדברי רבין הא ודאי לא קאי אלא אמתניתין. לכך נראה לי לתרץ דהטור פסק דלא כרשב"ג דרשב"ג מחלק בכך בחלה בפשיעה ות"ק אינו מחלק ולכך כתב הטור דבחלה בפשיעה בכל גוונא מתרפא משלו דלא כרשב"ג אלא כת"ק ואע"ג דפסקו הפוסקים כרשב"ג משום דבאלמנה מפלגינן נמי בין יש לה קצבה לאין לה קצבה סובר רבינו דשאני הכא דחלה בפשיעתו וכיון דהוא פשע ראוי שיתרפא משלו אפילו ברפואה שאין לה קצבה וכבר הרגיש הרמב"ן בזה וכתב ואע"ג דאיכא לאיפלוגי בינייהו בטעמא אנן לא פלגינן עליה דרשב"ג וכו' ומפני כן פסק הטור כת"ק ומ"מ בחלה באונס כתב דברפואה שיש לה קצבה מתרפא משלו משום דלא עדיף שותף מאלמנה דאכלה בתנאי בית דין וחייב לעשות כל צורכיה וכדכתב הרא"ש ז"ל בפרק הנושא ואפילו הכי אמרינן התם דרפואה שיש לה קצבה מתרפאת משלה: א"כ למדנו דבחלה באונס ברפואה שאין לה קצבה מתרפא מן האמצע ואע"ג דהר"י הלוי כתב שם הטור בשמי' דדוקא זה שמתעסק באומנות לבדו אבל שני שותפים וכו' אפי' באונס מתרפא משל עצמו וכן כתב הרשב"א הרי הרא"ש חלוק עליו והתו' וכן נר' דעת הרי"ף והרמב"ם שלא חלקו בכך ועוד דר"י הלוי לא איירי אלא בשאינם ניזונים מתפיסת השותפות וכדכתב שם הרב ב"י להסכי' דברי ר"י הלוי עם הרא"ש ז"ל ויש הוכחה לדבריו מדברי הטור דהביא אח"כ שאלה לאביו הרא"ש ז"ל ולא כתב דפליג על ר"י הלוי משמע דסובר דאיירי בשאינ' ניזוני' מתפיסת השותפות ואינם חולקים זה על זה: גם הרב מורי ורבי ז"ל בפסקיו הראשונים סימן רל"א קיים חלוק זה והכריחו. הגם כי הרב הכהן הגדול נר"ו בפסקיו סימן קט"ז סתרו מ"מ העלה שם דאפילו לר"י הלוי היכא דחלה באונס מתרפא מן האמצע ברפואה שאין לה קצבה יע"ש: הכלל העולה דאם אלו האחין לא מיחו זה לזה בהוצאה כל מה שהוציאו באכילה ושתיה ואפילו חלה א' מהם ונתרפא מן השותפות לא יחשב לו ואפילו שזה הוציא הרבה וזה מעט דאחין מחלי אהדדי וכל הדברים שקנו כל א' לעצמו ובשעת חלוקה הם בעין ישומו אותם כמבואר לעיל הנלע"ד כתבתי:. נאום הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קי שאלה ראובן שמעון ולוי שהיו שותפים והיו נושאים ונותנים עם נכסיהם ונכסי אחרי' מחובות שהיו חייבין שלשתן יחד לסוחרים וקרה להם מקרה והפסידו הנכסים שלהם ושל אחרים ובין כך ובין כך שמעון ולוי מתו גם שניהם ונמצא ראובן חייב לסוחרים מחשבון השותפות יותר ממאתים אלפים לבנים ולא נמצאו בידו מכל נכסי השותפות רק כמו שלשים אלפים לבנים ועם אותם הל' אלף לבנים הנז' נתעסק ראובן והלך למרחקים הלוך ושוב כמה שנים וכמה פעמים קפצו עליו רוצחים בדרכים ובחמלת ה' עליו הציל את עצמו אך שללו נכסיו פעם ופעמים והכניס עצמו בכמה סכנות עצומות בדרכים המסוכנים והרחוקים מאוד כדי להביא די מחסורו לצאת ידי חובתו ומהחובות הנשארים עליו מחשבון השותפות הנז' ועתה יורשי שמעון ולוי קפצו על ראובן ומבקשים ממנו חשבון נכסי השותפו' שהיה לו עם שמעון ולוי ובפרט ממה שנמצא בידו מהחובות אחר פטירתם וראובן טוען שאותם כמו שלשים אלף לבנים נתפרע הוא מהם מפני שהשותפים הנז' היו חייבים הם בפני עצמם קודם השותפות חובות לאחרים וגם הוא היה חייב בפני עצמו חובות לאחרים ותנאי השותפות היה שיפרעו כל אלו החובות מן השותפות והוא פרע חובות אשר היה להם ולכן נטל הוא כנגדם סך מעות לפרוע חובותיו שהוא חייב בפני עצמו כמו שפרע חובות השותפות וזה הסך היה עולה כנגד מה שפרע בעבורם ועדיין פרע יותר ועוד שאפילו לא היה מקבלם לחשבון זה הרי קבל על עצמו לפרוע לכל בעלי חובים מצורך השותפות ולא נשאר לו כלום ואדרבה נשאר חייב בעבורם כל הסך שנשארו חייבים שהרי נאבד הכל. יורנו מורנו אם יש ליורשים זכות או תביעה על ראובן מצד השותפות הנזכר או אם אחר פטירתם נתבטל השותפות שהיה ביניהם ושכרו כפול מן השמים: תשובה איברא דהרמב"ם ז"ל כתב בפ"ה מה' שותפי' דהיכא דמת אחד מן השותפים או מן המתעסקים בטל השותפות אפילו היה השותפות לזמן וא"כ בנ"ד כיון שמתו שמעון ולוי נתבטלה השותפות אבל מ"מ היה לו לראובן לחלוק בפני שלשה וכיון שלא חילק הריוח לאמצע וכדכתב הטור בח"מ סימן קע"ז. ועוד כתב הרא"ש בתשובה הובאה בדברי הטור בסימן הנז' גבי אלמנת שמעון שתבעה לאלמנת ראובן שלבעלה גבו המס בעבורה ואלמנת ראובן השיבה שעל מנת כן טרח בנכסים לעשות בהם כשלו והשיב שם בסוף דבריו כי דרך אחין השותפין אם נפטר א' מהם הנשאר טורח בכל הממון בשביל יתומי אחיו ולאלמנתו וכל זמן ששתק הריוח לאמצע ולא שיטול בשכר טורחו ממה שמגבין הקהל לאלמנה עד כאן הרי משמע דהיכא דהיו השותפים אחין ולא חלקו אע"פ שמת אחד מהם הריוח לאמצע ואפי' שכר טורחו לא יטול: ואם כן בנ"ד שאחד מן השותפים הגידו לי שהוא אח לראובן ולא חלק נראה לכאורה דהריוח לאמצע כי כן דרך לטרוח בשביל יתומי אחיו ואפילו שכר טורחו לא יטול ואפילו בעד חלק האחר שאינו כ"כ קרובו אלא הוא בן אחיו מ"מ על הרוב יטול כדין שותף היורד ברשות בנכסי שותפות שכתב הטור בסימן קע"ה שנוטל כאריס וא"כ הכא נמי יטול בעד חלק האחר שאינו כ"כ קרוב שכר טורחו ובשביל אחיו לא יטול שכר טורחו זה היה נראה לכאורה: אבל כבר אפשר לבטל כל זה משום דכאן לא נשארו נכסים כלל ומה חזה לו לראובן לחלוק בפני ג' אדרבה הוא חייב עדיין יותר ויותר בעדם. אבל אין טעם זה מספיק בעיני מפני שהגידו לי שבכל שטרי החובות הם שלשתם חייבים ונשארו ליורשי שמעון ולוי מהם מטלטלים וקרקעות וא"כ נכסי שמעון ולוי הנשארים הם משועבדים לבעלי חובות אשר הם חייבים להם בשטרות ואלו השלשים אלף לבנים מאלו החובות הם וא"כ איך יטול אותם ראובן כיון שהיום או למחר יבאו הב"ח לטרוף מנכסי שמעון ולוי המשועבדים להם באותם השטרי חובות ולא עוד אלא שאפשר שיאבד אותם ראובן ויתחייבו לפרוע יורשי שמעון ולוי מנכסי מורישם אשר נשארו להם וא"כ ראוי לראובן שיפרע החובות ויסלק חובות השטרות