לחם רב (ל"לחם משנה") פו

בעיר קושטאנדינה מתעסק לחשבון השותפות הנז' קנה מאותה סחורה עצמה ושלחה לזבולון בנו וכן לא יעשה מאחר שאותה סחורה היתה ממין הסחורה שהיו מתעסקים בה השותפים הנז' והדבר מוחש שהיה נמשך היזק רב אל השותפות הנז' וגדולה משתים אלה עשה שמעון כי בזמן היותו ראובן חוץ לעיר שלח ידו בנכסי השותפות ולקח מהם שיעור ממון וקנה ממנו בתי' לעצמו מבלי נטילת רשות מחבריו ועתה בא ראובן וטוען על שמעון הנז' על ג' אלה כי בהם הפר ברית חלף חק השבועה הגדולה אשר נשבע להקריב כל התועלת לשותפות. ואף אם יטעון שמעון שנטל רשות מלוי חברו הנמצא בעיר או שיאמר דכיון שקנאם בפני לוי חברו והיא לא מיתה בו הוה ליה כאלו סבר וקבל ומחל לשמעון לזה טוען ראובן שכל זה לא שוה לו לשמעון להפטר מחומר שבועתו שאם לוי מחל לו על נטילת הממון הרי ראובן לא מחל לו ולא הרשהו על ככה ואיך שלח ידו במה שיש בו מכשול שבועה גדולה היתה לאלהים להתנהג בנאמנות לתועלת השותפות על כל אלה הדברים ילמדנו רבינו אם יקרא שמעון עובר על שבועתו מחמת מעשיו אלה אשר עשה ומה יהיה משפט האיש הזה במקנת החצר או הבתים אשר קנה ואם יהיה נאמן בדבריו בענייני השותפות אחרי אשר הפר ברית חלף חק השבועה הנ"ל יורנו מורנו הדין לאמיתה של תורה ושכרו מן השמים: תשובה אין ספק ששמעון עבר על שבועתו באלה הדברים אשר עשה שלא נהג אלא בערמה ובמרמה ומה שיש להסתפק הוא אם חייב לשלם ההפסד שגרם בפעם הראשונה שלקח אותה הסחורה לבנו וכן בפעם השני' ששלח' מקושט' כיון שידוע שאותה הסחורה היותה ביד אחר גורם היזק רב לשותפות ובפעם הראשונה לא בריר היזקיה כולי האי דכיון דבאה הסחורה לעיר ודאי היו מוכרים אותה בעיר ההיא ואם לא היה לוקחה בנו של שמעון היה לוקח אותה אחר או אפי' בנו של שמעון היה לוקח אותה על יד אחר אע"פ שלא היה מטפל אביו בה וכן במה שהעלים ולא הגיד לשותפיו כדי שיקנו הסחורה אין לחייבו משום שלא עשה שום מעשה: אבל במה ששלח הסחורה מקושט' בהא ודאי בריר היזקיה טפי וגרם היזק רב לשותפות ויש לחייבו מההיא דכתב הרב מהרי"ק בשרש ט"ו על ראובן שהוסיף מעות בחנות ובסיבת אותה ההוספה נמשך היזק לחנות שהיו מלוים על משכונות לא טובות וגם שהמעות כאשר הם מועטים הם מולוות ולא שבותות מה שאין כן כשהם רבים והעלה באותה תשובה כי ישלם ראובן כל ההפסד אשר גרם לשמעון בהוספת המעות על פי מה שיאמרו דיינים ופשרנים שנראה להם שהפסיד שמעון בכך וטעמא דהשותפים שומרי שכר הם ושומר שכר בשנוי כל דהוא חייב כמו שהביא ראיה שם מפרק השוכר את האומנים א"כ ג"כ נאמר בנ"ד שישערו דיינים כל היזק שגרם שמעון במה ששלח אותה סחורה לשותפות וישלם לשותפים: איברא דיש לחלק דהתם השנוי הוא בענין הדבר הנשמר עצמו כמו בסנטר שהוליכה בבקעה והיה לו להוליכה בהר וכן כנדון דמהרי"ק שהוסיף מעות בחנות שהרבה ממון השותפות ומפני כן נאבד אבל הכא לא עשה כלל בממון השותפות עצמו אלא שהביא סחורה אחרת שמאותה הסחורה נמשך היזק לשותפות ואולי בהא לא אמרי' דחייב לשלם ההיזק: אך אין חילוק זה ברור דודאי נזק זה אע"ג שאינו בדבר עצמו מ"מ הוא נזק גדול מההוא נדון דמהרי"ק ז"ל כד מעיינת ביה וכיון דשם חייב ה"ה כאן ואין לי בזה ראיה מוכרחת לחייב ממון והדבר שקול בעיני וטוב הדבר לפשר ביניהם ודי בזה לשאלה הראשונה: ומה ששאל השואל בענין הבתים נראה לכאורה דשמעון זה שלח יד בממון השותפות ונעשה גזלן ואם עשה כן בפני עדים ואמר שלוקח לעצמו הדבר תלוי בפלוגתא דרבוותא דלהרמב"ם בפרק ז' מהלכות מכירה וכן הרי"ף בפרק המקבל אינו יכול השליח לומר לעצמי אני קונה אע"פ שאמר כן בפני עדים ולהרשב"א ז"ל אם אמר כן בפני עדים מהני אין צריך לומר לשאר המורים שכתב הרמב"ם ז"ל שהפריזו על המדה ואמרו שאפילו שלא אמר בפני עדים מהני ושרש מחלוקת זה הוא מההיא סוגיא דהגוזל שאמרו שם דמי הודיעו לבעל החטין שיקנה חטין לבעל המעות וכמו שכתב הרשב"א בתשובה הוזכרה בב"י סי' קע"ו שלמד משם דכל היכא דנתכוון לקנות לעצמו לא זכה בעל המעות אבל מדברי הרי"ף בפרק המקבל כתב שם דלא משמע הכי ודברי הרי"ף כתב רבינו ירוחם בנתיב ח' ח"ג וז"ל כתב הרי"ף מאותו הדין של מעלה שאם הלוה מעות לחברו למחצית שכר וכו' ונראה דוקא בשלא שנה שאם שנה כגון שאמר ליה להתעסק בדבר פ' ונתעסק בדבר אחר ואמר בפי' לעצמי אני קונה ממחצה מלוה הכל לעצמו כאשר תמצא בשליחות ח' ראשון ודוקא שאמר כן בפני עדים וכו' ע"כ. ונראה כוונתו במה שחילק בין שינה ללא שינה לתרץ ההוא סוגיא דהגוזל שהביא הרשב"א ז"ל סיוע לדבריו ולכך נ"ל דחילק רבינו ירוחם בהא לומר דהיכא דשינה מודה הרי"ף כההיא סוגיא דהגוזל ולכך קנה בעל החטין אבל היכא דלא שינה לא וכיוצא בזה כתב בנתיב כ"ח ח"א וז"ל ודוקא כששינה דקנינהו בשינוי דאם לא שינה לא מהני תנאה בפני ב"ד ע"כ ונראה כוונתו לומר דאפי' בב"ד לא מהני התנאי היכא דלא שינה וכמו שכתב בנתיב ח' שהבאתי לשונו שרמז לשון זה שכתב שם כמו שתמצא בשליחות ח"א והדברים האמורים בב' המקומות הם על כוונה א' וממה שאמר בנתיב ח' משמע דאפילו בפני ב"ד לא מהני היכא דלא שינה וא"כ תמהתי מאד על הרב ב"י איך כתב בסי' קפ"ג דיש ט"ס בלשונו וצריך להגיה אלא בפני ב"ד דאין כאן טעות והדבר מבואר לע"ד ואדרבה משמע מנתיב ח' דאפילו בפני ב"ד לא מהני: א"כ נמצינו למדין דלהרי"ף ולהרמב"ם ז"ל לא מהני כשאמר כן בפני עדים ולהרשב"א וסייעתו מהני ולפי' להרי"ף והרמב"ם היכא דשינה ודאי דמהני כדכתב ר' ירוחם לתרץ ההיא דהגוזל כדכתיב ונמצא א"כ לפי זה אם אמר שמעון בפני עדים שקונה הבתים לעצמו מהני דכיון דאיכא שינוי ואמר כן בפני עדים מהני: ולפ"ז היה יוצא לנו בענין השאלה הג' דשמעון זה חשוד על השבועה דכיון דשלח יד נעשה גזלן ופסול לשבועה וכמ"ש המרדכי בפרק אלו מציאות וז"ל וכיון שיש עדים ששלח יד בפקדון נפסל מלישבע וישבע ראובן כמה חסרו שמעון ואם טען עוד ראובן תביעות אחרות המוטלות על שמעון ישבע ראובן ויטול וכו' א"כ לפי זה שמעון זה ששלח יד הוא גזלן ואם יטענו עליו השותפין טענת ברי ויודה במקצת השותפים נשבעים ונוטלים כדין כל חשוד היכא דמודה במקצת: אבל כד מעיינינן שפיר אשכחינן דהא לאו מילתא היא דאין שמעון זה גזלן אלא שנטל ממעות השותפות בעד חלקו כשותף החולק שלא לדעת חבירו ונוטל חלקו ואין כוונתו לגזול דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן וכמו שכתב המרדכי גבי מבטל כיסו של חבירו בפ' הגוזל קמא וז"ל שמסתמא לא היה דעתו של שמעון לשלוח בו יד ולהיות גזלן דלא משוי נפשיה רשיעא ועוד דכפי הנראה מן השאלה אין כוונתו לגזול אלא שטעה שחשב שדי לו שנתן לוי רשות ואינו כן דלא יועיל כלל זה לחלק ראובן וא"כ ודאי דהוי כשותף החולק שלא לדעת חבירו כדכתיב' ואפילו שימצא חולק על סברא זו מ"מ בנ"ד דמה שלקח הם בתים אין לומר בזה דשמעון מוחזק דאדרבה הבתים בחזקת השותפות דלא מקרי שמעון תפוס בקרקע וכיון שכן אמרי' ודאי דכוונתו ליקח מחלקו ממעות השותפות והוי כשותף שחולק שלא לדעת חבירו דבהא כ"ע מודו דלא עשה ולא כלום וכדמוכח בעובדא דרב ספרא ואיסור גיורא בפרק אלו מציאות דע"כ לא נחלקו הפוסקים אם קנה לעצמו אלא היכא דאמר לעדים שרוצה לגזול ולזכות לעצמו אבל אם אינו רוצה לגזול לא והדבר מבואר בתשובת הרשב"א הנז' שכתב שם ומיהו יש לומר דהתם משום דלא נתכוון לגזול אלא כסבור שהוא רשאי ליטול את שלו בלא דעתיה דחבריה א"כ משמע דהיכא שלא נתכוון לגזול לא קנה לעצמו וכיון שכן בנ"ד אפילו שאמר בפני עדים לעצמי אני קונה לא נתכוון לגזול אלא כשותף החולק שלא לדעת ולא עשה ולא כלום וא"כ חזרו הבתים לאמצע ואם לוי מחל לו על חלקו ראובן לא מחל לו חלקו ודי בזה לשנית: ולשלישית אומר דאע"ג דשמעון זה עבר על שבועתו שהיה לו לשאת ולתת באמונה והוא עשה הכל במרמה כדכתיב' מ"מ אם טענו עליו השותפים טענת ודאי והוא הודה במקצת אין לומר שישבעו השותפים ויטלו כדין חשוד דכבר נודע מחלוקת רש"י ור"ת ז"ל אם חשוד בשבועה דלשהבא אם הוא חשוד בשבועה דלשעבר וכתבו הרב ב"י בהלכות עדות סי' ל"ה והטור בסי' צ"ב דלרש"י ז"ל חשוד בשבועה דלשהבא אינו חשוד בלשעבר ויחסו הפוסקים להרי"ף ז"ל דעת זו ותמה הרב ב"י מהיכן למדו כן ונראה לי קצת טעם משום דהרי"ף הוסיף בל' הגמרא וכתב דאיכא למימר דבקושטא קא משתבע דילמא מקיים ליה ומשמע דהוא מפרש כפירש"י ולתת טעם דאמאי כשר הוסיף ואמר דילמא מקיים ליה ודעת הרמב"ם בפ"ב מהלכות טוען כדעת ר"ת ז"ל שכתב אחד הנשבע לשקר שבועת בטוי או שבועת העדות או שבועת הפקדון וכו' והריב"ש כתב בסי' שי"א והכריח דשלא אוכל ואכל דהוא חייב מלקות אז פסול לשבועה אבל שאוכל ולא אכל לא וכתב שכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב בפרק שני מהלכות טוען שכל הפסול לעדות משום עבירה הרי הוא חשוד על השבועה ובפרק י' מהלכות עדות כתב איזהו רשע כל שעבר עבירה שחייבים עליה מלקות זהו רשע ופסול לעדות ע"כ. ואני שמעתי ולא אבין מהיכן למד כן מדברי הרמב"ם ז"ל וכי לא פסל לשבועה הרמב"ם אלא עבירה שחייבים עליה מלקות הרי שבועת העדות והפקדון שאין חייבים עליהם מלקות וכתב שמי שעבר עליהם פסול לשבועה: ועוד הא איכא כמה פסולי דרבנן דאינו חייב מלקות עליהם ולא גרע שבועת בטוי מנייהו וכדכתב הרב המגיד ועוד כיון דכתב הרמב"ם בהדיא שבועת בטוי משמע כל שבועת בטוי והיכן ראה חילוק זה בדברי הרמב"ם ז"ל ולעיקר הכרעתו קשה דאיך תלו הדבר בגמרא משום דבקושטא אשתבע ומשום הכי לא תני ליה הא לא אוכל ואכל אף ע"ג דאשתבע בקושטא היה שונה אותו אלא משום דלא פסיקא ליה דאיכא חלוקה דלהבא דלא נפסל דהיינו שאוכל ולא אכל וא"כ מה לו לתלות משום דבקושטא משתבע היה לו לתלמיד לומר משום דאיכא אוכל ולא אכל דלא מחויב מלקות ואינו נפסל לשבועה משום הכי לא תני ליה דלא פסיקא ליה בכל להבא וצ"ע: ועיקר הדבר דהרמב"ם כדעת ר"ת והטור בסי' צ"ב שכתב דדעת הרמב"ם כרש"י ז"ל נראה דהרמב"ן בנו"ן גרסינן דכן כתבו המפרשים בשמו דדעתו כדעת רש"י ור"י נראה דמתחלה היה סובר כרש"י ואח"כ חזר בו ואמר כר"ת ז"ל וכן מור"ם שכן כתב המרדכי בפ' כל הנשבעין בשם ר"י ומור"ם כרש"י ואח"כ כתב שם המרדכי שוב מצאתי בתוספות