לחם רב (ל"לחם משנה") פה

תשובה דין זה פשוט יותר מביעתא בכותחא דאין ללוי על ראובן כלום דהטור כתב בהלכות טוען סי' ע"ז פלוגתא דהרמב"ן והרא"ש היכא שלוה שותף אחד לצורך השותפות אם מתחייב שותף האחר במה שלוה חברו דלהרמב"ן נשתעבד ולהרא"ש לא נשתעבד אא"כ יש בידו עמון השותפות יגבה המלוה מחלק השותף אשר נשתעבד חובו אבל אם אין בידו ממון השותפות לא נתחייב ולא נשתעבד כלל וקשיא להו לרבוותא הרב מהר"י בירב ז"ל והרב מהריב"ל בראשונות סי' צ' על דברי הטור דהביא תחלה דברי הרמב"ם שהם כדברי הרמב"ן ולא כתב עליהם חולק ואח"כ הפסיק הענין בדברים אחרים ואחרי כן כתב מחלוקת הרמב"ן והרא"ש כאלו לא היה להרמב"ם ז"ל עסק באותו המחלוקת כלל והרב ב"י כתב שם בשם מהר"י בירב ז"ל לתירוץ קושיא זאת דיש לחלק בין היכא שהדבר ידוע שהוא משל שותפות שאין השותף היה יכול להכחיש בשעת ההלואה להיכא דהיה יכול להכחיש בשעת ההלואה והרמב"ם ז"ל איירי בחוב שידוע שהוא לצורך השותפות ואין השותף יכול להכחיש ובהא כ"ע מודו דהשותף נשתעבד אע"פ שלא היה שם וכי פליגי הרמב"ן והרא"ש היינו בדבר שהיה יכול להכחיש בשעת ההלואה ואח"כ הודה השותף דלהרמב"ן חייב ולהרא"ש פטור: והרב מהר"י ן' לב ז"ל תירץ באופן אחר דיש לחלק בין היכא דהיה שותף באותו מעמד להיכא דלא היה שם והרמב"ם ז"ל איירי היכא דהשותף היה באותו מעמד ובהא כ"ע מודו וכי פליגי הרמב"ן והרא"ש הוי היכא דלא היה השותף אשר לא נשתעבד במעמד ההלואה. ולכולהו תירוצי קשיא לי דא"א לומר דעת הרמב"ם ז"ל כן ממאי דכתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות שותפין טען שמעון שיש ללוי עליו חוב בזו השותפות במנה וכו' אבל אם טען שמעון שראובן יודע בודאי שזה החוב שעליו מחמת השותפות הוא והחוב אצלנו הוא ישבע ראובן היסת או על ידי גלגול שאינו יודע שחוב זה אצלנו וישלם שמעון החוב משלו ע"כ משמע מכאן דאם מודה ראובן שהחוב מן השותפות אע"פ שהיה יכול להכחיש שהרי כתב שאם הכחיש ישבע כדבריו מ"מ מתחייב בחוב דלא כהר"י בירב ז"ל וכן דלא כהר"י ן' לב ז"ל שחילק בין היה במעמד להיכא דלא היה במעמד דהרי לא פי' שם כלל הרמב"ם והיה לו לחלק בכך ואי פירש בעל הטורים לשון הרמב"ם דהלכות מלוה שהיה השותף במעמד הוא מכח התמיה דאיך הניח הדבר ההוא בפשוט כמו שכתב שם מהר"י ן' לב ז"ל אבל כאן דאין כאן תמיה לא אדרבה משמע פשט לשונו דלא היה שם השותף כלל במעמד ההוא דאם לא כן היה לו לפרש ודוחק לומר דלהכי כתב והחוב אצלנו הוא לרמוז זה שהיה שם דאין זה במשמע לשונו כלל: ואפשר לומר לדעתם ז"ל דאיירי דלא נאבד כלל מקרן השותפות אלא יש ריוח וטוען שמעון שאין זה ריוח אלא המעות היתרים הם המעות שלוה הוא מלוי ואע"פ שראובן לא נשתעבד מ"מ מעות שלוה מלוי הם שם ורוצה לפרוע ללוי ואולי לזה רמז מ"ש והחוב אצלנו הוא וראובן טוען שאינו יודע כלל מאותה ההלואה והכל הוא ריוח ולזה אמר שאם מודה ראובן שזה לוה לצורך השותפות יפרעו תחלה ללוי ואח"כ יחלקו הריוח אם יהיה שם אבל אם אין שם אלא הקרן לבד יכול ראובן לומר איני רוצה שתפרע ללוי ותפחות מהקרן שלי כי אם נאבדו אותם המעות שלוית מלוי אתה חייב בהם ואני איני חייב בהם כלל כל זה יש להליץ בעד הרבנים הנזכרים אבל בעל התרומות כתב דדעת הרמב"ם כדעת הרמב"ן ז"ל: א"כ למדנו דאפילו היכא דלוה השותף לצורך השותפות איכא פלוגתא דרבוותא אם נשתעבד חברו ופשוט דיכול המוחזק לומר קים לי כמ"ד דלא נשתעבד כל שכן בנ"ד דאין כאן הלואה לצורך השותפות אלא שולח לו סחורה למכור וישלח לו המעות דודאי לא נשתעבד ראובן כלל ומה גם שאמר לו אתה ידעת שר"ל עלי דידך ליהדר ואין לי עסק בזה כלל ואע"פ ששלח ראובן הסחורה ליד שותפו בשליחות לוי עשה כן ושלוחו הוא וא"כ פשיטא ופשיטא דאין לו עליו כלום כי מפני שנעשה שלוחו יתחייב בממון ואע"פ שנתן לו תחלה מעות הוא מה שהיה שולח לו שמעון שותפו וזה דבר פשוט ואין צריך לפנים דאין ללוי על ראובן כלום אלא יחרימו ביד אם יש ביד ראובן שום ממון משותפו ויפרע ללוי מממון שותפו אבל אם אין בידו ממון שותפו ודאי דהוא פטור כדכתיבנא הנראה לעניות דעתי כתבתי: הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קז שאלה ראובן שלח למצרים על יד פקודו לוי קצת בגדים לעשות בהם כרצונו במצרים ולא עלה ביד לוי לעשות מהם שום מכר או הלבשה והניחם שם ביד יששכר תושב מצרים ולוי שב לעירו וכי ארכו הימים שטף ועבר שמעון למצרים ובהיותו במצרים שלח גד במכתב לאמר לשמעון שיקבל אותם הבגדים של ראובן הנפקדים שם במצרים ושישתדל לצאת מהם כאשר יראה בעיניו ויען לא פירש לו לשמעון ביד מי היו הבגדים מופקדים לא קבלם ושוב אחרי כן לוי הפקיד הא' אשר הוליך הבגדים למצרים שלח לאמר ליששכר הנפקד שבמצרים שימסור הבגדים ההם ביד שמעון העומד שם כדי לעשות בהם כל מאמצי כחו כמו שיוכל ואז קרא יששכר לשמעון הנז' וא"ל הנה צוותי מאת לוי אשר הפקיד הבגדים בידי שאמסרם לך לעשות מהם כאשר יראה בעיניך לכן קחם נא ועשה בהם כטוב בעיניך השיבו שמעון ואמר איך אשלח יד בבגדים האלה שלא ברשות הבעלים אז השיבו יששכר ואמר הנה שמתי ידיך כידי וכחך ככחי ועשייתך כעשייתי לכן עשה בהם כטוב בעיניך אז קבלם שמעון וטרח ויגע בהם בכל מאמצי כחו ולא עלה בידו רק להחליפם בכל כך לבונה מפני כי הבגדים היו כלם אכלתם עש והיו מנוקבים ויען כי אותה הלבונה לא היתה זכה הלך ונתייעץ עם יששכר הנפקד ואמר הנה זאת מצאתי הכר נא אם אעשה הלבשה זאת אם לאו כי לא מצאתי עד הנה להלביש' רק עם זאת ואם לא יכשר בעיניך אשיבה ידי לבטל ההלבשה הזאת השיבו יששכר כיון שלא השיגה ידך להחליף הבגדים בסחורה אחרת מה לעשות עוד כיון שהבגדים הם כמו שאתה רואה קח הלבונה הזאת ותקח מעות אחרים בדרך קאמבי"ו לחשבון בעל הבגדים ובהם תקנה לבונה זכה ותערב עם הלבונה הזאת ובכן תעלה ההלבשה כהוגן השיבו שמעון כן אעשה כאשר דברת ועתה כאשר הביא שמעון הלבשת הבגדים בלבונה הנז' עם הלבשת המעות שנטל בקאמבי"ו שאול נשאל מאת ראובן בעל הבגדים ויספר לו את כל אשר קרהו ואת הקאמבי"ו אשר לקח על הלבונה הנז' ויטב לבו של ראובן לאמר יפה עשית ועכשיו כאשר נשלם זמן הקאמבי"ו בא שמעון לתבוע לראובן שיפרע הקאמבי"ו שנטל על הלבונה הנז' וישיבהו ראובן כי מי הרשהו לקחת מעות בקאמבי"ו לקנות בהם לבונה זכה כי עשה בזה שלא מדעת בעלים כי לו הונח שהיה בידו למוכרם או להחליפם לא היה בידו כח להוסיף ליטול מעות בריוח ולקנות בהם לבונה זכה ושמעון טוען ואומר כי הנה בכח הרשאת יששכר בא ומדעתו ועצתו עשה את כל הדבר הזה ועוד שהוא כבר נתרצה כששאל לו אחרי בואו ממצרים ילמדנו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים: תשובה נר' לי ודאי דאין לראובן על שמעון כלום דהרמב"ם ז"ל כתב בפ"ה מהלכות שלוחין ושותפין וז"ל המשתתף עם חברו בסתם לא ישנה ממנהג המדינה וכו' ולא ימכור בהקפה וכו' ולא יפקיד ביד אחרים וכו' עבר ועשה שלא מדעת חברו ואח"כ הודיעו וא"ל עשיתי כך וכך והסכים למעשיו הרי זה פטור ע"כ. הרי מוכח מכאן דאעפ"י ששינה השותף או השליח אם אחר כך הודיע הדבר לבעל הממון ונתרצה בכך די בזה וגדולה מזו ראיתי שכתב הרב מהר"י אדרבי בסימן קל"ד דאפילו אם התנו מתחלה בפירוש שלא ילבש בסחורות אחרות זולת הכתובות בשטר אשר ביניהם והלביש אחרות בהם והודיע לשותפי' ונתרצו דמהני ואם פחתו פחתו להם יע"ש א"כ בנ"ד דשמעון זה הודיע לראובן ונתרצה ואמר לו יפה עשית ודאי דאין עליו כלום: וכ"ת שאני נדון דידן דהתם טעמא כדכתב הרב ב"י ז"ל משום דהוי כמחילה ומחילה אינה צריכה קנין אבל הכא אין זו מחילה אלא חיוב שמתחייב לפרוע ראובן הקאמבי"ו ובכי הא צריך קנין ואף על פי שנתרצה ומחל לא מהני דחיוב הוא והיה צריך קנין. לא היא דהקאמבי"ו על הלבונה הוא בא והלבונה הוא משועבדת לפרוע הקאמבי"ו והרי זה כאלו הודיעו שעבדתי נכסיך לפרוע קאמבי"ו והוא נתרצה ומחל בכך וא"כ אם לא ירצה ראובן לפרוע הקאמבי"ו ימכור כל הלבונ' המשועבדת לקאמבי"ו ויפרעם למלוה ואף על פי ששעבדה שלא כדין הרי ראובן מחל ונתרצה בכך: ועוד אפילו לא היה מוחל ראובן בכך ולא היה אומר לשמעון יפה עשית אין לו על שמעון כלום דכל מה שעשה בשליחות יששכר עשה וכמבואר בשאלה שיששכר נתן לו הבגדים ועשאו שליח לעשות כך וא"כ מה לו לראובן אצל שמעון ילך ויתבע ליששכר ואם לא ירצה לפרוע הקאמבי"ו ימכור שמעון כל הלבונה עד אשר יתפרע הקאמבי"ו כי שמעון לא שנה דבר ממה שסדר לו יששכר כל שכן עתה שנתרצה ומחל ואמר לו יפה עשית דהשתא ודאי אפילו עם יששכר אין לו לראובן תביעה כלל והדברים פשוטים לע"ד: הק' חייא אברהם בכמהר"ר עשה די בוטון זלה"ה: קח שאלה ראובן שמעון ולוי נשתתפו בעסק נכסיהם כלם ונשבעו להשתדל בכל עז להקריב כל התועלת האפשרי אל השותפות ולהתנהג כל א' מהם בכל פרטי השותפות ביושר ואמונה מבלי העלמת דבר וכי ארכו הימים ויגדל זבולון בנו של שמעון בקש אביו שמעון להועילו וחשב בלבו להדריכו באותו מין העסק שהיו מתעסקים בו ג' השותפים הנז' ולא נתן אל לבו שהיה נמשך מזה היזק והפסד אל השותפות וביום א' מהימים בא אל העיר יששכר שהיה מביא למכור מאותה סחורה עצמה שהיו מתעסקים בה ג' השותפים הנז' וקרא לגד הסרסור שיבקש לו מי שיקנה ממנו אותה סחורה ואמר לו גד אם תרצה אביא אליך את השותפים ראובן שמעון ולוי הנ"ל אמר לו יששכר אל תביאם יען כי הם אוהבי ולא אוכל השב פניהם ריקם בכל אשר ישאלו ממני בערך הסחורה אז אמר לו הסרסור גד אקרא לך לזבולון בנו של שמעון אמר לו הביאהו אלי ואז כשקרא הסרסור לזבולון קרא זבולון לשמעון אביו שילך עמו והלכו שניהם יחד ולא נתפשרו בפעם ההיא במקנת הסחורה ההיא שוב הלכו פעם אחרת ונתפשרו וקנאה זבולון ומכל זה לא הגיד שמעון לחבריו דבר אבל העלים הדבר מחבריו יען כי היה יודע שאם היה נודע הדבר לחבריו הם היו קופצים לקנות אותה סחורה שהיתה ממין עסק שותפותם לחשבון השותפות כי היה הדבר גלוי להם שאם אחר זולתם ה"ה שולח יד במקנתה היה נמשך להם היזק רב ועל כן העלי' מחבריו הדבר והראיה לזה שהסרסור גד כאשר בא לשמעון לקרוא כדי שילך עם בנו זבולון לקנות אותה סחורה קראהו לשמעון בקריצת עין להיותו יושב בפני חבריו וזולת זה עוד נתגלה ששמעון הנז' בהיותו עומד