לחם רב (ל"לחם משנה") פד

דאע"ג דתחלתם בפשיע' סופם באונס ואין האונס בא מחמת הפשיע' דאפי' היו הולכים למקום הכתוב בשטר היו צריכים לחזור דרך הנהר והיה בא להם הזרם מים וא"כ כיון דאין האונס בא מחמת הפשיעה הם פטורים: ומה גם בהצטרף לזה סברת הרמב"ם ז"ל בריש פרק ה' מהלכות שלוחין ושותפין דסובר דבמתעסק בפלגא שהוא פקדון הוא כשומר חנם ולסברתו אלו השני אנשים הם שומרי חנם על חלקו של ראובן שהוא פלגא של פקדון ואף על פי שכל הפוסקים חלוקים עליו מ"מ היה ראוי לעשותו סניף ללמד זכות לאנשים האלו שלא לחייבם אלא בדבר ברור שהוא פשיעה ושידענו שבא האונס מחמת הפשיעה: מ"מ לפי האמת אין זה כלום דאולי אם היו הולכים למקום ההוא היו מתעכבים בהליכתם יותר או היו באים יותר במהרה ולא היה מזדמן להם השעה רעה ההיא שבא להם הזרם מים דאולי היה הנהר אז בשובה ונחת: ובר מן דין אני אומר דחייבים הב' שותפים מטעם שנוי שליחות ויש חילוק בין שנוי שליחות לפשיעה דבפשיע' בעינן דיבא האונס מחמת הפשיעה כדכתיבנא אבל שנוי שליחות אינו כן דאם נתן מעות לחברו לקנות חטים וקנה שעורים אמרי' בפ' הגוזל קמא דאם פחתו פחתו לשליח ומשמע ודאי דאם נגנבו ממנו השעורים דחייב לשלם אע"ג דכ"כ היו נגנבים ממנו החטים כמו השעורים אלא טעמא דכיון דשנה נעשו המעות מלוה עליו וחייב באחריות וכן כתב רבינו ירוחם הביאו הרב ב"י בח"מ סי' קפ"ג המפקיד אצל חברו סחורתו להוליכ' למקו' פ' ושנה והוליכ' למקום אחר חייב באחריות הסחורה ונעשה מלוה וב"ד יורדים לנכסיו וכו' א"כ בנ"ד ג"כ אני אומ' דהרי שנו השליחו' שזה אמר להם ללכת למקום פלו' להלביש והם הלכו למקום אחר הרי כאן שנוי שליחו' ונעשה עליהם המעות מלוה וחייבים לשלם וכבר כתב הרב מהרי"ק בשרש כ"ז וכן בשרש ו' דהיכא דהשליח משנה שנוי כל דהו בטל השליחות מכל וכל ומה גם בנ"ד דשנה בדבר דאיכ' קפידא דבפ' האיש מקדש אמרינן דהאומר לשלוח לך וקדש לי אשה במקום פלו' והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת ואע"ג דאין שם כ"כ קפידא כדאמרינן בגמ' שם בצריכותא כיש גבי ממון דאיכ' קפידא דאולי באותו מקום היה נמצא שם המשי יותר בזול ובודאי דאיכא קפידא בדבר ולהקפיד אמר ראובן שיהא באותו מקום וכיון דהם שנו נעשה עליהם מלוה וחייבים לשלם המעות: ומטעם זה אני אומר דאם הלכו בלא רשות השותף האחר והשותף אחר תובע מהם חלקו שאבד מפני שהחצי הוא מלוה על שלשתם דעסקא הוי פלגא מלוה ופלגא פקדון ואם כן השליש מהחצי של מלוה עליו לשלם לראובן יכול לומר להם אתם פשעתם ותשלמו ג"כ אותו החלק המגיע לי לשלם שהוא השליש מהחצי שהיה מלוה: ואין לפטור להם מטע' פשיע' בבעלי' אעפ"י דהתחילו הג' להתעסק יחד ולקחו המעות שלשתם יחד דהיה מקום לומ' דכיון דהתחילו להתעסק יחד אע"ג דפשעו אחרי כן השנים דהם פטורים דהוי פשיעה בבעלים וכדכתב הטור בח"מ סי' קפ"ו מ"מ אני אומ' דהם חייבי' מטעם שנוי שליחות כדכתי' דאין אנו מחייבם מטעם פשיעה עד שתאמ' פשיע' בבעלים הוא ופטור אלא משום דשנו השליחו' ונעשה עליהם מלוה דכיון דהם הלכו למקום אחר שנו השליחו' וחזרו עליהם המעות מלוה וחייבי' לשלם לראובן אפי' החלק המגיע לשותף הג' שהו' השליש מהחצי של מלוה. ולהיות המוביל נחוץ איני מאריך בראיו' לבד זה אומר דחייבים השותפי' הב' לשלם לראובן וכמו שיפה דן ויפה הורה החכם השלם אלוף התורה מאריה דאתרא נר"ו וכל דבריו מתוקים מדבש ונופת צופים: הקטון חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: קה שאלה ראובן ושמעון לוי ויהודה עשו שותפו' ביניה' בזמן שהיו שוים הגרוש' לערך ק' לבנים והתנו ביניהם שראובן יוציא ויתן לשמעון לוי ויהודה המעות והם ישאו ויתנו עם מעותיו וכל שבח וכל ריוח אשר יזמין להם מן שמיא יחלוקו לד' חלקי' וכן ג"כ אם ח"ו יהיה להפך והוציא ראובן ונתן ליד השותפי' הנז' שבע מאות וחמשים גרוש' וכל א' הוציא כפי יכולתו וכעת הגרו' נפחתו מאותו ערך ושוים לערך ע' לבנים ובאו לעשות חשבון ביניה' להפרד איש מעל אחיו וראובן רוצה לגבות ע"ה אלפים לבנים כי כן השטר מהשותפו' אשר עשו ביניהם כתבו לבני' ולא גרוש' והשותפים אומרי' אם אתה תגבה כאשר כתוב בשטר ע"ה אלפים לבנים נמצא שאתה גובה אלף וע"א גרוש' והרי הוא רבית שכל מה שהוצאת היה תש"ן גרוש' ילמדנו רבינו אם ראובן יגב' מהשותפו' הסך מהגרו' כאשר נתנם ודי לו הריוח שניתני' לו מהשותפו' אעפ"י שלא עסק כלל או יגבה הסך משווי הגרוש' כאשר הם שוים בעת הזאת לפי שבשטר השותפות כתוב מעות ואינו כתוב גרוש' ולא הוי רבית יורנו מורנו הדין דין אמת ומה' תהיה משכורת' שלמה: תשובה כבר נשאלתי זה ימים על דבר כיוצא בזה וסדרתי פסק ארוך על הענין והוכחתי דבענין הלואה כיוצא בנ"ד דהוי עסקא דלא יגבה אלא הגרוש' ששם בשותפות שהם תש"ן גרוש' דאע"ג דכתוב בשטר לבנים כבר נודע דאותם הלבנים היו כרותים וגרועי' כשהיה הגרוש' שוה לערך ק' לבנים ועתה שהגרו' שוה לערך ע' הלבנים יפים וטובים ויש בכל א' וא' כפלים מכסף ממה שהיה בכל א' מהראשונים וכיון שכן איכא רבית בענין הלואה דגרסי' בפ' הגוזל עצים בעא מיניה רבא מרב חסדא המלוה את חברו על המטבע והוסיפו עליו מהו א"ל נותן לו מטבע היוצא באותה שעה א"ל ואפי' כי נפיא א"ל אין איל ואפי' כי תרטיא א"ל אין והא קא זילן פירי אמר רב אשי חזינן אי מחמת טיבעא זילי מנכינן ליה והא קא שבח לענין נסכא אלא כי הא דרב פפא ורב הונא וכו' עבדי עובדא וכו'. ופירש"י והא קא זילי פירו' לגבי מטבע זה ונמצא שמשתכר זה בתוספת ואינה דומה לראשוני' והוי רבית לענין נסכא אם בא לעשות מהן גרוטאות וכו' יש יותר מן הראשונים וכו' זו היא סוגית הגמ' וכתבו הפוסקים דין זה הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' מלוה והטור ביו"ד סי' קס"ה: נתבאר מכאן דהיכא דזילי פירות איכא איסור רבית אי זילי מחמת טיבע' ואפי' לא זילי פירי אי איכא במטבע הב' טפי מחומש מהראשון איכא נמי איסור רבית דקא שבח לענין נסכא א"כ בנ"ד דאיכא תרתי לריעותא דהא חזינן ודאי דקא זילי פירי עכשיו מחמת טיבע' דיותר פירות נותנים בעד הלבן עתה ממה שהיו נותנים כשהיו הלבנים כרותים וגרועים שהיו שוים לערך מאה לבנים גרוש' א' דלא היו נותנים אלא פירות מועטים בעד לבן א' מחמת פחיתות וגריעות הלבן ועוד דאיכא טפי בלבן זה יותר מחומש מהראשון דהרי נודע דיש בלבן שעובר בהוצאה כהיום הזה יותר מכפלים בכסף שהיה בלבן כשהיה הגרושה לערך מאה לבנים שהיה גרוע וכרות מאד א"כ איכא שבח ג"כ לענין נסכא ולפי סוגית התלמוד משמע בהדיא דלענין הלואה כנ"ד איכא איסור רבית ולענין מקח וממכר צדדתי שם צדדים בפסק ההוא לומר דאיכא נמי איסור רבית אלא שלא תקעתי עצמי בדבר ההוא מ"מ בנ"ד דהוי הלואה כל אפין שוין דאיכא ביה איסור רבית כדכתיבנא: אלא שאני אומר כיון דקיי"ל האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון א"כ נמצא השלשה חלקים מאלו השבע מאות וחמשים גרוש' שעל יהודה ושמעון ולוי ההפסד הוו מלוה ואם יגבה ראובן אותם לערך שבעים לבנים הגרוש' איכא ביה איסור רבית אבל החלק הרביעי דעליו ההפסד והוי פקדון אם יגבה אותו ראובן כפי מה ששוה הגרוש' עכשיו ליכא ביה איסור רבית כיון דלא הוי אלא פקדון ונהי דבג' חלקים לא מהני תנאה שהתנה בשטר השותפות לגבות אותם מלבנים כמו ששוים עכשיו לערך שבעים לבנים הגרוש' משום דאיכא ביה איסור רבית ולא מהני תנאה בהא דהרי כתב המרדכי בפ' הגוזל עצים והוא בתשובות השייכות להלכות מלוה וז"ל אם היה כתוב בשטר שיש לו כך וכך ליטראות טובים היוצאים בהוצאה נותן לו מטבע היוצא אם לא הוסיפו עליה יותר כפי האמור בתלמוד שהוסיפו עליו ע"כ משמע דאע"ג שכתוב טובים יוצאים בהוצאה לא מהני תנאה משום דהוי מתנה בדבר איסור מ"מ בחלק הד' דהוי פקדון מהני ליה לישנא דכתוב בשטרא שיגבה לבנים דמשמע דיתן לו לבנים שעוברים בהוצאה עכשיו או הגרוש' לערך שבעים: וכ"ת הרי נראה מדברי השאלה דשמעון לוי ויהודה כל א' הוציא מעות משלו זולת אלו התש"ן גרוש' וכתב הרב ב"י בטור יו"ד סי' קע"ו דלהרי"ף וסמ"ג כיון שכל א' הביא מעות אף ע"פ שהא' לבדו מתעסק אין זה קרוי עסק אלא שיתוף וא"כ בנ"ד דלא הוי כדין עסק דפלג' מלוה וא"כ ראוי היה שיגבה ראובן כפי תנאו הכתוב בשטר דמשמע שיגבה לבנים לזה אני או' דהרמב"ם פליג עלייהו כדכתב שם הרב ב"י וכיון שכן לא מפשינן מחלוק' בין הרמב"ם והרי"ף וסמ"ג כולי האי אלא נימא דע"כ לא קאמר הרי"ף וסמ"ג אלא לענין ליטול שכר טרחו דכיון דאית ביה חלק ממעותיו וטרח בשביל מעותיו טרח נמי בשביל חלק חברו ולא הוי רבית אלא הוי כשיתוף אבל לענין לגבות הגרוש' לערך שבעים כי נדון דידן דנותן לו מחלקו הגרוש' לערך שבעים ומשלם לו לבנים שלמים תחת גרועים וכרותים כולי עלמא מודו דהוי רבית: הכלל העולה בנ"ד דהרביע מהשבע מאות וחמשים גרוש' יקח ראובן לערך שבעים לבנים דהוי פקדון והשלשה חלקים האחרים דהוו מלוה דעתי נוטה לאיסור דאיכא ביה רבית ולא יגבה הגרוש' לערך מאה לבנים הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי בקצור מופלג לנחיצת המוביל: הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: קו שאלה ראובן ושמעון שותפים בנכסיהם וראובן היה עומד בעיר ושמעון יצא אל ארץ אחרת להתעסק שם בשם השותפות ובין כך בא לוי ואמר לראובן יש בדעתי לשלוח ליד שמעון כ"כ סחורה שימכרנה שם לשמי השיב לו ראובן אם תרצה לשלחה לו שלחנה אתה ידעת אז בא לוי והביא הסחורה לרשות ראובן וראובן שלחה ליד שמעון כאשר צוה לו לוי ושמעון מכרה שם באשר הוא שם ולעתים היה שולח שמעון מעות ליד ראובן והיה מצוה לו שיתן אותם מעות ללוי שהיו מחשבון סחורותיו וראובן היה נותנם ללוי בכל פעם שהיה שולח לו מעות לשם לוי ועתה בא לוי וטוען על ראובן ותובע ממנו שארית מעות שנשארו ביד שמעון מחשבון אותה סחורה ששלח לו באמרו כי כיון שהוא מסר לידו אותה סחורה לשולח' ליד חברו עליו מוטל לפרוע לו כל השארית הנשארה ביד שמעון שותפו וראובן טוען ואומר שהוא כבר אמר לו בשעה שאמ' לו הענין שהוא לא היה יודע אם תרצה לשלחה שלחנה שבזה גלה לו דעתו שאין לו עמו עסק טענה כלל ועיקר וא"כ מה יריב עמו ומה שואל ממנו הנה לפניו שמעון יתבענו לדין על כל זה ילמדנו רבינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים: