לחם רב (ל"לחם משנה") פא

אמנה אומר דהראיה שיביא יהודה כדי לחייב לשמעון צריך שתהיה ברורה ששלח כ"כ צמר לפרעון החוב הנז' והודה שמעון שקבלם לשם כך דאל"כ דילמא אע"פ ששלחו יהודה בשביל החוב אולי קבל' שמעון מחמת חוב אחר שהיה חייב לו ותפס הצמר בשביל כך ולכן צריך שיברר שהודה שמעון שקבלם בשביל החוב הנז' דהיינו הל"ה אלפי' לבנים וב"ד יפה יוציא הדבר לאמרו: נאם הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה ק שאלה ראובן ושמעון שהיו שותפים בעסק משא ומתן לזמן קצוב בשטר כתוב וחתום בקנין ושבועה חמורה בכל תקף שכל ריוח והנאה ואפילו מציאות השוק יהיו לחצאין ביניהם וקודם תשלום זמן השותפות הסכימו ביניהם לחלוק השותפות והתחילו לגבות החובות שחייבים להם ולפרוע לנושים בהם בין כך ובין כך כל אחד מהם נושא ונותן בפני עצמו וראובן מבקש משמעון שיביא כל הריוח הבא לידו והוא גם הוא יביא כל הריוח הבא לידו שיהיה הכל מהאמצע עד שיחלקו נכסי השותפות בשלמות כי עדיין יש להם סחורות ונכסים לחלוק ועד כלותם לגבות חובותיהם ולפרוע לבעלי חובין שלהם שיהיה כל ריוח הבא לידם מן האמצע ואעפ"י שיש טענה בפי שמעון שאמר לראובן בשעה שהסכימו לחלוק מכאן והלאה נרויח כל אחד לעצמו וראובן נתרצה על זה משיב ראובן כי אם נתרצה היה בחשבו שאין כח בשבועה אשר להם בשטר השותפות לעכב בידם מה שהסכימו לחלוק וגם שלא נטל קנין על זה ולכן חוזר ראובן וטוען אחר שידעתי כי מן הדין אין אנו יכולים להפריד הריוח הבא ליד כל אחד ממנו עד שנחלוק השותפות מכל וכל אני רוצה שנביא כל הריוח לאמצע השותפות כל זמן ששטר השותפות קיים שכן אנו מושבעים לבלתי הסתר איש מרעהו שום דבר כל זמן שהשטר קיים ילמדנו רבינו ומורנו הדין דין אמת אם מחוייבים שניהם לתת זה לזה חשבון ישר מכל הריוח הבא לידו או לא ומאת ה' תהי משכורתו שלמה: תשובה תחלה יש לדון אם יש כח השותף לכוף לחברו לחלוק תוך הזמן ואומר דהא ודאי פלוגתא דרבוותא היא דהטור בסי' קע"ו בח"מ כתב דדעת ה"ר ישעיה הוא דכל אחד יכול לכוף לחברו לחלוק תוך זמן השותפות וכן הוא דעת נמוקי יוסף בפרק המקבל והרב ב"י ז"ל כתב שם דהתוספות והרא"ש ז"ל סבירא להו כה"ר ישעיה. איברא שאני כתבתי בפסק אחר דלא משמע לי כן דע"כ לא אמרי התוס' והרא"ש אלא יחיד שקבל עסקא מב"ה דיכול לחזור מטעמא דפועל יכול לחזור משום כי לי בני ישראל עבדים וכו' אבל בתרי שותפי דכי היכי דהאי משתעבד להאי האי משתעבד להאי ואין לא' רשות לחברו מאשר לחברו עליו ודאי דאינו יכול לחזור דלא שייך בהו הך טעמא ומהר"י קולין בשרש קפ"ב כתב חילוק זה וכתב עוד דהמרדכי שכתב בהמקבל דמקבל עסקא אינו יכול לחזור בו ע"כ אית ליה האי סברא וא"כ דברי התוספות והרא"ש ממש כדברי המרדכי בפרק המקבל נפרש ג"כ בכי האי גוונא ואין צורך לידחק ולו' דמה שכתבו הגהות מיימוניות בשם התוס' דאינו יכול לכופו לחלוק דפליג על תוס' שלנו כמ"ש הוא ז"ל אלא נפרש דברי התוס' שלנו כדברי הרמב"ם ז"ל כדכתיבנא ויסכימו עם מה שכתבו ההגהות בשמם ועוד תימא על מהריק"א שכתב שם שממה שכתב המרדכי בפרק מי שהיה נשוי משמע דאית ליה כדברי הרמב"ם ואם הוא סובר דדברי התוס' שלנו שיחיד שקבל עסקא מב"ה שיכול לחזור פליגי על הרמב"ם ואית להו דיכול לכופו שיחלוק תוך הזמן א"כ קשו דברי המרדכי מדידיה אדידיה דהוא כתב בפ' המקבל כדברי התוס' ובפרק מי שהיה נשוי כתב אותם הדברים בשם מהר"ם ולא חלק עליהם הגם כי אין זה דוחק כ"כ מ"מ מי הכניסו בתגר זה אלא ודאי קושטא דמלתא דדברי התוס' והרא"ש הם כדברי הרמב"ם וכן דברי המרדכי ומ"מ ה"ר ישעיה ונמוקי יוסף ז"ל אית להו דיכול לחלוק אבל הרמב"ם ס"ל דאינו יכול לכופו לחלוק תוך הזמן והרא"ש והתוספות והמרדכי ז"ל לדידי מסכימים לדעתו גם ראיתי לא' מגדולי האחרונים זה סיני ועוקר הרים והוא כהן לאל עליון בתשובותיו סי' ע' שרצה להסכים הרא"ש והתוספות לדברי הרמב"ם מטעמא אחרינא יע"ש ובין כך ובין כך לא נפיק מידי ספקא ופלוגתא דרבוותא וא"כ יכול המוחזק לומר קים לי וכיון שכן אם מעות השותפות ביד שמעון ולא ירצה לחלוק יוכל לומר קים לי כהני דאמרי דאינו יכול לחלוק וכן כתב שם הרב המחבר הנז': אבל מ"מ יש בידי ספק דכיון דיש לשותף על חברו תרי שעבודי חד שעבוד גופו וחד שעבוד ממונו וכמו שכתב נ"י בפרק המקבל וכתב שם דכיון דיכול לחזור ולסלק שעבוד גופו מטעמא דפועל יכול לחזור ממילא פקע שעבוד נכסים דנכסוהי דאיניש אינון ערבין ליה א"כ נאמר ג"כ בנ"ד כיון דיכול ראובן לומר להפקיע שעבוד גופו קים לי כמאן דאמר דיכול לחלוק תוך הזמן ואיני רוצה לטרוח דכיון דהוא מוחזק בעצמו יכול לומר קים לי להפקיע שעבוד גופו א"כ ממילא פקע שעבוד ממונו או דילמא אדרבה זיל לאידך גיסא כיון דאינו יכול לומר קים לי להפקיע שעבוד ממונא דחברו מוחזק בממון אינו יכול להפקיע שעבוד גופו ולא דמי להא דנמוקי יוסף דהתם ודאי פקע שעבוד גופו משום כי לי בני ישראל עבדים ולא מצית למימר לא תפקע שעבוד גופו או דילמא אמרי' דשעבוד גופו יכיל להפקיע מטעם קים לי דהוא מוחזק בגופו אבל שעבוד ממונו אינו יכול להפקיע ואם ירצה חברו לטרוח בנכסים וליתן לו חלקו מבלי שיטרח הרשות בידו אלו הן צדדי הספק ומסתברא כי הא סברא בתרא קצת דיכול להפקיע שעבוד גופו מטעם קים לי ולא שעבוד ממונו: וא"כ אם שמעון היה מוחזק בנכסים היה יכול לומר קים לי כרבוותא דאמרי דאינו יכול לחלוק תוך הזמן איברא דהיינו מסתפקים בכל מה שכתבנו אבל מאחר שיש בנ"ד שבועה אפי' שלא יהא מוחזק יכול לעכב מלחלוק מטעם השבועה דאע"ג דמן הדין מכת הקנין קנין אין כאן מ"מ שבועה יש כאן: איברא דהרב מהריב"ל ז"ל בפסקיו כתב כמה פעמים דבדבר דאיכא למימ' דטעי משום דהוי פלוגתא דרבוותא נאמר קנין אין כאן שבועה אין כאן דזה לא נשבע אלא לקיים מה שחייב מכח הדין וכמו שכ' בסוף ח"ב. אבל מ"מ יש מקום לחלוק עליו ולומר דאפי' בדבר דהוי פלוגתא דרבוותא נאמר דכיון דאיכא שבועה אזלינן לחומרא ואע"ג דמכח הקנין אין לחייבו יש לחייבו מכח השבועה וכן ראיתי שכתב הרב הגדול מורי ז"ל בפסקיו סי' רל"ח וכן ראוי להחמיר בשבועה החמורה ובר מן דין הרי היה עליהם חובות וכמו שכתוב בשאלה וכבר כתב הרמב"ם בהלכות שותפים פרק ד' דאם הם אחראין זה לזה כל אחד מעכב על חברו לחלוק עד שיגיע זמן השטר ויפרעו החוב וכן הטור בח"מ סי' קע"ו ודבר זה מוסכם בלי מחלוקת וא"כ ודאי שיכול שמעון לעכב מלחלוק עד שיפרעו חובותיהם: אבל מה שהסכימו ביניהם שכל אחד ירויח לעצמו בזה יש מקום עיון אם מהני דלכאורה נראה דכיון דלא חלקו נכסי השותפות הוי כל מה שהרויח כל אחד מהם לאמצע ואע"פ שהסכימו שירויח כל אחד לעצמו דברים בעלמא נינהו: איברא דלענין השבועה אשר בשטר נראה דפטרו זה לזה ואע"ג דלא אמר כל אחד הריני כאלו התקבלתי ולדעת הרשב"א בעינן שיאמ' כן מ"מ לדעת הרא"ש אינו כן וכמו שהאריך הרבה בביאור מחלוקת זה הרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל בתשובותיו סי' קל"ז וכן הרב בעל תה"ד סי' שי"א נראה מדבריו שם דכשהסכימו שניהם לעשות דבר א' הנוגע לב' ונשבעו על כך ואח"כ הסכימו שניהם שלא לעשותו שהם פטורים משבועתם גם מהר"ר לוי הנז' למד מדברי הרב הנז' כן בתשובה הנז' והגם דכתב דהיינו דוקא בדבר שאין בו חיוב ממון אבל בדבר שיש בו חיוב ממון צריך מחילה גמורה ואח"כ תתבטל השבועה מ"מ בנ"ד ליכא חיוב ממון שנתחייב זה לזה אלא שזה משועבד לזה עד תשלום הזמן וזה משועבד לזה עד תשלום הזמן וכיון שנתרצו והסכימו לחלוק נפטרו משבועתם ואפשר דבזה יודה הרב הנז' גם הר"ם אלשקאר בתשובותיו סי' צ"ח תפס במושלם הך סברא דת"ה יע"ש. ואע"ג שטוען ראובן שלא נתרצה אלא בחשבו שלא היה כח בשבועה אשר בשטר השותפות מילי דכדי נינהו דלאו כל כמיניה לומר דטעה בדבר הפשוט דכיון דהיה מושבע שמעון בכך ודאי דכ"ע ידעי דיכול לעכב בידו וכן כתב מהר"י קולין ז"ל שרש ב' בשם ה"ר אביגדור כהן ז"ל דלאו כל כמיניה לומר לא ידעתי בדבר שאין רגילין בני אדם לטעות וכיוצא בזה כתב הריב"ל בח"א סי' צ"ז על מי שרצה לטעון שטעה שחשב שהפשרה אינה צריכה קנין א"כ נראה דלענין השבועה יש טעם לזכות לשמעון אבל מ"מ לענין הממון כל זמן שלא חלקו ונכסי השותפות משותפים אפשר דמ"ש כל מה שנרויח כל א' לעצמו לא מהני דמילי דעלמא נינהו ואע"ג דקצת מן המפרשים אמרו דתנאים שמתנים השותפים לא בעי קנין דבההיא הנאה דצייתי גמרו ומקנו ההוא לענין הנוגע לקיום השותפות אבל אלו שרוצים לחלוק כל זמן שלא חלקו הריוח לאמצע: אבל ראיתי להרא"ש שכתב בפ' מי שמת גבי אחין דאמרו שם השביחו לאמצע כתב שם ובסיפא כי אמר ראו מה שהניח השביחו לעצמן ויטלו כל השבח ואע"ג דבשאר שותף אין לו בשבח אלא כאריס ואפי' אמר ראו אני עושה לעצמי דשאני שותפים דלהשתכר נשתתפו ומקפידין זה על זה שחברו ישתכר ולא הוא הילכך לא מחלי אהדדי כלל ע"כ וכיוצא בזה כתב הטור ח"מ סי' רפ"ז משמע דאם השותף אמר לעצמי אני עושה והאחר מחל בפי' אע"ג דלא חלקו הוא לעצמו א"כ בנ"ד שמחלו בפירוש שאמרו כל אחד מהם לעצמי אני עושה ונתרצו אע"ג דלא חלקו נראה מכאן שכל אחד הוי לעצמו: והראוני תשובת מהר"ם חולקת על דברינו דכתבה המרדכי בפ' האומנין גבי מלמד שהתחיל ללמוד ואמר לו ב"ה לך מעמדי כתב שם דלא נמחל שעבודו באמירה בעלמא והביא ראיה מפ"ק דקדושין שהקשו גבי ע"ע לימא ליה באפי תרי זיל ותרצו זאת אומרת ע"ע גופו קנוי וכתב שם הרב וה"ה בנ"ד דמדמינן פועל לע"ע בפ"ק דמציעא ע"כ וא"כ בנ"ד נמי דהשותפים הם כשכירים זה לזה לא נמחל שעבודם באמירה בעלמא דהוא שכיר לחברו עד הזמן הקצוב וזאת התשובה עצמה דמהר"ם הובאה בתשובות הרשב"א ז"ל סי' תתע"ג. אבל רבינו ירוחם ז"ל פליג עליו בהדיא שכ' בסוף נתיב כ"ט במשרים אם אמר לפועל או לשכיר בפני ב"ד או בפני ב' לך פטור בלא מחילה אחרת וי"א כי אמר לו בכעס שאינו פטור בפ"ק דקדושין ע"כ הרי שם מבואר דסובר דמ"ש בפ"ק דקדושין דלא מהני הוא גבי ע"ע דגופו קנוי אבל שכיר אין גופו קנוי והגם כי רבינו ירוחם הביא תשובת מהר"ם זו בנתיב כ"ט ח"ג לא כתב טעם זה אלא טעם אחר כתב בה שהוא יכול האב להפקיע זכות הבן ודלג טעם זה וכן התוספות אית להו הא דרבינו ירוחם ז"ל שכתבו בפ"ק דקדושין דף י"ז בד"ה חלה ג' וכו' יש שהיו רוצים לומר דהמלמד אם חלה תוך הזמן שיטול כל שכרו ודחו התוס' דבריהם דאין לדמות מלמדי תנוקות לע"ע דע"ע גופו קנוי אבל מלמד אין גופו קנוי אלא שכר עצמו ללמוד עד זמן וכו' ע"כ הרי מבואר דאין גופו קנוי וכיון שכן ודאי דמהני באמירה בעלמא דלא אמרו בגמרא דל"מ בע"ע אלא משום דגופו קנוי אבל אם אין גופו קנוי מהני. והר"ש בר אברהם בספר קנין סימן ל' הגם כי חלק על התוס' בדין זה דמלמד מ"מ כתב מדאמרינן גבי ע"ע אעפ"י שגופו קנוי למעשה ידיו וכו' כ"ש שכיר שאינו משועבד כ"כ משמ' דכ"ע מודו דשכיר אין גופו קנוי ובודאי דמהני ביה לומר באפי