לחם רב (ל"לחם משנה") עו

דעת הראב"ד בפרק גט פשוט ע"כ הרי דהראב"ד ז"ל מסכים לדעת הרא"ש ז"ל דבערב אינו גובה ובקבלן גובה מ"מ למדנו דהדבר פלוגתא דרבוותא וטעם מחלוקתם הוא דהרמב"ן ז"ל דמה הא לההיא דאמרינן בפרק כל הנשבעין דסוף סוף ערבא בתר יתמי אזיל והרמב"ם ז"ל חלק ביניהם והטעם מבואר שם בטור בסי' הנז' ובהרשב"א בתשובותיו סי' הנז' א"כ כיון דהדבר מחלוקת אפי' שיהא ראובן קבלן בשטר יוכל לומר קים לי כהרמב"ן וסייעתו דאמרי דאינו יכול לגבות היכא דאיכא יתומים קטנים ואפי' מן הקבלן: הכלל העולה דאם אין לשמעון יתומים קטנים יגבו לוי ויהודה מראובן מה שנשאר חייב שמעון כפי תנאי השטר הקדום והגרוש' שנתן שמעון לערך מאה יחשבו כפי תנאם הראשון אבל אם יש לשמעון יתומים קטנים לא יוכלו לוי ויהודה לגבות מראובן עד אשר יגדלו היתומים: הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: צב שאלה ראובן תושב צפת תוב"ב תובע משמעון תושב רודיס שהיום כמו ה' שנים שהיה תושב טריפול ובהיות שמעון בעיר טריפול שלח לו לוי צרור א' עם ע"ה אישקודוש מזהב כדי שישלחם בצפת תוב"ב ליד החכם כה"ר אברהם גבריאל נר"ו מרביץ תורה בק"ק טליאנוש יע"א וליד ראובן הנז' כדי שיעשו כפי הסדר שכתב לוי הנ"ל ועד היום לא נתן שמעון האישקודוש לא ביד החכם הנז' ולא ביד ראובן הנז' ותובע ראובן משמעון האישקודוש ומשיב שמעון לראובן ואומר אמת ויציב שקבלתי הצרור מהאישקודוש מלוי הנז' אמנם לא ידעתי כמה הם ואשבע שבועה שהגרופו ששלח לוי כמו שקבלתיהו צרור עם הסדר ששלח לוי הנז' כך שלחתיהו ליהודה פאטור שלי תושב צפת תוב"ב וידעתי נאמנה שהוא איש אמונים ולא יטה ימין ושמאל מהסדר שכתב לוי ואתה ראובן לצפת תוב"ב תלך לך עם יהודה לדין ותבע ממנו אם לא עשה הסדר ותגבה מיהודה מה שתוכל והשאר תגבה מנכסי שיש לי בצפת תוב"ב והשיב ראובן ואמר לשמעון הפך מהגרופו הנז' עם הסדר שסדר לוי הנה הוא בידי כתוב וחתום מיד לוי ומיד ב"ד ממך שמעון אני תובע ואיני יודע ליהודה דלאו בעל דברים דידי הוא ואני אשבע שלא קבלתי כלום משום נברא לחשבון הגרופו הנ"ל ולא החכם הנז' ולא אעזבך עד שתתן המעות לי בשלם ופה עיר רודיס אתן לך ערב בעדי שכל זמן שיבא כתב מיד ב"ד של צפת תוב"ב שיהודה נתן הגרופו או מקצתו לידי או ליד החכם הנז' לחזור לך המעות שאתה תתן לי תיכף ומיד ועוד אמר ראובן אם אמת היה הדבר הזה שיהודה נתן המעות בצפת תוב"ב ליד החכם הנז' שיהיו כל הספרים שיש לו לראובן קדש לה' לחברת ת"ת אשר בצפת תוב"ב ילמדנו רבינו הדין אם יוכל ראובן לתבוע משמעון פה בעיר רודיס או אם ילך לצפת לתבוע מיהודה הפאטור הנזכר ושכרו כפול מן השמים: תשובה אם שמעון כששלח הגרופו ליהודה כתב לו שיתן אותם לחכם ולראובן כאשר סדר לוי נראה דהוא פטור אף ע"פ שיהודה עתה כופר בחכם ובראובן ואומר שנתנם או שום טענה אחרת וטעמא דהטור כתב סי' קכ"א כתב רב אלפס היכא דשדר ליה כתבא לחבריה ואמר ליה ההוא מידי דאית לי גבך שדרינהו ניהלי לא מחייב באחריותו והכי נהיגי תגרי ומשמע מדבריו אפי' אם לא יחד לו שום אדם וכתב הראב"ד ז"ל ובמקום שאין מנהג ידוע חייב באחריותו שאין ראיה מהבאת הכתב ליתן הממון למי שהביא הכתב וכו' ע"כ משמע דהיכא ששלחו ביד אדם אחד פטור ומיהו שיהא נאמן וכמו שכתב הטור לעיל בתחלת הסימן דאפילו אם אמר שלח ביד מי שתרצה צריך שישלח לו ביד אדם נאמן וכדרך שבני אדם רגילים להעביר שם ממונם אבל אם שלח לו ע"י מי שהוחזק כפרן או במקום סכנת דרכים שאין הרבים רגילים להעביר שם ממונם הרי פשע וכו' ע"כ וכ"ש היכא שאמר לו שלח סתם שצריך לשלוח ביד נאמן וכיון שבנ"ד שלחו ביד יהודה שיתננו ביד שלוחי לוי ויהודה נודע לנאמן כמבואר בשאלה ודאי דשמעון פטור אפילו אם כפר בו יהודה וכמו שכתב שם הטור גבי שלח לי ביד מי שתרצה דאם כפר בהם השליח פטור ה"ה והוא הטעם ברד דאמר לו סתם ששלחם ביד יהודה ואף ע"פ שלא הזכיר לו השליח וכמ"ש הרי"ף ואין לומר שפשע במה שלא שלחם תחלה ליד שלוחי לוי דודאי אין זה פשיעה דמנהג הסוחרים לשלוח הכל ביד הפאטור שלהם כדי שהפאטור יעשה הסדר שיסדרו לו ואולי השליח ששלח שמעון שיתנם לפאטור יהודה לא היה מכיר לחכם ולראובן ליתן להם ולכך כתב שמעון לפאטור שלו שהיא יוליכם בעצמו ויתנם להם ואין זה פשיעה בעיני לחייב לשמעון דדרך התגרים הוא זה וראיתי להרב מהר"י אדרבי בפסקיו סימן רי"ד גבי ראובן שכתב לשמעון שלח המעות דרך מדינה פ' ולא פי' ביד מי ושלחם ביד לוי דרך אותה מדינה ולוי לא שלחם לראובן דאם לוי זה הוא בחזקת נאמן דפטור שמעון מפני שלא שנה מדעת משלחו והביא ראיה מדברי הטור מלשון הרי"ף שכתב וכמו שכתבתי לעיל: ומ"מ יש לי בזה מקום עיון דמצאנו בדברי הרי"ף ז"ל נסחאות חלוקות חדא היא גרסת הטור שגורס בדבריו היכא דשדר ליה כתבא לחבריה ואמר ליה ההוא מידי וכו' שדרינהו נהלי ולא גריס בהדי פלניא ומפני כן הוציא מדבריו דאפי' אם לא יחד לו אדם וכן גורס בעל התרומו' בשער נ"ט והמרדכי ג"כ הביא לשון הרי"ף בסגנון זה בפרק הגוזל קמא וכתב עליו וכן פסק ר"ת אבל נסחא דידן בדברי הרי"ף היא שדרינהו נהלי בהדי פלניא וכן הוא גירסת הרא"ש בדבריו שכן הביא לשונו בפסקיו ומפני כן תמה עליו דלמה תלה הדבר במנהג אם יש עדים שמכירים כתב ידו או שהוא מודה ואלו היה גורס בדבריו כדברי הטור ז"ל לא היה מקום לתמיהתו דאצטריך ליה לתלו' הדבר במנהג מפני שלא הזכיר בדבריו השליח ולא יחדו ומדינא אפשר דלא מהני זה דמתניתין דפרק השואל לא נפקא לן אלא היכא דאמר המשאיל לשואל הריני משלחך ביד בנך וכו' ואמר לי השואל שלח דהוי כמפרש השליח דכוונתו לומר שלח ע"י מי שאתה אומר אבל היכא דלא פי' השליח ודאי לא מהני מדינא אלא מטעם מנהג אלא שלפי גירסתו היא תמיהתו מפני שהוא גורס בהדי פלניא ומפני כן תמה דכן הוא הדין וכדנפקא לן מהשואל ואפי' שיהיה בכתב לא איכפת לן כיון דיש עדים שהוא כתב ידו וכן נראה שגורס רבינו ירוחם גירס' זו בסוף נתיב כ"ח שכתב שם ואם שלח אגרתו שישלחנו ביד פ' ושלחו ונאנס פטור דהכי נהיגי האידנא וכו' כך כתב הרי"ף ז"ל וכו' משמע דגירסתו כגירסת הרא"ש וא"כ לפי גירסתו ודאי דאין ראיה לנ"ד דשאני התם דהזכיר ע"י פלוני אבל בנ"ד שלא הזכיר השליח אלא סתם נאמר דאם השליח כפר חייב שמעון אלא שיש לומר בזה דכיון דשמעון הוא מוחזק יאמר קים לי כהני דגרסי כהרי"ף הכי והמרדכי שכתב כן בשם ר"ת ג"כ לדידהו לא פשעתי כלל ואני פטור: ומ"מ עדיין יש לי בזה פקפוק שבעל התרומות כתב בשער נ' על דברי הרי"ף וז"ל משמע דמאן דדייק בלישניה שאעפ"י שלא יחד לו המביא אם רצה למסור המעות למביא כתב זה מפטר מאחריותו אבל הר"מ ז"ל משמע דס"ל שצריך ליחדו וכו' נראה מדברי בעל התרומות שהבין בדברי הרי"ף שמה שאמר לא מחייב באחריותו היינו אם מסרו דוקא ביד מביא הכתב שכן הוא מנהג הסוחרים למסור ביד מביא, הכתב אבל אם מסרו ביד אחר לא דודאי כיון שלא הזכיר שם השליח לא היה לו למוסרו בידו זה נראה מדבריו שכתב אם רצה למסור המעות למביא כתב זה. ויש לי לתמוה על בה"ת דלמה כתב שהרמב"ם חולק על הרי"ף שהזכיר שם השליח שאמר ביד לוי הא הרמב"ם לא כתב אלא לפי הדין הגמור בלא מנהג ראיה לדבר שלא תלה הענין במנהג ומפני כן כתב שיזכיר שם השליח אבל הרי"ף כתב הדבר לפי המנהג שכיון שנהגו כך ליתנו ביד מביא הכתב מנהגא הוי אבל לפי הדין ודאי אין ליתנו ביד מביא הכתב אלא צריך שיזכיר שם השליח אלא שאפשר לומר דכוונתו מדכתב הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל הדין ולא המנהג משמע דלית ליה ההוא מנהגא: מ"מ למדנו דכוונתו לפרש דברי הרי"ף דנותן למביא הכתב כיון שהמנהג הוא כן וכן נראה שהוא דעת הטור שכתב בסימן הנז' וכתב הראב"ד ובמקום שאין מנהג ידוע וכו'. ותמה עליו הרב ב"י שנראה שהבין בדברי הרי"ף שנהגו לתת הממון למביא הכתב וכו' וזה אינו במשמע דברי הרי"ף ועם מה שכתבתי אתי שפיר דודאי כן הבין הראב"ד בדברי הרי"ף וכמו שהבין דבריו בעל התרומות כמו שכתבתי וטעמייהו הוא מפני שאם לא תאמר כן כוונת הרי"ף קשיא להו איך יתן הממון ביד אדם אשר לא צוה לו המשלח אלא ודאי שהמנהג הוא ליתן למביא הכתב ובהכי סלקי שפיר דברי הרי"ף ז"ל: מכל זה למדנו דלא אמר הרי"ף כן אפילו לפי הנסחא דלא גרסי בדבריו בהדי פלניא אלא היכא שהמנהג ליתן למביא הכתב ועתה שאין מנהג זה בינינו. ומה גם דבנ"ד לא שייך זה שכתב שישלחם לצפת ואיך יתנם ביד מי שמביא הכתב אם אינו הולך אותו המביא הכת' לעיר ההיא ודאי דלפי זה לא היה לו לשלוח ביד איש שכופר בממון ואם כפר יהיה שמעון חייב אלא שמ"מ אני אומר כיון דלכלהו פירושי הדבר תלוי במנהג סוחרי' הרי בינינו הוא מנהג סוחרים שכיון שכותבים שישלח ממון כיון ששולח אותו ביד אדם נאמן די לו בכך ואם כן ודאי שיהיה פטור: הכלל העולה ממה שכתבנו דאם שמעון זה שלחו ליהודה כדי שיתן אותו לחכם ולראובן ויהודה זה הוא אדם כשר ונאמן שנפטר שמעון בכך ויעשה ראובן דין עם יהודה אבל אם שמעון לא כתב ליהודה שיתנם לחכם ולראובן כאשר סדר לוי אלא שלחו סתם לידו כדי שהוא יעשה הסדר ששלח לוי והסדר שהיה מסדר לעשות לחכם ולראובן שיעשה הוא אותו הסדר עצמו ויהיה הוא במקומם אז ודאי פשיטא דפשע בשליחותו שאיך שלח ליהודה המעות כדי שיעשה הוא הסדר כיון שלוי לא שלח לו אלא שישלחם לחכם ולראובן וכיון שפשע ששנה בשליחותו השליחות בטל מכל וכל ואף על גב שאירע שנתן יהודה לחכם ולראובן המעות ונעשתה מחשבתו של לוי במקרה מכל מקום השליחות בטל ויחזור לוי ויתבע מעותיו משמעון ושמעון יחזור ויתבע מיהודה שנתנם לחכם ולראובן. וראיה לדבר מדאמרינן בפרק כל הגט דאם אמר הבעל לשליח שקול חפצא והדר הב גיטא דאם נתן הגט ואחר כך לקח החפץ דהגט בטל אף על פי שנעשתה מחשבתו שלקח החפץ אם כן משמע דכיון דאיכא שנוי כל דהוא השליחות בטל וכן כתב הרב מהר"י קונין זכרונו לברכה בשרש ו' ובשרש כ"ח והאריך שם להוכיח הענין מההיא ראיה שהבאתי ומראיות אחרות יעויין שם וכיון שכן יכול לוי לתבוע מעותיו משמעון: אבל ראובן שיתבע משמעון נראה לעניות דעתי דאם לא בא בהרשאת לוי דאין טעם לדבריו מכמה טעמי חדא דכיון דהשליחות בטל כמו שכתבתי יחזרו המעות ללוי ואיך יכול ליתן המעות לראובן ועוד דהשליחות היה שיתן לשניהם. יחד לחכם ולראובן וכיון דאין החכם כאן איך יתן לראובן איברא דהרב מהר"י ן' לב בפסקיו ח"ג סימן י"ז חקר בזה אם נאמר דכשאמר פלוני ופלוני הוי שניהם יחד או זה או זה והביא פלוגתא דרבי יאשיה ורבי יונתן ושקיל וטרי אי אמרינן דלא פליגי רבי יונתן ורבי יאשיה אלא בלישנא דקרא אבל לשון בני אדם משמע שניהם יחד והאריך שם הרבה והדבר אצלו בספק קצת והרב הגדול מורי ז"ל בפסקיו הראשונים שאלה ע"ו נטה לומר דמשמע דבלשון בני אדם הוי שניהם יחד וכיון דאיכא הך ספקא איך מפקינן ממונא מיד שמעון אם