לחם רב (ל"לחם משנה") עג

שהם נאמנים על כך אפילו לפי מה שכתב הרב מהריב"ל ז"ל דאפי' שלא יהא שקולים לגמרי נאמנים כ"ש אם נאמר שאפי' שיהא משמעות רחוק הם נאמנים כמו שהוכחתי: לכך אני אומר בנ"ד דנאמנים הדיינים לומר שעל תנאי כך גזרו וכוונתם היה כך וכיון שיש ראיה ברורה שלא נעשה שטר אלא מחמת גזרת הדיינים שגזרו על שמעון ולוי בהבטל הגזרה ודאי דתבטל השטר דקנין בטעות הוא הנלע"ד כתבתי: הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: פז שאלה ראובן ושמעון נפלו ביניהם הפרשים ודברי ריבות על משא ומתן שהיה ביניהם וביררו ללוי לדון ביניהם ועשו קומפרומיסו בקנין ושבועה שכל מה שיגזור לוי הדיין כפי ראות עיניו שיקבלו עליהם כאלו יהיה נגמר ע"פ ב"ד הגדול שבירושלם תוב"ב ולוי הנזכר בלי שמוע טענות ראובן ושמעון גזר עליהם מה שגזר ושמעון הוציא הגזרה נגד ראובן ואמר לו הנה הגזרה שלוי הדיין שלנו גזר קיים גזרתו כפי הקומפרומיסו וראובן טוען האיך אקיים את גזרתו שהוא לא שמע טענותינו שמעולם לא עמדנו לפני לוי הדיין שישמע טענותינו ואיך יוכל לדון בלתי שמוע טענותינו והלך ראובן וצעק לפני לוי הדיין ואמר לו איך דנת וגזרת על מה שלא שמעת טענותינו והשיב לוי לראובן מה תצעק אלי כבר ידעתי כל מה שאתה יכול לטעון נם מה שיכול לטעון שמעון והשיב ראובן ללוי האיך אתה יכול לידע מה שבלבי שאע"פ שאתה יודע כל עניינים שיש לנו עם כל זה אינך יכול לידע כל הפרטים שאנו יודעים שלב יודע מרת נפשו ועתה שואל ראובן אם יהיה מחוייב לשמור ולקיים גזרת לוי הואיל שגזר בלי שמוע טענותם של בעל הדין. עוד שאל ראובן שאם יאמר עכשו לוי הדיין שרוצה לחזור ולשמוע הטענות ולדון ביניהם אם יכול לכוף לראובן שיטעון הטענות לפני לוי מכח השבועה שיש לו או אם יכול לומר ראובן פסילנא ללוי לדיין הואיל ונזר בלי שמוע הטענות ועכשיו אף ע"פ שישמעם בכל אופן ירצה לקיים סברתו וגזרתו שגזר על זה יורנו מורנו המורה לצדקה ושכרו כפול מן השמים אנס"ו: תשובה נראה מדברי השאלה דשמעון מודה לראובן שלא שמע לוי הטענות כאשר גזר הגזרה ועל זה באה השאלה אם גזרתו גזרה אך אם שמעון אינו מודה בכך או שאין בירור לראובן על כך ודאי דלאו כל כמיניה דלוי הדיין לומר כשגזרתי לא שמעתי הטענות אע"פ שאינו כתוב בגזרה ששמע הטענות דודאי חזקה על כל דיין שאינו גוזר אלא א"כ שומע טענות שתי הכתות דכ"ע ידעי האי דינא וא"כ לאו כל כמיניה דדיין לפסול גזרתו ולומר שטעה בדבר פשוט כל כך שחשב שכבר הוא ידע הטענות ולא היה צריך לשמוע טענותיהם דבודאי לא טעי דיין בהכי וכיון שחתם בגזרה כבר יצא הכח מידו ולאו כל כמיניה לבטל גזרה ואפילו לפרש פירושו שמשמעותו רחוק בלשון הגזרה וכמו שכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו חלק שלישי סימן קי"ו אע"פ שהניח הדבר בצריך עיון מ"מ ודאי דלבטל הגזרה ולומר דלא שמע טענות בנ"ד ודאי דאינו נאמן ודבר זה הוא פשוט בעיני אך אם שמעון מודה שלוי לא שמע הטענות או שיש בירור על כך ודאי דגזרת לוי בטלה דהרי כתב הטור בחשן משפט סי' י"ז וצריך הדיין לשמוע דברי הבעלי דינין ולשנות אותם וכו' ומצדיק הדין בלבו ואחר כך חותכו ואפילו שידון הדיין בפשרה נראה ודאי דהדין כך דהרי כתב בסימן י"ב וכשם שמוזהר שלא להטות דין כך מוזהר שלא יהא נוטה בפשרה לאחד יותר מחברו ונפקא ליה מהא דאמרינן בריש פרק אחד דיני ממונות דר"ל רמי כתיב בצדק תשפוט עמיתך וכתיב צדק צדק תרדוף ושאני התם רב אשי קראי אחד לדין ואחד לפשרה כדתניא צדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה כיצד שתי ספינות עוברות וכו' ופי' רש"י קראי דרמי ר"ל לא קשו דצדק צדק לאו לדרישה וחקירה אתי אלא צדק דין שלך וצדק פשרה שלך לפי ראות עיניך ולא תרדוף האחד יותר מחברו ע"כ וההיא ברייתא דשתי ספינות עוברות כתבה ג"כ הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל בסוף הלכות רוצח אלא שקשה לי עליו שכתב ובזה וכיוצא בו נאמר בצדק תשפוט עמיתך עד כאן. ובגמרא משמע דלא נאמר בענין פשרה אלא צדק צדק תרדוף כדפירש"י ז"ל וקרא דבצדק תשפוט הוא לענין דין: ועוד דקרא דבצדק תשפוט עמיתך לענין דין דרשינן ליה בפרק שבועת העדות דשוו הבעלי דינין בכל דבר וכדכתב הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל בריש פרק כ"א מהלכות סנהדרין ונראה לי דהרמב"ם ז"ל גריס כגירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל בברייתא דריש פרק אחד דיני ממונות דגרסי כדתניא צדק צדק תרדוף וכתיב בצדק תשפוט עמיתך אחד לדין וא' לפשרה ופירוש אחד לדין ואחד לפשרה רוצה לומר חד קרא איירי בדין דהיינו צדק צדק תרדוף וקרא דבצדק תשפוט איירי בפשרה ולכך קאמר בצדק דלא הוי צדק ממש אלא דמי לצדק ולא כגרסתנו בגמרא דגריס רש"י צדק צדק תרדוף אחד לדין ואחד לפשרה דרוצה לומר דקרא דצדק צדק איירי אחד צדק בדין ואחד צדק בפשרה וקאמר קרא דאחד בדין ואחד בפשרה כלומר בין בדין ובפשרה תצדיק עצמך דלפי גירסא זו אין לו מקום להרמב"ם ז"ל כדכתיבנא ומ"מ אף ע"פ דעיקר קרא איירי להשוות הבעלי דינין כדכתב הרמב"ם ז"ל בפרק כ"א מהלכות סנהדרין מכל מקום נפקא לן מהאי קרא פשרה מדקאמר בצדק ולא צדק: מ"מ למדנו מדברי כולם דכל כך יש לדיין לדקדק בפשרה כמו בדין א"כ בנ"ד בין שגזר לוי דין בין שגזר פשרה כיון דלא שמע הטענות ודאי דאין דינו דין ואין פשרתו פשרה: ומה ששאל השואל אם עתה רוצה לוי לשמוע הטענות ולדון אם יש כח בידו איברא דהרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל בפסקיו בסמיכת זקנים שלו כתב דאחר שגזר הדיין וחתם כסופא ליה מילתא למהדר וא"כ לדבריו בנדון דידן כיון שגזר הדיין וחתם אפילו שישמע הטענות לא ישנה הדין כדי להחזיק בדבריו הראשונים והרב מהר"י בירב ז"ל חלק עליו ואמר דאעפ"י שגזר וחתם אינו פסול לאותו הדין וארכו ביניהם הטענות והדברים יע"ש וא"כ בנ"ד דאיכא שבועה והוי ספק איסור של תורה ראוי להחמיר בדברי הרב מהר"י בירב ז"ל ולומר דכיון דלוי ישמע הטענות עתה מחדש וידון יכול לכוף לראובן מכח שבועתו ועוד דבנ"ד אפילו מהר"ר לוי ז"ל יודה דכל טענותיו שכתב שם אינן מתיישבות בנ"ד דהתם הוי כסופא שטעו בדין ואפשר שעתה יחזיקו בדבריהם אבל הכא כיון דידעינן דלא שמע טענות וכבר הודה הדיין לוי בדבר לא הוי ליה כסופא השתא כשישנה הדין כשומעו הטענות דמפני ששמע הטענות נשתנה הדין וכ"ת כסופא הוי ליה דדן מבלי שמוע טענו' א"כ אפי' שידון עכשיו כמו שדן בראשונה מ"מ עדיין לא סליק נפשיה מכסופא דדן בראשונה מבלי שמוע הטענות: סוף דבר אפילו שתחלוק ותדמה נ"ד לנדון דרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל כיון דאיכא הרב מהר"י בירב ז"ל דפליג עליה ובנ"ד איכא שבועה אני אומר דמחוייב ראובן לעמוד בדין מחדש עם שמעון אם ירצה לוי לדון ולשמוע הטענות: הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: השאלה ארוכה אין צורך להדפיסה ועניינה במי שעמד בדין וחייבוהו לסתום מעבר שבן חצרו לחצר חברו ונשבע לעשות כן אחר ג' חדשים ואח"כ מסרב ועובר על שבועתו אם מותר להעיד עליו בערכאות של גוים ולהפסידו חזקתו: פח תשובה הרמב"ם כתב בסוף ה' סנהדרין הית' יד הגוי' תקיפא ובעל דינו אלם ואינו יכול להוציא ממונו בדייני ישראל יתבענו לדייני ישראל תחלה אם לא רצה לבא נוטל רשות מב"ד ומציל בדייני גוים מיד בעל דינו וכן כתב הטור בסימן כ"ו בח"מ ובעל התרומות כתב בשם רב שרירא גאון ז"ל מי שחייבוהו בחוב או פקדון ואינם יכולים להוציא ממגו ויש ביניהם מקום בי דואר של גוים שאינו מקבל שוחד ומקבל עדות מישראל על חברו יש רשות לזקנים ולתלמידים שילכו לפני השופט ויעידו וכו' כמו שהביא לשונו הרב בית יוסף בסימן הנז' ולכאורה נראה דהרמב"ם ורב שרירא חולקים דהרמב"ם לא כתב דב"ד מטפלין להציל מבעל דינו אבל כתב הרב מהריב"ל ז"ל בפסקיו ח"ג שאלה מ"ח דבר נכון להשוות הדעות דהרמב"ם איירי היכא דנא בא האלם לב"ד וכיון דלא נתברר הדבר אם הוא חייב או לא אלא שאינו רוצה לעמוד לדין לפני דייני ישראל ומשום כך אין חייבים ב"ד להטפל בענין אלא שנותנים לו רשות להתדיין בערכאות שלהם להציל מבעל דינו אבל אין הכי נמי דיודה הרמב"ם ז"ל היכא דנתברר הדבר וחייבוהו ב"ד בחוב או פקדון ואותו האיש גברא אלמא ולא ציית דינא דחייבים ב"ד להטפל בדבר ועל ידי הזקנים והתלמידים יוציאו לאור משפטו וכמו שכתב רב שרירא גאון ע"כ א"כ בנ"ד דהדין כבר נפסק מב"ד שחייב לסתום לוי המעבר פעם ופעמים ולא אבה שמוע ועבר על שבועתו ודאי שיש לו רשות לראובן להוליכו בערכאות שלהם ואחר אשר יראה ראובן הפסק דין שחייבוהו ללוי יוכל כל בר ישראל להעיד בערכאות שלהם שנתחייב לוי לסתום המעבר וכל עדי ישראל שיעידו כן מצוה קא עבדי כדכתב רב שרירא גאון ואע"ג דמהראיה שהביא מהגוזל בתרא דאמר מכריז רבא האי בר ישראל דידע סהדותא וכו' לא משמע אלא שיוכל להעיד אבל לא מצוה מ"מ למד כן רב שרירא גאון משם דהתם הוי נגזל גוי וגזלן ישראל וקאמר בגמרא דאית ליה רשותא ומינה דכשהוי הנגזל ישראל מעלינן ליה דרגא ויהא המצוה להציל עשוק מיד עושקו והדברים ברורים: אלא שיש כאן מקום עיון דרב שרירא התנה שיהא הבי דואר שאינו מקבל שוחד ותמה הרב מהריב"ל ז"ל בתשובה הנז' דמאי איכפת לן בהא ונראה לי לתרץ דהא נפקא ליה לרב שרירא ממאי דאמרינן בהגוזל בתרא לא אמרן אלא בדינא דמגוסתא ומפרש רב שרירא דדינא דמגוסתא הם שמקבלים שוחד ומטים את הדין ועושים שיהא עד אחד חשוב כשנים ולכך אין מעידים בפניהם שיחייבו לנתבע יותר ממה שהעדים מחייבים כי היכי דמוציאין ממון על פי עד אחד ודייק לשון רב שרירא הכי שכתב דאפילו נגזל גוי וגזלן ישראל עדים מעידים אצל השופט שאינו חומס ושופט כדאמרינן מכריז רבא וכו' משמע דהא דאינו חומס ושופט מהתם נפקא ליה ומשום דמפרש דינא דמגוסתא כדפירשתי נמצא דכשבדיני האומות לא יחייבוהו יותר ממה שהדין מחייבו מצוה לכל ישראל לילך ולהעיד בערכאותיהם מה שהדין מחייבו ודבר פשוט הוא בעיני: אבל מה ששאל השואל אם יש לאל ידם לעשות כל הבא מידם להפסיד חזקתו זה אינו נר' בעיני דמדברי רב שרירא שכתבתי נראה שאין להפסידו יותר ממה שהדין מחייבו אבל ודאי יוכלו עדים להעיד בפני הערכאות שנתחייב לסתום המעבר ומצוה קא עבדי ועליו תבא ברכת טוב על יהודי שיעיד כן כי מצוה להציל עשוק מיד עושקו ומה גם כי לוי זה עבריין שעבר על השבועה כפי הנז' בשאלה וכל ההוצאות שיעשה ראובן אחר שיתרה בלוי שיקיים שבועתו ולא ירצה ויצטרך להעמידו בערכאות כדי שיקיים מה שגזרו עליו ב"ד נרא' דחייב לוי באותן ההוצאות דכן כתב הרב ב"י בח"מ סימן י"ד שהוא דעת כל הפוסקים זולת דעת יחיד שאינו סובר כן ואפילו הדעת ההוא אפשר דמודה בנ"ד