לחם רב (ל"לחם משנה") סז

איברא דבמרדכי פרק הגוזל בתרא הביא תשובה לרבי' אביגדור ז"ל דהוא מסייע לדברי הרב מורי ז"ל וכמו שהביא הוא עצמו סיוע לדבריו וכו' דחולק על תשובת מהר"ם ז"ל שהבאתי ומכל מקום קשה לדברי הרב מורי ז"ל שאינו מחלק בין פרדכת לאדם אחר דנמצאו דברי הטור סותרות וכמו שכתבתי אם לא שנאמר לדעתו ז"ל דהא דפרדכת איירי קודם שהטילו המס ולכך מקילינן ביה אבל הא דכתב הטור בסימן קע"ה להציל לאמצע הוא אחר שנשתתפו וה"ה לענין המס אחר שנתפשרו דכבר נשתתפו אבל קודם שהטיל השר המס יכול להציל המס מזה ולהטיל על האחר וכמו שכתב המרדכי בשם מהר"ם זכרונו לברכה וכן האריך בדבר הרב בעל תרומת הדשן בסימן שמ"א אלא שעדיין לא הונח לי דעד כאן לא קאמר מהר"ם ז"ל הכי אלא כשפטר השר מעצמו אבל על ידי בקשה הוי לאמצע אפילו קודם שנתפשרו וכמו שהאריך שם הרב בעל תרומת הדשן בטעם הדבר ואם כן איך נאמר דהטור סבירא ליה דאפילו על ידי בקשה שבקש הוא פטור אפילו שהטילו חלקו על בני העיר היינו ודאי דלא כרבינו שמחה ודלא כמהר"ם לפי מה שפירשתי לעיל דברי הטור דאפילו על ידי בקשתו הוי לעצמו כיון שלא הצילוהו בני העיר על כן נראה לי עיקר בדברי הרב מהר"י קולין ז"ל לחלק בין פרדכת לאדם אחר. וכמו שכתבתי: ואחר כל אלה הדברים אומר בנדון דידן דאלו הנכבדים רבי אליהו ובנו יצ"ו שהם תושבי העיר ועוסקים ומרויחים שם אם היה פוטר להם המלך ודאי דלא מהני ולא מידי כיון שהמס של העיר כבר הוא קצוב משנה לשנה וכבר חל החיוב על ה"ר אליהו ובנו וכמו שכתב הרב המובהק הפוסק נר"ו ודאי דלכולי עלמא לא מהני ולא מידי דהא אפילו לדעת מהר"ם זכרונו לברכה אין הפיטור שעושה המלך מועיל אלא קודם שנתפשרו על המס אבל אחר שכבר הוטל המס אין כח למלך להכביד לזה ולמעט לזה דהאי גזלה דמלכותא הוא ולאו דינא דמלכותא הוא וכמו שכתבתי לעיל וכן האריך שם הרב בעל תרומת הדשן זכרונו לברכה בסימן שמ"א יעויין שם גם הרב הנמוקי כתב בפרק חזקת בשם רבינו האי זכרונו לברכה דאחר שהוטל המס אף על גב דאצילתיה אנדיסקי לאו מילתא היא: אלא שרואה אני זכות לאלו הנכבדים מפני דע"כ לא קאמ' מהר"ם ורבינו האי הכי אלא מפני שכיון שזה נתחייב מדינ' דמלכותא במס אחר שנשתתף עמהם אם המלך רוצה להכביד לזה ולהקל לזה הרי הוא רוצה שיפרע הקהל בעד זה ורוצה המלך לגזול מן הקהל וליתן לזה והאי ודאי גזלה דמלכותא הוא אבל בנדון דידן שכפי הנר' מן השאלה משפט המלוכ' הוא שהטושגי"ש לא יפרעו מס ואם כן כיון שעשה המלך טושגי"ש לאלו הוי כאלו פרעו למלך חלקם מן המס שהעבודה הזאת שהטיל עליהם הוא תמורת המס כפי דתם ואם כן כיון שאלו פרעו חלקם למלך אם המלך רוצה לגזול לקהל שיפרעו חלקם של אלו אף על פי שכבר פרעו הם אין זה אלא גזלה שרוצה המלך לגזול לקהל ואינם פורעים הקהל בעד אלו שכבר הם פרעו באותה עבודה שנתן להם בין שתהיה קלה או כבדה המשפט של דין המלכו' הוא שתהיה זאת העבודה תמור' המס וא"כ כיון שהם פרעו אין זו אלא גזל' שגוזל המלך לקהל הגע עצמך שהיו פורעים אלו כל חלקם מהמס למלך והיה חוזר המלך ותובע חלקם מהקהל הנאמר שיתחייבו אלו במה שרוצה המלך לגזול לקהל זה ודאי דבר שאין לו שחר שמזל הקהל גרם ואין לאלו עסק עם הקהל כיון שכבר פרעו ומזה הטעם ג"כ אני אומר שלא יוכלו הקהל לומר שיטיל מס העבודה ההיא לקהל וישתתף עמהם דהא ודאי לאו מילתא היא דכיון שהמלך רצה להתפרע ממנו בזה האופן מה להם עם הקהל הא מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח וא"כ למלך הם חייבים המס ולא לקהל וכיון שהמלך הטיל אותה עבוד' להם הרי נתפרע מהם כפי דתם וכיון שלמלך פרעו מה להם עם הקהל וזה נראה לי טעם ברור: אבל בטעמא דכתב הרב המובהק הכהן נר"ו משום ההיא דפרק לא יחפור דקדרא דשותפי לא קרירא ולא חמימא וכו' איכא למשדי בה נרגא דשאני התם דלעולם לא יקוצו האילן מפני שאין תובע שהרי כיון שצריך ליתן הדמים קודם שיקוץ בעל האילן לא יתבע אותם שהוא אינו רוצה לקוצו וכדכתב שם רש"י ז"ל ובעל האילן רוצה בכך והם לא יתבעו לו שיקוץ וכדכתב שם רש"י ז"ל דמי האילן מי יתנם אם באת להטילם על בני העיר כל אחד אומר ממני לא יתחילו וכו' אבל הכא כיון שאתה משתף אותם עם הקהל הם ודאי יגבו מהקהל מס אותה עבודה דהם יהיו התובעים כיון שכבר פרעו ומה שכתב שאפשר שיפסיד בזה ולא יגבו מיחידי הקהל המס מהעבודה ההיא כי יחידי הקהל יסמכו זה על זה וכו' דבר תמוה הוא זה דמה שאמרו בגמרא כן הוא כדי שלא לתבוע מהאחר שיקוצו אבל אם בא אחר לתובעם מה טעם הוא זה ע"כ יזמינם לדין ויפרעו והוי כאלו קצץ האילן שאמרו שאחר כך יתבע מעותיו בבית דין ועוד כיון שהם חייבים לקהל ינכו מהמסים הנוגעים להם המס הנוגע לאותה עבודה והשאר יפרעו לכך נ"ל ודאי דלא דמי לההיא דלא יחפור אבל מהטעם האחר שכתבתי נראה בעיני דהדין עם ה"ר אליהו ובנו שלא לפרוע לקהל שום מס ממסי המלך כיון שנפטרו מחמת דינא דמלכותא אבל עדיין יש לקהל דין עליהם בשאר הוצאות שאינם מסי המלך וכדכ' הריב"ש ז"ל בסימן קל"ב וכן הרב רבינו שלמה ן' אדרת ז"ל בתשובה גבי מי שפטרו המלך בחותמו ממסים וארנוניות וכו' הוזכרה בב"י ז"ל חשן משפט סימן קס"ג וסימן קע"ה יעו"ש אבל מסי המלך ודאי דפטורים אצלי בלי שום ספק ואלו היו ה"ר אליהו ובנו מבקשים מן המלך שיעשה אותם טושגי"ש כדי להקל מעליהם המס הא ודאי היינו מחמירים עליהם כדכתב הריב"ש ז"ל בסימן קל"ב כדי שלא ילך כל אחד אצל מלכות לפוטרו מן המס ויעמיס חיובו על אחרים אבל כיון דהוגד לי דעל כרחן נעשו טושגי"ש ואדרבה הוציאו הוצאות להציל עצמם ולא יכולו פשיטא שהדין עמהם בכל מה שכתבתי הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי: הק' חייא אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: עח שאלה ראובן שיש בידו קצת נכסים של גוי אחד ויש במחשבתו אם בחיי הגוי אם אחר מותו אולי ישארו בידו מקצת הנכסים הנזכרים או כלם והנה היום קהלו של ראובן הסכימו לעשות עריכה חדשה בכל יחידי הקהל כדי שיפרע כל אחד המסים ע"פ ערך הנכסים אשר לו כמנהג הקהלות קדושות יע"א אשר בכל תפוצות ישראל ולכן שואל ראובן אם הוא לא יתייאש מהמחשבה הנזכרת אם יכול להשבע על נכסיו לבד זולת נכסי הגוי או אם הוא מחויב לישבע ג"כ על נכסי הגוי אחר שלא נתייאש מהמחשבה הנזכרת ילמדנו רבינו מורנו מורה צדק הדין דין אמת ומאת ה' תהי משכורתו שלמה: תשובה דבר פשוט הוא דראובן יכול להשבע על נכסיו לבד זולת נכסי הגוי ודבר זה לא היה צריך ראיה ולהפיס דעתו של שואל נביא ראיה לו מתה"ד סי' שמ"ב שכתב שם וזה לשונו ואם יש לאחד כתב בידו שהוא פרוע או שקר ומחזיקו בידו עד שנזדמן לו עת לתבוע כגון עד שימות הגוי ובכי האי גוונא אינו חייב לתת כלום ממנו וגם לא יצטרך להוציאו מידו וכו' ואע"פ שהוא מחשבו לממון ואם היו נותנים לו איזה סך מעות עבורו לא היה מוכרו בכך מ"מ לא חשיב ממון לענין לתת ממנו מס ודמי קצת למי שיש לו מוריש במדינה אחרת שמצפה ג"כ על ממונו מתי ימות ולא היה מוכר זכותו ותוחלתו באיזה סך מעות מ"מ פשיטא הוא דלא יתחייב לתת כלום ממנו עד כאן. הרי נתבאר מדבריו דאע"פ שיש לאדם כתב שהגוי חייב לו וכבר פרעו הגוי או שהכתב ההוא מזוייף וסבור הוא שכשימות הגוי יתבע באותו הכתב ואפשר וקרוב קצת שיגבה בו ואם היו נותנים לו ממון באותו הכתב לא היה נותנו מ"מ פטור ולא חשיב זה אלא כאדם המצפה מתי יבא ירושה לידו ולא היה מוכר זכותו ותוחלתו בכך באיזה סך מעות ומ"מ אינו חייב לתת ממנו מס גם נאמר בנ"ד שראובן זה אע"פ שאותו התוחלת ממושכה אשר בלבו לעכב נכסים מהגוי לא היה מוכרו באיזה סך מעות אינו חייב ליתן ממנו מס ואם לחשך אדם לומר שאני התם שהוא רוצה לגבות באותו הכתב או שהוא מצפה לירש ואין בידו כלל אבל נ"ד הרי הנכסים בידו והוא סביר שיעכבם ויפה כח המוחזק מ"מ איכא בנ"ד קל וחומר מן הרבית דמההוא ק"ו רצה ללמוד תרומת הדשן בנדון דידיה דשם כתב ברבית דאע"פ דהגוי חייב לו ממון ברבית ועלה הרבית כבר שנה ויש בידו משכון מהגוי דאינו חייב לשלם מס מהרבית שעלה משום דכשבא לידי פרעון הוי מציל מידם כמו שהאריך שם כל שכן בנ"ד שאין לו שום טענה עם הגוי דודאי דחשיבי נכסי הגוי: ועוד יש להביא ראיה ממה שכתב עוד שם הרב הנזכר וזה לשונו אמנם אם אחד חייב מה שהוא לקרובו או לאוהבו והדבר ידוע שלא יכריחהו לפרוע כלל עד אשר יפרע הוא כרצונו ודאי כהאי גוונא אין לנכות לו מסכומו עד כאן. משמע דכשיש שום צד כפיה שיכפוהו לפרוע מנכין לו מסכומו ואף על פי דבנדון דידן אפשר דלא יש עדים לגוי שהישראל חייב לו באופן שלא יוכל לכופו לפרוע מכל מקום יכול להזקיקו לישראל לידי שבועה זאת ועוד שהגוים הם מלומדים להביא עדי שקר ובאים בעלילות וטענות על ישראל להוציא משל ישראל מה שחייב להם על כן נראה ודאי דאין הממון ההוא נכנס בכלל המס כפי הדין ויכול לישבע ראובן זולת נכסי הגוי הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי: הצעיר וקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: עט שאלה יש מאמר המלך ירום הודו שכל אדם שיש לו עסק בסאלינאש ממקום א' שיהיה פטור מכל מס וקמו קצת יהודים מאותו מקום וע"י שוחד שנותני' לשרי' הנקראי' אימיניש כותבים אותם בפנקס המלך על הרינדה הנז' ומביאי' להם מקושטנדינה מאמר המלך שיהיו פטורים מכל מיני פרעונות ובזה פוטרים עצמם מלפרוע כל מסים העולים ומתרבים כל יום ויום על הצבור ובכל יום הולכים העשירים לכתוב עצמם בענין הנז' ואין כח בצבור לכוף אותם וקצור קצרה ידם לפרו' בעדם כל המסים וארנוניות המוטלות על הצבור בלתי עזר וסיוע אלו האנשים יורנו מורנו שיחיה אם יש דין לקהלות יצ"ו: עוד שאלנו ממנו הסכימו הקהלות יצ"ו שיפרעו הבעלי תורה כל מיני מסים כדרך שנוהגים בשאלוניק"י עיר ואם בישראל וראובן מרביץ תורה בקהל א' רוצה לפטור עצמו בטענה שאין החכמים מרביצי תורה בכלל המסים ואין להם רשות לכוף אותו שלא כדין יורנו מורנו גם על זה אם יש להם דין לקהלות או לא: תשובה להיותי טרוד מאד אשיב בקיצור מופלג ואומר דמן הדין ודאי פשיטא דהעשירים הם פטורים מן המס כי הנה הרב הגדול מורי ורבי ז"ל בתחלתו האריך למעניתו ספיר גזרתו בענין זה על ענין רופא אחד שפטרו המלך יר"ה והכריח שם שהוא פטור והביא כמה ראיות וכלם מספיקות לנ"ד ואפילו לדעת רבינו שמחה והנמשכים אחריו שכתב המרדכי דהיכא דמחל על ידי פיוס שבקש מאת המלך שהוא לאמצע מפני שאין שותף חולק שלא מדעת חברו מ"מ בנ"ד כ"ע מודו דהתם טעמא כדכתב ר' שמחה משום דכן דרך השותפין לטרוח בשביל חבריהם אבל בנ"ד ליכא האי טעמא דלא פטרו המלך משום פיוס לחוד