לחם רב (ל"לחם משנה") סו

אבל במס שאינם פורעים למלך מקרי היחיד מוחזק ואין מוציאים וכמו שהאריך שם הרב הנז' יותר בביאור הדברים יע"ש ומ"מ כתב שם הרב דאין טעם זה מספיק כל כך מפני שראה כל הפוסקים חלוקים על תירוץ קמא דתוס' ופסקו כר"ל בכל מילי דקנין פירות לאו כקנין הגוף הטור והרא"ש וגם הרמב"ם פסק כן בסוף הלכות זכיה ובפרק ד' מהלכות בכורים פסק ג"כ דהמוכר שדהו לפירות מביא ואינו קורא כריש לקיש: איברא דקשיא לי טובא דאיך ימצא ידיו ורגליו הרמב"ם ז"ל בבית המדרש דאיהו פסק כריש לקיש בכל מילי דלא כתירוצא קמא דתוס' והוא פסק ג"כ בפרק י"א מהלכות שמיטה ויובל האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל והיינו דלא כתירוצא בתרא דתוס' דסברי דאנן קי"ל דאין מחזירין זה לזה ביובל משום דמכר אמר רחמנא דליהדר וא"כ כיון דאיהו לית ליה כתירוצא קמא דתוספות ולא כתירוצא בתרא מה יעשה לתרץ הקושי' שהקשו התוס' ולמצוא ידיו ורגליו בבית המדרש ודבר זה צל"ע. מ"מ למדנו דדעת כל הפוסקים דלא כתירוצא קמא דתוס' וא"כ אין טעם זה היה מספיק כ"כ לחייב ליחיד לפרוע מס ממסים שפורעים למלך אלא שכתב שם טעם אחר דכתב בעל תרומת הדשן פלוגתא דרבוותא במי שיש בידו מעות משל אחרים שהוא מרויח גם המרדכי כתב בפרקא קמא דבתרא וז"ל ועל אודות המס כך הוא שכל מה שאדם מרויח בו בין שלו בין של אחרים חייב לתת ממנו מס ואף אם עד עכשיו נהגו מאליהן שלא ליקח המס ממה שיש ביד בני אדם משל אחרים יכולין מקצתן עתה למחות ולומר עד כה סבלנו מכאן ואילך לא נסבול עד כאן א"כ אין הדבר יוצא מידי פלוגתא דרבוותא וכיון שכן בענין המסים שפורעים למלך דהוו הרבים מוחזקים כדכתיבנא ראוי ליחיד שיפרע מנכסי מלוג כיון שהוא אוכל פירות: ומ"מ כתב שם הרב דמכח המנהג שנהגו שלא לחלק בין מסים למסים ראוי שלא יפרע היחיד מנכסי מלוג כלל אפי' במה שפורעים למלך אבל מדברי המרדכי שהבאתי נראה שאין מנהג מועיל בדבר זה ואם כן נראה דכפי שורת הדין בנדון שלפנינו חייב ראובן לפרוע במסים שפורעים למלך כיון דהרבים הם המוחזקים דהרי הוא אוכל פירות ומה שטען שהרי יש לו להשיא בת אשר לו אין זו טענה דאם יתן אלו הנכסים לבת שישיא כל זמן שהם בידו הרי הוא אוכל פרותיהן ואין טעם לפוטרו אבל במסים שאינם כורעים למלך ודאי דמשורת הדין הוא פטור זה נראה לפי מה שכתב הרב מהריב"ל ז"ל. ואלמלא שאין בידי להכריח הייתי אומר דמשורת הדין לדידן יש לפוטרו בין ממסים שפורעים למלך בין ממסים שאינם פורעים למלך דהאי ודאי לתירוצא קמא דתירצו התוס' אין לחוש כיון דכל הפוסקים חלוקים עליו וכדכתב הרב הנז' בעצמו בתשובה הנז' ואי לסברא דכתב המרדכי ופלוגתא דכתב תרומת הדשן דמי שיש בידו מעות של אחרים ומרויח בהם משלם מס אנן לא חיישי' להאי סברא כלל דא"כ היינו פורעים מס מן המעות אשר יש לנו באשראי והיינו נושאים ונותנים בהם מעולם לא שמענו פה בזמננו מנהג כזה שיפרע ממעות שיש לו לאדם בהלואה ומרויח בהם וכמו שכתב החכם השלם הרב הזקן מהר"י אדרבי בתשובותיו סימן קל"ט דכבר נהגו הפך הסברא הזאת וא"כ כיון דלית דחש בזמננו להאי סברא אלא בעינן שיהא המעות שלו דקי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וא"כ מעות אלו אינם שלו ודאי שהוא פטור מן הדין מכל מיני מס בין ממה שפורעים למלך בין ממה שאין פורעים למלך אבל לפי דברי הרב מהריב"ל ז"ל נראה דכפי שורת הדין חייב לפרוע במסים הפורעים למלך ומ"מ הרי כתב הוא דנהגו שאין לחלק בין מסים למסים אע"פ שאין נראה כן מדברי המרדכי כדכתיבנ' מ"מ הכלל העולה בין לפי דבריו בין לדעתי החלושה וקלושא דהוא פטור מכל מיני מסים. אבל כיון שהקהל הסכימו שיפרע בכל מסים כמו שבא בשאלה ודאי דיש כח ביד הקהל לתקן בעניני המסים כרצונ' וכדכתב הריב"ש בסימן תע"ז גבי מי שבא בעיר א' שרוצים לחייבו לפרוע במס חובות שהיו חייבים הקהל מקודם בואו וכתב שם שאין לחייבו משורת הדין אמנם כל קהל וקהל עושין תקנות וחקים לעצמם בעניני המסים והחובות וכל שהסכימו בהן הקהל הולכין אחר הסכמתן שהרי התנו ותנאי שבממון הוא אמנם אין הקהל יכולין לעשות חק ותקנה שלא כדין כנגד שום יחיד מן הקהל אלא א"כ הסכים הוא עמהם לפי שאין הקהל יכולין להתנות לגזול אחרים אבל אם הסכימו כל הקהל בתקנה או בחק ההוא אז מועיל לכלם ואם לא הסכימו כל הקהל מועיל למסכימי' ולבאים אחריהם אבל לא לאותן שלא הסכימו ע"כ וא"כ אם ראובן זה הסכים בהסכמה ההיא או שנתן כח ורשות לממוני הקהל שיסכימו ההסכמה ההיא דהוי כאלו הסכים הוא אז ודאי חייב לפרוע מנכסי מלוג אפי' במסים שאינם פורעים למלך אע"פ שמשורת הדין אינו כן כדכתיבנא דמועיל לזה הסכמת הקהל דהוי כאלו התנו כלם בכך אבל אם לא נמצא שם ראובן בהסכמה ההיא ולא נתן רשות כלל למתקני ההסכמה ההיא ודאי דאין כח בקהל לחייבו במסים שאינם פורעים למלך כיון דהדין עמו אפילו לדעת הריב"ל ז"ל כדכתיבנא ולאו כל כמנייהו דבני הקהל לחייב לשום יחיד שלא כדין אלא אם הסכים הוא עמהם: ועל מה שבא בשאלה דרוצים שיפרע החובות שהיה מקודם גם בזה כתב שם הריב"ש באותה תשובה שהרשב"א כתב בתשובה ששורת הדין שלא יפרע אלא מי שהיה עשיר בעת ההיא דהרי זה נמי שהיו חייבים חוב בעלמא בשתוף ולוו מאחר ופרעו לזה שעכשיו יפרע כל אחד כפי מה שהיה חייב באותו חוב בזמן שלוו מזה או בשעה שזקפוהו ואפילו היה עשיר והעני יפרע מגלימא דאכתפיה ע"כ וא"כ לפי זה ראובן שנכנס עתה במס אין ראוי לו ליפרע החובות שהיו חייבים הקהל קודם אבל מה נעשה שכתב הרשב"א שם בסוף אותה תשוב' אבל בקהלות ראיתי שפורעים לפי הפסק השני וכן אנו נוהגים כאן וכן בקהלות ששמענו ע"כ וא"כ ראוי להלך אחר המנהג ויפרע החובות שחייבים הקהל קודם וכן הוא המנהג היום בעיר הזאת: הכלל העולה מכל מה שכתבנו דראובן זה פטור לפרוע מס מנכסי מלוג אבל אם ראובן נמצא שם בעת ההסכמה או נעשתה ברשותו כגון שנתן רשות לממוני הקהל ודאי שחייב לפרוע מכח ההסכמה אבל אם לא נמצא בעת ההסכמה ולא נעשתה ברשותו פטור מן הדין לפחות במסים שאינם פורעים למלך ואפילו שנמצא בעת ההסכמה ראוי לק"ק לגמול חסד ולהקל מעליו ולעשות פשרה עמו כיון שהדין מסייעו ואיש עני הוא ויש לו צרת הבת יחוסו על דל ואביון ושכרם כפול מאל עליון הנלע"ד כתבתי וחתמתי: הצעיר וקטון חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה. עז ראה ראיתי מה שכתב הרב הכהן הגדול נר"ו על דבר הישיש ה"ר אליהו יהודה ובנו כר' שבתי יצ"ו תושבי עיר אבילונה יע"א אשר יצא עליהם דבר מלכות להיות טושגיש וממשפטי המלכות שכל מי שעליו העבודה ההיא להיות פטור מכל אופני מיני מסים וארנוניות אם יכולים כה"ר אליהו ובנו ליפטר בטענה זו מפרעון המסים כיון דמדינא דמלכותא הם פטורי' והעלה הרב הנז' שהם פטורים ודבריו אינם צריכים חיזוק אך אמנה לדרישת בקשת החכם השלם השואל יואל לדעת דעתי אחוה דעי. גרסינן בפרק חזקת אמר רב אשי פרדכת מסייע מתא והני מילי דאצילתיה מתא אבל אנדיסקי סייעתא דשמיא ע"כ. וכתב הטור דין זה בחשן משפט סימן קס"ג ומלשונו שכתב שם ואמרו אליו בני העיר וכו' וגבה מהם חלקו שנתמעט וכו' דקדק הרב הגדול מורי ורבי זלה"ה בפסקיו ריש ח"ב דסבירא ליה לטור דדוקא היכא דגבה מהם חלקו שהיה צריך הוא ליתן אז הוא צריך לשלם חלקו שהטיל עליהם כיון שהם הצילוהו הא לאו הכי שלא הטיל עליה' פטור אפי' שהם הצילוהו. עוד כתב. שם דמ"ש דאם פטרו מעצמו שהוא פטור לאו דוק' פטרו המלך מעצמו אלא אפילו על ידי בקשתו כיון שלא הצילוהו בני העיר פטור והכי דייק לישנא דאמר דאצילתיה מתא אבל הציל הוא את עצמו פטור והדברים הנז' נראין מוכרחים אלא שקשה לי דהטור כתב בסימן קע"ה שותף שבקש א' מהם מהמוכס שימחול לו ומחל לו הוא לאמצע וכו' ואם מעצמו אמר בלא פיוס אני מוחל בשביל פלוני הוא שלו לבדו והא נפקא ליה לטור מהתוספתא וכפי פירוש רבינו שמחה כתב הרא"ש ז"ל בפרק הגוזל בתרא משמע מהתם דאפילו הוא עצמו שהציל עצמו ע"י בקשה הכל הוי לאמצע ומתוך כך פסק רבינו שמחה שאם אחר שנתפשרו הקהל מן המס בא ראובן ובקש מן השר למחול חלקו צריך לחלוק עם הקהל משום דהציל לאמצע ואע"ג. דלא בא שום היזק לקהל ממחילת השר המס לראובן שהרי סלק חלקו מן הקהל אפילו הכי הציל לאמצע אם כן כ"ש הכא גבי פרדכת שבא ממנו היזק לקהל שלא נתמעט חלקו מהם דראוי שיהא לאמצע היכא שבקש מהשר למחול ואם כן קשה איך כתב הטור כאן דאפילו על ידי בקשתו אם מחל השר אין לבני העיר כלום זולת אם בני העיר עצמם הצילוהו וכמו שפירשתי לעיל ומינה גם כן קשה למה שכתבתי דהיכא דבני העיר הצילוהו אם לא הכביד המס עליהם שאינו צריך לשלם חלקו דאמאי אפילו הוא עצמו שבקש הוי לאמצע ואף על פי שלא בא הפסד לבני העיר כל שכן היכא שבני העיר עצמם בקשו שעל ידי בקשתם בא התועלת שראוי שיחלקו בריוח עמו כיון שמסבתם בא התועלת ההוא ולתרץ כל זה י"ל דיש לחלק בין פרדכת לאדם שמרויח בעיר וכדכתב הרב מהר"י קולין ז"ל בשרש קכ"ד כשהביא שם ראיה מהא דפרדכת כתב ואפילו היו לו אוצרות כסף וזהב כיון שאינו עושה ריוח בעיר וכו' משמע דאית ליה דטעמא דהכא הוי משום דהוי אדם בטל דיש לומ' דלכך פטרוהו ולכך מקילינן עליה אבל באדם שהו' מרויח ודאי דיש לדון בו כדברי רבינו שמחה וכדכתב הטור ז"ל בסימן קע"ה ועם זה נסתלקה תמיהת הרב מורי ז"ל שתמה על מהרי"ק בפסק הנז' וז"ל האמת כי עמדתי תמיה על דבריו אלו ז"ל מנין לו שהרי הטור ז"ל לא כתב זה וכו' ועם מה שכתבנו אתי' שפיר דמוכרח לומ' דהטור סובר כן כדי להנצל מן הקושיות האמורות: ומכל מקום אכתי קשיא לי בדברי הרב מהרי"ק ז"ל באותה תשובה בראיה הראשונה שהביא לפטור גיסתו שכתב שם ואם יאמר האומר לחייב החבילות הנז' מפני שסוף. סוף מחמת הממון והכופר אשר הושת עליכם ניצולו החבילות וכו' אומר אני שכל הבא לחייבו מטעם זה לא ידע בין ימינו לשמאלו וכו' והכריח שם דלא אזלינן בתר הצלה אלא אחר גורם ההיזק דאיך כתב כן והא בסימן ד' כתב בהפך דחייב לסייע בענין הוצאת תפיסת קהל רעגנשפור"ק לשאר המקומות אף על פי שהם לא גרמו ההיזק מפני שהם ניצולו בהצלת קהל קדוש רעגנשפור"ק והביא ראיה מה' חצרות שהיו מקלחות מים לביב וכו' שהעליונים מסייעים לתחתונים וכו' והאריך שם הרי משם מבואר דאזלינן בתר ההצלה ולא בתר גורם ההיזק וצריך עיון ליישב דברי התשובות אלו הסותרות. אך אמנה מה שהשיגו הרב מורי ז"ל הוא מתורץ לע"ד עם מ"ש וכן מצאתי בתשובות השייכות לספר קנין סימן כ"ט שכתב שם תשובת מהר"ם על אודות, ראובן הפורש מן הצבור וכו' והביא ראיה מההיא דפרדכת וכתב שם ואף על גב דמסיק הני מילי דאצילתיה מתא וכו' הכא באדם שאינו פרדכת צריך ליתן עמהם אף על גב דלא אצילתיה מתא וכו' הרי דחלק בין פרדכת לאדם שהוא מרויח וכדכתב הרב מהר"י קולין ז"ל: