לחם רב (ל"לחם משנה") סב

הטענה האחר' היא טענה אלימתא ועליה ודאי ראוי לסמוך להתיר דהא כל עצמם לא שמו מרביץ תור' אלא להורו' להם הדרך הטוב ושיהיה ישועת נפשם כמבואר בכתב שעשו ואם אינו יודע ואינו מלמד להם אין כאן ישוע' הנפש ועוד דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקי' וכבר נודע עונש הממנה דיין שאינו חכם בתורה אעפ"י שיש בו מדות אחרות טובות שעובר בלא תעשה כדכתב הטו' בח"מ סי' ח' ומה גם דנ"ד הוי מילתא דהם נאמני' על עצמם וכדכתב הרא"ש בתשובה כלל י' שנאמן לומ' פטרתנו מהשבועה כי דברים הללו בינו לבין יוצרו ע"כ ולא עוד אלא שהם נשבעי' על ככה כמו שבא בשאלה ואעפ"י שהחכם נשבע בהפך אינו נאמן שאפילו שיאמר החכם שאמר להם ע"מ כן אתם מקבלים אותי שלא אדרוש לכם ולא אומר לכם דין ולא שום דבר ויש לו נאמנות בכתב אין נאמנו' מועיל לדבר זה שהרי כל הכתב אומר בהפך שירביץ תורה ויורה ושילבישם בגד ישועת נפשם וכל שאר הלשונו' ואם אינו דורש להם ואינו יודע לומר להם שום דבר מה אור התורה הם רואים ומה ישועת הנפש יש להם ובודאי דהוי נדר טעות כמו קונם שאשתי נהנית לי שגנבה כיסי או שהכתה את בני ונמצא שלא גנבה ולא הכתה דהוי נדר טעות כדאיתא בפרק ד' דנדרים: וראיתי מי שקראו תגר על טענה זו באמרם שהסבה שקבלוהו עליהם היה מפני ששני ראשי הקהל היה להם מלחמה זה עם זה ואחד מהם נתלה בו מפני שזה החכם היה לו ממשלה בבית הדיין שהיה רופא ויסייעהו וכיון שבסבה הזאת נכנס נכרים הדברים שלא קבלוהו בשביל התורה ותמהני עליהם דהא בפרק תפלת השחר במעשה דרבן גמליאל ור' יהושע אמרו מאן נוקים לר' יהושע וכו' נוקים לר"ע וכו' אלא נוקים לראב"ע דהוא חכם והוא עשירי וכו' והוא עשיר דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר אזיל ע"כ מוכח משם דר"א אף עפ"י שהיה בחור והיו שם גדולים ממנו מ"מ נטלוהו מפני שיש לו גם כן מעלת עושר דמצי לפלוחי לבי קיסר וא"כ בנ"ד נמי כיון שאנו רואים בכתב שכתוב שקבלוהו להורו' להם הדרך טוב ועוד דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקי' נאמר דהוי כנדון דרבי אלעזר ן' עזריה דנהי דנטלוהו מפני שיש לו ממשלה עם הדיין אבל אין מוכיח מפני זה שהיו יודעים שלא היה יודע כלל אלא היו חושבים שאעפ"י שהיו בעיר גדולים בחכמה ממנו נתלו בו מפני שיש לו ג"כ הממשל' הזאת ואית ליה תרתי כמו שנתלו בעלי הגמרא ברבי אלעזר ן' עזריה יותר מאחרים אבל אם היו חושבים שלא היה בו חכמה בתורה ודאי שלא היו נתלים בו מפני דבר זה לבד ולשון הכתב מוכיח זה כדכתיבנא ועוד דהם נשבעים ובינם לבין יוצרם הם נאמנים וטענה אלימתא היא זאת ועליה סמך הרב הגדול מורי ורבי נר"ו והביא ראיות וכמו שכתב בפסק בארוכה: ועוד אני אומר אפילו היו סבורים שלא היה יודע כיון שבפיהם הוציאו שלקחו לישועת נפשם ולהורות הדרך הטוב ולהאיר להם אור התורה אנן בתר פומא אזלינן גבי נדרים ושבועות ודברים שבלב אינם דברים ואעפ"י שבלב חשבו שאינו חכם כיון שבפיהם הוציאו שלכך לקחוהו ודאי שהם פטורים וברור זה בעיני: הטענה האחרת גם עליה סמך הרב הגדול מורי ורבי נר"ו והביא ראיה ממ"ש הרשב"א ז"ל הובאה בב"י סי' רע"ד וז"ל אפילו לא מסר מודעא וראינו שנאנס האונס מבטל הנדר ועוקרו מעיקרו ולא עוד אלא אפילו לא הכרנו באונסו כלל אלא שהוא אומר עכשיו שהיה אנוס באותה שעה אונס גמור נאמן וכו' ע"ש ובנ"ד נכרים הדברים שהקצת הם אנוסים שזה החכם נכנס בסבת מלחמת ב' ראשי הקהל וכל אחד מהם היה כת א' והכת הא' מהם נתלו בו ברצונם ולהכריח לכת האחרת המנגדת הוצרך להכות קצת מהם בבית הדיין עד שנפל פחד השאר עליהם והודו ע"כ והוא דבר מפורסם בעיר: הטענה האחרת טענו כי ב"ד חקרו ודרשו לא' מן העדים ואמר בב"ד שכל החתומים שם לא ביטו בשפתותיהם בפניו אלא קצת וכיון שהיה חלק בין חתימתו לחתימתם הוסיפו אח"כ עליהם ובודאי דטענה זאת ג"כ מעלייתא היא דכיון שכל א' אמר אני לא בטיתי בשפתי ואין העדים מכחישים אותו נאמן כל אחד על עצמו וכ"ת הרי העד חוזר ומגיד במה שאומר שלא ביטו כלם דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמו לא היא דכבר בא בשאלה דהרחיקו העדים מן החתומים יותר מד' וה' שיטין וכיון שכן הרי זה שטר פסול ואע"ג דכתב הטור בסי' מ"ה בשם רבינו יונה דאינו יכול לטעון להד"מ מ"מ לא שטרא הוא כדכתב הוא שם בפירוש דלא שטרא הוא וכיון שכן יכול לחזור ולהגיד דעדיין לא הגיד ויש לי קצת גמגום בלשון הטור דמדברי רבינו יונה שהשוה שטרות המוקדמין לזה משמע דבשטרות המוקדמין היכא דטען להד"ם הוחזק כפרן ובסי' מ"ג כתב הטור בשטרות המוקדמין ב' סברות סברת הרי"ף ורש"י ז"ל דלכל מילי הוי שטר חוץ לגבות ממשעבדי וסברת ר"י והרא"ש נראית הפוכה ממש דאפילו טוען להד"ם לא הוחזק כפרן דכן משמע מלשון הטור שכתב אבל ר"י כתב שהוא פסול לגמרי ולמעלה כשהביא סברת הרי"ף כתב ואי טען להד"ם הוחזק כפרן וכאן כתב לגמרי משמע שחולק על כל האמור וא"כ כפי זה ג' מחלוקות בדבר בשטרות המוקדמין לסברת הרי"ף ורש"י ז"ל הוי שטר גמור חוץ מלגבות ממשעבדי ולסברת ר"י והרא"ש הוי פסול ואפילו היכא דטען להד"ם ולסברת רבינו יונה היכא דטען להד"ם הוחזק כפרן וא"כ למה לא הביא בסימן מ"ג סברת רבינו יונה שהוא מחלוקת ג' ועוד ששם נראה שהסכים לסברת ר"י והרא"ש וכאן כתב דברי רבינו יונה בסתם שנראה שהם חולקים בין בהרחיק הכתב מן העדים בין בשטרות המוקדמין דלר"י והרא"ש משמע דאפילו טען להד"ם לא הוחזק כפרן מיהו היכא דהרחיק דלא הוי פיסול שם בפי' אפשר דר"י והרא"ש מודו אבל שערות מוקדמין דגריעי פפי דיש בהם פיסול דהא רבינו יונה כשכתב דין זה כתב ואפילו שטרות המוקדמין פליגי עליה וכיון דדין שטרות המוקדמין לא כתבו רבינו כאן בשם רבינו יונה בעיקר אלא אגב דינא דהרחיק לא הצריך להזכיר כאן מחלוקת ר"י והרא"ש ולומר ואני כתבתי למעלה כדרכו בשאר מקומות אבל מ"מ בסי' מ"ג לא ידעתי למה לא הביא סברת רבינו יונה ואם נסכים סברת רבינו יונה ור"י ולומר דמ"ש בסי' מ"ג פסול לגמרי לאו דוקא אלא היכא דטעין להד"ם הוחזק כפרן דוחק הוא כדפרישית: מ"מ למדנו דאין כאן תורת שטר ואינו חוזר ומגיד ועוד דיש טעם אחר לבטלו מתורת שטר ממאי דכתב הרשב"א סימן אלף ר"ט גבי שטר קדושין וז"ל וה"נ אם כתבו העדים שלא מדעת המתקדשת אין סומכין על עדות זו עד שיבאו ויעידו בפיהם ואין לומר בזה בחזקה ידעי ולא חתמי עד שאמרה להם חתומו דאנן סהדי דלא ידעי והוה ליה כאידך אודיתא וכו' וצא ושאל לכל אי ידעי הא או לא ובאמת לא ידעי ע"כ בנ"ד ג"כ אין אומרים שזה שחתמו העדים היה ברצון המתחייבים שיאמרו להם שיחתמו כדי שיהיה לזה תורת שטר דאל"כ לא הוו חתמי דאנן סהדי דלא ידעי ובודאי דחתמי אף ע"פ שלא יאמרו להם שיחתמו וצא ושאל לכל אי ידעי או לא וכדכתב הרשב"א דכ"ע סברי דא"צ שיאמרו הם שיחתמו וא"כ אין לזה תורת שטר ואין כאן חוזר ומגיד ויכול לפרש העד ולומר שמקצת מהם ביטו. ועוד דנכרים דבריו דברי אמת שכיון שהניח חלק בין חתימתו לחחימתם אחרי כן הוסיפו וכיון שכן כל א' אומר אני לא בטיתי בשפתי וכל אחד נאמן על עצמו וכ"ת נהי דלא נאמר על איש מיוחד מהם שהוא נזיר אבל נאמר על קצת מן הקהל שהם נזירים בכללות לא היא דעדיין נצרף זה עם הטענ' הקודמת ונאמר אין כאן נזירו' דכיון דבטענה הקודמת נאמר דיש כאן אנוסים א"כ נאמר אולי הקצת מהם שקבלו הנזירות היו אנוסים ולא חל עליהם הנזירות וא"כ אין כאן ח"ו פסול בהם כלל: הטענה האחרת שאותם המקצת שקבלו אומרים אנחנו לא קבלנו אלא אדעתא שיקבלו כלם הא ודאי טענה מעליתא היא דאע"ג דשאר הקהל נתרצו בעת ההיא מ"מ יכולים המיעוט לומר אנחנו סבורים כשקבלנו שכל הקהל או רובו יקבלו הנזירות והשבועה ויהיו בקשר א' אמיץ כמונו אבל אם לא יהיו בקשר אמיץ כמונו אע"פ שיהיו מתרצים בעת ההיא לא היינו מקבלים הנזירות דאנחנו מקושרים בקשר קיים והם בחפצם ורצונם והם הרבים ואנחנו המיעוט ועל טענה זו סמך הרב הגדול מורי ורבי נר"ו זה לו שנים במעשה כיוצא בזה ועשה פסק על זה והתיר והאריך בראיות: כלל העולה האנשים האלה שלמים הם אתנו ופטורים ומותרים מכל הטעמים האמורים ויש בהם טעמים ראויים כל א' מהם להתיר בשבילו לבד ויש מהם שראוי לעשותם סניפים ואפילו הרוצה לחלוק בהתחבר כלם יחד ודאי שהדבר ברור כשמש שהם פטורים ומותרים ודברי הרב הגדול מורי ורבי נר"ו חיים וקיימים. נאם המדבר עבד עבדי ה' וצדקתם עושה משמרת למשמרתם: הצעיר וקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: חתימת רבני צפת על הענין הנזכר ראינו כתבי הקדש דברי הרב נר"ו לפטור את הקהל הקדוש מיוסדים על הדין ועל האמת ודבריו אינם צריכים חזוק ותחת רגליו מעשה לבנת הספיר החכם השלם תלמידו נר"ו יצא לקראת נשק בעקבות הרב נר"ו בטוב טעם ודעת ונעשה סניף אל הרב נר"ו וכן דעתנו נוטה אחרי אשר העמדנו על עיקר הדין ולפשיטות הענין לא הארכנו בראיות: משה בר חיים אלשיך זלה"ה. שלמה אבסבאן. יעקב בירב. שלמה בכמה"ר משה סאגיס זלה"ה: הרבה כתב על זה הרב הגדול מהר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל והאריך וסוף דבריו הם אלו: מכמה אנפי יצאו הקהל מנוקים בצדק אין בהם נפתל ועקש ואדרבה שכרם הרבה מאד ואפילו שלא היה הדין כך היה ראוי להפרידן מפני הוראת שעה להקים דגל התורה כי מיום אשר קמו חכמים כאלה לישב בראש תבו חכימייא למהוי כעמא דארעא וחכמתם תסרח והאמת נעדרת ונתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוה בעולם והתורה חוזרת על לומדיה ופליאה דעת ממני למה לא יצאו זקנים איש משענתו בידו ותינוקו' של בית רבן במכתבין שלה' כשנעשה הקשר הזה להפר בריתם ולא תהיה לפוקה ולמכשול וכ"ש כי הדין פשוט יותר מביעתא בכותחא שהקהל הם פטורים ומנוקים וגם החכם נר"ו שנכנס אפיריין נמטייה אשר על ידו נבנתה קרית ספר על תלה כאשר לפנים וההסכמה אפילו שתהיה שרירא וקיימת אינה נוגעת ולא פוגעת בזה כאשר כתבתי ולאפס פנאי לא יכולתי להאריך אם ההסכמה חלה מעיקרא ובה"י עוד אאריך בזה ואל חי צורנו ישפות להם ולבו שלום בהשקט ובבטחה עד עולם ותחזור עטרה ליושנה בביאת משיחנו ובנין ההראל: הצעיר מר ונאנח בצלאל אשכנזי: עב שאלוני בני ק"ק פוליא יע"א כי יש מהם שחתמו כתב א' אשר כתו' בה שנשבעו לקחת מרביץ תורה להח' השלם פלו' ולא הוציאו השבועה מפיהם אלא חתמו בלבד ועוד שהיו אומרים להם בשעת החתימה כי אין הכוונה בחתימה אלא להכעיס לפלו' אשר הכעיס את הקהל קדוש בענין המסי' אבל מי שהיה חותם היו אומרי' לו דע לך כי אתה חותם על דעת שפלו' אשר הוא יחיד מהקהל יהיה מרביץ תורה עלינו כי החכם השלם פלו' אשר כתוב בכתב שמקבלים אותו למרביץ תורה הוא בעצמו אמר להם כן ויהי אחרי כן החכם ההוא החליף את משכורתם ונכנס בזרוע בקהל ושאלו את פי אם הם מחוייבים מפני שחתמו בכתב