לחם רב (ל"לחם משנה") סא

הרואות שכל החכמים שהיו מרביצין תורה בזה הקהל קודם עשו קבע ללמדם תורה ולדרוש להם בכל שבת גם הלשון מוכיח כמו שאמרו מרביץ תורה שלשון זה מוכיח על מי שעושה תורתו קבע: עוד ראיה אחרת יותר ברורה והיא משנה ג"כ ראה מרחוק אנשים שאוכלים פירותיו ולא הכירם ואומר הרי הם עליכם כקרבן וכשקרב אליהם ראה שהם אביו ואחיו שלא היה רוצה לאוסרם עליהם אינו נדר אף על פי שלא פירש בהם כיון שהדבר מוכיח שאין אדם אוסר פירותיו על אביו ואחיו עד כאן. וכתב הר"ן זכרונו לברכה דטעמא משום שהוא מוטעה בעיקר הנדר שלא היה דעתו אין פיו ולבו שוין ובטל בעצמו עד כאן אם כן בנדון דידן הדבר ברור שהנדר בטל מעיקרו שהיו מוטעים בעיקר הנדר ואחר היות אלו פטורים מצד טענת אונס ואלו פטורים מצד כוונת לקוחת החכם להרביץ תורה נמצא רוב הקהל פטורים גם שיש קצת שלא נשבעו נמצאו כלם פטורים אפילו שלא יתנו שום אחד מאלו הטענות יכולים הם לומר אם אנו נשבענו היה כי חשבנו שכל הקהל מושבעים ואדעתא דהכי נשבענו אבל עתה שרוב הקהל פטורים ואינם חפצים כי אם למרביץ תורה מלמדם ודורשם בכל שבת גם הם פטורים כי אדעתא דפירוד לא נשבענו ועם מה שכתבתי נתבטל מה שאומרים שיש הסכמה שכשחכם אחד יוציאוהו מקהלו שלא יכנס שם אחר שזה מובן שבהיותו מרביץ תורה כנזכר אבל מי שאין בו דבר כי אם פעם אחת בשנה לא יובן עליו וזה אני אומר אפילו לקהלות שהזכרוה הסכמה זאת אבל לשאר הקהלות שלא הזכרוה אין אנו צריכין לכל זה ולהם הסכמה זו אין בה ממש: שמואל די מדינה: וזהו אשר כתב על ענין הנזכר הרב המחבר ז"ל עא הן אמת כי בענין זה כבר כתב הרב הגדול תל שהכל פונים בו נר ישראל מורי ורבי נר"ו והורה להם היתר בפשיטות בלי שום פקפוק ושבח מעשיהם ומי הוא זה ואי זה הוא שיבא אחרי המלך הוא אבינו הוא מלכנו אי לזאת אמרתי אני אל לבי אחשוך ממשוך בעט סופר כי דברי מורנו ורבינו אינם צריכים חיזוק שבתי וראה בעירנו זאת מי שרצה לחלוק עליו אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר ויאמר אברהם אנכי עפר ואפר הנני בא לפרש דבריו כמלקט פניני אמריו ודבריו חיים וקיימים: ואומר דהטענה הראשונה שטענו הקהל פטרתנו היא טענה ראויה דהטור ז"ל כתב בהלכות נאמנות סימן ע"א זה לשונו שטר שיש בו נאמנות ואין עדי השטר בפנינו וטוען הלוה כי לא נכתב הנאמנות בצוויו כי דרך הסופרים לכתוב מעצמם שופרא דשטרי אינו נאמן כיון שכתוב בו וקנינא על כל מאי וכו' אין יכול לבטלו אבל אם העדים בפנינו ומעידים שלא כתבוהו כצווי הלוה אלא מפני שופרא דשטרי וכו' אף על גב דכתיב ביה וקנינא על כל מאי דכתיב לעיל אין סומכין על הנאמנות ואין כאן מגיד וחוזר ומגיד דאיכא למימר אשאר מילי דשטרא חתימי כדאיתא בירושלמי נאמנים העדים לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו עד כאן. והקשה שם הרב בית יוסף זכרונו לברכה דדברים אלו הפך תשובת הרב רבינו אשר זכרונו לברכה שכתב רבינו בסימן ס"א כל דבר שנהגו סופרים לכתוב כל מה שנהגו במדינה לכתוב הן נאמנות הן כתבוה בשוקא הן שאר שופרי דשטרי שנהגו הסופרים לכתוב כל מי שמקנה בסודר לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה ואין צריך לפרש שיכתבו לישנ' יתירי דאית ביה עד כאן ותירץ שני תירוצים הראשון דהטור איירי בסימן ע"א בשאינו מנהג פשוט במדינה לכתוב כן בכל השטרות אף על פי שבקצתן כתוב כן והרב רבינו אשר זכרונו לברכה מיירי כשהוא מנהג פשוט במדינה לכתוב כן בכל השטרות אי נמי הרב רבינו אשר זכרונו לברכה מיירי בשאין כאן עדים שיעידו שלא כתבוהו כצווי הלוה עד כאן. ולשני התירוצים יש לזכות לבני הקהל קדוש בנדון דידן לתירוץ הראשון אין מנהג פשוט במדינה לכתוב בכתבים אלו מקבלת חכם נאמנות שמקצת הסופרים כותבים כן לשופרא דשטרא ובפרט זה הסופר שכתב כתב זה שמו כה"ר יצחק חבר יצ"ו אשר נודע בעיר שהוא כותב כמה יפויים מדעתו אבל אין זה כשטר ממון שבכל השטרות כותבים שם נאמנות ובודאי שדעתו על הנאמנות דבענין נדון דידן פעמים אין כותבין ולכך יאמרו כאן הם עצמם לא חתמנו על הנאמנות ואף על פי שאמרו בשבועה לקיים כל הנזכר לעיל ובנזירות אם יעברו על שום פרט מכל הנזכר לעיל יאמרו אין כוונתינו על הנאמנות דהרי כתב הטור זכרונו לברכה דאף על גב דכתוב בשטר וקנינא על כל מאי דכתוב וכו' יכולים לומר לא חתמנו על הנאמנות ואף על פי שהוא עצמו אינו נאמן התם לומר כן כל זמן שלא אמרו כן העדים התם שאני דהעדים החתומים מורה שעל הכל חתמו כל זמן שלא פירשו דבריהם ואפילו שהוא טעון כן לאו כל כמיניה אבל הכא שאין העדים חתומים על ככה אלא חתימתם לבד יכולים לפרש אין כוונתנו על הנאמנו' דאינו אלא שופר' דשטרא ועדיף נדון דידן מההיא דהתם דהוי מילתא בינם לבין יוצרם ולכך הם נאמנים: ולתירוץ השני אתי שפיר טפי דמשמ' דאפי' מנהג פשוט במדינה יכולים החתומים לפרש דבריהם ולומ' ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו כיון דדרך הסופרים לכותבו לשופרא דשטרא: איברא דקשיא לי טובא בהך לישנא דכ' הטור דהביא ראיה מהירושלמי דקאמר נאמנים העדים לומר על זה חתמנו וכו' דהירושלמי הזה הביאו הר"ן זכרונו לברכה בריש ראש השנה גבי שטרות המוקדמים מי מודיע כלומר שהשטרות מוקדמין רבי שמעון בר אבא בשם רבן יוחנן אמר הן הן עדיו והאמר ר"ל עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין דמי תמן כשאומרים לא חתמנו ברם הכא יכלי למימר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו עד כאן וכתב שם הר"ן שתי סברות סברת הר"ז שמפרש ירושלמי זה אפילו בשכתב ידם יוצא ממקום אחר וסברת הרמב"ן זכרונו לברכה שמפרשו שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר וישוב פירוש הרמב"ן ז"ל כתבו נמוקי יוסף בפרק איזהו נשך וביארו יותר הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הראשונים דף ק"ל עיין שם והטור כתב בחשן משפט בסימן מ"ג בשם ר"י גבי שטרות מוקדמין דדוקא היכא דאין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואמרו טעינו בשנת המלך נאמנים וכן כתב אדוני אבי הרא"ש זכרונו לברכה משמע שר"י והרא"ש מפרשים הירושלמי בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר וכהרמב"ן זכרונו לברכה ואם כן לפי דעתם אין ראיה מירושלמי לדין זה שכתב הטור שטר שיש בו נאמנות וכו' דהטור איירי אפי' בשכתב ידם יוצא ממקום אחר מדקאמר ואין כאן מגיד וחוזר ומגיד וכו' ועוד דלשון הטור מועתק מלשון בעל התרומות וחפשתי שם ובהדיא כתוב שם אחר שנתקיי' השטר בחותמיו ודין זה לא הוי לדעתם של ר"י והרא"ש אפי' היכא שנתקיים בחותמיו אלא דוקא היכא שלא נתקיים ואתמהא איך סתם הדברים כאן הטור נגד ר"י ואביו הרא"ש שכתב בסימן מ"ג ולא עוד אלא שנראה מריהטא דלישנא שכתב שם אבל לדעת ר"י ז"ל נראה שהוא מסכים לדעתם ועוד דהרב בית יוסף הסכים דין זה עם תשובת הרא"ש שהביא הטור בסימן ס"א דנראה. לכאורה דלא פליג הרא"ש ז"ל בדין זה מיהו לזה יש לומר דאותה התשובה לא פליגא אבל במקום אחר פליג ולא בא הרב בית יוסף אלא לישב דלא יחלוק אותה התשובה עם דין זה דאם כן היה הטור זכרונו לברכה מוקשה מדידיה אדידיה דהביא שני דברים בשני מקומות בסתם סותרים זה לזה אבל מכל מקום קושיא ראשונה צריכה לי עיון: מ"מ בנדון דידן אפילו שיהיה מחלוקת בין הפוסקים דלדעת ר"י והרא"ש היכא שכתב ידם יוצא ממקום אחר דאינם נאמנים כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא הוי ספק וספק נזירות להקל דהא השבועה כבר הותרה על פי שלשה בעלי תורה כמו שאמרו לו אחר כך ואין אנו באים לדון אלא על הנזירות איברא דראיתי להרב מהר"י ן' לב ז"ל שכתב בפסקיו הראשונים כלל ו' דלא אמרי' ספק נזירות להקל בפלוגתא דרבוותא וכן דעת הרב הגדול מורי ורבי נר"ו: וכל זה אנו צריכים לחתומים בכתב אבל להרבה מהם שהם צוו לחתום פשיטא שאין זה כלום ונאמנים לומר שלא ביטו בשפתותיהם השבועה והנזירות וכמו שכתב הרשב"א בתשובה הובאה בב"י סי' ע"ה וזה לשונו עדים שאין יודעים לחתום וצוו אחר לחתום אין זה כלום לפי שורת הדין וכן כתב הר"ש בר צמח בתשובה יעויין שם ואף על פי שלמטה חתמו שכל הנזכר לעיל ביטו השבועה והנזירות כיון שיש חלק הרבה בין החתומים והעדים כמו שבא בשאלה אפשר שכל אלו של צוה לחתום בעל השטר עשאם אשר שחתמו העדים למטה ולא היו שם כעת חתימת העדים ונאמנים הם על עצמם לומר לא קבלנו השבועה והנזירות: עוד בא בשאלה שרבים מהם לא ידעו לקרות. איברא דהרשב"א כתב בתשובה סימן תרכ"ט וז"ל נשאל ביהודי עם הארץ שרצה לגרש את אשתו ואמרו לו ב"ד שיפרע לה כתובת' ואמר שלא הבין כשקרא החזן הכתובה והמתנ' ולא הבין התנאים ואמר כי שאלו את פי הרב רבינו מאיר ז"ל והשיב ששומעים לו והוא אומר דאין שומעין לו דהחזקה שהעידו עדים בע"פ ועל פיו חתמו ואם אי אתה אומר כן לא הנחת חיוב לעמי ארץ ולא על הנשים ואין אלו אלא דברי תימה אבל מה אעשה שכבר הורה זקן ויושב בישיבה חכם עם איש שיבה ע"כ וכן הרב ב"י בסימן מ"ה כתב כתוב בתשובות להרמב"ן סי' מ"ז על הודאה בחתם ידו והשטר בגופן של גוים והדבר ברור שאינו יודע לקרות ויש עדים שחתם עד שלא קראו מ"מ מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו וסמך על הסופר שכל הסומך על נאמנות של אחרים הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר וכו' ע"ש משמע מכאן דאין טענתם טענה אלא שיש לומר דבנ"ד דהוי מילתא דבינו לבין יוצרו כולי עלמא מודו לרבינו מאיר דנאמן ואפילו בממונא כתב הרשב"א מה אעשה שכבר הורה וכו' ולפחות באיסורא היה עושה מעשה כדבריו דבינו לבין קונו נאמן: גם הטענה האחרת שהלשין עליהם בערכאות אף על פי שהוא מכחיש אותם הדבר מפורסם בעיר שבשבתו הכו אותם והטור כתב בהלכות נאמנות סימן ע"ה בשם רבינו קלונימוס במי שהוחזק כפרן ועל ידי עדים אפילו שאינו באותו מקום אלא במקום אחר לא מהני ליה הנאמנות והיא כתובה בספר התרומות ויהיב טעמא למילתיה משום דאמרינן כי הימניה לוה למלוה משום דכל ישראל בחזקת נאמנים הם עד כאן וכיון שכן בנדון דידן מצו למימר כשהאמנוך הוא מפני שחשבנו שאתה אדם כשר אבל עתה שיצאת מקו הדין והיושר והלכת בערכאות והכתנו הכאות גדולות אין אנו מאמינים לך. איברא דיש מקום לחולק לחלוק ולומר הורה היתר לעצמו מפני שלדעתו עברו על הנזירו' ועל השבוע' אעפ"י שכפי הדין לא יהיה כן טעה בכך ולכך הכם ועוד שכבר עמד בב"ד וטען שלא פטר' ח' ימי' קוד' שהכם בבית הדיין ובעת ההיא לא יצא מקו הדין ומ"מ מחמת הטעמי' הא' בטל הנאמנות ונאמנים בטענם פטרתנו ואעפ"י שלא נסמוך על טענ' זו לבדה להקל יש כאן עוד כמה טענות ולפחות הוא סניף טוב לשאר הטענות: