לחם רב (ל"לחם משנה") נט

שאינם מהם כדי שיהיה עקירת הנדוי מעיקרו מפני שמדברי הרשב"א שהבאתי ג"כ דהיכא דעבר על נדרו כגון שאמר יהיה בנדוי בשני עולמים אם לא יעשה כך ועבר ולא עשה צריך התרת חכם שיעקור הנדר מעיקרו והנדוי כדי להסיר עונש נדוי עוה"ב מעיקרו למי שעבר ובנ"ד נמי כבר עברו ולקחו המכס ולכך צריך התרת חכם כנראה לכאורה מדברי הרשב"א ז"ל כדכתיבנא. וכי תימא תינח למי שעברו ולקחו המכס אבל אלו שלא נהגו עמהם החומרות אינם בחרם ע"ה כדכתיבנא ודי כשיסכימו הם ויתירוהו י"ל דמ"מ כיון שכתוב בהסכמה שבכלל החרם הנז' כל מי שיתן עצה ועז וסעד וסמך להולכים להקים המכס ודאי שרבים נכשלו בדבר זה ואולי נתנו עצה או סמך בשוגג ולא הרגישו בדבר וכיון שכן חל עליהם חרם ע"ה שכן כתוב שם ובכלל החרם הנז' ולמעלה הזכיר חרם ע"ה לכן אני אומר לחוש לדברי הרשב"א מה שנראה לכאורה מדבריו שטוב הדבר שיתירו להם ג' אשר אינם מהם עם היות שעם מה שכתבתי היה מספיק שיתירו הם בעצמם מ"מ ראוי לאדם שיבחר לעצמו הדרך היותר בטוח זה נראה לעניות דעתי בהיתר חרם זה אם יסכימו עמי מורי ורבותי ובפרט הרב הגדול מורי ורבי נר"ו: נאם הצעיר וקטון חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: ראיתי ענין הסכמה זו ומה שטרח החכם השלם הפוסק נר"ו לבקש מקום להתיר להכרח הצורך הגדול והמכשלה הגדולה אשר תחת יד קהל קדוש אשר בברושה ועם היות דבריו נכונים וישרים ע"מ עדיין לבי הומה לי כי כבן שמנים שנה אנכי היום ומעיד אני שלא זכרתי ואיני זוכר שראו עיני הסכמ' מצבור בחומרות משונות כאלה ואני כתבתי במקום אחר כי בהסכמה הנעשית כיוצא בזאת אין דנין אותה כשאר חרמי צבור ולא עוד אלא שכפי השאלה מהיתר ההסכמה נמשך סכנת נפשות לישראל וחמירא סכנתא מאיסורא ומ"מ אני אומר שיש לצדד ולהתיר אפי' בלי התרה והטעם דילפי' מקרא כל אשר יבטא האדם וגו' פרט לאנוס ותנן נמי במתניתין נדרי שגגות אם אכלתי ואם שתיתי וכו' שאכל ושתה שאני אוכל וכו' ושבח ואכל וכתבו התוס' ז"ל קתני חדא דבשעת נדר והיה שוגג כגון אם אכלתי וכו' וקתני נמי שהיה שוגג בשעה שהיה הנדר לחול אעפ"י שבשעה שיצא מפיו לא היה שוגג וכו' ע"ש הרי שאפי' שכשיצא השבועה או הנדר מפיו לא היה שוגג כיון שבשעה שראוי לחול הוא שוגג פטור ומטעם זה נמשכים כמה דינים מה שכתב הרא"ש ז"ל בתשוב' על א' שנשבע לתת לחתנו סכום כך ואח"כ ירד מנכסיו וכתב שהוא פטור ואפי' שכפי האמת היה אפשר לו לקיים שבועתו אלא שהיה צריך למכור מטלטלי ביתו אמרי' דאדעתא דהכי לא נדר וכן מי ששידך בת פלוני ויצא אחות המשודכת מן הכלל אמרינן שהחתן פטור מן הטעם הנז' דאדעתא לפגום משפחתו אם כן בנ"ד נמי אמרינן שכל אלו החומרות ויותר מהם שקבלו אם אמת הדבר שאירע דבר אונס גמור עד שאין להם תקנה אחרת אלא ליקח המכס הרי הדין כן שיש לנו לומר שלא קבלו אלא כשהם ברשותם ואדעתא דאונס גמור גדול כזה לא קבלו ואעפ"י שקשה מאד להאמין שדבר מכס שהמלך יר"ה פטר נאמר שהם אנוסים גמורים מכל מקום אין לחכם להשיב אלא על מה ששואלים ממנו. וא"ת תינח הלוקחים המכס שהם אנוסים אבל שאר אנשים שקבלו עליהם החומרות הנז' כמו שבא בשאלה מי יתיר להם כי אין לומר שהם ג"כ אנוסים גמורים לסייעם ונראה בעיני דהא בהא תליא שיש לנו לומר שהם לא קבלו מה שקבלו. אלא על מי שיקח המכס בבחירתו אבל לא על מי שמה שעושה עושה בהיתר ועוד זיל בתר טעמא שלא קבלו מה שקבלו אלא כדי שלא ימשך הנזקין הנז' וכיון שבעונות א"א אלא ליקח המכס אם כן מה הועילו בתקנתן וכפי מה שכתבתי לא היה צריך התרה כי האדם בשבועה פרט לאנוס אלא שמ"מ צריך שיתירו ויהיה באופן זה שיאמרו רוצים אנו בקיום ההסכמה רק לא בשבועות ולא בחומרות שכך קבלתי ממורי הרב הגדול בשם הר"ן על מי שנשבע לעלות לא"י ואח"כ נתחרט ומבקש התרה שיאמר רוצה אני לקיים המצוה אבל איני רוצה השבועה ועם זה אין מתירין לבטל המצוה אלא שלא יהיה בכח שבועה כך קבלתי מפיו ע"ה אף עפ"י שלא זכיתי לראות הלשון בכתבו וצור ישראל יצילנו מכל שגיאה גדולה וקטנה: נאם הצעיר שמואל די מדינה: עמדתי על ענין השאלה ואשר כתב עליה החכם השלם סיני ועוקר הרים הפוסק נר"ו וכל דבריו מתוקים מדבש ואני בעניי להיותי מיראי הוראה בענינים חמורים כאלו ובורח מהם כבורח מן הנחש היה לבי נוקפי מיטפל בה ראה על הענין לולא כי החכם השלם הפוסק נר"ו הסבירני הכרח הענין לצדד ולבקש מקום אם אפשר להקל ואומר דאיברא דבחרמי צבור נהגו להקל להתיר הקהל בלי שאלה והתרת חכם או ג' הדיוטות מה שאין כן בשבועת יחיד דאינו מיחל לעצמו וצריך התרת חכם או שלשה הדיוטות ומטעם זה אפשר דאפי' הסכימו הקהל והחרימו על דעת רבים או אפילו על דעת הקהלות הרחוקות דאעפ"י שבענין זה אין מקום להתיר ליחיד מ"מ אם נהגו הקהל להתיר חרמי צבור אפילו הנעשים על ענין זה יכולין להתיר והטעם כיון שהשבועה, מצד עצמה יש מקום להתיר ליחיד על פי התרת חכם או ג' הדיוטות אעפ"י שמצד מה שנשבע ותלה שבועתו בדעת רבים אין מקום להתיר מ"מ בחרמי צבור אם נהגו יש מקום להתיר דאמרינן דמה שתלו בדעת רבים או בדעת קהלות רחוקות לא היתה כוונתם לסלק מהם בחירתם רק כדי שלא יוכלו קצת מהם להתיר שבועתם על פי התרת חכם או שלשה הדיוטות אך אמנם אם השבועה מצד עצמה היא חמורה שאין מתירין ליחיד בזה יראה דגם הקהל אינם יכולים להתיר והנה בנדון זה החרם שהחרימו על ההסכמה שהסכימו יש להחמיר שלא להתיר מב' סיבות אם מטעם שהזכירו וקבלו עליהם חרם עה"ב דאין לו הפרה דאין להקל מטעם דחרם עילם הבא דמי לעל דעת המב"ה וכי היכי דעל דעת המקב"ה יש מקום להתיר הכי נמי בחרם עולם הבא דעל דעת המקום לחוד וחרם עה"ב לחוד אין צורך להאריך בזה: עוד יש טעם אחר להחמיר כי הנה הסכמה זאת היתה מניעת עבירה כמו שכתב החכם השלם נר"ו אשר ע"כ היה ראוי לעשות כל האפשר לקיים ולשמור כל פרטי ההסכמה ושלא להפיל שמץ ממנה אך אמנם אם האנשים הלוקחים המכס נאנסו והוא אונס מספיק וכדאי אין עליהם עון אשר חטא דמילת' דפשיטא דנדרי אונסי' מותרי' בלי שום התרה וא"כ אין שום מכשול ועון לא על הלוקחי' המכס וגם לא על הקהל אם לא ינהגו בלוקחים המכס אותם החומרות שהסכימו לנהוג להבדל מהם אמנם אם האונס אינו כדאי נמצא שעברו על הפרם ואין לעוברים שום תקנה כי אם שיתירו להם בג' כמו שכתב החכם השלם נר"ו מה שכתב הרשב"א בתשובה דלשון חכמים מרפא וחכם עוקר את הנדר מעיקרו וההתרה הזאת אינה מספקת להתיר ההסכמה שיוכלו ליקח המכס לעתיד מכאן ולהבא כי אינה מספק' רק להסיר העונש מהעוברי' וכמו שכתב הריב"ש בסימן תל"ג על דבר האיש אשר קבל עליו בשבועה שלא לצחוק בקוביא וכן קבל עליו על זה חרם חמור ונדוי ועבר על שבועתו שיש להתיר לו החרם והנדוי ולהסיר מעליו עונש מה שעבר והקהל יתירו לעצמם מה שקבלו עליהם לנהוג עם העוברי' על ההסכמה שהקהל לא קבלו עליהם הסכמת הדבר ההוא בחומרת חרם עה"ב ואם כן הרי הוא כשאר חרמי צבור שיכולין להתיר ואם מכאן ולהבא אפשר להחזיק במעוז ההסכמה הנז' צריך לקיימה ויש להם להעמידה לבל יקרם מכשול ועון החומרות הגדולות שקבלו עליהם וצור ישראל יצילנו מחטא ועון ויעשה שלום לכל עמו ישראל: נאם הצעיר שלמה הכהן: סח שאלה קהל שהסכימו ותקנו כי בעוד ב' שנים רצופים לא יוכלו להועיל מצדם שום תועלת ממון לבעל תור' אחד מרביץ תור' בקהל אחר אשר בעיר בשו' צד ואופן שבעולם וגם שלא יוכל שום אחד מהם ללכת להתפלל בקהל אחר אלא אם יהיה שם שמחה או ח"ו להפך ולא יוכל שום אחד מהם לצאת מן הק"ק הנזכר עד סוף הזמן הנז' וכל זה בשבועה חמורה ע"ד המקב"ה וע"ד הנשבעים באמת וכל אחד ואחד לדעת חברו ובכלל השבועה הזאת שלא יוכל שום אחד מהם לשאול התרה על שבועתם. וכל השואל יהיה מוחרם ומנודה וכל המקיימה יתברך מפי עליון וכל זה קיימו וקבלו עליהם במוסכם הברורים אשר בררו ביניהם בכח השבועה לעשות ככל היוצא מפיהם לתועלת וכבוד הקהל ומחמת התקנו' האלה תוקד אש הקטטות והמריבות בקהלות מערכה לקראת מערכה וכל יום ויום קללתו מרובה מחברו כי מחמת החילוק והפירוד הגדול אשר ביניהם אין סדר והנהגה בעיר לא בענין המזונות ולא בענין העברו' ולא ביתר הדברים הצריכים להנהגת העיר ודרך כלל איש הישר בעיניו יעשה הנער ירהב בזקן והנקלה בנכבד ואחרון הכביד עון בטול תורה כנגד כלם כנודע וכראות הבעל תורה הנז' את כל הדברים האלה ואת כל התקלו' הגדולות הממשמשות ובאות עליהם בכל יום ויום עמד והשפיל והכניע את עצמו והשליך את כבודו מנגד ושם פניו כחלמיש ללכת לבתי האנשי' ידועים מהק"ק ההוא ובקש מהם וחילה את פניהם לעבור על פשע ולמחול אשם להיות מהיום והלאה באהבה ואחוה שלו' וריעות כי בזה יהיה שלום ומשפט בארץ וכזה בקש מהם פעם ופעמים ולא שמעו ולא הטו את אזנם כי מקצתם עודם מחזיקים במעוז המחלוק' וככחם אז כחם עתה ומקצתם נגע יראת ה' בלבם ומן היום ההוא והלאה מבקשים השלום ורודפים אחריו בכל מאמצי כח וכראות האנשים החשובים וטובי הקהל הנז' אשר נגע יראת ה' בלבם את קשיות עורפם ואת שרירות לבם הרע שכל חפצם להחזיק במעוז המחלוקת בעז ותעצומות עד שמלאם לבם להביא מחוץ לעיר על אפם ועל חמתם בעל תורה אחד להיות להם לראש ישיבה וכוונתם האמיתי שיהיה להם מעיר לעזור ולהחזיק בידם נקהלו האנשים האלה ועמדו על נפשם לצאת מתוך קהלם להיות יחידים בקהל אחר אשר המרביץ תורה הנז' יושב בקרבו. עתה נסתפק השואל אם יש התרה לשבועתם הנז' ומצו למימר דאדעתא דהכי ודאי לא נשבעו מעיקרא להיותם מקושרים בקשר ההוא להחזיק במעוז המחלוקות וקטטו' כמדובר ואין לך עין גדול מזה ומה גם בהיות שענין השבועה מעיקרא ה"ה לתועל' וכבוד הקהל כאמור ואין לך פסידא וקלון גדול מזה ועוד שעמדו והביאו בעל תורה מחוץ לעיר שלא מדעתם רק על אפם ועל חמתם ואין אדם דר עם נחש ועל הכל כי מעיקרא כשנשבעו לא נשבעו רק בהיות צד ומקום לחוש שהמרביץ תורה הנז' היה מחזיק ביד היחידים שלו לא אחרי שראו בעיניהם שהמרביץ תורה הנז' כבש את יצרו פעמים רבות ולא יצא כפעם בפעם לרדוף אחרי השולחים ידם בכבודו ובכבוד היחידים שלו ולא עוד אלא שגם ראו שהכניע והשפיל את עצמו והלך בית איש יומו לבקש מהם השלום כאמור כי בזה ודאי יש חלול ה' ובזיון התורה וכן לא יעשה עד כאן יורנו מורנו מורה צדק המורה לצדקה ותחשב לו לצדקה: תשובה מה שטוענים האנשים החשובים כי הביאו בעל תורה מחוץ לעיר שלא ברצונם ודאי דטענה מעלית' דהרב מהריב"ל ז"ל בפסקיו ח"א סי' מ"א כתב וז"ל ועוד שקבלת חכם ומנהיג בקהל