לחם רב (ל"לחם משנה") נה

לתיקון קבוץ המדינה והנהגתה ולא נתנו להם כח לעשות הסכמות חדשות מקרוב באו אשר לא נעשה כזאת מיום הוסדה העיר הזאת ועוד שדבר הגאבילה הזאת אינה שוה בכל יחידי הק"ק רק על הסוחרים לבד המביאים משאות סחורתם מחוץ לעיר ועל מוכרי המלח והמזונות באופן שימצא איש אחד שיפרע בכל שנה גאבילה אלף או אלפים לבנים וימצא איש אחד שאינו נותן כלום וא"כ אינו דבר שוה ודבר פשוט הוא שבדבר דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אין כח ביד הממונים לכופם ליתן כי דבר זה אינו מגדר מילתא רק פסידא להאי ולהאי כנז'. עוד נפל הפרש בין הממונים שאומרים קצת הממונים אשר לא נמצאו שם בתקנת הגאבילה מי נתן לכם רשות לעשות תקנות והסכמות בלתי רשות כל הט"ו ממונים כמו שהיינו כולנו יחד בעצה יחדיו ואתם לא עשיתם כן רק שמנה או תשעה מכם עשיתם מה שנראה בעיניכם בבלתי רשות האחרים וא"כ אין אנחנו רצויים בזאת הגאבילה שאתם עשיתם בלתי רשותינו הגם שאתם הרוב בענין הסכמה כזאת שהיא חדשה שלא נעשה כן מימי קדם היה לכם לקרוא כל היחידים והממונים לשאול את פיהם לפי שהוא דבר להוציא מעות היה מן הראוי שיקבצו לפחות כל הממונים יחדיו ואתם לא עשיתם כן רק אתכם לבדכם עשיתם זאת ההסכמ' לכן אין אנחנו רוצים בה באופן שמצד קצת הממונים אינם רוצים שתעשה זאת ההסכמה מהגאבילה. עוד טוענים היחידים שאפי' אם תמצא לומר שכל הממונים יסכימו לעשות זאת הגאבילה מצד אחר אינם יכולים לעשותה שמי נתן כח להם לעשות תקונים והסכמות חדשות שבהסכמה אשר הם חתומים הט"ו ממונים לא הסכימו בהם רוב היחידים וראיה לדבר שלא נמצא בהסכמה הנ"ל שום יחיד כתוב וחתום שם כמו שכתוב וחתום בראשונות באופן שמזאת הטענה אין להם יכולת לתקן שום תקנה שיהיה נגד יחיד או יחידים מהשלשה קהלות לפי שלא הסכימו על זה בתחלה כנזכר. עוד טוענים שקהל אחד מרומאניוטיש שרוב סוחרי הגארשי הם מאותו קהל עם שני הממונים אינם מפוייסים ורצויים מזאת התקנ' מהגאבילה שעליהם נופל שבט עול הגאבילה יותר מכל בני העיר על כל אלה יבא דבר גאונינו מורנו ורבינו ושכרו כפול ומכופל מאת ה' מן השמים. עוד שאל השואל כי היחידים הנזכרים לעיל הם טוענים טענה אחרת יותר גדולה ועצומה מן הכתובות לעיל והיא זאת כי מי נתן כח ורשות ויכולת לאלו החמשה עשר אנשים לשום עצמם ממונים שלשה בכל שנה ולסתור ולהרוס מה שתקנו. כל השלשה קהלות מקטנם ועד גדולם הקדושים אשר בארץ ואחר המה חיים עדנה כנזכר לעיל שההסכמה הראשונה היתה שבכל שנה יוציאו מהשלשה קהלות פרנס אחד מכל קהל וקהל ומדי שנתים ימים יוציאו ששה ממונים שלשה בכל שנה וזאת ההסכמה עם רבוא אחרות עמה שהיו לתועלת קבוץ הקהלות נכתבו ונחתמו מיד כל השלשת קהלות למקטן ועד גדול בקנס נח"ש וקיימו עליהם ועל זרעם אלו התקנות וההסכמות עד מאה דורות כנזכר לעיל ואם כן עתה טוענים היחידים כי מי נתך להם כח לסתור התקנות אשר הסכימו עליהם כל בני העיר וקמו הם ועשו תקנות אחרות להוציא ממונים לחמשה שנים ואם היו ממונים על פי דבור כל שלשת יחידי הקהלות כלם כמו שהיו בראשונה החרשנו אבל עתה שהם עצמם מינו את עצמם לממוני' בבלתי רשות כל היחידי' אין אנו רוצי' שיהיו ממונים ואם עד עתה רצינו שעבר כמו שנתים ימים שהם ממונים באופן שיש פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר שמאחר שקבלנום לממוני' שנתים ימים סברנו וקבלנו זה אינו כלום שהיתה קבלה בטעות ומילת' דפשיטא היא דקבלת דטעות לאו מילתא היא שלא היינו סבורים שסתרו אלו הממוני' מה שקבלו הראשוני' זה שמנה או תשע שנים בקנס נח"ש ונמצא שהסותר תקנות והסכמות הראשונים בבלתי רשות כל היחידים הוא עובר על האלות והשבועות הכתובות בהסכמות הנזכרים מאחר שבאים לסתור מה שבנו זה תשע שנים. על כל אלה יבא דבר מורנו מורה צדק האם יוכלו אלו החמשה עשר ממונים להרוס ולסתור מה שכבר הסכימו עליהם ועל זרעם למאה דורות בקנס נח"ש או לא ואם יקראו אלו האנשים עוברים על ההסכמות מאחר שהם באים לסתור מה שכבר הסכימו עליהם או' לא וממילא נשמע אם יש יכולת בידם לתקן תקנות חדשות אשר לא נשמע כזאת בכל הארץ הזאת לעשות גאבילה על סוחרי הארץ הלזו על כל פרטי ונדרי השאלות האלה יבא דבר אדוננו ויאיר עיננו בתורתו ושכרו מן השמים: תשובה נראה לי שאין כח ביד הממונים לתקן הגאבילה על סוחרי העיר מחדש מה שלא היה מעולם מכל הטענות האמורות בשאלה אם מהטענה הראשונה שלא נתנו הקהלו' קדושות כח לממונים לתקן הסכמות חדשות במקום דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ודאי דזכו בטענה זאת דהרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו חלק ראשון סימן מ"ה כתב וזה לשונו ועוד יראה לעניות דעתי דאפילו אם ממוני הקהלות שנתמנו מאת הקהלות ה' ישמרם לפקח על עסקי צבור הם בעצמם היו מתקנים ומחדשים זאת ההסכמה במילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ולאו מגדר מילתא היא ולאו מענין מסים וארנוניות וכו' לאו כל כמינייהו לתקן תקנות במקום דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי עוד כתב בחלק ההוא בתשובה אחרת דף קמ"ט וזה לשונו ודוקא בדבר הרשות דלאו מגדר מילתא ואיכא רווחא להאי כמו להאי הוא דאיכא פלוגתא דרבוותא אבל במילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי כל אפין שוין דאין כח ביד טובי הקהל ורוב הקהל לתקן תקנות כיוצא בזה וכו':, איברא דלשון המרדכי זכרונו לברכה שכתב בבבא בתרא ששאלתני על ראשי הקהל שבאו לשנות ולהטיל מס על שוה ליטרא קרקע כמו על ליטרא מעות בכל מלכותינו אין נותנים וכו' דהא דאמרינן רשאין בני העיר להסיע על קצתן היינו קצתן שנהגו כבר בה מקודם או שהן עצמן באים לתקן תקנות מדעת כולם וכו' משמע הפך דברי הרב הנזכר דנראה מדברי המרדכי דמשום דמפרש לההיא ברייתא דרשאין בני העיר וכו' שנהגו כבר בה מקודם כפירוש רבינו תם זכרונו לברכה משום הכי קאמר בנדון דידיה דאין יכולים להטיל מס על שוה ליטרא קרקע אבל אם מפרשינן לברייתא כפירוש רש"י זכרונו לברכה שהוא הפך דברי רבינו תם יכולים ראשי הקהל להטיל מס על שוה ליטרא קרקע שלא מדעת כולם אף עפ"י דהוי מילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי והוא הפך הנאמר לעיל מדברי הרב מהר"י ן' לב זכרונו לברכה שכתב שכל אפין שוין דאין כח בידם לתקן במילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ואין בזה פלוגת' כלל דמדברי המרדכי נראה דבהא איכא פלוגתא: גם מדברי הרב מורי זכרונו לברכה בפסקיו חלק שני סי' ת"י משמע דפליגי בהכי ומכל מקום אפילו דהוי פלוגתא אין כח ביד המתקנים לתקן תקנה חדשה כיון דאיכא פלוגתא בדבר אם יכולים לתקן או לא והבאים לתקן תקנה חדשה הם הבאים להוציא מהיחידים המוחים ואין כח בידם לתקן במילתא דאיכא ספקא. גם הרב מהר"ר דוד כהן זכרונו לברכה בפסקיו בית י"ג וי"ד כתב דאין כח לרבים שיגזרו על המועטים במילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי: איברא דהרב מורי זכרונו לברכה בתשובה הנזכרת כתב בענין תקנת הצמר שנוהגים פה שאלונוקי שיש כח ביד הרבים לכוף למועטים ומכל מקום כתב וזה לשונו ואם כן פשיטא לעניות דעתי שחייבים המועטים לקיים גזרת הרבים אפילו דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי כיון שיש בגזרה הזאת תקנה לצבור וכו' עד כאן משמע דדוקא בההיא תקנה שהיא תקנת צבור שנמשך היזק ממון רב לישראל מענין העלות הצמר לכך כתב דיש כח ביד הצבור לתקן אבל בתקנה דנדון דידן דאינו תקנה לצבור אלא גאבילה שרוצים לעשות ודאי דאין כח ביד הרוב לכוף למעוט על כך ואף על פי שנותנים הממון לצדקה אין להם לעשות צדקה בממון אחרים שבעלי הסחורות יתנו והאחרים לא יתנו אלא אם ירצו להטיל קצבת צדקה יתנו כלם בשוה לפי ערך הממון ואז הדבר נאה וישר. גם החכם השלם הרב הכהן נר"ו בפסקיו ח"א דף קנ"ט על ששאלוהו שרצו להחרים הצמר המרוטה ויהיו המעות לצרכי צבור וראובן מוחה מפני שמקפחים פרנסתו שהיה קצת בצמר ההיא ופסק שהדין עם ראובן: ועוד דהרב מורי זכרונו לברכה כתב שם בפסק הנזכר בהגהה והוא שלא יש קהל מנגד אבל קהל אחד הוי כעיר אחד ואין שאר הקהלות יכולים לכוף אפילו שהם רבים וכן כתב הרב מהר"ר דוד כהך זכרונו לברכ' בתשובותיו וכבר בא בשאלה שקהל א' מרומניוטיש שרוב סוחרי השוק מאותו הקהל אינם מפוייסים ומרוצים מזאת הגאבילה ואם כן בטלה ההסכמה לדידהו דאין כח בשאר קהלות לכופם ואפילו שאר הקהלות שקבלוה כיון דתקנו אותה מתחלה על כל העיר ועתה קהל אחד פטרו עצמם ממנה יוכלו לומר לא קבלנוה אלא אדעתא שיקבלו אותה כל הקהלות ותהיה התקנה כוללת לכל העיר ומה שנהגו עד עכשיו בה היתה קבלה בטעות וכבר גלה לנו כל זה הרב מהר"י ן' לב זכרונו לברכה בתשובה הנזכרת סימן מ"ה וזה לשונו ואם לחשך אדם לומר שתהיה ההסכמה קיימת מצד המנהג שנהגו בה כל בני העיר קרוב לעשרה חדשים הא נמי ליתא שהרי הרמב"ם ז"ל וכו' וכתב הרב הנזכר בסוף לשונו הרי לך בהדיא שאפילו שנהגו בהסכמ' הזאת בחשבם שהיו מחוייבים לקיימה אחר שנודע ונתברר על פי חכמים מורי הוראות שהיא בטלה פשיטא ופשיטא שקבלתם והנהגתם בהסכמה הזאת היתה קבלה בטעות ומכאן והלאה אינם מחוייבים לקיימה עד כאן נתבאר מכאן שאפי' קבלו הסכמה הזאת אינו כלום כיון שקבלוה בטעות שלא נתברר להם הדין: עוד יש לבטל הסכמ' זאת מהטענ' האחר' הבא' בשאלה שההסכמ' הא' הסכימו בה כל הקהלות הקדושו' וההסכמ' האחרונ' שהסכימו להקים אלו הממונים שתקנו הגאבילה לא הסכימו בה הקהלו' הקדושות שאין חתומים בה אלא הט"ו ממונים לבד ולא שום שאר יחידי הק"ק ובהסכמה הא' חתומים כל יחידי הק"ק נראה ודאי שבהסכמה הזאת לא הסכימו כל הק"ק כראשונה: גם יש לבטל הסכמה הזאת מכח הטענה אחרת שהוזכרה בשאלה דכיון דההסכמה הראשונה היתה שבכל שנה יוציאו מהג' קהלות פרנס אחד ומדי שנתים ימים יוציאו ששה ממונים וזאת ההסכמה היתה עד ק' דורות בחומרת נח"ש עתה שהסכימו הסכמ' אחרת לבטל הראשונה היה להם להתיר הראשונה ואח"כ להסכים באחרת הסותרת לראשונה וכל זמן שלא התירו הראשונה מה שהסכימו בהפך לה הוי בטל ומבוטל וכן כתב הרא"ש בתשובותיו כלל ז' וז"ל שאלת צבור שהחרימו על דבר ואחר כך החרימו על דבר שהוא הפך הראשון ולא התירוהו אם הקהל הסכימו להתיר החרם קודם שהטילו השניה הרי חלה השניה כיון שהתירו הראשונה אבל אם לא התירו הראשונה אין יכולין לעבור על הראשונה ואין השניה כלום ע"כ: איברא דשם למעלה איכא תשובה אחרת מהרא"ש דנראה סותרת לזו שכתב שם על קהל שעשו תקנה והטילו חרם עליה שכל מי שהוא סופר ב"ד שיכתוב שטרות של העיר כלה בכתב ידם ואח"כ עשו תקנה בהפך והשיב שם וז"ל קהל שהסכימו לעשות תקנה בחרם ושוב נמלכו לעשות תקנה אחרת לפי צורך הקהל ומגדר מילתא הרשות בידם ובלבד שיתירו החרם שעשו ואם עשו תקנה אחרת ולא הזכירו להתיר החרם לא יפה עשו שעשו מכשול לקהל שעברו על החרם ומ"מ לא נפסלו השטרות שנעשו על פי