לחם רב (ל"לחם משנה") נ

י"ב חדש הפסידה כתובתה והשהיה לא הוי אלא לענין הגט לא מפקינן מיניה ממונא דהוא מוחזק אבל מ"מ אי תפסה היא לא מפקינן מינה ומ"מ אין לו לגרש עד י"ב חדש כדכתיבנא: עוד כתב הר"ן דאפי' אמרה מאיס עלי אי אמרה רוצה אני להתגרש וליטול כתובה חזר דינא לדין המורד' כן כתב שם בפי' ההלכות ומ"מ קצת אני חוכך בזה דהרא"ש בתשו' כתב כלל מ"ג סי' י"ד בא' שטענה מאיס עלי איני רוצה לדור עמו ואני רוצה שיגרשני ויתן לי כתובתי נתן לה שם הרא"ש דין מאיס עלי משמ' דחולק על הר"ן הנלע"ד כתבתי וחתמתי הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: נד שאלה איש יהודי היה נשוי עם אשתו כעשר שנים ולא ילדה וכמלאת השנים האלה רוצה האיש ליקח אשה אחר' כדי לקיים מצות פריה ורביה כדת מה לעשו' והנה הוא רוצה לפרוע לה כל סכי כתובתה מעו' מדודים ותכשיטין שהכניסה לו אך לא התוספ' באומרו כי הוא מוחז' גבר בגוברין וכי מניע' ההריון הוא ממנ' וע"כ אין עליו לפרוע תוספ' כי נר' כי כן הוא דעת קצת הפוסקי' עוד זאת אדרוש לפני מעלתו על דבר הדורונו' והמתנו' הנתונו' בזמן השדוכין אם יש טעם בשאלתם יורנו מורנו מורה צדק הדין עם מי: תשובה ענין כזה אירע בעירנו זה ימים ולענין התוספת פסק ה"ה מורי ורבי ז"ל דהוא פטור מהתוספ' משום דמצי למימר קים לי כהראב"ד שכתב בהשגו' פט"ו מה' אישות גבי שהתה עשר שנים ולא ילדה דאין לה תוספת שיאמר על דעת כן לא הוספתי ואין לומר דדעת יחיד הוא ולא מצי למימר קים לי כפלוני הגאון היכא שכל חכמי ישראל חלוקים עליו וכדכתב הרב מהר"י קולין ז"ל בכמה תשובות דהרי כתב ה' המגיד ז"ל שם דלדברי מי שסובר דהאיילונית אין לה תוספת אפשר שלזו אין לה תוספת והוי סיוע לדעת הראב"ד ז"ל וא"כ הר"א ז"ל לאו יחידאה הוא וכן כתב בפסקיו מורי ז"ל בח"א סי' ש"ה שכתב שם שדוקא היכא שעמדה עשר שנים שלמים שהיו יכולין לשמש מטותיהם אז הוא דמצינן למימר דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקי' תוספת וכו' משמע דהכי אית ליה וכן זכורני שפסק כן באותו הנדון ועשה מעשה גם הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו בפסקיו שאלה ק"ד פסק כן ועוד כתב שם טעם אחר לומר דתוספת דידן דינו ככתובה ולהרמב"ם ז"ל ג"כ לא יהבינן ליה תוספת כי האי משום דהוי ככתובה ואיהו אית ליה דשהתה י' שנים ולא ילדה אפילו בבעל ראשון לית לה כתובה כמבואר בדבריו שם פרק ט"ו מהלכות אישות: איברא דזכורני דהרב מהר"י אדרבי ז"ל חולק עליהם והוה ס"ל דאין לומר קים לי כהראב"ד ז"ל דדעת יחיד הוא כדכתיבנא ואני יחיד ועני בעקבות הרב הגדול מורי ז"ל אני הולך והרב דמסייע ליה הכהן הגדול נר"ו: ולענין השבועה אשר לו בכתובה ודאי דאין לך דבר מצוה גדול מזה והרב מהר"י ן' לב ז"ל כתב בפסקיו ח"א דאפי' קבל טובת הנאה מחברו מתירין לכתחלה לדבר מצוה איברא דכתב הוא ז"ל דלא רצה להמנות להתיר לכתחלה מ"מ בדיעבד ודאי דאם התירו מותר וב"ד שימנה להתיר ע"כ אין ראוי לגערו ולמחות בידו אעפ"י שהרב מהר"י ן' לב ז"ל היה מחמיר על עצמו: ולענין המתנות דעת הרב מורי ז"ל בפסקיו ח"א סימן ש"ט דכל המחנות ששולח האב לחתנו וכן מה ששולח החתן לכלה אחר הנשואין הכל הוא של בעל ואם נתאלמנה או נתגרשה לא תגבה אותם מלבד הכתובה אלא בכלל הכתובה יחשבו ואע"ג דהריב"ש ז"ל בסימן ש"א כתב דאם נתנו לה אחרים תכשיטין או מעות בשעת נישואין כמו שהוא נהוג בקצת מקומות שהקרובים לחתן או לכלה נותנין לה בשמחות וגיל איש נזם זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל אלו בודאי הם שלה שהרי למתנה גמורה נתכוונו ע"כ מ"מ לא נהגינן כוותיה אלא נתפשט המנהג דכל המתנות הם של הבעל וכן נר' מדברי הרב מורי ז"ל בתשו' הנז' שנתפשט המנהג כן וא"כ בנ"ד כל המתנות והדרונות הם של בעל ולא ישלם לה אלא הכתובה ולא תוספת ולא מתנות ודורונות: נאם הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: נה ראיתי מה שכ' הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו והסכים להתיר לראובן לישא אשה על אשתו דלא תקן רגמ"ה בכיוצ' בדבר זה דהוא אינו יכול לדור במקומ' מפני צרת המזונות והיא אינה רוצה לצאת ומה יעשה האיש המסכן לתקן דוחק מזונותיו ומי הוא זה ואיזה הוא שיבא אחרי המלך אך אמנם עדיין לבי נוקפי ממה שראיתי בדברי הרב הגדול מורי ורבי זלה"ה בפסקיו ח"ב סי' רע"ג כמה טרח להתיר לאיש אשכנזי כי אשתו מרד' בו יותר מד' שנים וחשש הרבה לההיא דהרב מהר"י קולין בשרש ס"ג שכתב דלא נתיר במורדת מפני שלא יבא להתיר בשאינה מורדת וכתב שם מכאן נראה קצת שלא כל אדם רשאי להקל ראשו להתיר בדבר זה מטעם מורדת ומ"מ אני ממשכן עצמי להתיר בנ"ד מן הטעם שאומר וכו' והאריך שם לומר דבההיא מורדת ליכא גזרה דהוי מילתא דלא שכיחא שיש קרוב לד' שנים שאינה מתיחד עמו הרי שלא רצה להתיר אלא במילתא דלא שכיחא אע"ג דמדינא לא תקן הגאון במורדת שלא יבאו להתיר בשאינה מורדת וא"כ נ"ד דהוי מילתא דשכיחא אשר אינה רוצה לצאת ממקומה ולעזוב עמה ומולדתה אע"ג דמן הדין היא חייבת לצאת מ"מ לא נתיר בזו שמא יבאו להתיר באחרות שאינן מורדות: זאת ועוד אחרת שאין כאן טעם ברור לחייב האשה הזאת לצאת ממקומה דאי משום דהוא מדרי פליבנא ולדעת הרי"ף והרמב"ם בן גליל שנשא אשה ביהודה מוציאה בעל כרחה ממקומה הרי ר"ת דפליג עלייהו וכבר כתב המרדכי דאין לכוף לה לאשה ולא לאיש בדבר זה ואי משום מאי דכתב בעל ת"ה בסי' רט"ו דכיון דאין בעלה יכול למצא פרנסתו במקום ההוא דכופין ללכת אחריו במקום שמוצא פרנסתו ולדעתי נטה הרב מהריב"ל בפסקיו הראשונים סי' ע"ה מ"מ כתב דלכאורה נראה דברי הריב"ש שחולק עליו בההיא עובדא דרבי שמואל חלאיו: איברא דיש לי לעשות שלום ביניהם ולומר דההיא עובדא דר' שמואל חלאיו שאני דלא היה ברור לו שבמקום שהיה הולך היה מוצא פרנסתו אלא שהיה רוצה לצאת מתוך המקום ההוא דלא היה בו הצלחה ולא איתדר ליה וללכת למקום אחר על הספק אולי ימצא פרנסתו שם וכן נראה בסי' פ"א בשאלה ששאל ה"ר שמואל חלאיו שכתוב שם וללכת אנה ואנה וכו' כאשר ימצא פרנסתו ולכך ודאי אינו יכול להוציאה כיון דאין ברור לו במקום אשר הולך דשם ימצא פרנסתו בודאי אבל בנדון דת"ה דמשמע דברור לו דבמקום אחר הוא הולך ימצא פרנסתו ודאי דמודה הריב"ש ומ"מ אני רואה הרב ב"י שדחה דברי בעל ת"ה וכיון שכן אין דבר זה ברור כדי לכוף האשה מהך טעמא: אלא שמ"מ אני אומר דהך תקנה דרגמ"ה הוא דבר חלוש כדכתב שם באותה תשו' מורי ורבי ז"ל דאולי לא היה אלא עד אלף החמישי וטעמים אחרים וכ"כ הר"י אדרבי ז"ל בסי' ש"ה ולכך אין לחוש אם נקל בה קצת וכיון דלדעת בעל ת"ה ומהריב"ל ז"ל הדין נותן שחייבת ללכת אחריו והריב"ש אינו חולק עליהם נאמר דודאי לא תקן הגאון על כך ועוד דרוב הפוסקים חלוקי' על ר"ת וסוברי' דיכולין לכופה להוציא' ממקומ' כיון שהוא מדרי פליבנה ומ"מ לסלק החשש' דאם נתיר בהא לא יבאו להתיר באחרות נלע"ד לעשות מ"ש הרב מהרי"ק ז"ל בסוף שרש ס"ג וז"ל אמנם על אודות האיש אשר התנו עמו ארוסתו וכו' הנראה נכון בעיני שיעמידם לפני טובי עירו או עירה ואם יסכימו טובי העיר שהם מעוותים אותו אז יבקש מאתם שיכתבו הדברים לפני מורי צדק והם יעיינו בדבר להתיר לו לגרש בע"כ או לישא אשה אחרת דמאחר שיעשה הדבר ע"פ ראשי הקהל לא יבא כ"כ לידי קלות ראש ע"כ גם אני אומר בנ"ד דיתרו לה בבודון בפני טובי העיר שיבא עם בעלה ואם לא תאבה האשה יעשו מעשה ב"ד על כך שלא רצתה לשמוע להתרא' ועם אותו מעשה ב"ד יספיק להתיר לו לישא אשה אחרת ובזה לא יבא הדבר לידי כ"כ קלות ראש ולא יבאו להתיר באחרות וכל זה שכתבנו כתנאי שבמקום ההוא אין לו פרנס' ובמקום אשר הולך מוצא פרנסתו: ולענין שאר כסות ודאי שאינו חייב בכך כיון שמן הדין חייב' ללכת אחריו למקומו והיא אינה רוצה וכמו שכ' הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו וכל דבריו חיים וקיימים: נאם הצעיר וקטן חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה. נו שאלה ראובן שמת בנו לוי בבית חמיו ותשאר אשתו דינה שם בבית אביה זקוקה ליבם אך כל נכסי נדונייתה ומלבושיה הם בבית ראובן חמיה הנז' ובקשה האלמנה הנז' מחמיה שיתן לה מלבושיה ונכסי נדוניתה שרוצה שיהיו תחת ידה וראובן טוען שלוי בנו הנז' היה חייב לו מעות ורוצה להתפרע מנכסי נדונית כלתו דינה הנז' וממלבושיה ודינה טוענת אם היה חייב לו בנו שילך ויגבה ממנו כי היא תובעת נכסי נדוניתה ומלבושיה אשר נשארו לה בביתו ומה גם כי מי יאמר לנו שלא נתפרע הוא מבנו ילמדנו רבינו אם הדין עם האלמנה או לא ומה' תהי משכורתו שלמה: תשובה נכסי נדוניתה שהכניסה לבעלה אפי' היה בעלה קיים אין ב"ח גובה מהן כדכ' הטור בח"מ סי' צ"ז שכ' שם וכל זה לא מיירי אלא בבגדי שהבעל קונה לה אבל כל מה שהכניס' לו בין נכסי מלוג בין נצ"ב אין ב"ח גובה ממנו וא"כ ודאי שאין לו רשות לראובן לגבו' חוב בנו מנכסי' שהכניס' לו אשתו וכ"ת כיון שהוא תפוס ה"ז כב"ח שגב' ואע"ג דקי"ל דאין ב"ח גובה מנכסי' שהכניס' לבעלה מ"מ אחר שגבה מנין לנו שמוציאין מידו הרי כתב מהרי"ק בשרש י' וז"ל ואין לחלק בין בגדי חול לבגדי שבת וי"ט שהרי הוכיח ר"מ דאין לחלק בין בגדי שבת לבגדי חול אלא דוקא לענין אחין שחלקו אבל לא לענין ב"ח וה"ה לענין הבעל בעצמו דדא ודא א' היא ע"כ למדנו מדברים אלו דהדין אשר יש לבעל בנכסי אשתו למוכרם אית ליה לב"ח לגבות מהן שכן כתב דא ודא אחת היא וכיון שכן הרי כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ל' מהלכות מכירה דהגם דאין לבעל רשות למכור מטלטלי אשתו מ"מ אם מכרן המכר קיים ע"כ וכיון שכן נאמר בב"ח דהגם דאין לו רשות לגבות מנכסי אשתו מ"מ אם גבה מה שגבה גבה והגם כי רבים חולקים על הרמב"ם ז"ל הרמב"ן והרשב"א כדכתב שם הרב המגיד והרא"ש כתבו הטור בא"ה סימן צ' מ"מ כיון שהרמב"ם ורבינו האיי הוו בחד סברא מצי למימר המוחזק קים לי כהרמב"ם ז"ל ורבינו האיי ז"ל ומה שגביתי גביתי ומהני תפיסתו ואין אנו יכולין להוציא מידו: ונראה לתרץ לזה דכל היכא דאנו יכולין למעט במחלוקת בין הרמב"ם ושאר הפוסקים ממעטינן דאפושי במחלוקת לא מפשינן וכיון דהחולקים על הרמב"ם ז"ל סוברים דאפילו הבעל שמכר במטלטלים אין המכר מכר מסתייע דהרמב"ם פליג עלייהו בבעל גופיה אבל בב"ח דגרע מיניה וכדכתב שם הטור בשם הרא"ש וכ"ש שאין הב"ח יכול ליטלן בחובו דמלשון כ"ש משמע דב"ח גריע אמרינן ודאי דמודה הרמב"ם דמה שגבה לא גבה. ועם זה נבא לנ"ד ונאמר דלכאורה נראה דראובן זה הוא תפוס ואע"ג דהוא אומר דהוי מלוה ע"פ אהני ליה תפיסה וכדכתב בעל התרומות הביאו הרב ב"י בסימן ק"ז איכא מ"ד דכל מידי דתפיס איניש במלוה ע"פ כיון דאינו גובה מהיתומים אלא על הדרכים הידועים כיון שמת ראובן