לחם רב (ל"לחם משנה") ה

ופשיטותא הוי הכי לת"ק בעי' שיהא לו עכשיו אשה וא"כ להודיענו כן היה לו להביא הבעיא לזה תירץ דסמך הרי"ף משום דסתם רווק אינו נשוי עכשיו. וקשה לי על דבריו דמי עדיפי דברי ההלכות מדברי תלמוד דידן וכיון דתלמוד דידן איבעיא ליה אע"ג דמתניתין קאמרה רווק משמע דמספקא ליה לתלמודא דילמא רווק ר"ל שלא נשא מעולם אבל אם נשא מעולם אע"פ שמתה אשתו לא מקרי רווק וכיון דנסתפק התלמוד בכך והוצרך לפירוש הרי"ף היה לו לעשות כן לכך נ"ל לתרץ באופן אחר ולומר דהרי"ף הביא בלשון המשנה ור' אליעזר אומר אף מי שאין עמו אשה ולא כדאית לן במשנה בדברי ר' אליעזר מי שאין לו אשה דמשום הכי נסתפק התלמוד אבל כיון שהוא כתב עמו במקום לו ר"ל שרויה אצלו דהיינו פי' עמו ולהכי שנה לשון המשנה להודיענו כן ואחריו נמשך הרא"ש ז"ל דכתב המשנה בצורתה וכתב בדברי ר' אליעזר עמו כדברי הרי"ף: ומ"מ למדנו מדברי הרי"ף והרא"ש שכתבו משנה כצורתה דהלכתא כת"ק ואע"פ שאינה עמו בעירו אלא בעיר אחרת כיון שיש לו עכשיו סגי ודלא כהרמב"ם ז"ל דפסק כר' אליעזר ובעינן שיהא עמו בעירו ואפילו לפי פי' האחר שפי' ה"ה דהרמב"ם פוסק כת"ק משום דאית ליה דר' אליעזר אית ליה דבעינן שיהא שרויה עמו בבית הספר ולת"ק לא בעינן בבית הסכר ופסק כת"ק דאפי' במקום אחר סגי דמשמע לכאורה דבעי' אליבא דת"ק שיהא בעירו מדלא שלל אלא בית הספר מ"מ הרי"ף והרא"ש ודאי לית להו הכי משום דכתבו סתם דברי ת"ק ומדברי ת"ק משמע דוקא רווק שאינו נשוי כלל אסור אבל נשוי מותר אפי' שאשתו היא בעיר אחרת דאל"כ היה להם לפ' ולא כ' ה' המגיד הפי' האחר בדברי הרמב"ם אלא לתרץ הקושיא שהקשה לו בדבריו למה פסק כרבי אליעזר אבל לעולם דאפי' לפי הפי' הב' אית ליה לה' המגיד דההלכות פליגי עליה מדסתמו דבריהם וכתבו סתם רווק דמשמע דכיון שהוא נשוי אשה לבד סגי דלא מיקרי רווק וכדכתב בפי' הראשון וא"כ נמצאו דברי הרי"ף עכ"פ חולקים על הרמב"ם דאית ליה דכיון דהוא נשוי אפי' אשתו בעיר אחרת סגי וכך הם דברי הרא"ש כדכתיבנא וכן רבינו ירוחם כתב דברי ת"ק בסתם כהרי"ף והרא"ש: נמצא אליבא דכלהו הני רבוותא אית להו דכיון שהוא נשוי אפי' שאשתו בעיר אחרת סגי ואע"ג דהרמב"ם פליג כדכתיבנא ואחריו נמשך הטור בא"ה סוף סימן כ"ב מ"מ כיון דהאי חששא הוי מילתא דרבנן ראוי לסמוך על המקילים דספיקא דרבנן לקולא ומה גם דהרמב"ם עצמו בפי' המשנה כתב דאין הלכה כר"א אע"ג דבחבור לית ליה הכי סמכי' על מ"ש בפי' המשנה כיון שרבו הפוסקים הנוטים לסברא ההיא: כלל העולה בידינו שראוי למנות לכתחלה מי שהוא נשוי אשה ללמד תינוקות אע"פ שאשתו בעיר אחרת כ"ש בנ"ד שמינוהו שאין ראוי לסלקו בשביל כך ואפי' בשאינו נשוי כלל ראיתי שעושים העלמת עין בקצת מקומות אע"פ שאין הדין כך כדכתיב' אך בנ"ד הוא היתר גמור בעיני בלי שום פקפוק הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי:. הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: שאלה ה זה כמו ארבעים שנה כאשר בא יעקב איש וביתו ממלכות פורטוגאל אל מלכות תוגרמה לחסות תחת כנפי השכינה והם היו מבני אנוסי המלכות הנז' ובבואם אל מלכות תוגרמה נתיישבו בעיר שאלוניקי ושם צוה ה' את הברכה וזכה ה' את יעקב הנז' בבנים זכרים עוסקים בתורה שם הא' ראובן ושם הב' שמעון וזה כמו חמש שנים הלכו אנשים מעיר אחרת והוליכו את ראובן הנז' להיות ביניהם מרביץ תורה ושם היה איש א' מתושבי העיר ההיא שהיה מחזיק עצמו ליודע ודורש ועבר עליו רוח קנאה ושנאה וגמר בדעתו לבא על ראובן הנז' בעלילות דברים באמרו כי שמע אומרים שראובן הנז' היה פסול לדון בדיני חליצה כי הגם שאביו היה מהאנוסי' אמו לא היתה מבנות האנוסים כי אם מבנות הגוים וכן הוא אומר בכל מקום אשר הוא שם עד שמחמת זה יצא דינין וחשד בעיר אשר ראובן יושב בקרבה למרביץ תורה עד שכמעט יש אנשים שלבם נוקפם ורוצים לדעת מה יהיה משפט ראובן האם יש ממש בקול זה לפסול אותו לדון בדיני חליצה או לא אחרי כי ראה ראינו כי בעוד שהיה בשאלוניקי תמיד הוחזקו אביו ואמו שהיו מבני האנוסים וזקניו של ראובן הנז' היו מהיהודים שנאנסו ואת"ל שאין בקול ממש להוציא את ראובן הנז' מחזקתו חזקת כשרות עדיין יש לנו לדעת מה יהיה משפט האיש המוציא דבה והמרנן אחרי ראובן הנז' ודוברים עליו תועה על הכל יורנו מורנו המורה לצדקה ושכר אדוננו כפול ומכופל מן השמים. תשובה אלופינו מסובלים בתורה ובמצות הרבנים הגדולים מורי ורבי נר"ו בתשובותיו סי' קצ"ג ומהר"י ן' לב ז"ל בתשובותיו סימן י"א כתבו על א' שהוציאו עליו לעז ממזרות והעיד עד א' עליו שהיה ממזר והוכיחו בראיות ברורות שאין להוציא האיש מחזקתו ולפוסלו אלא בב' עדים כשרים אבל בעד א' בקול אין לפוסלו ומה גם הרב הגדול מורי נר"ו הביא ראיה שאין לפוסלו בע"א מההיא דהר"ן ז"ל פרק עשרה יוחסין בראיה גמורה שאין להרהר אחרי' ודבריו ראוים אליו יע"ש: והרב מהר"י ן' לב ז"ל הוקשה אליו ממה שכתבו התוס' פ"ב דכתובות על ההוא דאין ערער פחות מב' לאפוקי חד דלא הוי ערער אבל קול נמי פוסל בתחלה קודם שבא עד המכשיר ע"כ דמשמע משם דפוסל והוצרך לומר דשאני ההוא קול דנדון דידיה דלא הוי כגווני דקול דהמגרש דאיכא רגלים לדבר כדאמרינן התם שהיו נרות דולקות וכו' או ב' מפי ב' ואח"כ אמר דאפי' הוה בנדון דידיה קול כההוא דהמגרש וכו' הוי קלא דבתר אירוסין וכו' ולי אני ההדיוט נראה דאפי' הוי קול גמור כההוא דהמגרש אין להביא ראיה מדברי התוס' לפוסלו דשם כתב רש"י ז"ל על מאי דאמרי' בגמ' ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חליצה ואחתיניה כתב רש"י ואחתיניה מן הכהונה עד שיבדקו הדבר שמעלה היא בכהונה וכן כתב רשב"ם בפ' חזקת הבתים משמע דדוקא משום דמעלה היא בכהונה עשו כן והתוס' כתבו שם בפ' האשה שנתארמלה אבל קול נמי פוסל בתחלה כתרומה קודם שבא העד אע"פ שבלשון הרב מהר"י ן' לב ז"ל לא באו דבריהם כן בתוס' איתא הך מלה דבתרומה ועם זה אפשר שכוונתם כדעת רש"י ז"ל ומשום דמאי דקאמר רבי יוחנן אין ערער פחות מב' וכו' סבירא להו דקאי אמתניתין אפלוגתא דרבי אליעזר ורשב"ג דאיירי לענין כהונה לכך הוקשה להם דהא איכא קול דלענין כהונה משום מעלה דכהונה פסול והיכי קאמר דאין ערער פחות משנים לענין כהונה לכך תירצו דלא מועט אלא עד א' אבל קול לענין כהונה והיינו לאכול תרומה ודאי פסול משום מעלה עשו בכהונה כדפרשי' ולא משוינן פלוגתא בין רש"י והתוס' היכא דלא אשכחינן לה וכיון דמדברי רש"י מוכח הכא דלא פסול וכן בפרק עשרה יוחסין כתב רש"י בהדיא דב' עדים שהוציאו קול שמץ פסול לא מהני אלא לענין דצריך בדיקא משמע אבל לא לפוסלו וכדהוכיח מכאן הרב הגדול מורי נר"ו א"כ אמרי' נמי דהתוס' ז"ל ס"ל הכי וכ"ע מודו דקול גמור אפילו כההוא קול דפרק המגרש לא מהני להוציא האיש מחזקתו ולפוסלו ולא עד א' ג"כ: איברא דהראב"ד כתב גבי ברייתא דסוף פרק האשה שנתארמלה דנאמן תנוק לומר משפחה זו פסולה וכו' דאפי' קמן ואפי' חד חיישינן ליה ולא מכרזינן ליה והר"ן ז"ל כתב שם שדבריו תמוהים והרב מהר"י ן' לב ז"ל כתב דאפי' הרב לא אמרו אלא לענין כהונה בלבד אבל אין תירוצו מספיק על דברי הטור שנראה שדעתו כדעת הראב"ד ז"ל בח"מ סי' ל"ה שכתב וכן נאמן הוא לבדו לומר ע"כ וכו' ושאמר לו אביו משפחה זו פסולה או כשרה דבשלמא בהראב"ד ז"ל איכא למימר דמפרש הברייתא דברייתא בהכי איירי כדמוכח פרקא אבל הטור שכתב הדין סתם משפחה זו פסולה או כשרה משמע לכל גוונא קאמר אפי' לפסול ממזרות ומשמע דחד נאמן ואפילו למה שתירץ לדברי הר"א ז"ל אינו מתיישב יפה שהרי אכלנו בקצצה של פ' שנשא אשה שאינה הוגנת לו בכל פסול איירי דאשה שאינה הוגנת פי' הטור בא"ה סימן ב' שלא יהא בה פסול ומשמע בין פסול דכהונה בין פסול ממזרות וכן פרש"י בפרק י' יוחסין אשה פסולה וכיון דעל דא נמי קאמר הראב"ד ז"ל דקטן נאמן ואפילו חד למיחש לפסולי משמע דלאו משום מעלה דכהונה נגעו בה. ומ"מ נראה ליישב דברי הראב"ד דלעולם הוא מודה דעד א' באיש מיוחד אינו פוסל ובברייתא הוי משום דהוי פסול כל המשפחה כולה והוא דבר ניכר ונודע פסול משפחה אחת וזהו שאמר דאית ליה קלא יתירה ולהכי נאמן למיחש לפסולה אבל באיש מיוחד לא אי נמי כדפי' הרב ב"י בדברי הטור דאמר דהוכשרה בב"ד או נפסלה בב"ד דכל מלתא דבי דינא מפרסמא אבל אם אינו מעיד שב"ד פסלוהו או הכשרוהו לא: מ"מ למדנו דאין עד א' ולא קול פוסל אפי' שיהיה קול גמור כההיא דהמגרש דהוי שנים מפי שנים ק"ו ובן בנו של ק"ו בנ"ד דליכא למיחש להך קלא מכמה טעמי חדא דאין זה כקול דהמגרש דאין קול זה שנים מפי שנים ולא רגלים לדבר כי התם דאמר לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהיו נרות דולקות וכו'. שנית דמי שהוציא זה הקול הוא שונא לראובן כנראה משאלה וכבר אמרו בפ' כיצד לא אמרן אלא דלית ליה אויבים וכו' וכתבו הטור בא"ה סימן י"א וגדולה מזו כתב הרשב"א ז"ל הוזכרה בתשובה בדברי הרב מהר"י ן' לב ז"ל בתשובה הנז' דאפילו שלא יהיו האויבים מוציאים את הקול אלא שיש לו אויבים בעיר חיישינן שמא מחמת האויבים יצא הקול. שלישית דאפילו היה כאן קול גמור אין לפוסלו דהא רבים מרבוותא ס"ל דלענין חליצה באביו מישראל סגי כדפי' התוס' פ' מצות חליצה וספר המצות כתב הטור בריש ה' חליצה סימן קצ"ט וסמ"ק והכלבו שכתב כן הרב ב"י בשמם אע"פ שיש ט"ס בדבריהם: איברא דרש"י ז"ל כתב בישראל משמע מכל צדדים וכן הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כתבו לשון הגמרא עד שיהא אביו ואמו מישראל וכבר היה אפשר לפרש לדבריהם דלאו דווקא נקטינן הכי אלא באביו מישראל סגי ולא אתו אלא למעוטי דלא סגי באמו וכמו שפי' התוספות בדברי הגמ' והם העתיקו לשון הגמרא אבל מ"מ אלו היה דעתם כן היה להם לבאר ובודאי פשטא דמלתייהו משמע דבעו אביו ואמו מישראל וכן הטור בתחלת דבריו כתב כן אבל מ"מ כיון דאיכא טובא מרבוות' דפליגי א"כ הוי ספקא בדבר דרבנן דכבר נודע דמיחש לקלא הוי חששא דרבנן ואפילו הוא קול גמור לא היה פסול לדעת הפוסלים אלא מדרבנן ולדעת המכשירים באביו מישראל לחוד כשר לגמרי וא"כ הוי ספקא בדבר דרבנן והוי לקולא. רביעית דקול גמור אינו פוסל אפי' בפיסול ממזרות כדכתיבנא: אם כן ראובן זה שהוחזק אצלנו לכשר כמה שנים ואביו ואמו שהיו מישראל מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו להטיל בו מום ואפילו לא היה מוחזק אצלנו בכך אלא היו באים כעת מפורטוגאל והיינו יודעים שאביו מן האנוסים אמו ג"כ הוי בהך חזקה וראיה לדברי מדברי מהרי"ן לב ז"ל בתשובה ח"ב סימן מ"ה וז"ל זכורני כי בימי חורפי היה מעשה בשאלוניקי באשה אחת שהיתה זקוקה ליבם מהאנוסי' היושבים בפורטוגאל ובאו עדים והעידו ששמעו מפיו על נער אחד שהיה בנו והתירוה הגדולים אשר בזמן ההוא וסמכו על מה שכתב ה"ר צמח בן בנו של רשב"ץ דכל אותם האנוסים הבאים מאותם הארצות אנו מחזיקים