לחם רב (ל"לחם משנה") מח

תלד ומ"מ אני אומר דאפילו המתנה כן הוי מתנה על מ"ש בתורה ודמי לאין לך עלי אונאה כדכתיבנא ותנאה בטל דכיון דאינו יכול לגרש ולא לישא אשה אחרת מה יעשה א"כ יעבור על ד"ת וכ"ש אם כתוב בכתובה שלא ישא עליה בחייה דמשמע מדברי הרשב"א בתשובה סי' תתי"ב דמדקאמר בחייה הוסיף דאפילו יגרשנה לא ישא אשה אחרת בחייה יע"ש. וא"כ נמצא זה עובר על ד"ת שבין שיגרש בין לא יגרש לא יכול לישא אשה אחרת ואפילו שלא יהיה כתוב אלא עליה לבד הרי אינו יכול לגרש מכח התנאי דלא יגרשנה וא"כ מתנה על מ"ש בתורה הוי ותנאו בטל: ויש לי ראיה פשוטה מדברי הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל שכתב בפסקיו שאלה י"ד גבי חרם דרגמ"ה דהוי כתנאים דידן שלא ישא אשה אחרת גם לא יגרשנה אלא ברצונה כתב שם הרב וז"ל דדוקא לגבי ממונא אמרינן הפקר ב"ד הפקר אבל גבי איסורא לא תדע דהא קיי"ל כר' יהודה דאמר המקדש על תנאי שאין לה שאר כסות ועונה אומרי' לו בשאר כסות תנאך קיים דהוה ליה תנאי שבממון וכל תנאי שבממון קיי' אבל בעונה תנאך בטל שהתורה חייבתך בעונה ואין אדם מתנה על מ"ש בתורה ולא יהיה כח גזרת הקהל גדול מכח התנאי שהתנו והסכימו אינהו גופייהו וליכא למימ' וכו' ע"כ הרי מוכח בהדי' דאי אלו התקנות דרגמ"ה דהם כתנאי' דידן שלא ישא אשה אחר' ושלא יגרשנ' הוו תנאים שבין אדם לחברו הוי מתנה על מ"ש בתורה ותנאם בטל: ועוד לי ראיה מהרב הגדול מורי נר"ו בפסקיו בסימן רי"ד שכתב ח"ל וא"כ זכתה אשת ראובן בדינה שתוכל לבקש מבעלה אם ירצה לישא אשה אחרת עליה שיתן לה כתובת' משלם שהרי אין אשה זו נכנסת בכלל אותם שאמרו נשא אשה ושהה וכו' משמע דאם היה מאות' שאמרו נשא אשה וכו' אע"ג דהתנתה לא תוכל לתבוע כתובתה א"כ בנ"ד דהוי ודאי מאותם שחייבו רז"ל דלא ילדה כלל ויש בכתובה שלא ישא אשה אחרת עליה ושלא יגרשנה אלא מרצונה הוי מתנה על מ"ש בתורה ותנא' בטל ולא תוכל לתבוע כתובתה אם בעלה רוצה לישא לקיים פריה ורביה דכיון דהתנאי בטל משום דמתנה על מ"ש בתורה חזר הדבר לדין תורה וקיימא לן כרבא דאי' ליה נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר למיקם בספוקייהו הנלע"ד כתבתי: נאם הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: נב שאלה ראובן שאשתו מתקוטטת עמו מדי יום ביומו ומקללת ומחרפת אותו בפניו גם לאביו ולאמו היא מקללת כמה קללות נמרצות ובכלל החרופים והגדופים היא אומרת לו ששוכב עם בתו נשואה ועם כלתו ומתוך כך מונעת אותו לבלתי יכנס בבי' בנו שהוא איש נכבד ויש לו בן קטן גם בבית בתו וחתנו אינה מנחת אותו ליכנס ויש להם ג"כ בן קטן וראובן חשקה נפשו לראות פני הילדים נכדיו ולסיבת חרופי אשתו אינו נכנס לראותם ומלבד כל זה בנו ובתו של ראובן בראותם שחייו אינם חיים מקטטות אמם ומרוב הקטטות אינו אוכל ואינו שוכב כשאר האנשים ובחמלתם עליו כל א' מהם שולחים לו מבתיהם קצת מהאכילה שהם אוכלים והיא לוקחת הכלים עם האכילה ומשברת אותם לארץ ומלבד זה זה יותר משנה א' היא טמאה מטומאת הנדה ואינה רוצה לטבול בשום צד אדרבה כשזוכר לה ראובן ונותן לה מעות שתלך לטבול חוזרת ומחרפת אותו מלבד זה קבצה ולקחה עמה כל הבגדים תכשיטים וכלים אשר להם בבית ותסגר אותם בחדר ביתם ולא הניחה לו לבעלה אפילו מטפחת א' לנגוב את ידיו זאת ועוד אחרת פעמים הרבה סגרה פתח הסולם ואינה מנחת לו לעלות לביתו יורנו מורנו מה דינה של אשה זו אם היא מורדת ותצא בלא כתובה ומה' תהיה משכורתו שלמה: תשובה תנן בפ' המדיר ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ופרשו שם במשנה המקללת יולדיו בפניו ובגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל במקללת יולדיו בפני מולידיו וסימניך אפרי' ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי אמר רבה דאמר' ליה נכליה אריא לסבא באפי' בריה ע"כ ומוכח מדברי התלמוד דמקללת אבי הבעל בפני בנו של בעל יוצאת שלא בכתובה וכ"כ הטור בא"ה סימן קט"ו אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק כיד מהלכות אישות שהיא מקללת אבי הבעל בפני הבעל ותמה הרב ב"י שם דלמה לא כתב אפילו בפני בנו של בעל ותירץ דלפי דבריו אתא שמואל לאשמועי' דלא תימא דבפניו דמתני' היינו בפני יולדיו עצמן כלומר שמקללת חמיה בפניו ממש אלא בפני הבעל קאמר וכו'. וקשה לי על פירושו דא"כ מאי האי דאמרו וסימניך אפרים ומנשה כראובן וכו' דמשמע דאתא לומר דאפילו דקלל בפני בן הבעל הרי הוא כבעל דבני בנים הרי הם כבנים ויותר נראה מ"ש בכסף משנה דס"ל להרמב"ם ז"ל דרבה פליג על רב יהודה דהכי משמע לישנא דנכליה אריא לסבא באפיה בריה דמשמע דבריה דסבא גופיה קאמר וסובר רבה שצריך שיקללנו בפני הבעל עצמו ופסק כרבה: וא"כ בנ"ד אם מקללת לאביו ולאמו בפניו ודאי דלכ"ע מפסד' כתובה אפי' להרמב"ם ז"ל אפילו אם היא אינה מקללת לאביו ולאמו בפניו כיון שכתוב בשאלה שמקלל' לו בפניו ודאי דאין לה כתובה וכדכתוב בתשובות להרמב"ן סי' ק"ב אם מקללתו חנם הדין עמו דהא מקלל' בעלה בפניו מן היוצאות שלא בכתובה. ונראה דלמדו מק"ו דמקלל' יולדיו בפניו ואף ע"ג שהרב ב"י תמה עליו אין לדחות דברי התשובה ההוא כיון שלא מצינו בשאר הפוסקים שיחלקו עליה בפירוש: ומ"מ צריך בזה תנאים הא' שיתרו בה בפני עדים וכדכתב הטור ז"ל ואם אחר ההתראה קללה תצא שלא בכתובה וכתב המרדכי ז"ל בפרק המדיר בשם הר"ם ז"ל דבהתראה בפעם א' סגי ואם עברה פעם אחרת אח"כ על ההתראה אע"פ שלא התרו בה בשעת מעשה תצא שלא בכתובה וכ"כ בתשובות הרשב"א סימן תתס"ד בשם הר"ם עיין שם ואם לא התרו בה בפני עדים אלא בינו לבינה ועברה אח"כ בינו לבינה אם מודה בהתראה ושעברה כתב הרמב"ם ז"ל דמפסדת כתובה ואם מכחשת בין שמכחשת בהתראה או שמודה בהתראה אבל אומרת שלא עברה אח"כ תשבע: השני נ"ל דאע"ג דבמשנה הוזכר סתם המקללת יולדיו בפניו דמשמע דבכל גוונא מפסדת כתובה מ"מ אפשר דאם הוא מכה אותה ומצערה הרבה דאין להפסיד כתובתה בשביל כך דאין אדם נתפס על צערו ומשום דמצער לה יצאה ממחיצתה ואין להפסידה ומוכח כן לכאורה מלשון הרמב"ן שהבאתי דאמר אם מקללתו חנם הדין עמו דהא מקללת בעלה בפניו יוצאת וכו' ומשמע דמקלל' דיוצאת הוי מקללת חנם כדפתח ברישא אבל אם אינו חנם אלא לסבה אין להפסידה בשביל כך אבל אם קללה אחר ההתראה על לא דבר מן הטעם הזה מפסדת כתובתה דהיינו כתובתה ותוספת ואפילו מנכסי צאן ברזל אינה נוטל' אלא מה שהיא בעין וכן מנכסי מלוג אבל לא מה שכבר בלה ואבד וא"כ אינה נוטלת אלא הנדונייא הדבר שהוא קיים אבל המעות שהכניסה ומה שבלה מהבגדים שהכניסה אין לה כלום בהיות לה התנאים הנזכרים שזכרנו דהיא ההתראה ועברה אח"כ וקללה לבעלה או לאביו ולאמו והוא לא עשה לה סבה גורמת: אבל שאר הבזויים הנז' בשאלה שעושה היא לו ודאי דראוי ליסרה ולנדותה ולהחרימה ע"כ דהיא חייב' בכבוד בעלה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו מהלכות אישות וכן צוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי וכו' יע"ש אבל מ"מ אינם מספיקין להפסידה כתובתה כיון דלא הוזכרו במשנה: עוד יש טעם אחר להפסידה כתובתה משום דאינ' רוצה לטבול והיא מורדת מתשמיש ואיכא תרי מיני מורדת חד דאמר' בעינא ליה ומצערנא ליה וחד דאמרה מאיס עלי וכבר כתבתי בפסק ארוך כל המחלוקות והסברות אשר יש בספרי הפוסקים באלו שני מיני מורדת כפי דין התלמוד ובמאיס עלי איכא תקנת הגאונים שכתב הרי"ף ואין אותה התקנה אלא במאיס עלי לבד כמו שהארכתי שם וכל הדברים מבוארים בדברי הטור סימן ע"ז והרב ב"י והרמב"ם בפ' י"ד מהלכות אישות והדברים ארוכים. וכבר דקדקתי על כל פרטיהם בפסק הנזכר ועתה אומר בקצרה דכתבתי שם דבמורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה איכא פלוגתא בענין אי משהינן לה תריסר ירחי אחר ששולחים לה מב"ד ואומרים לה הוי יודעת שאת מפסד' כתובתך ואח"כ מכריזין עליה בבתי כנסיות ובתי מדרשות זו אחר זו ואומרין פלו' מרדה על בעלה דאיכא מ"ד דאפי' אחר המלכה והכרזה בעינן שהוי שנים עשר חדש להפסידה כתובתה ואיכא מ"ד דאין השהי' אלא לענין הגט לבד אבל אחר המלכה והכרזה הפסידה כתובה והוא דעת הרמב"ם ז"ל ואיכא מ"ד דאין צריך בה שהי' כלל וא"כ אם בנ"ד דדמי לבעינא ליה ומצערנא ליה היה כאן המלכה והכרזה ודאי דאין להוציא מיד הבעל הכתובה כיון דאיכא מ"ד דמפסדת אפילו בלא שהוי י"ב חדש אבל אם אין כאן המלכה והכרזה אין להפסידה כתובתה ואפילו אם היה כאן המלכה והכרזה אם תפסה היא מבלאותיה קיימין לא מפקינן מינה כיון דאיכא מ"ד דאי תפסה לא מפקינן מינה ובדין מאיס עלי איכא פלוגתי אחריני ואיני מאריך כעת דאינו ענין לנ"ד ואיני מאריך בכל זה דמהטעם הראשון שכתבנו היא מפסדת כתובתה: הכלל העולה דאם אחר שהתרה בה הבעל קללה אותו בפניו או לאביו או לאמו בפניו והוא לא גרם לה שלא צערה היא מפסדת כתובתה ואין לה אלא בלאותיה קיימין הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי: הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: נג שאלה ראובן שהיה נשוי עם אשתו ותלד אחות אשתו בת והלכו שמה כנהוג תוך השמנה ימים ללכת ובאמצע הימים נהיה ראובן ונחלה ונפל למשכב על מטתו בביתו ושלח לקרא לאשתו בא תבא לראותו ולשרתו כי נהיה ונחלה ולא רצתה לבא עד ששלח לקרא לה עד ז' פעמים ולא באת עד שעברו ג' ימים ולסוף ג' ימים באת לביתה עד שאמר לה בעלה למה לא באת ומדוע אחרו פעמיה לבא לראותו כי חלה הוא לראות מה היה לו לבעלה אם חי ואם מת כי שיח וכי סיג לו ותשב אמריה לו שלא עלתה על לבה לבא ואין רצונה לשרתו כי מחוייבת היא לשרת לאחותה יותר מלשרת בעלה ולא די זה אלא שהוסיף על חטאתה פשע ואמרה בפיה ובשפתיה אין רצוני בבעלי זה ולא יקרא עוד בעלי ויצאה והלכה לבית אחותה כבתחלה והוא מושכב על ערש דוי עד שאחר שעברו כמו שבועים קמו עמדו נשי השכינה ונתרבו עליה לאמר אולי יחזירוה לביתה עד שהנשים האלו נלאו לדבר עמה ולא רצתה לבא אל ביתה כי אמרה אין רצוני לשבת עם ראובן בבית א' בשום צד ואופן כי שנאתיהו באופן שטענתה היא שנאתיו איני רוצה בו כי שנאתיו על זה יורנו גאוננו אם תצא האשה הזאת בלא כתובה אם לאו או אם יהיה מחויב לפרוע לה איזה פרט מנדונייתה או מכתובתה או אם הוא פטור מכל וכל אחר שהיא רוצה גט על הכל יורנו מורנו את הדרך נלך בה ושכרו כפול מן השמים: