לחם רב (ל"לחם משנה") מו

וטעמיה כדכתיבנא דבכל מקום נכסיה בחזקת יורשי הבעל הן והיא באה להוציאה מן היורשים ואלו כשמתה האלמנה היתה היא מוחזקת בנכסים אז ודאי היינו אומרים דיורשיה יורשים כתובתה מפני שאין אומרים אין אדם מוריש שבועה וכו' אלא להוציא אבל לא להחזיק וכן ראיתי להרב מהריב"ל ז"ל בפסקיו הראשונים סי' ס"ט כיוצא בנ"ד שכתב שם וזה ימים רבים בא מעשה לידי כיוצא בזה ודנתי להחזיק ליורשי האשה באותן המטלטלין שהיתה היא מוחזקת בהן ונתקיימו דברי ע"פ רוב חכמי העיר הזאת ע"כ: אבל בנ"ד נראה דלא היתה האלמנה מוחזקת בנכסים כשמתה אף ע"פ שהיא נשארה בבית בעלה והנכסים היו שם אינה נקראת בשביל כך מוחזקת בנכסים וכמו שכ' הריב"ש ז"ל בתשובה סי' שס"ד דבר ברור הוא כי הנכסים שהם בבית הבעל אע"פ שכשמת נשארו הנכסים בידה ואהלים כאשר המה אין זו תפיסה של כלום שכל תופס צריך תפיסה גמורה שיקנה הדבר בא' מדרכי הקנויות וכו' אבל בכאן הבית והתיבות והמטלטלים הכל ברשות היורש הן א"כ כיון שלפי הנראה לא היתה היא מוחזקת בנכסים כשמתה נכסים בחזקת יורשי הבעל קיימי וכשמתה אין יורשיה יורשין כתובת' דאין אדם מוריש שבועה לבניו ואע"ג דנמצאו ביד היורשים קצת בגדים ותכשיטים ושימושי ערש כיון שהיא לא הביאה ראיה שהן מכתובתה בחזקת הבעל קיימי אע"ג דאמרי' בריש פרק אע"פ מטלטלי אף על גב דליתנהו בעינייהו גובה בלא שבועה כבר פי' הרי"ף ז"ל שם והוא דידוע דהני מטלטלי איתנהו מחמת מטלטלי קמאי וכן הרמב"ם ז"ל בפי"ז מהלכות אישות כתב וכן אם נמכרו ונלקחו בהם מטלטלים אחרים ונודע שאלו השניים מדמי המטלטלים הראשונים נוטלת בלא שבועה ע"כ ולפי פירושם ז"ל משמע דליהוי ידוע בסהדי דהני מטלטלים נלקחו מדמי הראשונים וכמו שכ' הרי"ף והוא דידוע וכו' והרמב"ם ז"ל כתב ונודע שאלו השנויים וכו' משמע דאית לן למידע מילתא בסהדי וה"ה והוא הטעם במטלטלים הראשונים דבעינן למידע בסהדי שהם מנדונייתא אבל אי לא ידוע מילתא בסהדי ודאי דנכסי בחזקת יורשי הבעל קיימי וא"כ בנ"ד אפי' שיהיו באותן הנכסים קצת בגדים ותכשיטין ושימושי ערש צריכים יורשי האשה להביא ראיה שהם מנדונייתא: אבל מה שיש לחקור בנ"ד הוא מ"ש השואל שיש בכתובה נאמנות ובהא מילתא איכא פלוגתא דרבוותא אי נאמנות מועיל לגבי יורשים או לא דהרי"ף והרמב"ם ז"ל אית להו דנאמנות מפורש מועיל לגבי יורשים ודעת הרא"ש והתוס' הוא דאין מועיל וכמו שכ' הטור ז"ל בא"ה סי' צ"ח אע"ג דבח"מ סי' ע' כתב בסתמא דנאמנות מפורש מועיל לגבי יורשים ולא הביא שם חולק ולא עוד אלא שסתם נגד דעת אביו הרא"ש ז"ל והדבר קשה קצת בדברי הטור מ"מ בא"ה סימן הנז' ביאר הדברים יותר יע"ש ומחלוקתם תלוי בפי' הסוגיא דפ' הכותב אמרו שם אמר רב נחמן אמר שמואל משום אבא שאול בן אמה מרים בין דלא נדר ובין נקי נדר בין מנכסי ובין מנכסייא אילין בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ע"כ דהרי"ף מפרש דברי אבא שאול כך מן הדין לא היו יכולים היורשים להשביעה לא על אפטרופא ולא על פגימ' השטר אבל כיון דתקינו חכמים שהבא ליפרע מן היתומים לא יפרע אלא בשבועה מסתמא זה לא נתכוון לעקור תקנת חכמים אלא א"כ פי' בהדיא כן נראה מפי' דברי הרי"ף לפמ"ש בהלכות בפרק הכותב וכמו שביאר הר"ן שם והריב"ש בסי' קיח ולפי פירוש זה יצא לו להרי"ף דאם פי' בהדיא שהוא פוטרה ממנו ומיורשיו מהני אבל התוס' והרא"ש פי' דמ"ש אבל מה אעשה ה"ק אע"פ שהוא פטרה בפירוש מן היורשים אין כח בידו לפטור דמה אעשה שהרי תקנו חכמים ז"ל שהבא ליפרע מן היתומים וכו' וא"כ אין כח בידו לעקור תקנת חכמים ור"ח ז"ל כתב הטור שם שדעתו כדעת הרא"ש והתו' אבל קשה דבאותו סי' לעיל מיניה כתב וכן כתב ר"ח מעשי' בכל יום שאין נפרעי' מנכסי' משועבדים אלא בשבועה אע"פ שיש להם נאמנות ומהיורשים בלא שבועה ע"כ הרי כתב דנאמנות מועיל לגבי יורשים מדכתב וגובין מן היורשים בלא שבועה וכן בח"מ סי' ע"א כתב ר"ח ז"ל כתב אע"פ שמועיל נאמנות לגבי יורשים אין מועיל לגבי לקוחות משמע דאית ליה לר"ח דמועיל נאמנות לגבי יורשים וא"כ קשה דהטור כתב בשם ר"ח דברים סותרים זה לזה גם על הרא"ש בפרק הכותב יש להקשות קושיא זאת דכתב שם דר"ח דעתו כדעת התוס' ואח"כ כתב בשם ר"ח מ"ש הטור מעשים בכל יום וכו' ונראה לתרץ ולומר דר"ח עצמו כתב הטור באותו סימן בשמו דוקא דלא קנו מיניה אבל קנו מיניה אין משביעין אותה ולא יורשיה דאלים כח הקנין לפוטרה לגמרי וא"כ מ"ש מעשים בכל יום וכו' דמן היורשים גובין לשבועה וכן מ"ש בח"מ בשמו דפיטור מועיל לגבי יורשי' היינו דקנו מיניה דאלים כח הקנין ומ"ש דאינו מועיל היינו דלא קנו מיניה: איברא דאכתי קשיא לי איך יחסו הטור והרא"ש דעת ר"ח ז"ל לדעת התוס' והרי הרשב"א בתשובה הוזכרה שם בב"י ז"ל כתב שם וכן דעת הרי"ף ור"ח וכ"ש קנו מידו וכן כ' ר"ח וכן כתב הרמב"ן הרי דהרשב"א יחס דעת ר"ח כדעת הרי"ף וכן הרמב"ן בספר המלחמות כתב דדעת ר"ח כדעת הרי"ף הפך מדברי הטור והרא"ש גם התוס' כתבו דברי ר"ח בפרק הכותב דף פ"ח שכתב וקי"ל כרבי שמעון שנראה שדעתו כדעת הרא"ש ולא כהרי"ף ובאמת יש כאן מבוכה בדברי ר"ח ומ"מ בין כך וב"כ נמצאו הפוסקים מערכה לקראת מערכה אם נאמנות מועיל לגבי יורשים או לא ור"ח נראה דחלקו הפוסקים בסברתו כמאן ס"ל כדכתיבנא וכיון דנכסי בחזקת יורשי הבעל קיימי היה נראה לכאורה לומר דאין נאמנות מועיל לגבי יורשים ולא מהני הנאמנות הכתוב בכתובה: אבל זה ודאי אינו כלום דהרי כתב בזה הסימן ובח"מ ס' ק"ח הרב ב"י בשם כמה גדולים דאפי' החולקים על הרי"ף שאין נאמנות מועיל על היתומים מודו דלכתחלה כיון דאית נאמנות דיינינן ליה כר' אלעזר ובשבועה מיהא גבי ולא מקילינן ביה תרי קולי קולא דאבא שאול וקולא דרב ושמואל כדי שלא תנעול דלת בפני לוין וכיון שכן ודאי אם היה כתוב בכתובה נאמנות בין ממנו בין מיורשיו ודאי דהיו זוכין יורשי האשה וכמו שכתב הריב"ש בסי' ק"ח ובסי' קס"ט אבל אם אין כתוב בכתובה כן אע"פ שיהא נהוג לכתוב בכתובות כן לא אמרי' דכמי שנכתב דמי דהרי הריב"ש ז"ל בסימנים הנז' כתב כיון שיש נאמנות בשטר הכתובה בין ממנו בין מיורשיו כמו שרגילין הסופרים לכתוב בכל הכתובות ע"כ הרי שבזמנו היו נוהגים כל הסופרים לכתוב בכתובות כן מ"מ כתב שם אם בכתובה של זו כתוב בין ממנו בין מיורשיו משמע דלא אמרי' אף ע"ג דלא נכתב כמי שנכתב דמי וכן כ' הרשב"א בשם רבינו האי בתשובה כתבו הרב ב"י בח"מ ה' נאמנות סי' ע"א וז"ל האי מאן דמקבל עליה למכתב שטרא בכל לישנא דזכותא וכו' אבל תנאים כגון נאמנות בהלואה וביטול מודעי לא מחשבינן ליה עד דמפרשן ע"כ וכ' עליו הרשב"א ז"ל והרי נאמנות וביטול מודעי שהוא נוהג בכל השטרות ואע"פ כן כיון שאינו מפורש בשטר אע"פ שכתב וקבלית עלי אחריות שטרא כחומר שטרות לא מחשבינן ביה וה"ה בנדון שלפנינו וזה סברא נכונה היא ע"כ הרי דלא אמרי' בנאמנות דאם לא נכתב כמו שנכתב דמי אע"פ שיהא רגיל לכותבו בכל השטרות כ"ש דבזמן הזה אין רגילות לכותבו בכתובות אלא לפעמים כותבין אותו ובפרט נאמנות עליו ועל יורשיו אין נוהגים לכתוב בכתובות אלא במיעוטא דמיעוטא מהם אע"ג שיהא כתוב בכתובה ונאמנות וכו' וכתב הרב מהריב"ל בריש כלל י"ט בפסקיו הראשונים דהיכא דכתוב בשטר וקנינא וכו' אמרי' דאותו קנין הוה דלא כאסמכתא וב"ד חשוב אע"ג דאינו כתוב בשטר כן כיון שכתוב בו וכו' שאני התם שהרי כתב הוא וכבר נהגו הסופרים בזאת העיר מזמן קדמון בעצת חכמים ז"ל לכתוב בשטרות כשיש להם ליתא דאסמכתא וז"ל וקנינא בקנין דלא כאסמכתא וב"ד חשוב וכיון דהיה פשוט בעיר לכתוב כך כתב שם הרב דכיון שכתוב וכו' אמנהגא דעיר סמיך אבל בנ"ד שבכתובות רבות אין כתוב בהם ממנו ומיורשיו אדרבה נאמר דלא אמר וכו' אלא לומר שיהא נאמנות מפורש כב' עדים כשרים אבל לא נאמר שנכלל בלשון וכו' שיהא נאמנות עליו ועל יורשיו דכל זמן שזה בא לעקור תקנת חכמים צריך שיפרש אותו בהדיא: ומסתייע הדין סברא ממאי דפי' הרי"ף ז"ל בפשט השמועה ממה שאמר אבא שאול אבל מה אעשה וכו' דאע"פ שמשמעות לשונו משמע שכוונתו לפוטרו מן היורשים מ"מ כיון שהוא בא לעקור תקנת חכמים לא נאמר סתמו כפירושו אע"פ שעל הסתם מובן דבריו כן הוא אלא צריך שיפרש אותו בהדיא ובמאי דכתיבנא לעיל שמפרש הרי"ף הסוגיא דפ' הכותב א"כ משמע דאפי' שעל הסתם יהא מובן הנאמנות על היורשים מ"מ צריך לפרשו בהדיא: וא"כ זכינו לדון לע"ד שהדין עם יורשי הבעל ואפי' אם תמצא מקום לחלוק על דברי מ"מ אפי' יהא הדבר ספק איך נוציא ממון מיד היורשין המוחזקים דאע"ג דלא היה כאן תפיסת היורשים נכסי בחזקתייהו קיימי כ"ש שהם תפוסים ומוחזקי' ואע"ג דליהוי תפיסה לאחר שנולד הספק בטענת שמא הרי כתב מהריב"ל בפסקיו הראשונים בשם הרי"ף והרב ר"ש בר ברוך דאפי' היכא דאיכא תרתי לריעותא תפיסה לאחר שנולד הספק בטענת שמא לא מפקינן מיד התופס כ"ש דלע"ד הדין ברור עם יורשי הבעל מהטענות שכתבתי והנלע"ד החלושה והקלושה אמרתי כן נלע"ד אם כשמתה האשה לא היתה מוחזקת בנכסים אבל אם היתה מוחזקת בנכסים כבר כתבתי לעיל בשם הרב מהריב"ל ז"ל דכיון דהיתה מוחזקת בנכסים מחזיקינן בהו ליורשי האשה ועל פיו ראוי לדון כיון שהסכימו חכמי דורו אף ע"ג דיש להסתפק בזה מדברי הרב בעל ת"ה סי' ש"ל והרב מהר"ם אלשקאר סי' ל"ג מ"מ על הרב מהר"י ן' לב ז"ל יש לנו לסמוך כדכתיבנא כיון שהסכימו בכך חכמי הדור ההוא וענין החזקה בנכסים כבר ביארתי באיזה אופן צריך להיות וכמו שכ' הריב"ש ז"ל כמו שכתבתי למעלה הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי: נאם הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: נא שאלה ראובן נשא לו אשה את לאה ובשעת כניסתו עמה לחופה כתב לה שטר תנאים ונתיישב על קיומ' בקנין ובשבוע' כמנהג העיר ובכלל' נתחייב שלא לישא אשה אחרת עליה לא בתורת אשה או אמה או פלגש או חשוק' ועמד ראובן נשוי עם לאת אשתו י' שנים ולא זכה ליבנו ממנה והריון לא היה כל ימי היותו עמה ויהי היום בראותו ראובן כי ארכו לו הימי' והשני' ובן או בת אין לו בקש מלאה אשתו שתתן לו רשות לישא אשה אחרת עליה יתומה או כיוצא בה שתהיה משועבדת לה כדי שיבנה ממנה כי מי יודע מה ילד יום ולא רצתה לאה לתת לו רשות וכראות ראובן כי לא יכול לה שתתן לו רשות הלך וקבץ ג' בעלי תורה והודיע להם צרתו וצערו ויבך ויתחנן לפניהם שיתירו שבועתו שנשבע בשטר התנאי' שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה ונתרצו לבקשתו והתירו לו השבוע' ובכן בא ראובן הנז' ושאל אם לפי הדין כיון שהתירו לו שבועתו אם הותר לו לישא אשה אחרת עליה בחייה על כרחה שלא ברצונה כיון שיש כח בידו לכלכל שתיהם ואת"ל שהותרה לו שבועתו ויכול לישא אשה אחרת עליה אם יש כח ביד לאה לתבוע ממנו סכי כתובתה ומוציאין ממנו או דילמא אף לזאת אין כח בידה להוציא ממנו סכי כתובת' ואת"ל