לחם רב (ל"לחם משנה") מא

מבל לקריו שלא בב"ד לא פסלינן ליה לבריה ע"כ דאיך רצה להסכים שני הפכים כדכתיבנא ולדעת הרי"ף צריך ג' בין בטבילה בין בקבלת מצות ואינו אלא טעמ' משום דהוי הוכח' על הקודם כמו שאמ' דאי לאו גיורא לא הוה טבל לשם קריו ולדברי התוס' הא דצריך ג' מטעם משפט הוי בקבלת מצות ולא בטבילה אעפ"י דאפשר לדחות ולומר דמאי דקאמר לדעת הרי"ף כמו שתירצו הם אינו אלא בענין חלוק בין לכתחלה לדיעבד אבל מ"מ קשה דלא היה לו לכתו' כמו שתירצו הם כיון דיש מרחק גדול ביניהם וקושיא זו יש לי בדברי הטור שכתב ולהרי"ף אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני ב' או בלולה מעכב ואסור בישראל אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן לא פסלינן ליה נר' כוונתו דהרי"ף פליג אדלעיל דלפי מה דקאמ' לעיל בדיעבד אחר שטבל הוא גר גמו' ולהרי"ף ז"ל כל כמה דלא נשא אשה לכתחלה קרינן ביה לא מנסיבינן אבל אם נשא הבן מותר ויש לתמוה עליו הקושיא ראשונה דאיך אפשר לפרש דברי הרי"ף כן דלהרי"ף כשידענו שטבל שלא בפני ג' ודאי דפסלינן לבריה אלא טעמיה הוא משו' דהוי הוכחה על מה שכתבנו דכיון דלדעתו כתיב משפט בין הטבילה בין לקבלת מצות ודאי דבעינן ג' לעיכובא וכשידענו שלא היה שם ג' ודאי דפסלינן לבריה אם תרצה לדחוק ולפרש דברי הטור בדברי הרי"ף כמו שהבין דבריו הרב המגיד הוא דחוק מאד לישב כן בלשונו כד מעיינת ביה ועוד דהרי כתב דלדעת הרי"ף אם מל בפני ב' הוי גר ולדעת הטור מילה וטבילה כי הדדי נינהו שכת' הרב ב"י דלא גרע מילה מטבילה וא"כ כיון דלדעת הרי"ף משפט אכולהו כתיב וטעמא דמנהג טבילה משום דהוי הוראה על הקודם במילה דלא שייך הך טעמא אמאי מהני הא הוי כמל שלא בב"ד והוי כגוי מהול צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית. על כן אני אומר דהטור וב"י רוח אחרת היתה עמהם בדברי הרי"ף ולא הבינו דבריו כמו שהבין הרב המגיד ז"ל וטעמייהו להנצל מהקושיא שהקשינו לעיל בפי' הרב המגיד ז"ל ולכך הם סוברים דדעת הרי"ף כמו שכתב המרדכי בשם ה"ר יהודה ז"ל וז"ל וה"ר יהודה ב"ר יום טוב פי' על הך מילתא דמדאורייתא לא בעינן ג' לטבילה דמדאורייתא חד נמי כשר כדיני ממונות אלא מדרבנן הוא דהצריך בגרות כמו בדיני ממונות ודעת הרי"ף לדעתם הוא ג"כ דהא דבעינן ג' מדרבנן ומיהו ב' בעינן לעדות בעלמא אעפ"י דלדיינות מדאורייתא חד כשר והא דאמ' מי לא טבלה לנדותה ר"ל דהוי כטבלה בפני שנים כיון שידוע לכל שטבלה כדכתבתי לעיל לדעת הטור ועם זה באו דברי הרי"ף על נכון ותירץ דהא דאמרינן מי לא טבלה לנדותה דסגי בשנים דהיינו דלא פסלינן לבריה כיון דמדאורייתא בחד סגי אוקמוה אדאורייתא ולא פסלינן לבריה אבל לכתחלה בעינן שלשה ומה שכתב דאי לאו גיורא הוא לא הוה טביל לקריו הוקשה לו איך הועיל טבילת נדות לגרות וכמו שהוקשה בירושלמי ותירצו דלשם קדושה דאי לא הוה גר לא הוה טביל לנדות ולכך עלתה לו לשם גרות ומ"ש בעל נ"י דדעת הרי"ף כמו שתירצו הם לפי זה אתי שפיר קצת שיש קצת דמיון למה שתירצו הם שהם חלקו בין דיעבד לכתחלה בטבילה דוקא והרי"ף מחלק בין בקבלת מצות כמו שהם חלקו ומה שהקשה הרב הנמוקי לשאר המפרשים אבל זה אינו מחוור וכו' ליתא לדעת הרי"ף ומ"מ לשון ומיהו שכתב הרב הנמוקי ק"ק דמשמע דלדעת הרי"ף גם כן תפול הקושיא שנפלה על המפרשי' זה נראה מלשון ומיהו אלא שאין זה מוכרח: ולפי דעת הרב הנמוקי אפשר דהוא סובר בדעת המפרשים דקרו לכתחלה כל כמה דלא נשא אשה וכדעת הרי"ף ואם נאמר כן א"ש טפי מה שהסכים דעת הרי"ף לתירוץ המפרשים אבל דעת הטור אינו אלא שהוא סבור דלדעת המפרשים אחר שטבל אף על פי שלא נשא אשה מקרי בדיעבד והרי"ף ז"ל לבדו הוא דקרי לכתחלה כל כמה דלא נשא אשה ולא מנסיבינן ליה נמצאו דבריו הראשונים של הטור לקוחי' מדברי התוס' אעפ"י שיש בהם שינוי קצת לפי מה שכתבתי דלדעת הטור בעינן ב' ומה מאד נפלאתי על הרב מהריב"ל שכתב בתשובה המ' שלא מצא מי שיאמר כדברי הטור אלא הרב נמוקי יוסף: מ"מ עלה בידינו לענין נ"ד דאין כאן זיקה כלל לבן השפחה הזו דלמאי ניחוש אי למאי דמפרש הטור בדברי הרי"ף הא מ"מ בעינן בפני ב' ובנ"ד ליכא ואי לדברי התוס' לתירוץ ראשון דמשמע דאעפ"י שאין שם עדות אלא עפ"י נשים מהני בטבילה מ"מ הא קבלת מצות בעינן ובנ"ד ליכא ואי משום שנהגה מנהג יהודית חיישי' לה גם בזה אין לחוש מכמה טעמים חדא דלא אמ' כן אלא כשאנו רואים אותה נוהגת כן לא כנ"ד שאין כאן אלא עדו' אשה א' לדבר זה ועוד אפי' ראינוה נוהגת הרי כתב מהריב"ל ז"ל דהטבילה הראשונה לא היתה בפני ג' כדין מה שנהגה אחרי כן אינה הוכחה דע"ד טבילה הראשונה היא נוהגת ועוד דאפילו תאמר שהוא הוכחה על מה שקדם מכל מקום לא אמרינן אלא דטבלה לשם עבדות ואוקמוה אחזקתה שהיא שפחה אבל ראיה על השחרור מנא לן לכן אני אומר והוא דבר פשוט מביעתא בכותתא שאין כאן זיקה כלל ואם מתה לא ירשוה: נאם הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: מה שאלה ראובן שמעון ולוי אחים נשתתפו בסך מעות ולא היה ביניהם שטר שותפות כלל רק על פה נשתתפו ונפטר ראובן הנז' והניח שתי בנות ובן אחד הבת הא' משודכת ליהודה ופסק לו כמה וכמה יתן לו בנדוניא עם בתו ושמעון ולוי השותפין הנז' קיימו מה שפסק ראובן לתת לחתנו במטלטלין כי המעות בעין בעודנו חי נתנם לו ראובן ובהגיע תר הבת האחרת ליכנס לחופה לא היה ביד השותפין הנז' ממעות ראובן סך כדי להשיא' לפי כבודו כבת הראשונה אשר שדכה הוא עצמו ואח היתומה הנז' אמר לשותפי אביו שישיאו לאחותו ויתנו לה כל נכסי עזבון אביו אפי' שלא ישאר לו מאומה וכשבאו להשיאה לא הספיקו כל נכסי אביה לנדונייתה עד שהשותפים הנז' הגדילו לעשות להוציא מנכסיהם להשלים לה נדונייתה לפי כבודה וכבוד אביה ז"ל ועתה הבן שואל מאת השותפין הנז' שיתנו לו נכסי עזבון אביו אשר היה לו בשותפות עמהם באמרו שעדיין יש תחת ידם מנכסי אביו ואפי' יהיה אמת כדבריכם שלא נשאר בידכם מאומה מכל אשר לאבי מדוע עשיתם הדבר הזה לבלתי השאיר לי כלום עוד לאה אשת המת ראובן הנז' שואלת מהשותפים הנזכרי' כתובתה מנכסי בעלה והם משיבין לאלמנה ולבנה אין בידינו מאומה אפי' פרוטה מכל נכסי ראובן לא קרן ולא ריוח כי הכל נתננו בנדוניא לבתה ויותר מהנה נתננו מנכסינו כנ"ל והכל לא הגיע לסך מה שנתן אביה לבת הא'. יורנו מורנו מורה צדק היועילו הטענו' אלו לשותפי' לפטור עצמם הן מן האלמנ' הן מהבן היתום בפרט שיש להם טענה שהיתום אמר להם כן להשיאה ואפילו שלא ישאר כלום ולחזק טענותיהם שהיתום אמר להם בזמן המריבה כשהיו נשבעים שאל מהשותפין איך יעשה לישבע באמת ואמרו לו אם תוציא נדונית אחותך תוכל לישבע שאין לך כלום וכן עשה ונשבע שלא היה לו מאומה נכרים דברי אמת דסבר וקביל לתת כל הנשאר בידם לאחותו הנז' וכן טוענים שהאלמנה ידעה מה שהיו אומרי' שלא נשאר מבעלה כדי להשיא לבתו והיא נתנה להם כלי כסף וחפצים מבעלה להשלי' הנדוניא דנראין הדברי' ג"כ שהוא רצתה להשיא בתה ואפי' שלא תשאר לגבו' כתובתה ושכר אדוננו כפול מן השמים: תשובה עיקרא דהאי מילתא איתא בפרק מציאת האשה תנן התם יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעת' וכתבו לה במאה או בחמשים זוז יכולה היא משתגדיל להוציא מידם מה שראוי להנתן לה רבי יהודה אומר אם השיא את הבת הראשונה ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה וחכמים אומרים פעמים שאדם עשיר והעני וכו' אלא שמין את הנכסים ונותנין לה ע"כ ובגמרא אמר שמואל לפרנסה שמין באב והקשו עליו ממתניתין דאמרה וחכמים אומרים וכו' ואמרו שם מאי עני ומאי עשיר אילימא עני בנכסים עשיר בנכסים מכלל דת"ק סבר אפילו עשיר והעני כדמעיקרא יהבינן לה הא לית ליה אלא לאו עני עני בדעת עשיר עשיר בדעת וקתני שמין את הנכסים ונותני' לה אלמא לא אזלינן בתר אומדנא ותיובתא דשמואל ותירצו הוא דאמר כרבי יהודה דתנן רבי יהודה אומר אם השיא וכו' והקשו ונימא הלכה כרבי יהודה ותירצו אי אמר הלכה כרבי יהודה הוה אמינא דוקא השיאה דגלאי דעתיה אבל לא השיאה לא קמ"ל טעמא דרבי יהודה דאזלינן בתר אומדנא לא שנא השיאה ולא שנא לא השיא' והא דקתני השיאה להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דהשיאה וגלי דעתיה לא אזלינן בתר אומדנא זו היא סוגית הגמרא. והטור כתב בסימן קי"ג וז"ל אם השיא שום בת בחייו נותנין לה כמו שנתנו לאותה שהשיא בחייו וכתב הראב"ד אפילו לא הניח אלא שיעור מה שנתן לראשונה ב"ד אומדין דעתו שיתן לב' כל מה שהניח והוא יטרח לחזור אחר נכסים אחרים וכופין ג"כ את היורשים ליתן את כולו ע"כ משמע מלשונו דכשהשי' בת בחייו אעפ"י שבאותה שעה היה עשיר וכשמת לא היה לו אלא שיעור מה שנתן לראשונה שיתנו לה הכל. ואתמהא דהא בגמרא הקשו מכלל דת"ק סבר אפילו עשיר והעני כדמעיקרא יהבינן לה הא לית ליה כלומר מאי טעמא דר' יהודה דקאמר דהיכא דהשיא יתן לו כראשונה, ואעפ"י שאין לו עכשיו כמו שהיה בתחלה הא לית ליה כמו שהיה לו בראשונה כן פי' התוס' ומוכרח הוא וא"כ קשה לדעת הראב"ד ז"ל דהיכי קאמר דכשהשיא אעפ"י שבאותה שעה היה עשיר ועכשיו היה עני יתן לה כמו שנתן לראשונ' דלדעתו מה מקשה תלמודא לימא דעל דא קאמרי חכמים פעמים שהיה עשיר וכו' כלומר לא כמו שאתה אומר ר' יהודה שאעפ"י שעכשיו אין לו כ"כ נכסים כמו שהיה לו בעת שהשיא הא' שיתן לה כמו לראשונ' דאינו כן אלא שמין וכו': ועוד קשה מאי האי דקאמר תלמודא והאי דנקט השיא להודיעך כחן דרבנן לימא דנקט שהשיא לומר דדוקא השיא יתנו לשניה כראשונה אעפ"י שבנשואי הראשונה היה עשיר ועכשיו עני אבל כשלא השיא אומדין כפי מה שהיה לו בשעת מיתה. ועוד קשה דהרב מהר"י קולין בסימן ע"ח כתב דאם היו לו נכסים יותר כשהשיא הראשונה אין משערין אלא כפי הנכסים שהיו לו בשעת מיתה וכתב שם שכן נראה מדברי הראב"ד והוא הפך מה שכתב הטור בשם הראב"ד דמדבריו משמע דאפילו כשהשיא הראשונ' היה עשיר ונתן לו סך א' מקצת נכסיו ובשעת מותו לא נשאר לו אלא הסך ההוא שיתנו לה הכל דנימא הוא יטרח אחר נכסים אחרים. ולתרץ כל זה אומר בדוחק דלא אמר כן הראב"ד ז"ל אלא כשעשה כן בנישואי הראשונה שהשיאה ולא נשאר לו כלום אז נשער ג"כ בשניה שיעשה כן אעפ"י שהוא דבר זר לומר כן שאפשר שאם בפעם הא' סמך לטרוח אחר נכסים אולי בפעם הב' לא יטרח עצמו כן מ"מ אומדין כן אבל אם בנישואי הראשונה נשארו לו נכסים אז לא נאמר שנתן לה שיעור שנתן לראשונה כיון שעכשיו לא היה נשאר לו כלל ולא נאמר דיטרח אחר נכסים אחרים וזה מסכים עם מ"ש הרב מהר"י קולין בשמו ואתי שפיר מאי דמקשי תלמוד' הא לית ליה דאם היה עשיר בעת נשואי הא' ד"מ שהיה לו אלף זהובים ונתן מאתים ונשארו לו מאתים לא נאמר בנישואי הב' שיתן כל המאתים ולא ישאר לו כלום דנאמר אם נתן לא' מאתים מפני שנשארו לו ח' מאות אבל עתה שלא ישאר לו כלום לא יתן איברא דאכתי קשה הקושיא שהקשינו אמאי לא אמר שמואל דנקט השיא להודיענו חידו' זה ועם זה אין ראיה מדברי הראב"ד לפטור