לחם רב (ל"לחם משנה") מ

דרבנן מ"מ הא בגיטא בעי המתנה כקטנה וכ"ש להר"ן דתירץ דטעמא משום דלא אפשר שאני דליכא למימר הכא כן דהא אפשר להמתין ג' חדשים וכ"ת לא אמרי' באיסורא דרבנן כי האי דהבחנה ומה גם גבי ארוסה איכא דשמע בהא ולא שמע בהא ואי כתב הר"ן כן היינו גבי חששא דאין קדושין תופסין באחותה דהוא איסור תורה אבל גבי חששא כי האי לא לא היא דהרי מצינו להרשב"א ז"ל בתשובה שכ' הרב ב"י ז"ל בסי' י"ג בטור אהע"ז והזכרתיה לעיל שכתב שם גבי המתנה דג' חדשים דאי אפשר להכריז ולומר דהגט אינו גט גבי גט דארוסה משום דאיכא דשמע בגט ולא שמע בהכרזה א"כ משמע דאפילו גבי איסור קליש כי האי חיישי' להכי: על כן אמרתי ודאי שאין ראיה גמורה לאחד מן הצדדין אבל מ"מ אחר שראינו שבשום גט לא פלוג רבנן כלל ולכלם הצריכו רבנן להמתין ג' חדשים הבא להוציא דבר זה מן הכלל עליו להביא ראיה גמורה מה שלא ימצא לעניות דעתי ואין לומר דלא תקון רבנן אלא במאי דצריך גט לחודיה אבל לא במאי דצריך גט וחליצה כנדון דידן דא"כ גבי כונס את יבמתו ונמצאת מעוברת והפילה דכ' הרמב"ם ז"ל בפ' חמישי מהלכות יבום דנותן גט וחולץ וכן גבי יבמה שאמרה לא נבעלתי תוך שלשים יום שכ' הרמב"ם ז"ל בפ' שני מהלכות יבום או יחלוץ ויוציא בגט ה"נ דלא בעינן המתנה ג' חדשים אלא ודאי לא פלוג רבנן אפי' בדבר דבעי גט וחליצה על כן דעתי נוטה להצריכה המתנה ג' חדשים כיון דאיכא חששא דאיכא דשמע בגיטא ולא בחליצה והא מילתא דאפשר היא להמתין שלשה חדשים וכדמשמע מדברי הר"ן ז"ל כדכתיבנא הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי שמי: הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: מד במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ח"מ וחקרנו את ר' אברהם ארוי על אודות שפחה כושית שהיתה שפחה לדונייא דינה ן' טישטיל שנקראת שמחה אם ידע שהיתה משוחררת מאת גבירתה והשיב כי הוא היה נשוי עם בת אחת של דונייא דינה הנז' והוא נכנס כמה פעמים בבית חמותו ושמע שהכושית הזאת היתה מבקשת מאת גבירתה שתשחרר אותה ותמיד היתה משיבה שאינה רוצה לשחרר אותה בחיים חיותה ולפי מה ששמע שפחה זאת היתה בשאלוניק"י משרתת את בת א' של דונייא דינה הנז' כל הנ"ל העיד בפנינו ה"ר אברהם הנז' ביום ב' ראש חודש תמוז שמ"ג לפ"ק פה פירארה והכל שריר ובריר וקיים: רפאל יוסף טריווש דיין. שמואל הלוי דיין. שלמה הכהן דיין: במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ח"מ וחקרנו את דונייא פלונבה תמ"ה אשה זקנה בת דונייא דינה ן' טישטיל הנז' על דבר השפחה הכושית שמחה הנז' וספרה לנו כי היה לה בלישבונה אח אחד שהיה עושה סחורה והיה קונה עבדים ושפחות מאת סוחרים באים מארץ מרחק ויהי היום הביא כמה שפחות ונתן לאמה השפחה הזאת ובהיותם עדיין בלישבונה זנתה עם אח א' היה לה שמו יעקב ן' טישטיל וילדה לו בת בזמן שלא היה נוהג עדיין מנהג יהודי ויהי מקץ ימים באו פה פירארה וזה קרוב לל' שנה ואת פלונבה הנז' בת דוניא דינה הנז' השיאה את בתה דינה כי כן נקראת גם היא והלכה לבית הטבילה וגם זאת השפחה שמחה הנז' שרצתה ללכת לטבול כדי להיות יהודית שאלנוה אם קבלה עליה מצות יהודית בפני ג' יהודים והשיבה שלא קבלה כלום בפני שום אדם שאלנוה אם אמה דינה הנז' היתה במעמד כשטבל' השיב' שלא היתה אך היתה יודעת שרוצה לטפול וגם אמרה שהיתה מדקדקת בדת יהודית והיתה שומרת שבת כל זה אמרה פלונבה הנז' היום יום ב' ר"ח תמוז שמ"ג לפ"ק פה פירארה: רפאל יוסף טריווש דיין. שמואל הלוי דיין. שלמה הכהן דיין: במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ח"מ חקרנו את דונה קונפראדה אשה זקנה ספרדית אלמנת ה"ר אפרים נעמיאש שאלנוה אם היא זוכרת שטבלה הכושית שמחה הנ"ל והשיבה כי היא זוכרת שבאה לבית הטבילה עם בת גבירתה וטבלה בפניה כהוגן וכשורה כדי להתיהד שאלנוה אם ידעה שקבלה עליה מצות בפני ג' אנשים והשיבה שלא ראתה שקבלה עליה כלום שאלנוה אם היו שם אנשים כשטבלה או סמוך לבית הטבילה והשיבה שלא ראתה שום איש בעולם שאלנוה כמה פעמים הלכה לבית הטבילה והשיבה אותה הפעם לבד ירדה לטבול כל זה שמענו מפי דונה קונפראדה הנזכרת היום שני ר"ח תמוז שמ"ג ליצירה פה פירארה: רפאל יוסף טריווש דיין. שמואל הלוי דיין. שלמה הכהן דיין: ועתה צריכי' אנו למודעי כי לפי הנודע לנו הכושי' הזאת שנקראת שמחה הנז' אחרי שטבלה כנ"ל היתה נכנסת לבית יהודי ספרדי שהיה דר פה פירארה ויבא אליה ותהר ותלד לו בן וזה היהודי הנז' הכניסו לברית מילה ויקרא את שמו לוי ושמענו היותו עתה בארץ תוגרמה והוא כמו בן כ"ה שנים ואשתו היהודית ילדה לו קודם לכן ליהודי הנז' בן אחר נקרא שמו ג"כ לוי שנפטר זה ימים וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק וזרע אין לו אלמנתו מסופקת אם היא זקוקה לבן השפחה זאת יען לא נשתחררה ואת"ל שנשתחררה לא קבלה עליה דת יהודית בפני ב"ד ועוד היא מבקשת ושואלת שנודיע לה שאם יארע באולי שלא תקבל חליצה אם הבחור בן השפחה הנ"ל יהיה לו שום זכות בנכסי' ובכתובתה כדין שומרת יבם שמתה או לא יירש כלל בן האמה הזאת יען היות הלכה רווחת דשפחה ונכרית ולדה כמוה יורנו מורינו איזה דרך ישכון אור הדין דין אמת: תשובה עיקרא דהאי מילתא איתא בפרק החולץ ההוא דהיו קרו ליה בר ארמיאת' אמר רב אשי מי לא טבלה לנדותה ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה אמר ריב"ל מי לא טבל לקריו ע"כ והקשו בתוס' תימא דאמרי' לקמן דגר צריך ג' דמשפט כתיב ביה ואפי' למ"ד וכו' מ"מ אין דרך נשים להביא איש עמהן ויש מפרשים כיון דידוע לכל שטבל' וכו' וקשה לי טובא במה שתירצו התוס' בתרוצא קמא מהא דאמרי' לקמן גבי עובדא הוה בי רבי חייא וכו' דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל א"ל שהי כאן עד למחר ונטבלינך ש"מ תלת ש"מ גר צריך ג' וש"מ אינו גר עד שימול ויטבול וש"מ שאין מטבילין גר בלילה דבמה איירי ההיא עובדא אי שכבר קבל המצות בשעת המילה כשבא להתגייר קמיה דרבי חייא א"כ היכי קאמר ש"מ גר צריך ג' הא לא בעינן ג' אלא בקבלת המצות וזה כבר קבל אותם וכ"ת צריך ג' בשעת טבילה מדרבנן קאמר וכההיא דשני תלמידי חכמים עומדים בחוץ וכו' לא משמע הכי מדברי התוס' דקאמרי דהא דאין מטבילין בלילה מדרבנן משמע דהשאר מדאורייתא ועוד ממאי דהקשו מהא דשני תלמידי חכמים ולא הקשו מהא דגר צריך ג' וטעמא משום דבשלשה תלי טעמא דמשפט כתיב ביה מה שלא אמרו באין מטבילין גר בלילה כמו שאמר הרא"ש ז"ל בשם הרי"ף ולכך פירש דאיירי הא דאמר ג' בקבלת מצות ואי איירי ההיא עובדא בשלא קבל עדיין המצות וכדכ' הרב נ"י היכי קאמר ש"מ אין מטבלי' גר בלילה נימא לעולם דמותר להטביל בלילה אלא הא דקאמר שהי כאן עד למחר ונטבלינך משום דבעי קבלת מצות בב"ד ואין דין בלילה ולכך אמר שהי כאן עד למחר אבל אם היה מקבל המצות מעיקרא היו מטבילי' אותו בלילה וי"ל דלישנא דתלמודא לא משמע הכי דקאמר שהי כאן ונטבלינך למחר מדקאמר ונטבלינך משמע דטבילה צריך שתהיה למחר דלא קאמר ותקבל מצות למחר אע"פ שאין זה מוכרח מ"מ דקדוק הוא וראיתי להרב נ"י שהקשה קושיא זו שהקשו בעלי התוס' וכתב בתירוצא וז"ל ותירצו דכל שמל בב"ד וקבל עליו בפניהם לטבול והודיעוהו קלות וחמורות אף ע"פ שטבל שלא בפני ב"ד טבילתו טבילה בדיעבד והא דאמר זיל השתא ותא למחר היינו כגון שלא קבל בב"ד לטבול ע"כ. ואתמהא כיון שהוא כתב שבדיעבד טבילתו טבילה מה הוקשה לו ממאי דקאמר זיל האידנא ותא למחר הא לא אמר ליה הכי אלא משום דלכתחלה צריך כן ולמה הוצרך לו לתרץ שלא קבל בב"ד לטבול דמשמע דאם היה מקבל בב"ד לטבול לא היה אומר לו זיל האידנא ותא למחר כיון דלכתחלה צריך ג' ודאי דלא היו מטבלין אותו בלילה ונ"ל לתרץ דבריו עם מה שכתבתי דמה שהוקשה לו מההיא עובדא הוא משום דההיא עובדא ודאי לעכובא הוי מדקאמר התם גר צריך ג' והא ודאי דהוי עכובא דתלי טעמא דמשפט כתיב ביה ולכך הוקשה לו אם כבר קבל המצות למה היה צריך שם ב"ד של ג' לעכובא לכך הוצרך לתרץ שלא קבל בב"ד לטבול: נמצא דלפי תירוץ ראשון של בעלי התוס' אין צריך שתהי' הטבילה בפני שום איש אלא בפני נשים לבד מהני ולפי תירוץ בתרא בעינן ג' לטבילה לעכובא והשתא קשה בדברי הטור בי"ד סימן רס"ח שכתב אבל בדיעבד אם מל אותו או טבל בפני ב' ובלילה אפי' לא טבל לשם גרות אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדות' הוי גר ומותר וכו' דמפשט דבריו משמע דבעינן טבילה בפני ב' אעפ"י שיש לפרש ולדחוק לשונו ולומר דמ"ש אפילו לא טבל לשם גרות אלא איש וכו' ר"ל תרתי וה"ק אפילו לא טבל לשם גרות ואפילו לא היה בפני שנים כגון איש שטבל לקריו וכו' מ"מ אין זה במשמע פשט לשונו וא"כ הטור לא אתי לא כתירוצא קמא דתוס' והוא תירוץ שהסכים לו אביו הרא"ש ולא כתירוצא בתרא. ויראה לי ליישב דברי הטור דהוא סובר דמ"ש בגמרא מי לא טבלא לנדותה הוא משום דכבר היה ידוע לכל שטבלה והרי זה כאלו היה עדים בדבר דומה למ"ש התוס' בתירוצא בתרא אלא שהוא חולק עליו דלתירוצא בתרא הוי כאלו ב"ד עמדו שם ולדברי הטור אינו אלא כעדים והוי כבפני שנים והוקשה לו דהא התם בעינן ג' ותירץ דהיינו בקבלת מצות דוקא דלעולם קבלת מצות מעכבות משום דמשפט כתיב ביה עלה בידינו דלכ"ע היכא דליכא קבלת מצות בפני ג' לא הוי גר וא"כ נתברר ענין שאלתנו דודאי שפחה זו גויה גמורה היא ואין צריך לפנים: ועתה נבא לבאר דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דיש כאן מקו' ספק כתב הרי"ף ואי קשיא ההיא דר' יוחנן דאמ' גר צריך ג' מאי טעמא משפט כתיב ביה דקיי"ל דהלכתא היא לא קשיא הא דרב אסי ודר' יהושע ן' לוי דיעבד הוא ולא פסלינן לבריה הואיל שטבל לשם קריו והא דר' יוחנן לכתחלה דלא נהגינן ביה מנהג גר ולפי מה שהבין הרב המגיד כוונת ההלכו' היא דלהרי"ף בעינן ג' בין בטבילה בין בקבלת מצות והא דאמרי' מי לא טבל לנדותה ולהכשיר הבנים כלומר דהוי הוכחה מדנהג מנהג יהודית דטבל וקבל מצות בפני ג' וזהו שכתב הרי"ף דאי לאו גיורא הוא לא הוה טביל לשם קריו ודבריו מסכימים מדברי הרמב"ם תלמידו בפ"ג מהלכות ביאה. וקשיא לי על פי' זה דלמה ליה להרי"ף לחלק בין דיעבד לכתחלה לימא דלעולם גר צריך ג' ואם ידענו שלא טבל בפני ג' כגון שהוא מודה בכך או הוא מוחזק לנו בכך אינו גר והא דקא' מי לא טבלה מי לא טבל הוא בגר סתם שלא ידענו ממנו אלא שראינוהו נוהג מנהג יהודית אז ודאי אמרי' שטבל בפני ג' ויהי' גר גמו' להשיאו בבת ישראל אבל אם ידענו שלא טבל אלא בפני ב' לא ואפשר עוד לו' דאפי' נהג מנהג יהודית אח"כ לא מהני ליה דעל דעת הטבילה הראשונה הוא נוהג וכמו שכתב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הראשונים שאלה י"ב והביא ראיה לדבר יע"ש. ויש לתרץ זה דנהי דהיה יכול לתרץ הרי"ף הקושי' כן אלא שהסבר' קשה בעיניו להתירו בבת ישראל ומכח החזקה לבד נהי דלא פסלי' לבריה אבל להשיאו בבת ישראל אין סברא מ"מ למדנו דעת הרי"ף ז"ל מחולק הרבה מתירוץ קמא דבעלי התוס' דלהרי"ף בעינן ג' לעיכובא בין בטבילא בין בקבלת מצות אלא טעמא דטבלה לנדותה הוא משום דהוי הוכחה על מה שקדם א"כ יש לתמוה על בעל נ"י שאחר תירוץ התוס' כתב ומיהו דעת הרי"ף כמו שתירצו הם לחלק בין דיעבד לכתחלה ואם