לחם רב (ל"לחם משנה") לט

גלויות יורנו להיכן דעת קדושים נוטה ושכרו יהיה כפול מן השמים: ראה ראיתי הספק אשר נפל בעיר אנדרינופלה על יבם שעשה מאמר ביבמתו ונתן גט למאמרו ובו ביום נתן חליצה לזיקתו אם צריך להמתין ג' חדשים מיום נתינת הגט כשאר כל הגרושות או לא: הגם הלום ראתה עיני אור יקרות אמרות טהורות דברי הרב המובהק רועה ישראל הכהן הגדול נר"ו גזר אומר בפשיטות דאינה צריכה להמתין שלשה חדשים והביא ראיה מפרק ארבעה אחין דאמרו שם דהיכא דנתן גט למאמרו מאי דעבד שקליה וללישנא בתרא דגמרא הותרה להתייבם לשאר האחין אליבא דכולהו רבוותא ומשמע ליה לרב נר"ו דמותר' לאחין מיד אפי' תוך שלשה חדשים וא"כ ק"ו הדברים דמותרת לשוק אחר חליצה וכמו שאמרו בפ' החולץ על כיוצא בזה ק"ו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש: ומי הוא זה ואיזה הוא שיבא אחרי המלך שכבר הורה להתירא ואפילו שהיה נוגע הדבר לאיסור תורה כל שכן בדבר שאינו אלא איסור דרבנן מי כמוהו מורה ונהורא עמיה שרא. אך אמנם מצאתי ראיתי לעניות דעתי מקום לבעל דין לחלוק ולומר דבכל גט לא פלוג רבנן דאע"פ שאין שם חשש ביאה כלל כאשת סריס אדם שכ' הריב"ש ז"ל בסי' ר"ך וכן ארוסה וכאלה רבות דליכא חששא דהבחנה כלל כאותם שהוזכרו בפ' החולץ לכולם הצריכו המתנה שלשה חדשים וכן הרא"ש ז"ל כתב בשאלה דמי שנתעברה אצלו בזנות ובא אחר וקדשה ונתן לה גט ונשאה מי שנתעברה אצלו צריכה המתנה שלשה חדשים דלא פלוג רבנן וכדכ' הטור בשמו בסי' י"ג ואפילו קדושין דרבנן בקטנה שנתגרשה אע"ג דליכא שם חשש הבחנה צריכה וכן הרשב"א כתב בתשובה הוזכרה בב"י סי' י"ג מסתברא אחר שיצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים ואין לך יוצאה בגט שאינה וכו' מדכתב לשון כולל ואין לך יוצאה וכו' משמע דבגט תליא מילתא א"כ מאיזה טעם נחלוק לזו שקבלה גט ולומר שאינה צריכה להמתין ג' חדשים אי משום דאיכא חליצה עמה וחליצתה מוכיח וכדכ' ר"ת בפ' החולץ מ"מ איכא דשמע בגיטא ולא שמע בחליצה ואפי' שהיה ביום ראשון מ"מ אפשר דמי שראה זה לא ראה זה וכמו שאמרו בפ' החולץ איכא מאן דשמע בגיטא ולא שמע בהכרזה ואפילו באותה הראיה שהביא הרב נר"ו מעבד בה מאמר עדיין אנו צריכים למודעי דאולי צריכה שלשה חדשים כדי להתירה לשאר האחין ואף ע"פ שידענו ודאי שלא בא עליה דאם היה בא עליה היתה גרושת אחיו והיתה אסורה לו א"כ ודאי דליכא חשש ביאה מ"מ לא פלוג רבנן בכל גט ואפי' דליכא חששא ככל הני דכתיבנא לעיל הצריכו המתנה ג' חדשים ובפ' החולץ שלא הזכירו כן וכן הפוסקים אשר הביאו דין זה שלא הזכירו זה הוא מפני דהתם לא עסיק בהא אלא בענין איסור יבמין ואמרו דהותרה לאחין או אפי' לדידיה לפי סברת קצת מהפוסקים ז"ל אבל לענין המתנת שלשה חדשים לא דברו ואולי סמכו דתהיה ככל גט דעלמא דצריך שלשה חדשים. והיה נראה להביא קצת הוכחה לזה מדברי הרב בעל תה"ד בסי' רכ"ד גבי אשה זקוקה לשני יבמין ומת היבם הראשון קאמר התם דאינה צריכה להמתין שלשה חדשים ממיתת היבם כדי להתייבם או לחלוץ ולא דמי למאי דכ' ר"ת בפ' החולץ דהיכא דמת היבם צריכה להמתין שלשה חדשים כדי להנשא לשוק ממיתת היבם דשאני התם דהיבם לגבי יבמתו חשוב כבעלה לגבי אחר מן השוק דהא רמיה קמיה בזיקא וכו' ודמיה לנשואה ולהכי איכא למיגזר בה אטו נשואה אבל לגזור מיבם זה ליבם אחר ולשוייה כנוסה ביבם זה לגבי אחיו שהוא יבם כמותו לא שייך כלל למימר הכי דמאי חזית שהיא כנוסה של זה אדרבה נימא דהיא כנוסה של זה וכו' והאריך שם איברא דקשיא לי על זה דלמטה כתב וכיון דלא חיישי' בהיא גופה דילמא מעברא מיבם מתיישב נמי דלא תקשי אמאי לא תתסר לחלוץ תוך שלשה לאחר מיתת היבם משום טעם דאתה מצריכה כרוז וכו' כוונת דבריו דכיון דליכא חשש עיבור אין להקשות תמתין שלשה חדשים משום חששא דאולי תמצא מעוברת ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה דליכא בה חשש עיבור ואי אמרת נגזור אטו נשואה דאיכא בה טעמא דכרוז לזה תירץ דלא גזרינן אטו נשואה כיון דנשואה עצמה עניינה קל דאינו אלא חשש כרוז אינו כל כך ראוי עד שיגזור זו בעבורה וכמו שתירצו התוספות ז"ל לרבן יוחנן בפ' החולץ ולא ידעתי למה הוצרך לכך כיון דלעיל כתב כמו שהעתקתי לשונו דלא שייך בזו לגבי היבם למיקרי ארוסה דלגבי יבם זה כיון שהיא זקוקה לא מיקרי לגבי דידיה ארוסה כלל א"כ איך תפול קושיא דנגזור בה אטו נשואה עד דצריך לתרץ דאין לגזור בה כיון דנשואה האיסור קל דאינו אלא משום כרוז הא קושיא מעיקרא ליתא דאין זו ארוסה לגבי יבם. ותו קשיא למה הוצרך לתרץ להך טעמא דכרוז דלא נאמר זה בגמ' אלא לר' יוחנן דאית ליה חליצת מעוברת שמה חליצה ואליבא דידיה הקשו בפ' החולץ דתחלוץ תוך ג' ותירצו טעמא דכרוז אבל לר"ל דקי"ל כוותיה דאמר דחליצת מעוברת לא שמה חליצה לא אצטריך להאי טעמא וא"כ טעם בדוי הוא זה ולמה הוצרך לתרץ הרב הנז' לההוא טעמא ועוד דאפי' לרבי יוחנן נראה דהוא טעם בדוי דהא במסקנא אמרו אלא משום דרבי יוסי דתניא מעשה באדם אחד כל העולה ליבום וכו' והך טעמא הוא דאיתא במסקנא כדכתב לעיל הרב עצמו ואיך כתב כאן דנשאר זה במסקנא מיהו לזה י"ל דסובר הרב דטעם זה לא צריך אבל מ"מ קושטא הוא הך טעמא דכרוז אפי' אליבא דר"ל וכן לרבי יוחנן אפי' לפי המסקנא דהא בהאשה בתרא ובריש פרק החולץ אמרו טעם זה גבי מאי דהקשו התם דתחלוץ בתוך ט' והוצרכו לטעם הזה והוא האמת דכן פסקו הפוסקים א"כ אע"ג דבמסקנא לא צריך להאי טעמא קושטא הוי ולכך הקשה לו מטעם זה אבל קושיא ראשונה צ"ע: מ"מ למדנו דהרב בעל ת"ה לא גזר אחר שמת יבם א' לגבי יבם כ' להמתין ג' חדשים משום דלא היה יותר כח ליבם שמת ביבמתו יותר מזה החי הא אם היה לו יותר כח כגון שנתן מאמר כנדון דידן דלא היה אחיו יכול ליבמה דדוקא למי שעשה המאמר היא מותרת ולא לאחרים אמרי' דאם נתן גט צריך להמתין ג' חדשים היבם כדי ליבמה אע"ג דליכא חששא דביאה כלל כדכתיבנא מ"מ דמי ליה לכנוסה קצת ואתו למטעי גבי גט דעלמא ויאמרו שאינה צריכה להמתין ג' חדשים: איברא דיש לדחות ראיה זו דלא דמי הא לההיא דת"ה משום דהתם ראוי לגזור בזו שהיא זקוקה ליבם היכא דמת היבם לגבי היבם הנשאר משום דדמי לארוסה ואיכא למטעי גבי יבם גופיה דאם זה לא ימתין ג' חדשים אולי יבם אמר שנפלה לו יבמתו מן הנשואין לא ימתין ולהכי הוצרך הרב לומר התם דלא דמי לארוסה דלא הויא כנוסה לגבי יבם שמת יותר מזה החי אבל היכא דעבד בה מאמר ונתן גט בלאו האי טעמא אינה צריכה להמתין ג' חדשים כדי להתיבם לשאר אחין דאין בה חששא לגבי יבם ולומר אם יבם זה שנתן גט אי אתה מצריך המתנה ג' חדשים יבא יבם אחר כיוצא בזה שנתן גט אחיו והית' כנוסה ויקחנה ולא ימתין דזה ודאי אי אפשר דאם כנסה אחיו ונתן גט הוי גרושת אחיו ואי אפשר לו לקחתה מאי אמרת מ"מ נגזור גבי גט דעלמא שלא ימתין ג' חדשים מאחר שראה יבם זה שנתן גט ולא המתין אחיו ג' חדשים כולי האי לא גזרינן כיון דליכא החששא ביבם גופיה דהעולם יאמרו דהגט שעשה אחיו אינו כלום דאם היה גרושה גמורה לא היה אחיו כונסה וא"כ אין ראיה לומר דהיכא דנתן מאמר ונתן גט שיהא צריך אחיו להמתין ג' חדשים כדי להתיבם מ"מ לא נסתלק ערעור הבעל דין שיש לו לחלוק דכיון דמצאנו בכל גט דצריך המתנה ג' חדשים למה נחלוק בזה: עוד יש לדקדק ולהצריך המתנה בנ"ד מהא דכתב הר"ן בפ' האיש מקדש גבי קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה ומת אותו שקדשה ונפלה לפני אחיו ליבם שצריכה גט וחליצה ומיאון והקשה שם דלמה לי מיאון בגט וחליצה סגי דלא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה כיון שרואין חליצה והכל יודעי' שאחות חלוצה מדברי סופרים כדאיתא התם ותירץ דחיישי' דאיכא דשמע בגיטא ולא שמע בחליצה וכ"ת ניחוש נמי דשמע בגט ולא שמע בחליצה ומיאון לכולי האי לא חיישי' וחזר והקשה יבמה גדולה שעשה בה היבם מאמר אמאי שריא בגט וחליצה נימא דאיכא דשמע בגיטא ולא שמע בחליצה ויאמרו אין קדושין תופסין באחותה ותירץ דשאני התם דלא אפשר כיון דלא שייך מיאון ביבמה גדולה א"כ מאי דאפשר לתקוני מתקנינן וכתב דלפי זה קטנה שנתקדשה לדעת אביה ומת ונפלה לפני אחיו ליבום ועשה בה היבם מאמר מדעת אביה שצריכה גט וחליצה ומיאון וכ' בשם אחרים דאינה צריכה אלא גט ולחליצה ולא מיאון ותירץ לקושיא דיבמה גדולה אמאי שריא בגט וחליצה באופן אחר יע"ש. ואיכא למידק בדבריו במה שתירץ דאיכא דשמע בגיטא ולא שמע בחליצה א"כ קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה ולא נפלה ליבום דאמרי' בה צריכה גט וצריכה מיאון משום דלא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה הא איכא חששא דאיכא דשמע בגט ולא שמע במיאון דבשלמא בנפלה ליבום איכא חליצה ומיאון דהוי תרתי ולומר דלא שמע בשום חד מהני תרתי לכולי האי לא חיישי' כדכ' הר"ן אבל למיאון לחודיה ניחוש דילמא איכא דלא שמע כי היכי דחיישת לחליצה דאיכא דלא שמע בה אע"ג דאיכא פרסום טפי בחליצה יותר מבמיאון דהיא בב"ד ואיכא חמשה לפרסומי מילתא. וכ"ת שאני התם דלא אפשר וכמו שכבר כתב הר"ן ז"ל עצמו לעיל לחלק בין קטנה לנערה א"כ מאי מקשה מיבמה גדולה כיון דידע להך תירוצא ומשום הא לא מקשה מקטנה גופה א"כ מהאי טעמא מתורץ קושית יבמה גדולה ועוד לאחרים שכ' הר"ן דלית להו הך תירוצא דשאני היכא דלא אפשר איך יתרצו הך קושיא דהא איכא דשמע בגט ולא שמע במיאון כי היכי דחיישי הנהו אחרי' לאיכא דשמע בגט ולא שמע בחליצה עד שמפני כך הוצרכו לתרץ קושיא דיבמה גדולה ועוד לאחרי' תקשה כל ספק קדושין דמצריכינן גט לחודיה אמאי הא איכא למיחש דילמא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה בשלמא להר"ן ניחא דשאני התם דלא אפשר אבל לאחרים דלית להו ההיא תירוצא קשה. מיהו לזה י"ל דאית להו כמו שתירץ הר"ן בחילק ב' שחילק לעיל בין נערה לקטנה דהכא בקטנה טעו משום דאין מעשה קטנה כלום ואי לאו דקמו רבנן בקדושיה שנתרצה האב לא הוו מצריכי רבנן גיטא אבל שאר הקושיות קשה. ונראה לומר דכ"ע בין הר"ן ז"ל בין אחרים אית להו טעמא דהיכא דלא אפשר שאני וכמו שפירש הר"ן לעיל לחלק בין קטנה לנערה אלא הקשה מיבמה גדולה לומר דהתם אי אפשר לתרץ אלא בחילוק דשאני התם משום דלא אפשר כדתירץ גבי קטנה לעיל וכיון שכן יצא לו הדין שכתב ולפי זה בקטנה שנתקדשה לדעת אביה ועשה בה היבם מאמר מדעת אביה שצריכה גט וחליצה ומיאון ואחרים באו לומר אע"ג דתירוצא דלא אפשר שאני הוא אמת מ"מ לתרץ הא קושיא דיבמה גדולה לא צריכה להאי דאפי' דהוה אפשר ליכא קושיא משום דלא טעו אינשי דידעי דגט יבמין הוי דרבנן וכיון שכן אינו יוצא הדין שהוציא הר"ן ז"ל לפי תירוצו דקטנה שנתקדשה לדעת אביה וכו' שצריכה גט וחליצה ומיאון ולזה באו אחרים אומרים לחלוק על הר"ן ז"ל בדין זה: נמצינו למדין דלכ"ע חיישי' דאיכא דשמע בגט ולא שמע בחליצה ביבמה גדולה כי נ"ד ואפי' אחרים לא אמרו אלא דליכא חששא דאין קדושין תופסין באחותה אלא משום דגט יבמין דרבנן אבל גבי הבחנה דבעינן להמתין ג' חדשים אפי' גבי קטנה שקדושיה דרבנן צריכה להמתין ודאי משום דאיכא דשמע בגיטא ולא שמע בחליצה מאי אמרת ידעי דגיטא