לחם רב (ל"לחם משנה") לה

שמעיד בדבר הברור שאין לספק באחר משיאין את אשתו ואע"פ שלא הזכיר שמו ע"כ. ונ"ד דבר ברור הוא דכיון דהם אמרו שהיה דיל"י יעקב משרת של ה"ר וידאל וה"ר וידאל העיד שלא היה לו משרת מעולם שיקרא דיל"י יעקב זולת זה אין לך דבר ברור יותר מזה וכל שכן בהצטרף לזה הסימני' אחרים מהמושטאגו"ש גדולים אע"פ שאין זה סימן דהוי כמו ארוך וגוץ וכן הסימן האחר שהיה עוזר אותם אע"פ שאין זה סימן ג"כ כדאי מ"מ סניף מיהא הוו כ"ש דבלאו הני סניפין הדבר פשוט בעיני כביעתא בכותחא דעדיף הא טפי משמו ושם עירו לכן אני אומר דאתתא דא שריא לאנסובי בלי שום פקפוק לע"ד: נאום הק' חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: לז עמדתי על עדות ר' יוסף ראש על האשה העגונה אסתר בת ר' שבתי אשת ר' יוסף לירמה ונ"ל פשוט מאד שהעדו' אשר פירש בפני יספיק להתיר זאת האשה איברא דבעדו' שהעיד בבי' דינו הצדק של החכם השלם הרב מהר"ר שלמה הכהן נר"ו היה מקום לחוש בשני דברים א' מפני שלא אמר אלא רבי יוסף לירמה לבד ולא הזכיר שם עירו אלא שמו וכנויו ואע"ג דהרא"ש נר' דמקיל בשמו ושם אביו ולא בעי שם עירו כבר כתב הרב מהריב"ל ז"ל בפסקיו ח"א וח"ג דאין לעשות מעשה כן דרבי' חולקי' עליו. עוד שנית מפני דהטור והרא"ש סוברי' דבעד שראה הטביעה בעינן שיזכיר סימנים ולא סגי בטביעות עין וכדכתב הטור בא"ה סימן י"ז והרא"ש בפסקיו בפ' האשה שלום אבל במה שפירש בפני אין כאן ספק כלל דהרי אמר שהכיר שהוא בעלה של אשה זאת ונסתלק הספק הראשון ולספק השני כבר העיד שראה שטבע במים שאין להם סוף ושהה עד שתצא נפשו דהיינו ג' שעו' וכמו שכתב הריב"ש בענין אשת מכלוף בסימן שע"ז וכיון שהוא אמר שהיה שם ג' שעות הרי העיד שנטבע במים שאין להם סוף כדינו וכבר כתב הריב"ש בסימן שע"ט ואם היה בכאן מי שמעיד בטביעה במים שאין להם סוף כראוי אז לא היתה אסורה אלא מדרבנן לכתחלה ואם היינו מקילים בה היינו מקילים בדרבנן ע"כ. וא"כ בנ"ד ג"כ אפי' אליבא דהרא"ש והטור לא הוי אסורה אלא מדרבנן וא"כ כיון שיש פוסקים חלוקים עליהם ראוי להקל בדבר דרבנן כ"ש שרבו הפוסקים החולקים והם יחידים בסברא זו ואם נאמר דהרא"ש בפסקיו ס"ל כשני החלוקים שחילק שם לקולא א' בין גופו שלם לאינו שלם והב' בין ראה הטביעה ללא ראה א"כ בחדא מינייהו סגי וכיון שראה גופו שלם אעפ"י שראה הטביעה די א"כ בנ"ד דאיכא גופו שלם אפילו הרא"ש ז"ל מודה אבל הרב מהר"י ן' לב ז"ל בריש ח"א כתב דממאי דכתב בסוף דבריו ולמאי דפרישית שיש חילוק וכו' משמע דלית ליה אלא חילוק שבין ראה הטביעה ללא ראה ומ"מ אין לחוש לדברי הרא"ש ז"ל במילתא דרבנן כדכתיבנא וכן ראיתי להרב מורי ורבי זלה"ה בפסקיו ח"א: ואם כן לא נשאר לנו במה לחוש לעדות זה אחרון דהרי מעיד שראהו בשעתו שאמר שהים היה מביא אותם וראה לרבי יוסף לירמה ותכף ומיד ראהו וכן פי' דבריו בפני וגם אין לומר שהיה בו מכה שהרי אמר שהכירו היטב בצורת פניו ובודאי שלא ראה בו שום שינוי ועוד שבפני אמר שהיה כאלו היה חי: ואם באנו לחוש דכיון דכבר העיד בב"ד אינו יכול לחזור ולהגיד זה אינו כלום דלא הוי אלא פי' הדברים שפי' מה שהעיד כבר ואם היה הרב כהן צדק נר"ו שואל לו איזה יוסף לירמה היה או אם עמד שם ג' שעות וכל אותם הפרטי' והיה אומר שלא ראה ולא ידע ואח"כ היה מעיד בפני ודאי שהיה חוזר ומגיד אבל אנא שאילתיה למר ואמר לי שלא חקר לו על שום דבר מהדברים הנז' ואם כן אלו היו חוקרים לו ודאי דהיה אומר כמו שאמר בפני ואין כאן חוזר ומגיד על כן נ"ל פשוט מאד שהאשה זאת מותרת ולרבני גדולי עירנו משפט הגאולה ובפרט הרב הגדול נר ישראל עורי ורבי נר"ו נאם הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: לח במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא משה קולודרו יצ"ו ואחרי האיום והגזום הראוי להעשות הגיד העיד בתורת עדות וכה אמר הרי זה כמו שלשה שבועות בא לחנותי תוגר אחד שמו פי"ר עאל"י ושאל ממני על בחור אחד עיינאג"י שהרגוהו בדרך דראמיר"י למה קרוביו אינם חוקרים על הדבר הזה שאני ואשתי ראינו אותו הרוג שעדיין הדם היה רותח עליו וראינו היטב איך עינו הא' היה שאש"י שהיה מכניס אותו בעד האחר והיה בחור רך בשנים שזקנו התחיל לעלות לו על פניו והיה לו חגור' א' חגור מוקאדי' מאבי ואח"כ כשעלה התוגר הנז' להר מצא שהרוצח אשר הרג היהודי הנז' הרג ג"כ תוגר א' וכשנודע הדבר לתוגרמים אשר בהר קפצו עליו ולקחו מידו כל הסחורה אשר הביא נכסי ההרוגים וראה בתוכם כמה מראות וכמה מסרקות ודברים אחרים שהיו סחורות היהודי הרוג הנז' כל הנ"ל העיד הגיד ר' משה הנז' ששמע מפי התוגר פי"ר עאל"י הנז' שאמר שראה בתחלת הקיץ הזה העבר שבאותו הזמן נעדר הבחור ליבלי בר יוחנן אשכנזי שהלך לו מפה דרך דראמיר"י לסידרוקאפס"י ועוד העיד ר' משה הנז' שאמר לו התוגר הנז' איך אשתו הוציאה החגורה מעל מתני הבחור ההרוג הנז' ואז העלוהו משם והשליכוהו לדיר"י אחד ולראיה חתמנו שמותינו פה נחנו ב"ד ביום ב' י"ב לחדש תשרי משנת שמח"ה ליצירה: הרב נר"ו דיין. דוד משה שמשון דיין. שמואל קריאון דיין: במותב תלתא כחדא הוינא אנחנ' ב"ד דחתימין לתת' כד אתא קדמנא הישיש ר' יוסף די וינטורה יצ"ו ואחר האיום והגזום הראוי להעשו' העיד בתורת עדות איך בקיץ שעבר בזמן המגפה בא אליו תוגר אחד שמו פי"ר עאל"י ושאל ממנו על ה"ר משה שונינה יצ"ו שהיה ברוח בכפר ונתרעם עליו באומרו שלסבתו בא לעיר כמה פעמים לקבל ממנו סך מעות שהיה חייב לו ואמר כדברים האלה הרי שבאתי כמה פעמים והדרכים הם בחזקת סכנה כי זה כמו ט"ו או עשרים יום מצאתי ראיתי בדרך קווי"ל דיר"י שהוא בשפולי חורטאג"י שהולכים דרך שם לואשיליקי"י ראיתי בחור א' יהודי רך בשנים שזקנו התחיל לעלות על פניו שהיה הרוג מוטל שם ועדיין היה הדם לח עליו והכרתיו שהיה גירטאג"י קרוב לאותו יהודי אלימאן המוכר קאטראן וקדרות בשוק קרוב לרחוב הקמח אשר פה שאלוניק"י והיה זה ביום ו' ז' לחדש חשון שנת שמחיה ליצירה. וקיים: אברהם די בוטון דיין. שמואל קאריאון דיין. יצחק מיוני דיין: עתה שאל השואל שהדרך הנז' בעדות כ' יוסף די וינטורה יצ"ו שהוא בשפולי חורטיאג"י הוא דרך דראמיר"י שבדרך ההוא היה הולך ליבלי בר יוחנן אשכנזי שהיה רוכל כמו שאמר התוגר גירטאגי וגם באותו השוק של קמח אין שם אלא יהודי אחד אשכנזי מוכר קדרות וקאטראן שמו ליבלי וידעני שהיא קרוב לבחור ליבלי הנהרג. יורנו מורנו אם סימנים אלו יספיקו להתיר האשה העגונה אשת ליבלי ההרוג הנזכר עפ"י עדות הא' או עפ"י עדות האחרון ושכמ"ה: תשובה איכא לאסתפוקי בשריותא דהאי איתתא טובא דנרא' לכאורה דאין מספיק לנו לא עדות ראשון ולא אחרון ואין לומר דאינו מספיק עדות הראשון משום דנראה לכאורה מתכווין להתיר משום שאמר למה קרוביו אינם חוקרים על דבר זה ודמי למאי דכתב הרב הנמוקי בפרק כיצד דהיכא דאמר אמרו לאשת פלוני דהוי מתכוין להתיר דכבר הוכיח הרב מהריב"ל בפסקיו הראשונים דף קל"ה מההיא דמאן איכא בי חיואי דיש לחלק היכא דשאיל על האשה מהיכא דשאיל על אנשי הבית וכיון דלא הזכיר כאן אשה אין לספק כלל. וכן אין לפסול עדות הראשון משום הא דכתב תרומת הדשן סימן רל"ט דאין מל"ת נאמן אלא כשאומר נהרג או מת דלא צריך טביעות עין אבל מצאתי פלוני הרוג דאיכא למיחש דילמא אחר וצריך טביעות עין וכו' אינו נאמן דכבר דחה הרב מהריב"ל סברא זו בפסקיו הראשונים דף ט' ועוד דבנ"ד אי חשבינן להא דאמר שאש"י סי' מובהק מן המובהק הא ל"צ כאן טביעות עין ואי לא חשבינן ליה מובהק בלאו הכי אין ראוי לסמוך על עדות זה כמו שנבאר בע"ה. וכן אין לפוסלו משום הא דקיי"ל דאין מעידין עליו אלא אם כן ראוהו תוך שלשה ימים סמוך למיתתו וכדכתב הטור בא"ה סימן י"ז וכתבוהו הפוסקים והיכא דאיכא לאסתפוקי אי הוי תוך ג' או לאחר ג' יש מהפוסקים שכתבו דאזלינן לחומרא דבנ"ד ליכא ספיקא כלל כיון דהזכיר בעדותו שעדיין היה הדם רותח עליו ועוד אי אית כאן סימן מובהק אפילו לאחר ג' ימים מעידין עליו דהא דאמרינן דצריך שלא יעברו עליו ג' ימים היינו היכא דמעיד בטביעת עין אבל היכא דאיכא סימן מובהק אפילו אחר כמה ימים מעידין עליו וכמו שהאריך על זה הרב מהר"ר אליה מזרחי בפסקיו סימן ל"ו ואי ליכא סימן מובהק בלאו הכי אין לסמוך על עדות זה וכמו שנבאר בה"י. וכן אין לפוסלו משום הא דכתב הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות גירושין דצריך שיאמר קברתיו הגוי מל"ת וביאר ה' המגיד ז"ל דבריו דהיינו היכא דלא הזכיר שמו וכיון דכאן לא הזכיר שמו צריך שיאמר קברתיו דבנ"ד כבר אמר הגוי דאשתו הוציאה החגורה ואז העלוהו משם והשליכוהו לדיר"י א' והוי זה שניתיו ממקום למקום וכבר כתב הר"ן בתשובה דקברתיו ושניתיו ממקום למקום כי הדדי נינהו וכמו שכתב הרב ב"י סימן י"ז: אבל מה שאני אומר שאינו מספיק עדות הראשין הוא דלא הזכיר שמו כלל ולא שם עירו ואם היה בכאן סי' מובהק מן המובהק ודאי דסגי דאע"ג דרוב הפוסקים פסקו דסימנין דרבנן מ"מ כבר כתב הרב ב"י בסימן י"ז וכן הרב מהר"ר אליה מזרחי בסימן ל"ו דהיכא דהוי סימן מובהק גמור כ"ע מודי דמעידין עליו והוכיחו הדברים בראיות ברורות ונכוחות אבל בנ"ד אין כאן סימן מובהק כלל דהסימנים שנתן בכליו הא בפרק האשה בתרא אמרו דאינם סימני' כלל וכ"ש בגדי סחורתו שמצאו מראות ומסרקות דאין זה סימן כלל שהסוחרים מוכרים סחורתם זה לזה וכדכתב הרב הרא"ם ז"ל בפסקיו סימן ע"ד והסימן שנתן שהיה שאש"י מי הוא זה שיקל ויאמר דהך הוי סימן מובהק מן המובהק כדי שנאמר דאפילו לדידן דקי"ל סימנים דרבנן מהני דמי יודע אם סימן זה עשוי להשתנו' כשומ' ואפי' אינו עשוי להשתנו' הוא מצוי ורגיל באחרי' וכ"ע מודו בסי' מובהק דאמרינן לדידן דסימני' דרבנן דמהני היינו סימן שאינו רגיל להמצא באחר וכמו שהאריכו על זה הרבנים מהר"ר אליה מזרחי ומהר"ר דוד ן' יחייא בתשובות הרב הנזכר סי' ל"ו אלא שהרב מהר"ר דוד החמיר יותר ומ"מ כל אפין שיין דצריך שלא יהיה רגיל ומצוי באחר ועל כן אני תמיה על הטור שתלה טעם השומא בסי' י"ז מפני שעשויה להשתנות דלא נאמר כן בגמ' אלא ללישנא קמא דאמרי' דסימני' דאורייתא ולהכי צריכינן לומר דשומ' עשויה להשתנות כי היכי דליהוי גרוע ולא ליהוי סימן כלל אבל ללישנא בתרא אפי' דשומ' אינה עשויה להשתנות לא מהני משום דלאו סימן מובהק הוא דרגיל להמצא באחר וכ"ע סברי דשומא אינה עשויה להשתנות דאין לומר ללישנא בתרא דפליגי רבי אליעזר ורבנן מן הקצה אל הקצה דלרבי אליעזר