לחם רב (ל"לחם משנה") לד

הנדון התיר הוא מהטעם שהתרתי אני בההיא דקאגיג"י כדכתיבנא יע"ש ומ"מ כתב שם דיש לסמוך על ההיא דהרב מהריב"ל וכתב ואע"ג דלבי חוכך בסברא זו וכו' מ"מ אני אומר שהרי הרב הורה ועשה מעשה ע"כ: ועתה נבא לנ"ד ונאמר דבנ"ד איכא ריעותא אחריתא טפי מנדון דמהריב"ל ז"ל דהגוי ידע הטביעה וה"ל כמי שראה הטביעה שכן כתב הריב"ש שם בענין אשת מכלוף וז"ל ועוד דאפילו לדעת בעל המאור הגוי יודע הטביעה ומה לי ראה ומה לי ידע ע"כ וא"כ כיון דראה הטביעה באנו למחלוקת דרבוותא דהתוספות והרא"ש והטור ז"ל סימן י"ז כתבו דכשראה הטביעה בעינן הכרה ע"י סימנים ולאלתר ולא סני בטביעות עין וז"ל העור בסימן י"ז בד"א שראהו העד שנפל שם דכיון שראהו העד שנפל שם אמר בדדמי ואמר שהוא הוא וכו' עד אומרו בלא סימנים ע"כ ואיכא לאתמוהי בדברי העור דנראה דחילוק זה דראה הטביעה ללא ראה אנו צריכים לתרץ תרי סוגיא חדא דריש האשה שלום ההיא סוגיא דת"ח דקאמר אסיקינהו לאלתר וחזניהו בסימנין וההיא סוגיא דהאשה בתרא גבי ההיא דאסקוה אגיסר' דשביסתנא דאמרו שם חזיוהו בשעתיה ולא הזכירו שם סימנים ולכך הוצרכו לומר דהתם לא ראו הטביע' וההיא דת"ח בראו הטביעה וכן נראה מדברי הרב מהריב"ל ז"ל בשאלה א' דחילוק זה הוא לתרץ קושיא זאת וכן מדברי הרב הגאון מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בשאלה סימן ט"ל בעובדא דדוד פותו שכתב שם דאי לא תימא הכי קשיא מההוא עובדא דההוא גברא דטבע וכו' וכן כתב הטור ז"ל וכו' משמע דחילוק זה הוצרך לתרץ בין אלו הסוגיות והשתא כיון דלדברי הטור היכא דראו הטביע' בעינן סימנים ולאלתר והיכא דלא ראה בעי' גופו שלם בלא לאלתר ואם אין גופו שלם בעי' סימנים א"כ ההיא דגיסרא דשביסתנא במאי מוקמינן לה אי ראה הטביע' הא בעינן סימנים ושם לא הוזכרו אי לא ראה וגופו שלם הא לא בעינן לאלתר והתם קאמר לאלתר ואי אין גופו שלם הא בעינן סימנים ושם לא הוזכרו א"כ היכי מתרצת לה לכן אנו צריכין למה שתירץ הרב מהריב"ל בשאלה הנזכרת דלטור היכא דאין גופו שלם כלאלתר בלא סימנים סגי ובהכי מוקמינן ההיא דגיסרא דשביסתנא וסבירא ליה לטור כאותו רב ה"ר שלמה צרפתי דמאיורק"ה שכתב בתשובת הריב"ש סימן שע"ח דכך לי אחר שעה כשעלה מן הים כמו אחר ג' ימים ביבשה וכי היכי דרבינו תם אית ליה גבי יבשה דהיכא דהגוף שלם אפילו אחר כמה ימים מעיד עליו ה"ה גבי ים היכא דהגוף שלם ולא ראה הטביעה מעיד עליו אפילו אחר כמה ימים וההיא דגיסרא דשביסתנא דבעינן לאלתר איירי דאין גופו שלם מכח הקושיא עצמה שהקשה הראב"ד לר"ת ז"ל דאל"כ מאי מקשה תלמודא מהתם להא דאין מעידין שאני התם דגופו שלם אלא ודאי דקים ליה לתלמודא דאין גופו שלם ושוו מילי אהדדי יבשה וים כדכתיבנא א"כ נמצא שמה שתירץ הרב ב"י ז"ל בדברי הטור הוא מוכרח אע"פ שהוא תירץ מחמת קושי' אחרית' שאינה כ"כ מוכרחת שאפשר לתרץ דמה שכ' הטור והוא שראוהו מיד אחר עליתו מן המים איירי בהכירו ע"י סימנין ולא הוצרך לבאר דסמך על מה שכתב לקמן אבל מכח הקושי' נז' נראה לי הדבר מוכרח כדכתיב': מ"מ למדנו דעת הטור דבראה הטביעה בעינן סימנין ולאלתר וכאן לא הזכיר הגוי סי' אע"ג דבההוא נדון דיעקב פארדו ראו הטביעה ולא אמר קברתיו ולא סימני' ולא אמר דראהו בשעתו והוא גרוע מנ"ד מ"מ אפשר דמעלי טפי משום דכתוב סם איסי אפוגארון כמו שכתבתי למעלה דהוי כמו שמעיד שטבע במים שאין להם סוף אע"פ שהרב מהריב"ל לא התיר מטעם זה מ"מ נ"ד אפשר דגרוע מההוא מהך טעמא והגם כי הרב מורנו מהר"ר שמואל נר"ו בשאלה הנז' שאלה ט"ל דחה הא דהרא"ש והטור וכתב שהמנהג הוא בהפך ומ"מ באותו הנדון כתב להתיר שאין שם אלא איסור דרבנן אבל הכא אין כאן מי שמעיד שטבע במים שאין להם סוף דצריך שיעיד שכסוהו המים ושהה עד שתצא נפשו ואע"פ שאמר שנטבע אינו כלום דכבר כ' הרמב"ן ז"ל הביאו הרב ב"י סי' י"ז או שמא ראה הספינה המטורפת בים וכו' או שראה שנשברה ספינה בלב ים כי רוב העולם קוראין לדברים אלו טביעה ואין מדקדקין וכו' הרי כתב שם דרוב העולם קוראין לספינה שנשבר' טביעה וא"כ אין כאן מי שיעיד שטבע במים שאין להם סוף כדינו ונמצא דהוי הדבר איסור תורה כ"ש אם נצרף כאן ריעותא אחרית' מ"ש תרומת הדשן סי' רל"ט דבדבר דצריך טביעות עין אין מל"ת נאמן וא"כ הכא נמי דצריך זה המל"ת שיכיר בטביעות עין אינו נאמן אף ע"פ שזו הסברא דחוייה היא וכבר דחאה הרב מהריב"ל ז"ל בראשונות בשאלה ו' ועוד דההוא נדון דמכלוף כי הא ממש הוא שהעי' המל"ת שראהו מת על שפת הים ולא הזכיר שום אחד מהרבנים ההם הך ריעותא מ"מ ריעותא פורתא מיהא הויא לצרפו עם הקודמות ואיך נקל באיסור ערוה החמור' ונסמוך על דברי הרב מהריב"ל ז"ל שבאמת דבריו הם תמוהים לע"ד טצדקי למשרי אשה זה היה נ"ל לפי שורת הדין אבל ראיתי למהריב"ל ז"ל ח"ב שאלה י"ג כתב ומשום הכי באותו מעשה שבא לידי שהעיד יהודי אחד מפי גוי מל"ת איך ראה מת לאותו יהודי שפלטו הים אע"ג דלא אמר קברתיו כתבתי להתיר ונעשה מעשה על ידי וקצת מגדולי הדור כתבו באותו הנדון וכוונתי לדעתם: עוד הגם הלום ראיתי דברי הרב הגאון מהר"ר אליה מזרחי בההיא דדוד פותו דהקל בפשיטות ואמר דאמרי' ודאי דחזיוה בשעתי' ותלי' לומר שבאותה שעה הועלה הגם הלום ראיתי דברי הרב הגדול מורי מהר"ר שמואל די מדינה נר"ו שכתב על דברי מהריב"ל מ"מ הרי הורה הרב ועשה מעשה ואחרי רואי כל אלה הדברים אמרתי כדאי כל זה לסמוך בשעת הדחק וכבר כתב הרב הגאון מהר"ר אליה מזרחי בשאלה ל"ו ואין לך שעת הדחק יותר מזה שאם תשאר האשה עגונה כל ימיה ודאי נפיק מיני' חורבא וכ"ש בזמנים אלו בעונות הרבים רבו הפרוצות ונתמעטו הצנועות וגם הרא"ש כתב שראוי לחזר אחר צדדין בעיגונה דאתתא על כן אמרתי אם יסכימו רוב רבני העיר נר"ו אני אהיה סניף אליהם תחת כפות רגליהם ואע"פ שדעתי היה נוטה לאסור כמו שכתבתי אחרי רואי כל הדברים הנז' דעתי בטלה ואסכים להתיר אם יסכימו הרבנים כדכתיבנא אע"פ שדבר זה עמד בפני ככותל דכל שאר הספקות נתבררו בעיני וגם אין לערער דלא הזכיר הגוי שמו ושם עירו דכבר כתב הרמב"ם אבל אם אמר שיצא עמנו מעיר פ' ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא ע"כ א"כ בנ"ד שהגוי אמר שהכיר אותו שיצא מכאן מת והעד העיד שלא יצא מכאן אלא זה פשיטא ופשיטא דאין לערער מטעם זה אלא מהטעם האמור כדכתיבנא: ומ"מ אחרי רואי כל הדברים הנז' ובפרט דברי הרב מהריב"ל בההיא דיעקב פארדו דההוא עובדא גרוע טובא מנ"ד אע"פ שהוזכר שם איסי אפוגארון כבר כתבתי דאין זה טעם מספיק ועוד הרב מהר"י ן' לב ז"ל לא הזכירו א"כ לפי האמת ודאי דנ"ד עדיף מההיא דיעקב פארדו ומ"מ התיר הרב הנז' על כן אמרתי אם יסכימו רוב רבני העיר אני סניף אליהם מכח הטענות הנזכרים אע"פ שדעתי ע"פ שורת הדין לאסור כדכתיבנא: הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה לו במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא הגביר ונעלה כה"ר וידאל בר דוד יצ"ו ואחרי האיום והגזום הראוי להעשות כדת וכהלכה קם על רגליו והעיד בתורת עדות איך הוא דבר אמת כי בהיותו בפרישנ"ה באו חמרי' גוים ואמרו לו אין אתה יודע איך הרגו למשרתך אמר להם אתם יודעים ומכירים משרתי אמרו לו הן הלא הוא דיל"י יעקב שהיה עוזר לנו לעמוס משאינו והיה לו מושטאגו"ש גדולים וראינו אותו הרוג מת תחת אילן באוב"א של אישטיפי ודמו רותח שניכר שבאותה שעה הרגו אותו והיה מוטל על האדמ' וקילי"ם א' מכוסה עליו ושאלנו לה"ר וידאל הנז' אם משרתו הנז' היה עוזר לעמוס לחמרי' הנז' וגם אם היה לו מושטאגו"ש גדולים כמו שהם אמרו והשיב לנו שכן היה עוד שאלנו לו אם היה לו מעולם משרת אחר שיקרא בפי החמרים דיל"י יעקב זולת זה והשיב לנו שמעולם לא היה לו משרת שיקרא כן בפי החמרי' ולא משרת שיקרא שמו יעקב זולת זה שהוא יעקב אלחאנאטי ששלחו מאנוב"ה לשאלוניק"י ונסע מפרישנ"ה שמנה ימים קודם שאמרו לו החמרים כל הדברים הנזכרים והיה דרכו לעבור באותו המקום שאמרו החמרי' שמצאוהו הרוג מת ואחרי שלחו לא ראהו עוד זה לו ב' שנים כל זה העיד ה"ר וידאל בתורת עדות ביום ב' י"ג לחדש חשון שנת הש"ן עוד העידו עדים נאמנים בפנינו כי זה יעקב אלחאנאטי הנז' הוא בעל' של אורדוניא בת ה"ר ששון הטבח וקיים. פלוני דיין ופלוני דיין ופלוני דיין: תשובה עמדתי על עדות ה"ר וידאל בר דודו נראה לי דהוא כדאי להתיר העגונה אורדוניזא בת ה"ר ששון הטבח דלמאי ניחוש לה אי משום שהגוי לא הזכיר קדימת דברים כשהזכיר ההריגה והר"ן ז"ל כתב בתשובה דכל זמן שלא יקדים דברים אחרים לא מקרי מל"ת כבר פשוט המנהג בזה דלא כוותיה וכמו שכ' הרב מהריק"א ז"ל בטור אהע"ז סי' י"ז גם הרב מהר"י ן' לב ז"ל כתב כן בחלק א' מפסקיו דף ו' יעו"ש: ואי משום מאי דכתב תרומת הדשן סי' רל"ט דאין מל"ת נאמן אלא כשאמר נהרג או מת אבל מצאתיו הרוג או מת אינו נאמן משום דצריך טביעות עין ובמל"ת לא סמכינן אטביעות דיליה גם זאת הסברא לא חיישי' לה וכדכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו שאלה ו' דף ט' דדבר זה אין לו שרש בתלמוד ולא מצינו בא' מהפוסקים המפורסמים חילוק זה: ואי משום הא דתנן ביבמות דאין מעידין אלא עד ג' ימים והיכא דנסתפק אם הוא תוך ג' או לא איכא מרבוותא דמחמרי גם לזה הספק אין לחוש כלל חדא דנ"ד הוי עד השומע ולא עד הרואה וכבר כ' הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו חלק א' שאלה ו' דף י' דאפילו לדברי המחמירין היכא דלא ידעי אי תוך ג' או לאחר ג' בנ"ד דהוי עד השומע תלינן להקל ולומר שמא שזה שהגיד לו נתברר לו שראהו תוך ג' ימים סמוך למיתתו וכו' כ"ש דבנ"ד הוזכר בשאלה דהדם היה רותח שניכר שבאותה שעה הרגו אותו וא"כ אין מקום לספק זה כלל:. ואי משום דהרמב"ם ז"ל הצריך בגוי מל"ת שיאמר קברתיו ובנ"ד לא הזכיר כן גם לזה אין לחוש מכמ' טעמי חדא דלדברי ה"ה שכתב שהרמב"ם לא כתב כן אלא כשלא הזכיר שמו הרי בנ"ד הזכיר שמו שאמר דיל"י יעקב משרתו של ה"ר וידאל ולא היה לו לה"ר וידאל משרת שיקראו דיל"י יעקב זולת זה וכן למה שתירץ הרב מהרי"ק ז"ל בסי' י"ז בשם מהר"י סאגיש דלא הצריך הרמב"ם קברתיו אלא כשהגוי נמצא בעת מיתתו ובעת הריגתו א"כ בנ"ד דלא נמצא גוי בעת הריג' לא בעינן קברתיו ועוד דנ"ד הוי עד השומע וכבר כתב מהר"י ן' לב ז"ל בח"א סוף כלל א' דבעד השומע מפי גוי מל"ת אפי' להרי"ף והרמב"ם שמצריכים קברתיו במים שאין להם סוף מודו בעד השומע דדילמא העד הראשון שנה ממקום למקום ובהא סגי דלא בעינן שיאמר קברתיו דוקא ולא חש לומר זה הפרטיות כשספר זה לעד השני א"כ בנ"ד נמי אמרי' הכי כ"ש דסברת הרמב"ם דאמר דבעינן קברתיו במל"ת הוא סברת יחיד דכל הפוסקים חלוקים עליו וכמו שכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בח"ב שאלה י"ב: ואי משום שלא הזכיר שם אביו ולא שם עירו ואמרי' בתוספת' דאין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו וכבר כתב הר"ן ז"ל בתשובה דלא בא למעט אלא שאין סומכין על אומד הדעת כגון שמעידין על גופו דארוך וגוץ וכן למעט שאין סומכין על עדות שמו בלא שם עירו אבל ודאי כל