לחם רב (ל"לחם משנה") לג

אגואה וחקרנו ודרשנו אם היה ביום או בלילה ואמר שהיה בלילה אמרנו לו ואיך ראית אותו והשיב אביא' לונאר קומו אין איל מידייו דיאה קי קון איל לונאר וימוש נוזוטרוש איל בארקו אי סיגימוש טראש איל אין טודה לה נוגו אנדובימוש פור אליי אי נו וימוש נאדה אי לה מאנייאנה טאנביין נון וימוש נאדה קי פואימוש קון איל בארקו אל נאביאו אי אלייגימוש קואנדו סי אקאבאנה די פונדיר איל נאביאו אינו וימוש ני פאליימוש מאש נאדה ני וימוש מאש פריסונה ע"כ: ואע"פ שלכאורה נראה מכאן שזה עד הוא מעיד על הטביע' כדינו מ"מ נסתפקתי בעדותו משום הא דכתב הרב ב"י בשם תשו' להרמב"ן שכתוב שם צריך לחקור וכו' ויש הפרש גדול בין זה לזה אפי' במים שאין להם סוף כי במעיד שטבע ממש ושהה עליו אם נשאת בדיעבד לא תצא כמו שאמרו בסוף יבמות ואם אינו מעיד אלא שנשברה ספינה לבד זה אינו כלום ואפי' נשאת תצא כי שמא ניצל ע"ג עץ או קורה כדרך שניצולים הרבה פעמים ע"כ משמע דבעינן עדות טביעה שכסוהו המים בפניו: איברא שקשה קצת לזה מ"ש בגמ' בפ' האשה בתרא פעם א' הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה א' שנשברה והייתי מצטער על ת"ח שבה וכו' אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכו' אמרתי באותה שעה כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שיש להם סוף אשתו מותרת מים שאין להם סוף אסורה ע"כ ולפי דברי הרמב"ן דבמים שאין להם סוף דאשתו אסורה דאמרו חכמים היינו שראה שכסוהו המים ושהה כדי שתצא נפשו מה דמינן זה לספינה שנשבר' דאע"פ שזה ניצול לא ראה שכסוהו המים ולא שהה עד שתצא נפשו אבל שם דשהה עד שתצא נפשו וכסהו המים לא נאמר דניצול ולמה שבח דברי חכמים על כך ויותר קשה זה בעובד' אחרינא דאיכא התם בר"ע שראה ספינה המטרפ' בים ושבח ג"כ דברי חכמים ומה דמינן ספינה המטרפת דהתם לא ראה ששהה עד שתצא נפשו וכסוהו המים דמשמעות ספינה המטרפת הוא שעדיין לא נשברה והוי בחזקת שהוא קיים כדכתב הרמב"ן ומשום דבכאן ניצול לא אמרי' דהיכא דראה שכסוהו המים עליו ושהה עד שתצא נפשו דניצול ויש לתרץ דמ"מ ה"ק אע"פ שדבר זה היה זר בעיני שעברו עליו כמה גלים וניצול וכן בעובדא אחרינא שגל טרדהו לחברו והיה נראה זרות גדול ומ"מ ניצול ה"ה נמי התם אע"ג דהוא זר יותר אולי ניצול: מ"מ למדנו דבעי' שראה שכסוהו המים ושהה עד שתצא נפשו ובהך סהדות' נסתפקתי שכתוב בו אי באותו פרק בולטי לה קאביסה אי נון לו וידי מאש קי לו קוברייו איל אגוא' אם זה שכתוב שם קי לו קוברייו איל אגואה היה דברי העד ששפט מדעתו אבל לא ראה כן וזה מוכיח הלשון שכתו' בולטי לה קאביסה אי נון לו וידי מאש משמע שכשחזר ראשו לא ראה כלום ושפט בשכלו שכסוהו המים או דילמא ה"ק אי נון לו וידי מאש והטעם מפני שראיתי שכסוהו המים ואמרתי יבא העד לפני ויפרש דבריו ובא לפני ואחר האיום והגזום אמרתי לו פירש דבריך ודע כי בעדותך תלוי להתיר ערוה חמורה ונמצאת ח"ו אתה מרבה ממזרים בישראל ופירש דבריו בפני ובפני ב"ד שהושבתי על כך שכוונתו היא שכשחזר ראשו ראהו אומר שמע ישראל וגו' וראה שכסהו המים ולא ראהו עוד אז אמרתי ודאי שעדות זה עדות שטבע במים שאין להם סוף כדינו דלמאי ניחוש לה אי מפני שהיה לאור הלבנה הא אמרי' בפ' האשה בתרא מעידין לאור הנר ולאור הלבנה וכתב הרמב"ם בפ"ג מה' גרושין כשמסתכלים בצורתו כדי להכירו להעיד עליו בודקים אותו ורואים אותו אפי' בלילה לאור הנר או לאור הלבנה ע"כ ואי משום שהיה עד שתצא נפשו אע"פ שלא נתבאר לנו בפי' שיעור כמה הוא למדתי מתוך תשו' הריב"ש בההיא דאשת מכלוף שהוא ג' שעות שכתב שם אבל מי שלא עמד ג' ימים אחרי מותו דהיינו משעה ג' שטבע אפשר דלא אמרי' ביה מתפח תפח ע"כ משמע דשיעור מיתה הוי בשעה ג' וכבר הזכיר העד בעדותו שהלך שם כל הלילה ולא ראה כלום א"כ ודאי דעדות זה הוי עדות שטבע במים שאין להם סוף כדינו ודינא הוי שלא תנשא ואם נשאת לא תצא וכיון שכן כל הספקות האמורי' לא הוי אלא במילתא דרבנן דהך איסור' דרבנן הוא ומקלינן בכלהו וכדכתב הריב"ש בההיא דמכלוף דאם היה עד המעיד שם שטבע היו מקילין אע"פ שלא היה שם קברתיו ולא חזיוהו בשעתיה כמו הכא דכבר נודע דבכל אלה הדברים יש מחלוקת בהא דקברתיו כבר נדחו דברי הרי"ף והרמב"ם אלא שבאיסור תורה ראוי להחמיר כדבריהם לא באיסור' דרבנן כי האי וכן בהא דחזיוהו בשעתיה איכא כמה מחלוקות כנראה מתשובת הריב"ש שם ומתשוב' הרב מהריב"ל והרב מהר"ר אליה מזרחי בפסקיו סימן ט"ל בעובדא דדוד פותו הקל בכל זה הרבה יע"ש ועוד דבנ"ד איכא סימן דכויה דהוי סימן קצת: וגם הספק שנסתפקתי לעיל בלשון שלא הזכיר מת ודאי שמשמעות הבנת הלשון לפי פשטו הוא שמת אלא שאותו המשמעות רחוק הייתי מפר' להחמיר בשל תורה אבל השתא דחזר הדבר לאיסור' דרבנן ודאי דמקלינן סוף דבר בהא סלקינן ובהא נחתי' כיון דבעדות האחרון נתברר לנו דטבע במים שאין להם סוף כדינו יספיק העדות הא' להתיר כיון דלא נשאר כאן אלא איסורא דרבנן ותהיה האשה מותרת להנשא לפע"ד: עוד נסתפקתי אם בדבר זה היה כאן ערמה מפני ששמעתי בו דינין וכבר נודע מ"ש נמוקי יוסף בשם הרשב"א וז"ל ואין לנו לחוש שמא תשכור גוי שיאמר כן מל"ת אעפ"כ יש לו לדיין לדקדק בזה יפה אם נראה בדבר רמאות הרשב"א ע"כ על כן באו בפני הזקן אבי האשה העגונה ואחיה ונשבעו בפני שבועה חמורה בס"ת שלא עשו ערמה ומרמה בענין כלל ומלבד זה אני מכיר לאיש הזקן נכבד מבני קהלתנו שהוא איש תם וישר ירא אלהים באופן שלא נשאר אצלי שום צד לחוש לעגן האש' העניה ואין כאן אצלי שום ספק ומבוכה ויהיו נא דברי אלה כנושא ונותן בהלכה לפני הרב הגדול מורי ורבי נר"ו כי חשבתי הוא יסכים ג"כ ודאי להתיר חבלי כבלי עגונה ומה' תהי משכורתו שלמה. נאם הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: לה שאלה ילמדנו רבינו ראובן נכנס בתוך ספינה קטנה מנמל פריוזה ללכת אל עיר קורפו דרך ים ויקם רוח סערה וטבע' ספינתו בים ובא גוי מל"ת והיה מספר מה שהיה בפני יהודים וז"ל הב"ד אשר קבלו העדות במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא ובא החכם ה"ר פ' ואחר האיום והגזום הראוי אמר כי ביום שבת א' אשר נשמע שמועת טביעת ספינה אחת אשר נכנס בתוכה ראובן הוא ויהודים אחרים פגעו בגוי א' אשר היה בא מהנמל אשר פירשה משם הספינה הנז' ושאלו מהגוי הנז' מה חדוש מהספינה ההולכת מכאן ואמר הגוי הספינה ההיא נטבעה והאנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים ונקברו גם היהודי אשר נכנס מכאן בתוכה נמצא על שפת הים ונקבר זהו מה שהעיד בפנינו העד הנזכר גם אמר שלא נכנס בספינה ההיא מהמקום ההוא אלא ראובן זה לבדו ומה שהעיד בפנינו כתבנו וחתמנו היום יום ה' ניסן השמ"ה ליציר' יורנו רבי' אם אשת ראובן ראויה להתייבם או עדיין בחזקת א"א היא עומדת ובשכר זה אל חי צורנו יעלה וגם עלה: תשובה יש לחקור בנדון זה ג' חקירות ראשונה דנר' לכאורה דאין גוי זה מל"ת כיון דבא תשובתו מחמת שאלה ששאל לו העד מה חדוש מהספינה והרב מהריב"ל בח"א שאלה ב' כתב גבי עד ששאל לרגליים בלשון הזה אם אמת אתם הבאים ששמעתם אומרים שבאו לסטים על ג' ספינות ותפסום והרגום וכו' והשיבוהו אמת שבאו לסטים על ספינה א' מהרגליים ושלשה יהודים נהרגו אמת אמת אין ספק וכו' וצידד שם הרב הנז' להתיר ואמר שמ"מ לא מלאו לבו להתיר בעדות זו כיון דבא על ידי שאלה ולא ברירא ליה מילתא אלא עשאו סניף לעדות אחר ולכאורה נראה דנ"ד דמי להתם: אבל כד מעיינינן שפיר יש לחלק דהתם סוף סוף הזכיר השואל הריגה על שלשה ספינות ותפסום והרגום ומשום הכי מוכח ששואל על מיתת היהודים ועוד דמתוך תשובת הרגליים מוכח טובא שחשבו שהיהודי לא שאל להם מהספינות אלא לדעת מהיהודים אם נהרגו ולזה אמרו אמת אמת שנהרגו כדכתב שם הרב ז"ל מה שאין כן בנ"ד דלא הזכיר השואל כלל מיתה בדבריו אלא משמ' מתוך לשונו ששואל כדרך החפץ לדעת שמוע' שאינה נוגעת אליו וכן הגוי המשיב לא הוכיח בתשובתו שהבין שעל זה היה שואל והכא ודאי נ"ל דכל אפין שוין דמקרי מל"ת וכן נראה מדברי הרב הגדול מורי מוהר"ר שמואל נר"ו בפסקיו סימן פ"ה שכתב שם שאם לא הזכירו בשאלתם אותו פלוני אלא ענין אחר והם השיבו ע"ז הענין מקרי מל"ת יע"ש: שנית שלא הזכיר הגוי בדבריו ומצאתיו וקברתיו או מצאתיו מת ונקבר אלא אמר נמצא ונקבר ואפ' דשמע הכי בקול בעלמא: וגם זה אינו כלום דהא אמרינן פרק כל הגט בשמע מקומטרסין של גוים איש פלו' מת איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו ומפרש טעמא משום דהוא מילתא דשייכי בה הא לאו הכי כגון שאמרו נהרג ע"י אחרים כדכתב הרמב"ם ז"ל מהני אעפ"י שלא אמרו ראינוהו הרוג אלא אמרי' מסתמא כוונתם לומר דראוהו כן הכא נמי נמצא ונקבר אמרינן דהוא ראה כן וכן כתב הרב ב"י בטור א"ה סימן י"ז בשם רבינו משולם דאפילו לא בא גוי מל"ת לומר אני ראיתיו הרוג כיון ששמעו מפי גוים שנהרג ולא שמעו עליו שהוא קיים סגי: שלישית והוא קשה מכלם דבעינן שהגוי יראה אותו תיכף שעלה מן המים וכדאמרי' בפרק האשה וה"מ דחזיוהו בשעתי' והריב"ש ז"ל בענין אשת מכלוף סימן שע"ח האריך שם הרבה והעלה דבעינן שיעיד העד שעלה בפניו והכירו בשעתו והר"ן ז"ל הסכים לזה בתשובותיו וכתב דאע"ג דגבי אין מעידין תוך ג' ימים כתבו התוס' דיכול להיות דהיכא דאין ידוע מתי נהרג דתולין תוך שלשה ימים שאני הכא דכיון דאין שיעורו אלא שעה א' אין לתלות ולומר שתוך אותה שעה שפלט ראהו וכמו שהאריך שם בתשו' במיימון מלקי: איברא שהרב מהריב"ל בפסקיו הראשונים בשאלה א' דיצחק צדוק ובשאלה ט' דיעקב פארדו הקל שם הרבה אע"ג דבהנהו עובדי לא ידעינן אי חזיוהו בשעתיה ובההיא דיעקב פארדו איכא תרתי לריעותא דלא ידעינן אי חזיוהו בשעתיה וגם לא אמר קברתיו ומ"מ הקל שם מההיא דתרומת הדשן שכתב גבי מל"ת דהיכא דהוי עד מפי עד תלינן דהראשון מל"ת אע"ג דהאחרון לא ספר לנו ה"נ אמרינן דאם הראשון היה בפנינו היה אומר דחזיוהו בשעתיה וקברו אם היינו שואלי' ממנו וזה ימים בא לידי שאלה מענין אשת ה"ר שלמה קאגיג"י ובאותו עדות היה עד אחד שהעיד שטבע במים שאין להם סוף ושהה עד שתצא נפשו והוא ג' שעות והיה עד מפי גוי מל"ת שלא אמר קברתיו ולא אמר חזיוהו בשעתיה וכתבתי שם על דברי הרב מהריב"ל ז"ל וז"ל שכתבתי שם באותו הפסק ופליאה דעת ממני וכו' עד סוף דבר שקולא גדולה היא לע"ד כמו שכתוב בפסק הקודם לזה ואני התרתי באותו הנדון מפני שהיה עד א' שראה שטבע במים שאין להם סוף כמו שכתבתי למעלה והיה קולא בדבר דרבנן דומה למה שכתבתי בשם הריב"ש אח"כ הודפס ספר ספקי הרב הגדול מורי מהר"ר שמואל נר"ו וראיתי שם בשאלה ע"ט שדח' דברי הרב מהריב"ל וחילק בין ההיא דת"ה להך דהכא וכמו שכתבתי עם שהאריך בהרחבת וביאור הדברים יותר בטוב טעם ודעת ראוים הדברים למי שאמרן ת"ל שכוונתי לדעת מורי הרב נר"ו ובאותו