לחם רב (ל"לחם משנה") לב

דהחולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת מותרת לכהונה והא התם על כרחיך צריך להכריזה כדאמרו שם גבי היבמה לא תתייבם תוך ג' דטעמא הוי משום כרוז לרבי יוחנן ובשלמא להרמב"ן דאית ליה בספר המלחמות דאם חולץ יכריזו וכשרה לכהונה ניחא דמתניתין איירי בהכרזה אבל להרשב"א ז"ל והרא"ש קשה. והרמב"ם בפי"ז מהלכות איסורי ביאה כתב וכל מי שאינה ראויה לחליצה אם נחלצה לא נפסלה לכהונה והיינו כדעת הרמב"ן ז"ל דנצריכה כרוז וכתב ה' המגיד דנפקא ליה ממתניתין דריש פרק החולץ שהבאתי למעלה ומ"מ נחזור לנ"ד דהדין כמו שכתבתי: ועל הראיה שהבאתי לעיל מפרק האיש מקדש מהא דקאמר מי שקדש א' משתי אחיות וכו' הקשו אלי וליטעמיך אימא סיפא אם מת ולו אח א' חולץ לשתיהן ואמאי ניחוש דילמא אתו עדים ואמרי דאחיו לא קדש אלא לא' ונמצא החליצה שנותן לאחרת אינה כלום ואינה פסולה מן הכהונה ואתה מצריכה כרוז דהא בחליצה אמרינן כרוז בפ' האשה בתרא אלא מאי אית לך למימ' דאיירי במתו העדים א"כ ליכא ראיה והשבתי דה"מ יש ראיה דבשלמא בחליצה אפשר לתרץ דכיון דבשעת מיתת אחיו נשארה זקוקה אעפ"י שנתגלה אחרי כן שקדושי אחיו לא היו כלל מ"מ כיון דבשעת נפילה נראית יבמתו לעולם פסלינן לה לכהונה וליכא הכרזה דומה למה שאמרו ביבמות בפ"א דף י"ג משעת נפילה נראית ככלתו משעת נפילה נראית כצרת בתו אע"ג דעקרה לנשואי קמאי ומ"מ אין זה מוכרח ואין זו ראיה וכבר הרגשתי אני למעלה בחולשתא אלא שמ"מ כתבתי שהדין דין אמת הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי. הק' חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: לד שאלוני בני קהלי ק"ק פולייא יצ"ו על ענין עניה סוערה אשת ה"ר שלמה קגיג"י אשר היה בספינה שאבדה בים הלא היא הספינה הבאה מהיריד ותשאר האשה האנושה עגונה ועגומה כשהנאלמנה ויהי היום בא עד א' והעיד בפני ב"ד מפי גוי מל"ת עדות א' הלא כתוב וחתום והנה הכהן הגדול גדול בחכמה ובמעלה ר' חסדא ורב כהנא הורה להתיר עפ"י עדות ההוא ועם היות ראה ראיתי דבריו חיים וקיימי' עדיין היה לבי נוקפי על זאת אמרתי אני אל לבי לא אפתח פי עד שהביאו לי קבלת עדות אחר אז אמרתי בהצטרפות עם הקודם ודאי יספיקו להתיר כמו שאבאר בע"ה בכל זאת אמרתי להם ישאלו משפטי צדק אל הרב הגדול מורי ורבי מהר"ר שמואל והשיבו לי כי כבר שאלו ממנו ולא רצה להורות בה לא איסור ולא היתר אז אמרתי להם אל נא גבירי תטריחוני בדבר זה בבקשה מכם זחלתי ואירא מחות דעי אתכם ויפצירו בי פעם ופעמים ושלש והשואלים ממני רבים ונכבדים בני קהלי אשר ע"כ לא יכולתי להשיב פניהם ריקם זאת ועוד כי כפי הנשמע הך סהדותא בתרא לא סיימוה קמיה דמר ניהו רבה הרב הגדול מורי נר"ו ולבי אומר לי כי אחרי הודיעי את כל זאת ויהיו נא דברי אלה נגד פני הדרת חכמת תהלתו גם הוא יסכים עמנו בהיתר האשה העניה דמעתה על לחיה: הן אמת בקבלת העדות הראשון אשר הביאו לי כתוב שם כי ר' שלמה ארואיטי היה שואל לו תוגר א' שילוה לו לבנים ללכת לייאיל"ה והשיב לו ר' שלמה שלא היה המפתח עמו שהיה ביד אחיו אמ' התוגר אני הייתי הולך ליצחק אבאג"י כי ידעתי שהוא יתנם לי אבל אני בוש ממנו שאני ותוגר אחר הלכנו ליקח דגי' בפישקיר"ה וראינו לחתנו של ה"ר יצחק הנז' מושלך על שפת הים ולא הבאתיו לו ולא קברתיו אמר לו ה"ר שלמה הנז' מי הוא זה חתנו של ה"ר יצחק הנז' הוא איש בעל בשר והשיב התוגר לא כי אלא איש רזה וזקנו אדום ויש לו סימן בצד צוארו כמין כויה והעידו אנשי אמת שהיה בו בחתנו של ר' יצחק הנז' הסימן הנז' גם אמר התוגר שידעו שהוא חתנו של ר' יצחק הנז' ושהיה עטאר בגארג"י ע"כ: ויש להסתפק בעדו' זה כמה ספקו' חדא שלא אמ' הגוי קברתיו וכבר נודע שהרי"ף והרמב"ם סוברים דבמים בעי' קברתיו וכבר כתב הריב"ש בסי' שע"ז בענין אשת מכלוף בשם הרשב"א דחלילה להתיר לשוק אשה שהיא ערוה לדעת'. ב' דכשעל' מן הים בעי' חזיזה בשעתיה ואעפ"י שיש מחלקי' בין ראה הטביעה למי שלא ראה הטביע' כבר כתב שם הריב"ש דהנכון דאין לחלק בכך והר מהריב"ל כתב בח"א בתחלתו דהרשב"א והר"ן והריב"ש מוסכמי' בכך ומי הוא אשר יתיר ערוה לדעת' חליל' ועוד דהריב"ש כתב בההיא עובד' דאשת מכלוף וז"ל ועוד דלדעת בעל המאור נמי בנדון זה הגוי יודע הטביע' ומה לי ראה מה לי ידע ע"כ גם אנו נאמ' כאן דקרוב הדבר שהיורו"ק אהובו של ר' יצחק ידע הטביעה כי זה כמה ימים הלך ר' יצחק ביניהם לבקשו והיה מספר כל העניני' ומילתא דאית ליה קלא הוא וא"כ אפי' מי שאומר דהיכא דלא ראה הטביעה לא בעי' חזייה בשעתיה אפשר דיודה בנ"ד מהך טעמא. ג' מההיא דכתב ת"ה דאין מל"ת נאמן אלא כשאו' נהרג או מת משום דלא צריך טביעו' עין אבל מצאתי פ' הרוג עם סימנים היכא דאיכא למיחש דילמא אחר וצריך ט"ע וכל ט"ע צ"ע וט"ע במל"ת שאין דעתו להעיד אלא שאו' אותו ממילא לא סמכינן עליה וכו' א"כ בנ"ד דאמר ראיתיו מושלך וכו' נאמר כן מיהו הא דת"ה כבר דחי לה הרב מהריב"ל שם בח"א שאלה ו' ולא חיישי' לה ועוד דההיא דאשת מכלוף היה דומה לההיא דת"ה ולא חשו לה הריב"ש ושאר הרבנים. ד' דלא הוזכר בעדות מיתה בפי' ואע"פ שאמר לא הבאתיו ולא קברתיו דמשמע דהיה מת נוכל לפרש דבריו דה"ק אני בוש ממנו שראיתי לחתנו מושלך שם ולא הסתכלתי בו לראות אם היה חי או מת דאם היה חי הייתי מביאו ואם היה מת הייתי קוברו וא"כ כיון דלא העיד בבירור מיתה מחמירי' דכי אקילו רבנן בעדות היינו בסיפא כלו' בענין העדים אבל בתחלת' כלו' בגופיה של עדות החמירו ובעי' דבר ברור והרי אנו רואים דהרי"ף והרמב"ם מצריכי' במים קברתיו ודי לנו שנא' שהחולקים עליהם יחלוקו היכא דאמר מת סתמא אבל שנוציא מיתה במים מכלל הדברים מנין לנו. ה' שלא הזכיר כאן לא שם אביו ולא שם עירו והרב מהריב"ל בח"א שאלה ו' מחמיר טובא בההיא דיוסף שאלתיאל יע"ש מפני שלא הזכיר שם אביו ולא שם עירו מיהו הא ודאי נמי לאו מילתא היא דכבר כתב הר"ן בתשו' הוזכר' בב"י וז"ל אע"פ שאמר באותה תוס' אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו לא בא למעט אלא שאין סומכין על אומד הדע' כגון שמעידין על גופו דארוך וגוץ וכן למעט שאין סומכין על עדות שמו בלא שם עירו אבל ודאי כל שמעיד בדבר ברור שא"א לספק משיאין את אשתו ואע"פ שלא הזכיר שמו וכו' א"כ ה"ה והוא הטעם בנ"ד דאין לך דבר ברור יותר מזה שאמר חתנו של ר' יצחק אבאג"י ושהוא עטאר בגארג"י א"כ ודאי פשיטא ופשיטא דמהני. אמנם הג' ספקות האחרים יש להסתפק כדכתיב' וראיתי להרב מהריב"ל בח"א בתשובה הנז' דאשת ר' יצחק צדוק דלא היה שם בירור דחזיוה בשעתי' והקל שם מטעם דהוי עד השומע מפי מל"ת דדילמא אם עד הרואה הוה קמן היה אומר דחזיה בשעתי' וגדולה מזאת כתב בח' הנז' שאלה ט' בההיא דיעקב פארדו דהיה שם תרתי לריעותא דלא אמר קברתיו ולא נתברר אם חזיוה בשעתיה והקל מהך טעמא דהוי עד השומע. ופליאה דעת ממני איך הרב הנז' הקל כ"כ בערוה החמור' והלא ההיא נדון דאשת מכלוף שכתב הריב"ש בסי' שע"ז עד השומע היה ואע"פ שלא הוזכר שם המעשה בפי' הרב מהריב"ל בח' הנז' שאלה ג' כתבו שלמדו ממה שעיין בתשו' הרב ר' משה חלוואה וכתב שם המעשה כך היה העיד ר' יצחק נפוסי כי זה לו כמו חדש ימים היה הולך לראות גוי א' שהיו מוליכין לשרפה ויקר מקרהו שעבר על ביתו של גוי א' מנהיג הספינה שהיה בה מכלוף והיה שואל לאשת הגוי המנהיג אם היתה יודע' שום דבר מאודו' מכלוף הנז' עודם מדברי' והנה גוי א' מלח מאות' המלחי' שהיו באות' הספינה שהלך בה מכלוף בא אצלם ואמר להם מה אתם מדברים ענתהו אשת הגוי ואמרה למלח ההוא אנחנו מדברי' על ענין היהודי שהלך בספינ' עמכם ששמו מכלוף כי י"א שהוא חי וי"א שהוא מת אז השיב הגוי המלח וא"ל איך אתם אומרי' שהוא חי כי באמת אחר יום א' מעת שראינו הרוגים שהיה בה היהודי מכלוף הפוכה על פיה ראיתי אני בעיני למכלוף הנז' מת על שפת הים וכו' הרי פרט המעשה הוא שהי' עד השומע ובכל זאת הריב"ש שם החמיר משום הך טעמא דדילמא לא חזיוה בשעתי' ומשום הך טעמא דלא אמר קברתיו ולא הקל מטעם עד השומע כמ"ש הרב מהריב"ל גם כל הרבנים אשר כתבו באותו הנדון לא הזכירו הטעם ההוא כלל ואיך הורה להקל נגד כל הרבנים הנז' והראי' שהביא מת"ה יש לדחות' בטוב טעם ודעת דהתם ליכא רעות' ונא' דכשזה ספר הדברים דהא' ספר לו מל"ת וכן בההי' דהרמב"ם דתלי' לקולא בעד השומע משום דכיון ששמ' מת אמרי' דמי שא"ל מת יודע שמת בודאי אבל הכא איכא ריעותא בהך דלא הזכיר קברתיו הרעותא שהרגיש הרב הנז' בעצמו דדבר כזה היה ראוי לגוי להזכירו והרב הנז' דחק עצמו שם הרבה לדמותו לההיא דת"ה גם בההיא דלא חזיוה בשעתי' איכא ריעותא דעל הסתם לא ראהו בעת שעלה וכמ"ש הר"ן בתשוב' דאפי' מי שסובר דהיכא דספק לנו ביבש' גבי הא דאין מעידים אלא בתוך ג' אי הוי תוך ג' או לא דתלי' להקל הכא מודה דתלי' להחמיר כיון דהוי דבר מועט דהו' שעה א' תלי' לחומרא וא"כ לא אמרי' בהא דמסתמא כך היה אלא דוקא היכא שהגוי מזכירו בפי' ועם זה יסכימו דברי הר' בעל ת"ה עם הריב"ש והרבני' אשר בזמנו דהו' יודה בנדון דידהו דלא תלי' להקל ולא כ' הרב בעל ת"ה דתלי' להקל אלא גבי הא דאי הוי מל"ת או לא ויש טעם נכון לחלק בין הנושאים כדכתיב'. ואיברא דבההיא נדון דיעקב פארדו היה לי מקום לתרץ דברי הרב ז"ל משום דבעדות המל"ת הוזכר אי סי אפוגארון אי קון קיין יו מאש פלאטיק' טיניא' שי לייאמאוה יעקב פארדו וכיון דכתב שאמ' המל"ת סי אפוגארון הרי יש כאן עדות שטבע במשל"ס דאע"פ דלא הזכיר ששהה שם עד שתצא נפשו אמרי' דהכי הוא ומש"ה אמר איסי אפוגארון דברור לו ששהו שם עד שהות שיוכלו למות וכיון שכן הרי דינו הוי דאם נשאת לא תצא ולכתחלה לא תנש' וספק בדבר דרבנן הוי כל הספקות דקברתיו וגם הא דחזיוהו בשעתי' ומפני כן פסק שם להקל דכבר כ' הריב"ש בההיא תשו' דמכלוף סי' שע"ז ואם היה בכאן מי שמעיד בטביע' במשל"ס כראוי אז לא היתה אסורה אלא מדרבנן ואם היינו מקילין בה היינו מקילין בדרבנן גם אנו נאמר כן כאן דכיון דהוי ספקא דרבנן לקולא אבל בההיא דאשת ר' צדוק לא היה עד שמעיד על הטביע' וא"כ הוי ספק בדבר תורה ואפי' בההיא דיעקב פארדו עדיין אינו מספיק מה שכתבתי סוף דבר שקולא גדולה היא לע"ד: נמצינו למדין בנ"ד דאיכא הנהו תרתי לריעותא דלא אמר קברתיו ואדרב' אמר לא קברתיו ואע"פ שאפשר ששינה אותו ממקום למקום מ"מ כיון דלא הזכירו והיה ראוי להזכירו ועוד דדילמא לא חזיוה בשעתיה נוסף על זה דאין כאן עדות ברור שלא הזכיר בפי' מיתה בדבריו ודאי דאין להקל כדמוכח מדברי הריב"ש והרבנים הנז' כדכתיבנא על כן לא מלאני לבי להקל על פי עדות זה:. אך אמנה אחרי כן הביאו לי עדות שנתקבל בב"ד כתוב וחתום וז"ל בלשון לעז והעד הוא ר' משה פיקורו ובה דבר קואנדו שי אבוקו איל נאביאו מי פאליי אין איל אי וידי אה שלמה קאגיג"י אין מידייו די איל אגואה קונבאטיינדו קון איל אגוא' אי דיזיינדו מי אפוגו מי אפוגו אקודימ אי נו פודיינדו מאש אואי קי דיזיא' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אי באותו פרק בולטי לה קאביסה אי נו לו וידי מאש קי לו קוברייו איל