לחם רב (ל"לחם משנה") ל

על פי רוב חכמי אשכנז שדחה ואמר שאולי לא היה ענין כיוצא בזה מ"מ הוא עצמו לא אמר הדבר בבירור לגמרי אלא שאין להתיר ומ"מ נראה מדבריו שאינו גט בטל ועוד דאונס זה הוא אונס האיום שמגזמי' אותו לעשות דאונס האחר שלקחה כל מה שבביתו כבר נסתלק כמו שבא בשאלה וכבר כתב מהר"י קולין ז"ל בשרש קפ"ו פלוגתא בהא די"א דאונס דהפחדה לא הוי אונס אעפ"י שיש בידו לעשות יע"ש גם הרב מהריב"ל בריש כלל צ"ו כתב דיכול המוחזק לומר קים לי כמ"ד דאונס דהפחדה לא הוי אונס איברא דקשיא לי טובא דבריש כלל עשרים כתב דלכ"ע אונס דהפחדה הוי אונס ואפילו להוציא ולא יוכל המוחזק לומר קים לי כמ"ד דלא הוי אונס ודבריו סותרים זה את זה מ"מ למדנו דהדבר מחלוקת וכיון דהוי ספיקא דפלוגתא דרבוותא דיינינן לה כדין הספקות דפסולה לכהונה ואסורה לעלמא ואם נאמר דגט זה בטל מפני שיש שבועה חמורה במודעא וכל הביטולים לא מהנו לדעת כל הפוסקים אלא היכא דליכא שבועה במודעא אבל היכא דאיכא שבועה במודעא לא אמרינן דגמר ומגרש דחזקה אין אדם עובר על שבועתו אלא נאמר דהכל עשה מחמת אונס וכמו שכבר כתבתי בפסק אחר וסברא גדולה היא זאת דאם כוונתו לבטל הגט לגמרי למה לא שאל היתר על שבועתו ועבר על שבועתו והיה לו לעשו' הדבר בהיתר ולשאול על שבועתו דומה למה שאמ' בעלמא לא שביק איניש התירא ואכיל איסורא אלא ודאי דלא גמר בלבו לגרש אלא מחמת האונס ביטל מ"מ אין זה מספיק לעשותו גט בטל כיון שעשה כל הביטולים כדין וכשורה ומה שלא שאל על השבועה אפשר דכיון דשבועה זאת לא נשבע לחברו אלא מעצמו עשאה הא קי"ל דהיכא דהדר מעצמו אם אמר מר"ה כל נדרים שאני עתיד לידור יהיו בטלי' הם בטלים אם לא זכר התנאי בשעת הנדר ואולי דזה היה כן שהתנה מקודם שיהיו בטלים ולא זכר התנאי בשעת הנדר ולכך הנדר בטל ולא הוצרך לשאול על שבועתו ויש הוכחה לזה קצת דאל"כ לא היה אונס הגברת ברור כ"כ שהיה מכניס עצמו בספק שבועה לעבור על שבועתו מפני אותו האונס אלא ודאי שהיה הדבר כן או אולי ששאל היתר מב"ד אחר קודם על שבועתו. סוף דבר שאין נר' לי לעשות הגט בטל מפני טעם זה ולהכשיר' לכהן דאטו מי גרע מגט מעושה שלא כדין בישראל דפוסל לכהונה כדאמרינן בפ' המגרש אע"ג דיש לחלק דהתם כפוהו ב"ד לגרש שלא כדין מפני שטעו וכדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב דגרושין וכיון שכן גזרו שלא כדין אטו היכא דכפוהו ב"ד עצמם לגרש כדין וכדאמרינן בפרק המגרש אבל בנ"ד לא כפוהו ב"ד על כך אלא היא אנסה אותו מפני אונס הגברת ולכך לא ליהוי גט כלל מ"מ אין אונס הגברת ברור כ"כ כדכתי': הכלל העולה דאינו גט להתירה לעלמא ומ"מ גט מיהא הוי לפוסלה לכהן ולכופו לגרש לא נראה לי אלא למיעבד ליה הרחקה דר"ת אם יסכימו רבני גאוני העיר ההיא אשר להם משפט הגאולה הנלע"ד כתבתי וחתמתי הקטן אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה לב ראיתי דברי החכם השלם סיני ועוקר הרים הפוסק כמה"ר אהרן נר"ו ולעזרת הדרת תהלתו הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו יחדיו יהיו תמים מסכימים על איש שעשה שליח להוליך גט זמן לאשתו ונשמע שטבע במים שאין להם סוף שינתן הגט לאשתו לכתחלה וגם אני יחיד ועני דעתי כן הוא דמה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות גרושין שלא ינתן הגט לאשתו גבי ספינה שטבעה בים היינו במקום יבם דוקא אבל בודאי אין לנו לגזור גזרות מדעתינו ולומר דגזרינן שלא במקום יבם אטו במקום יבם ומשמעות דברי הרב המגיד כך הוא כמו שכתב החכם השלם הפוסק נר"ו אבל מ"מ קשיא לי בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב שאם נתנו לה הרי זה ספק מגורשת וכתב הוא בפ"י מה' גרושין וכל מקום שאמרנו בחבור זה ספק גרושין או שהיא ספק מגורשת לא תנשא ואם נשאת תצא והולד ספק ממזר מפני שהיא ספק ערוה ע"כ וא"כ משמע דספק מגורש' דכת' בפ"ו גבי ספינה שטבעה שכתבתי לעיל איתיה בהאי כללא ואמאי אפילו דלהוי במקום יבם אין ראוי להיות הולד ספק ממזר ממה נפשך דאם לא מת הרי היא מגורשת בודאי ואם מת אין הגט גט ולא הוי אלא יבמה לשוק ורבינו כתב בפ"ג מהלכות יבום האשה שהלך בעלה וכו' ובאו ואמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך ונשאת וכו' הולד כשר משמע דאין הולד ממזר מיבמה אפילו מדרבנן וכן כתב הטור בשמו בסימן קנ"ט בא"ה ודלא כהרא"ש דחולק עליו וא"כ אין ראוי להיו' כאן הולד ממזר אם לא שנאמר בדוחק שזו יצאה מן הכלל שכתב שם רבינו ואם נאמר כן אפשר היה לפרש דמה שכתב רבינו אינו נותנו איירי אפי' שלא במקו' יבם ונסתלקה קושית הרב הכהן נר"ו שתמה דא"כ היכי קאמר אח"כ ספק מגורשת דלא אמר כן אלא לפוסלה לכהונה לבד ואף ע"ג דלא משמע הכי מן הכלל שכלל בפ"י כדכתיבנא אין תימה על כך דסוף סוף הא קא מודית דלא כיילינן ליה בהדי ההוא כללא ומכל מקום ודאי עיקר הפי' דאיירי במקום יבם כדכתיבנא אבל שלא במקום יבם ינתן לכתחלה קודם שישלים הזמן דאחר השלמת הזמן א"א ליתנו לדעת הר"א מזרחי ז"ל שכתב כן בפסקיו בסי' כ"ג וסימן ל"א וסי' נ' והגם כי הרב מהריק"א ז"ל כתב בסי' קמ"ד דהרב מהר"ר יהודה ן' בולאט ז"ל התיר וכן הסכים הוא עם כל רבני צפ"ת בכנופייא מ"מ ראוי לחוש לדברי הרא"ם ז"ל דנמוקי עמו מהטעם שכתב בסימן ל"א וכן טעם דבזיון דבעל שכתב הרב הכהן נר"ו כתבו בסי' כ"ג וא"כ מכל אלו הטעמים ראוי לחוש לדברי הרא"ם ז"ל היכא דאפשר ולכן ינתן הגט לכתחלה קודם השלמת הזמן בלי שום פקפוק הנלע"ד כתבתי. הקטן אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: לג משום דחזינ' לרבנן קשישי נשיאי העדה לתורה ולתעודה נר"ו קראו תגר על דברת גזר' הדר' הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו אשר הסכים להתיר עם החכם השלם סיני ועוקר הרים כמה"ר אהרן אבאיוב יצ"ו על איש שעשה שליח להוליך גט זמן לאשתו ונשמע שטבע במים שאין להם סוף שינתן הגט לכתחלה ואני יחיד ועני הסכמתי לסברתם ספיר גזרתם עתה באתי להסיר מעלינו המון התלונות קושיות והוויות שמעתי אומרים הקשו עלינו ולאשר ולקיים סברתינו כי לע"ד אמת יהגה חכנו: ראשונה הקשו דראוי שנגזור כאן אפילו שלא במקום יבם שלא יאמרו יש גט לאחר מיתה ויבאו לומר דכשיאמר הרי זה גיטך לאחר מיתה הוי גט במקום יבם ותהא מותרת לעלמא והביאו ראיה לזה ממאי דאמרינן פרק מי שאחזו דרבה ורבא אית להו בגיטו דש"מ דאם עמד אינו חוזר גזרה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה כלומר אם יראו דאם עמד חוזר יאמרו שאין הגט חל אלא לאחר מיתה ויבאו לומר דכשאמר הרי זה גטך לאחר מיתה הוי גט להתירה לעלמא במקום יבם וא"כ הכא נמי נימא כי האי חששא: עוד הביאו ראיה ממאי דאמרינן בסוף ההוא פרקא דהיכא דאמר הרי זה גטך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש הרי זה גט ואמרו שם או דילמא לאחר י"ב חדש דהא אקיים ליה תנאיה והקשו שם בתוספות ואם תאמר לאלתר מאי יש לחוש דהא ודאי יתקיים התנאי דכיון דמת לא ישוב עוד לביתו וי"ל דאיכא למגזר אטו לא מת כי אין העולם יודעים שמת ויתמהו על שמתירים לינשא וכו' א"כ גם בנ"ד אחר שראו נתינת הגט אחר מיתה יתמהו ויאמרו ודאי יש גט לאחר מיתה: עוד הקשו דבפרק האשה בתרא אמרו גבי האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים דלא תחלוץ שמא ילדה צרתה ואם תחלוץ אתה מצריכה כרוז לכהונה ואיכא דהוו בחליצה ולא הוו בהכרזה וקא שרו חליצה לכהן הכא נמי נימא כי האי גוונא דילמא יתברר שמת קודם נתינת הגט ונמצא דאין הגט גט ואתה מצריכה כרוז לכהונה ואיכא דהוו בגיטא ולא הוו בהכרזה ע"כ פירושו דמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהלכות גרושין לא יתננו לאשתו גבי ספינה שטבעה בים הוי אפילו שלא במקום יבם והטעם מפני שאם תעשנה מגורשת על הספק תבא לאוסרה לכהן ואם אח"כ אתה מצריכה כרוז לכהונה איכא דשמע בגיטא ולא שמע בהכרזה ופי' שזהו מ"ש ה' המגיד ז"ל שם ומה שכתב אינו נותנו לאשתו משום דאין לו להחזיקה בגרושה על הספק אלה הם טענותיהם וטרם החלי להשיב עליהם אומר כי דבר ידוע הוא מאי דתנן במסכת ידים פ"ג בפלוגתא דרבי יהושיע וחכמים דחכמים אית להו דאין שני עושה שני והקשה להם רבי יהושע והלא כתבי הקדש שניים ומטמאים את הידים ותרצו רבנן אין דנין דברי תורה מד"ת ולא דברי סופרים מד"ת ולא דברי סופרים מד"ס ופירש שם הרמב"ם ז"ל אין למדים ד"ס מד"ס עד שנאמר כמו שהספר פוסל את התרומה ומטמא את הידים כך כל פוסל מטמא את הידים אבל נאמר מאי דתקון תקון ולא נלמוד דבר מדבר ע"כ וגדולה מזאת כתב הרא"ש בתשובה דנכסי מלוג יורש הבעל לאשתו ואף עפ"י שתקן ר"ת דהיכא שמת הבעל בתוך שנת הנשואין מחזיר הנדוניא לאביה אין למדין מק"ו ולומר השתא ממון שבא לידו צריך להחזיר שלא בא לידו לא כ"ש שלא יגבה דהא תניא במסכת ידים וכו' ולא ד"ס מד"ס וכו' ע"כ משמע דאפילו דאיכא ק"ו לא נלמוד התקנות מהדדי אלא נאמר היכא דתקון תקון היכא דלא לא ומכאן למד הרב מהריב"ל ח"ב שאלה פ' בהסכמות החזקות דלא תלה ההסכמה אלא על השכירות לא על הקנייה דודאי יכול לקנות חזקת חברו אע"ג דטעמא דשכירות איתא בקנייה מ"מ אין דנין ד"ס זה מזה ומאי דתקון תקון ומאי דלא תקון לא. ואחרי הודיע אלהים לנו את כל זאת איך נוכל לומר דנגזור כאן כמו בעלמא אפילו שיהיו הגזרות שוות דהא אפילו מק"ו הוכחתי לעיל מדברי הרא"ש דאין דנין זה מזה כ"ש בילפותא דמה מצינו וא"כ אפילו שיהיו שוות הגזרות לא נלמוד לגזור אלא היכא דמצינו בתלמוד כ"ש בנ"ד דאין הגזרות שוות דטעמא רבה איכא לחלק ביניהם דהגזרה שאמרו בפ' מי שאחזו גבי גט שאם חוזר כשיעמוד אתו לומר יש גט לאחר מית' ודאי דטעו אינשי דכיון דרואין גטו כמתנתו אמרי כי היכי דמתנתו הויא לאחר מיתה ואם עמד חוזר ה"נ הגט אית ליה האי דינא דאם עמד אין הגט גט ונשארה האשה נשואה עם בעלה וכיון דבמתנ' מהניא כשנותן בהדיא לאחר מיתה ה"ה בגט כשנותן לאחר מיתה שאומר הרי זה גיטך לאחר מיתה מהניא דיש גט לאחר מיתה ושרי לה לעלמא בההוא גיטא אפילו במקום יבם אבל הכא לא טעו כלל דכיון דליכא יבם אמרי האי דשרו לה רבנן לאו משום גיטא הוא דכיון דליכא יבם למה לי האי גיטא הרי כיון שמת תפוק לי משום אלמנה ומשום הא רמו אנפשייהו ואמרו ודאי דהא דאצטרכו רבנן גט היה משום דסבורים דהוא חי דכיון דאין מקום לטעות רמו אנפשייהו וידעו האמת תדע לך דבנתיבמה בטעות אמרינן בפרק האשה רבה וכתבו הטור סי' קנ"ט דמותרת לחזו' לבעלה משום דאמרינן ודאי דלא גרש אחיו ונשאה היבם דא"כ לא היה לו לישא גרושת אחיו לכך רמו אנפשייהו ואמרי ודאי דטעות הויא ובטעות נתיבמה ולכך מותרת לחזור לאחיו וכן בההיא דאם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש סבורים העולם שעדיין קיים הוא דבחזקתו הראשונה הוא עומד שעדיין לא מת ולכך אמרי יש גט לאחר מיתה אבל בהא דנ"ד ליכא למטעי כדכתיבנא: ואין לומר דיסברו דיש לה יבם ולהכי הצריכו רבנן גט לאפוקי מיבם דיש גט לאחר מיתה דלא מצינו גזרה כזאת לומר דיטעו היכא דליכא יבם דיאמרו דיש יבם דזו גזרה חדשה היא לא נזכרה בתלמוד ואין לנו