לחם רב (ל"לחם משנה") כו

ערער הבעל אין לחוש עוד תמה הח' השלם הפוסק דהרא"ש כתב בכלל מ"ה וז"ל וגט שאינו משורטט בי"ב שיטות או שלא נכתב בכתיבה אשורית מרובעת או שדבוקו' האותיות פוסלים בארצנו וכך היו עושים בצרפת אבל במקום עיגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצוייות להביא אחר לא הייתי פוסלו ע"כ ואם על שרטוט י"ב שיטות שאינו אלא מנהג כתב שאין להקל אלא במקום עיגון כ"ש ביו"ד דפטורין דכתבינן ליה מדינא אליבי' ואני אומר דבכל אלו היה המנהג פשוט בעיר הרא"ש לפסול אותם וכיון דהיו עושים אותו פסול כלומר שאירע הדבר בכמה בתי דינים ופסלוהו ראוי להחמיר עליו אע"ג דמן הדין אין בו איסור דכל הני דכתב הרא"ש כאן אינו אלא מדרך חומרא ולא מן הדין דגרירת הדבוקות התיר בפרק ב' דגטין וכן כתיבה אשורית מרובעת כתב הרב בית יוסף בסימן קכ"ו דמדרך החומרא הוא דאי מן הדין אפילו במקום עיגון לא הוה ליה למשרי' ובהכי ניחא ההיא דהוקשה שם לרב ב"י דהתיר הרא"ש היכא דכתב אל"ף למ"ד ביחד אע"ג דאינו כתובת אשורית דשאני התם דלא התיר הרא"ש אלא מן הדין אבל הכא אינו אלא מכח המנהג שנהגו לפסול ולא צריכינן לתירוץ הרב מהריב"ל ז"ל שתי' קושיא זאת בתשובה הנז' ולא לתירוצי הרב מהרי"ק ז"ל בסימן הנז' דבכי הא אתי שפיר וכדכתיבנא: גם ההיא די"ב שיטין דהתיר הרא"ש בריש גטין וכתבו הטור בסימן קכ"ה לא פליג על הך דהך תשובה מכח חומרא ולא מדינא ותימ' על הרב בית יוסף שכתב על דין דאם חסר מי"ב שיטין אבל בתשובו' כתב וכו' דמשמע דפליג בתשובות על ההיא דגטין דאינו כן כדכתיבנא גם יש לי לתמוה עליו דמה שהוקשה אצלו שם בגרירת הדבוקות דאמאי לא התיר בההיא דשאני התם דנהגו לפסול ומכח החומרא אמר כן דהא הוא עצמו אית ליה דההיא דכתיבה אשורית שהצריך לא הוי מדינא ועוד קשה בהא מדידיה אדידיה דבסוף סימן קכ"ו כתב וכמו שהשיב בגט שאין אותיותיו מוקפות גויל שבארצו נהגו לפסול אעפ"י שבפסקים פסק להכשיר מיהו י"ל לזה דהא דבפסקים כתב דאפי' לפי מה שנהגו להחמיר בגרירת הדבוקות סגי ולהכי הוקשה לו דאפילו לפי החומרא שנהגו סגי בגרירת הדבוקות ולכך הוצרך לתרץ וכתירוצו תירץ הרב מהריב"ל ז"ל בתשובה הנז' ולא רצו לומר דבארצו נהגו להחמיר כ"כ שאפי' בגרירת הדבוקות לא מהני דנראה להם זה דוחק מ"מ למדנו מכל זה דאע"ג דמן הדין אין לפסול ראוי לפוסלם מכח המנהג שנהגו כן לפסול דבכמה בתי דינין פסלום: אבל בנ"ד היכן ראינו שנהגו לפסול באסכנדריא גט כתוב פטורין בחד יו"ד אדרבה מאחר שראינו גטין דחד כתוב פטורין בחד יו"ד וחד בשתי יודי"ן משמע שנהגו שאין לחוש על כך וכמ"ש האורכלי גבי ימחא דכיון דבדניאל איכא בה"א ואיכא באל"ף אין חששא גם אנו נאמר שאינם חוששין בכך ויש לי לתמוה על החכם השלם הפוסק נר"ו שהאריך לומר דצריך עכ"פ שיבררו המנהג ושיהיה עפ"י ותיקין אדרבה איפכא מסתבר הוא שבא לפסול צריך להביא ראיה שבאסכנדריא נהנו לפסול פטורין בחד יו"ד על דרך הסתם כל הוראותיה' על פי הרמב"ם ז"ל וכבר הודה לנו בזה. הרב מהר"ר בצלאל נר"ו שמדברי הרמב"ם אין הכרח לפסול דלא משמע מיני' אי פטורין בחד יו"ד או בתרי אדרב' מוכח מדבריו דהוי בחד וכיון שכן אין לומר שנהגו לפסול עפ"י הרמב"ם ז"ל שהוא רבם באותו המקום ובכל ארץ המערב וכיון שכן אעפ"י שידענו שכתבו בקצת גטין פיטורין בשני יודי"ן אין לנו ראי' שיש להם מנהג לפסול בחד יו"ד ולא דמי לההי' דהרא"ש שהי' מנהג פשוט בעיר על כך וכיון שאין ברור למנהג יעמוד הדבר על הדין ופשיטא דבמקום שאין שם מנהג כל פסולה דרבנן היכא דאיכא פלוגת' דרבוותא אזלינן לקולא דבשל סופרים הלך אחר המקיל וכיון דרבי' יחיאל וסמ"ג והרי"ף וריצב"א ואחיו ז"ל שהביא המרדכי בפ' המגרש כולהו אית להו דפטורין בחד יו"ד אזלינן בתרייהו לקולא ומה גם דרוב התרגומים מסייעים אותם וזו היא ההוכחה שכתבתי בפסקי הא' דומה להוכחת המרדכי בההיא דתהויין גבי יו"ד בין תי"ו לה"א והיינו להכריח דסברתו היא מוסכמ' אל האמ' וכדברי מצאתי אחרי כותבי להרב מהריב"ל בח"א דף נ"ט שכתב דין זה כמו שכתבנו והוכיח אותו מהטעם שהוכחתי שכתב שם וז"ל ועל הספקות מחסרון האל"ף משלטאה ופטורין שנכת' בחד יו"ד אין לחוש לזה. שהרי האשכנזי' כותבי' פטורין בחד יו"ד וגט כריתו' במקצ' נסחאו' בתרגו' כתוב פטורין בחד יו"ד ע"כ הרי כתב בהדי' הרב שאין לחוש לכך אלא שהוא בדק כל הנסחאו' ולכך כתב מקצת הנסחאו' ואני לא בדקתי כול' מ"מ הדין מסכי' עמנו ואין לו' דטעמו מפני שהיה בארץ מרחקי' דהרי בסוף התשו' גבי מתתיה כתב כן וז"ל ואפי' לכתחלה אם יהיה שעת הדחק שהבעל הוא בארץ מרחקים משמע בהדיא דמההוא טעמא דמתתיה הצריכו שיהא הבעל מארץ מרחקים אבל להני דלעיל לא הצריך לכך אף עפ"י שהמנהג היה לכתוב פיטורין בשני יודי"ן: עוד כתב החכם השלם הפוסק נר"ו שבמצרים שבא שם הגט נוהגים לכתוב פיטורין בג' יודי"ן ואזלינן בתר מקום הנתינ' ואני אומר אעפ"י שיהיה למצרים מנהג פשוט על כך אין בזה קפיד' חדא מתשו' הרב מהריב"ל דמשמ' דאעפ"י שהיה המנהג כך אין לחוש ועוד מההיא תשובה שכתב ריצב"א בפ' המגרש משמ' דבמקומו היו כותבי' פיטורין בב' יודי"ן שכ"כ בתחלת התשו' אעפ"י שלא נעשה כמנהג מקומנו וכו' אבל אותן הדקדוקין שדקדק שם הוי שלא כמנהג מקומו ובהגיעו לפטורין כת' שמה שלא כתבו יו"ד בין פ"א לטי"ת כדין עשו וכו' מלשון כדין עשו לא משמע כדברי הרב מהר"ר בצלאל נר"ו שכ' שמשום תקנת עיגון התיר דא"כ לא היל"ל כדין עשו אלא הול"ל שיש להתיר מטעם שהוא מקום רחוק וכיוצא בזה אלא ודאי שאין שנוי זה מפטורין כ"כ חמור כדי שאם יבא ממקום שכתבוהו. בחד יו"ד נפסול אותו במקום שכותבים אותו בב' יודי"ן ולכך לא פסלו ריצב"א אעפ"י שבמקומו כותבין אותו בשני יודי"ן ומשם בא בחד יו"ד: גם מה שבא בדברי הרב המובהק מהר"ר בצלאל נר"ו והח' השלם הנז' יחדיו יהיו תמים מסכימי' דפיטורין בב' יודי"ן כשר לכ"ע לא משמע לי הכי דאם הדבר היה כן לא היו כותבי' האשכנזי' בחד יו"ד כיון דלכ"ע כשר בב' יודי"ן היה להם לנהוג גט שיהא כשר לכ"ע אלא ודאי דסבירא להו דלמאן דלית ליה ללשון פטורין לחששא דהרא"ש דהוי משום שלא יטעה בלשון פטור וחובה ודאי דהוי כשאר מלות התרגו' דכי היכי דבשאר מלות התרגום צריך לכותבו כאשר ימצאו שם בכתובו' בתרגום ולא לעשו' מהמלא חסר ולא מהחסר מלא ה"נ דכוותא היא. ואשאלה מעכ"ת כמה נתחבטו הראשונים בכסלו עד שהיו החכמים מונעים מלכתוב גט בכסלו מפני שבעברי הוא חסר ובארמי מלא מה לי יכתבהו מלא אע"פ שהוא חסר כיון שאינו משנה הכוונה וכן בימח' שנתחבטו אם הוא בה"א או באל"ף מה לי ה"א מה לי אל"ף כיון שאין כאן שנוי הכוונה אלא ודאי שאין לשנות ממה שנמצא כתוב בתורה למי שלא חשש בפטורין לפטור וחובה והאשכנזים נוהגי' כוותיה דהיינו סמ"ג וסיעתו ולא כ' הסמ"ג שאין צריך יו"ד בפטורין בין פ"א לטי"ת אלא שאין יו"ד בפטורין בין פ"א לטי"ת דהכי כתב משמ' שאין יו"ד אחר השי"ן ולא אחר התי"ו ולא אחר הפ"א כלו' דאין ראוי להיו' מן הדין: ועתה נבא לתת טעם להרא"ש ולו' דטעמו הוא משום דהוא מפרש בפירושא קמא דרש"י ז"ל כמו שכתבתי בכתב הראשון דלפי' קמא דרש"י דפ' המקבל פטרוה בחיר"ק דבריו קיימים ופטרוה בפתח לא אמר כלום משום דלפי' זה היותו בחיריק מורה על לשון פטורין שהו' גט פטורין משום דאותו פטורין הוא בחיריק וכשאמר פטרוה בפתח לא אמר כלום דאין זה דומה לפטורין דגט פטורין משום דאותו הוא בחיריק ולפי' בתרא דרש"י אין הורא' הדמוי החיריק או הפתח אע"ג דלפי' בתר' אית ליה דגט פטורין דמתרגימי' גט כריתו' הוי פטורין בחיריק דבה לא פליגי לא לישנ' קמא ולא לישנ' בתרא מ"מ אין ההורא' על אותו פטורין אלא הדגשות וכשיאמ' פטרוה בפתח ודגש דומה לפטורין שהו' דגוש אבל כשאומ' פטרוה בשוא נח אז ודאי לא דמי לפטורין של גט פטורין א"כ לפי פי' אין החיריק הורא' על פטורין של גט פטורין אלא הדגשו' וכיון שאין החיריק מורה על הדגשו' אעפ"י שפטורין של גט פטורין הוי בחיריק לא איכפ' לן אם נכתוב יו"ד בין פ"א לטי"ת להורו על חיריק כיון דאין החיריק הוראה על פטורין של גט פטורין וא"כ לזה לא למדנו לפי פי' של רש"י שיכתוב פיטורין בב' יודי"ן ולכך הרא"ש בפסקיו כתב פיטרוה דבריו קיימי' פטרוה לא אמ' כלו' דאית לי' כפי' קמא דרש"י ומשם למד הדין דפיטורין בב' יודי"ן זה הוא דעתינו וכבר כתבנוהו בכתב הראשון הרב הכהן הגדול נר"ו ואני יחיד ועני: ועתה ראיתי כי הרב המובהק נר"ו הסכים יחד עם הח' השלם סיני ועוקר הרים הפוסק נר"ו והם סוברים דאפי' לפי' בתרא דרש"י איכא למילף דינא דהרא"ש דאפי' לפי' בתרא החיריק מורה על הדגשו' דאם נאמר פטורין בחירוק הוי הטיית יותר חזקה במבטא אבל כשנאמ' פטורין בסגול או בפתח אין הטי"ת כ"כ חזקה במבטא וא"כ משם למדנו דינו של הרא"ש דצריך לכתו' פיטורין בב' יודי"ן אפי' לפי' בתרא דרש"י והוצרכו לומר דמ"ש בפסקיו פיטרוה דבריו קיימים דהיינו כפי' קמא הוא ט"ס וגרסינן פטרוה דבריו קיימי' ויהיה הפי' כפי' בתרא דרש"י או כשל רבותיו ואנחנו כתבנו מה שנרא' לנו כי כל זה דחוק בעיננו ובין כך ובין כך ודאי דלתרי פירושי דרש"י ליכא פלוגתא דפטורין דכתוב בגט פטורין הוי בחיריק וכל הפירושים שרצה לבטל החכם השלם הפוסק נר"ו הם דברים משובשים ואין צריך לבטלם ואל יטעה הטועה במה שכתב הרב ב"י סימן קמ"ה וז"ל ובגמ' מפליג ר' נתן בין פטרוה לפטרוה כלומר בין פ"א בחיריק או בפתח א"נ בין פ"א בדגש או ברפה דרוצה לומר דהרפה והדגש הוא בפ"א והיינו פי' בתרא דרש"י דודאי אין לזה שחר דאין דגש אלא לטי"ת וכמו שהביא רש"י ראיה מדברי שכרו וזו היא כוונת מהריק"א ז"ל דבדגש ר"ל שיהא דגש אחריה בטי"ת או רפה אחריה ודברים פשוטים והאריכות בזה מותר: נמצא דלכל הפירושי' ודאי דגט פטורין הכתוב בתרגו' הוא בחיריק אלא דלפי מה שכתבנו הרא"ש שנמשך אחר פירו' קמא דרפה כתב שיטילו יו"ד להורות על החיריק כדאמר ר' נתן בגמ' ואע"ג דלא קי"ל כוותיה היינו כשמדבר האדם בשיחה בעלמא שאז ודאי אין אנו מדברים בלשון ארמי אבל כשכותבי' הגט בלשון ארמי ודאי דיש לנו לדקדק שיהא הלשון ארמי כתקנו. וכבר האריך והור' לנו כל זה הרב מהר"ר בצלאל נר"י וא"ת כיון דהרא"ש חייש לפטור וחובה למה אנו כותבי' בגט ופטרית הא כתב הרמב"ם בפ"ד מהלכות גרושין שלא יכתוב בגט דבר שמשמעו לשתי עניינות וכיון דהאי ופטרית אפשר לפרשו לשון פטור וחובה ואפשר לפרשו לשון גרושין לא היה לנו לכותבו בגט וי"ל דודאי כל אדם יודע שהגט הוא לשון תרגו' ולא יפרשהו אלא