לחם רב (ל"לחם משנה") כה

דעלמא ועם זה נחה שקטה קושית הרב נר"ו שהקשה על הרא"ש ז"ל דלמה לא נעשה בפטורין כמו בתרוכין שלא נשים יו"ד בין פ"א לטי"ת ונאריך הוי"ו דע"כ צריך לשים יו"ד לסלק חששת פיטור וחובה אבל בתרוכין ושבוקין ליכא הך חששא וכי תימא מ"מ נצריך יו"ד בין תי"ו לרי"ש ובין שי"ן לבי"ת לסלק חששא האמורה בפרק המגרש הרי סלקי אותה חכמים באריכות הוי"ו ויותר ראוי לסלק החששא באריכות אות מלהוסיף אות אחרת זה נראה מדברי הרא"ש אבל מדברי רבינו ירוחם שכתב בשם התוספות ז"ל וגם כתבו התוספות וה"ה לוי"ו דפטורין וגם כתבו שאין צריך לכתוב יו"ד בין תי"ו לרי"ש דתרוכין ולא בין שי"ן לבי"ת דשבוקין אבל בפיטורין מלא שלא יאמר פטורין שנראה כפטרוה מחוב וכו' ע"כ משמע דאית להו לתוספות דלאו הא בהא תליא אלא דתרתי בעינן היו"ד ואריכות הוי"ו ודלא כהרא"ש ז"ל דתלי הא בהא ומ"מ לענין הדין שניהם מסכימי' דצריך ב' יודי"ן בפיטורין וטעמייהו ודאי דאית להו כפי' קמא דרש"י ז"ל בפרק התקבל גבי פיטרוה דבריו קיימים וכו' ולא כפי' בתרא דלפי' בתרא אין הכרח כלל כמו שכתב הרב נר"ו ולאפוקי מדברי החכם השלם הפוסק נר"ו כי באמת דבריו תמוהים דלפירוש בתרא דרש"י ודאי דאין כאן הוכחה כלל: גם הפירוש שכתב בשם הריטב"א הוא תמוה מאד כמו שכתב הרב נר"ו ואלו לא היה אומר הריטב"א אלא דטעמא דפטרוה לא מהני דמשמ' לשעבר ופיטרוה להבא היו דבריו נכונים דיכולי' אנו לומר דלעולם אית ליה הטי"ת בשוא נח וכשהוא אומר פטרוה בשוא נח או פטרוה משמע לשון עבר אבל כשאומר פיטרוה בשוא נע הוי לשון צווי כמו אמרו שלחו אבל הא דכתב דכשהוא להבא הטי"ת דגושה הוא דבר קשה כמו שהקשה הרב נר"ו ולא אדע להשיב עד אראה הדברים במקומם היכן כתבם הריטב"א ז"ל ולענין דינא אני אומר דאחר שראינו ה"ר יחיאל והרי"ף וסמ"ג דכלם כתבו בחד יו"ד ובדקנו בתרגום ומצאנו פטורים בחד יו"ד בפ' כי תצא וזו הוכחה היא כמו שהוכיח המרדכי בפרק המגרש גבי יו"ד דתהויין בין תי"ו לה"א דהוכיח דבדק בכמה תרגומים ולא היה יו"ד בין תי"ו לה"א א"כ אין לזוז ממה שפסק הרב הכהן הגדול נר"ו ומפיו אנו חיים: נאם הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: כט זה לי ימים הוצג לפני ותבט עיני בשורי אור יקרות אמרות טהורות דברי פי חכם חן סיני ועוקר הרים המאיר לארץ ולדרים החכם השלם כה"ר אברהם מונסון נר"ו על אודות הגט אשר הובא מאלכסנדריא למצרים על יד שליח הולכה והיה כתוב בו פטורין בחד יו"ד והחכם השלם הנז' האריך למעניתו ספיר גזרתו חרד חרדה גדולה גזר אומר כי יו"ד זעירא חסורי מחסרא הן הן גופי תורה: הגם הלום ראיתי אחרי רואי צוף דבש אמרי שפתי כהן הן הן גופי הלכות והיו למאורות אלוה צרופה מה יפה סלת שצפה על גבי. נפה המלך שלמה עוז לעמו הרב הכהן הגדול מאחיו נר"ו אשר חלק עליו והחזיק בעוז ההיתר וכל ספקות האיסור ראה ויתר גם אני יחיד ועני דברתי בלשוני זה סיני לנגד עיני. ויען וביען בעת ההי' במהירות ובנחיצה רבה גליתי דעתי קצרה וצרה ונוסף גם הוא האיר אל עבר פני כהיום הזה פסק הדרת תהלה הרב המובהק כמהר"ר בצלאל נר"ו אשר החזיק במעוזו של החכם השלם הנז' אמרתי אני אל לבי גלויי דעתא בגיטא לאו מלתא אך אמנה אדברה נא בארוכה בלשון רכה ואגיד דעתי בעטי אשר אתי זה החלי. תחלה כתב החכם השלם סיני ועוקר הרים כמה"ר אברהם נר"ו כי אפילו אותם המכשירים שהכשירו אם לא ערער הבעל ולא כתבו הבעל לא הוי אלא א"כ הגיע הגט לידה ודקדק כן ממילת כשר ותנשא לכתחלה שכתב בעל העיטור ולא ינתן לכתחלה ואני אומר שאין זה מוכרח בלשונו ואדרבה מצאנו להרב מהריב"ל ז"ל בפסקיו ח"ג סימן ס"ט שנסתפק בזה שכתב שם אבל בדברי הרב בעל העיטור צריך לעיין במאי דקאמר הגט כשר ותנשא בו אי קאמר בדיעבד תנשא אבל לכתחלה לא ינתן או אם נאמר דכשר אפילו לכתחלה משמע וכתב שם שמדברי רבינו נסים גאון משמע בהדיא דהיכא דליכא תרתי לריעותא כלומר שהבעל כתבו או צוה לסופר וגם שערער הבעל נראה דאפילו לכתחלה הגט כשר וכדקאמ' דאין צריך גט שני משמע דאפילו אם לא נתן ינתן לכתחלה וזה יצא לו לרב ז"ל מפני שהוא גורס שם בדברי רבינו נסים בסיפא דלישניה אבל אם שם ערעור הבעל ויש בו טעות מתחת ידי סופר וצוה לכתוב גט סתם כיון דמדעת שלמה רצה לגרש אינה צריכה גש שני וכל טעות שבא מתחת ידי סופר אין ערעור הבעל כלום וכן דעת הגאונים ע"כ וכן הוא הלשון בחדושי הרשב"א בגטין דגורס אבל אם שם ערעור הבעל וא"כ לפי זה אפילו שערער הבעל קאמר דהיכא דלא כתבו ינתן לכתחלה לפי דעתו של רבינו נסים וכל הגאונים ובאמת קולא יתירה הוא אבל בנסחאת ה"ה ז"ל בפ"ד מהלכות גרושין וכן הר"ן בפרק המגרש וכן העיטור מכתיבת יד שיש לי במאמר ז' וכן הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בתשובותיו סי' ס"ט בכלם כתוב בלשון רבינו נסים גאון אבל אם אין שם ערעור הבעל וכו' ולפי זה דווקא היכא דלא ערער הבעל ונתן לכתחלה אבל היכא דערע' ודאי דלא ינתן ולפי הנראה נסחא זו עיקר משום דריש' דלישניה בערער הבעל קא מיירי וכיון דהשתא קאמר אבל וכו' משמע דנייד ממאי דעסוק ביה וע"כ ודאי הוי דלא ערער אלא שלפי זה קשה סוף הלשון שכתב וכל טעות שבא מתחת ידי סופר אין ערעור הבעל כלום ע"כ וזה הפך עמה שאמר בראשונה דבתחלה כתב דאין שם ערעור ולבסוף כתב דאפי' דיש ערעור לא הוי כלום ואולי יש לומר דמעיקרא איירי לענין שתנשא לכתחלה או לענין שינתן הגט לכתחלה ולבסוף איירי לענין אם נשא' לא תצא דלהא אפי' שערער לא משגחי' ביה אבל לענין לאנסובי לכתחלה לא מנסבינן לה כיון שהבעל מערער וכדכתב רבינו האיי שהביא קודם והשתא ניחא לפי זה שמדברי הר"ן והעיטור וה' המגיד משמע קצת דדעת רבינו נסים גאון שוה לדעת רבינו האיי ולפי הרב מהריב"ל ז"ל איכא בינייהו טובא דלדעת רבינו האיי היכא דערער לא מנסבינן ולדעת רבינו נסים גאון מנסבינן וא"כ קשה לדעתו איך הרבנים הנז' השוו דעותיהם גם הרב מהריב"ל ז"ל תמה שם על הרשב"א איך הסכים לרבינו האיי עם העיטור דלרבינו האיי משמע דאפילו לא ערער הבעל אי ליכא ספרא דמתקן ליה לא תנשא לכתחלה ועוד תימה אצלי נוסף על זה שראיתי להרשב"א ז"ל שכתב בסימן אלף קס"ג וז"ל כבר ראית שכתבתי אני בשם הגאון רבינו האיי ז"ל ומשמן של גדולי הראשונים שכל אותם דקדוקים שאמרו שם בפרק המגרש לכתוב כן אינו אלא כשבא הבעל וערער או שכתב הבעל בעצמו הגט או שצוה הבעל לסופר לכתוב כן דהשתא יש לחוש וכו' הא לאו הכי טעות סופר הוא ואין לחוש ע"כ ולמה כתב דאין לחוש היה לו לומר דאם אין הסופר שם שיתקן לא תנשא לכתחלה שכן כתב רבינו האיי כמבואר בלשונו שכתב אי אינסיב לא מפקינן ליה מיהו הא לא קשה לי מהיכן ראה לרבינו האיי שהיכא שכתבו הבעל אעפ"י שלא ערער דיש לחוש הא לא הזכיר רבינו האיי אלא ערעור הבעל לחוד דיש לומר דמשמע ליה להרשב"א דשקולים הם דהיכא דכתבו הבעל אעפ"י שלא ערער הוי כערער הבעל עוד הקשה שם הרב מהריב"ל ז"ל קשיא דיוקא אדיוקא בדברי העיטור והאריך שם ולכל אלו הדברים צריך פנאי הרבה לעיין ולהעמיק בהם לבד זה אומר מה שעולה לנ"ד דמדברי רבינו נסים למדנו בשם הגאונים לפי דעת מהר"י ן' לב ז"ל דאפילו ערער הבעל אם לא כתבו ינתן לכתחלה ולפי דרכנו למדנו דהיכא דלא ערער דווקא ינתן דלשון אין צריך גט שני משמ' דלכתחלה תנתן אמת שמדברי הריב"ש בסי' ר"ה משמע שם דדווקא בדיעבד שכתב ואף בהם כתבו הגאונים שאין הגט פסול אלא כשהבעל מערער אבל על הסתם כשר בדיעבד ועוד יש אחרים מקילים וכו' וכתב בסוף הלשון אין לפוסלו בדיעבד משמע דבדיעבד דוקא כשר ואגב ארחי' למדנו מדברי הריב"ש דדברי רבי' האיי ודברי העיטור אינם שוי' דהעיטו' הוא דבעי תרתי דהיינו ערעור הבעל ושכתבו הוא ורבינו האיי מחמיר יותר דבערעור הבעל סגי דאלה הב' סברות שכתב הריב"ש לא מצאנו אותם אלא בעיטור ורבינו האיי והוא הפך הנראה מדברי הטור א"ה סי' קכ"ו והרשב"א בחדושיו שהסכים זה לזה: גם מדברי הרא"ש בתשובה שהזכיר הטור בסימן הנזכר גבי הארכת הווי"ן משמע דדוקא בדיעבד שכן כתב ואם ניתן לה הגט ואין הווי"ן ארוכין והבעל רחוק מכאן לא הייתי פוסלו בשביל זה וכן אם יש תקנת עיגון וכו' ונ"ל פי' דבריו דהבעל רחוק שהזכיר קודם לא הוי רחוק כ"כ דאיכא ביה תקנת עיגון ולכך כתב דהיכא דניתן הגט לידה וגם שהוא רחוק אעפ"י שאפשר לבא ע"י הדחק גט אחר מ"מ כיון שכבר ניתן אין לחזור ליתן אחר ואח"כ כתב שאם הוא רחוק כ"כ שיש בו תקנת עיגון שהדבר רחוק מאד שיבא אז מתיר לכתחלה אפילו קודם שיתן שיתנוהו וב"ד יאריכו הווי"ן כיון שיש בו עיגונה נמצא לפי זה דרחוק שהזכיר קודם לא הוי בתקנת עיגון דלבסוף דאל"כ מאי וכן אם יש בו תקנת עיגון דקאמר הא בהא קא עסיק והיל"ל ואפי' לכתחלה אני מתיר ליתן מפני שיש בו תקנת עיגון אלא ודאי כדפרישית עיקר אעפ"י שמדברי הרב מהריב"ל ז"ל בתשובה הנזכרת נראה שמפרש כפי' שדחיתי למעלה דאית ליה דמקום רחוק שאמר לעיל הוי תקנת עיגון שהזכיר לבסוף יע"ש וקשה לי עליו מה שהקשתי: מ"מ למדנו מדברי הרא"ש דלא התיר כן אלא היכא שכבר נותן והבעל רחוק ועל כן יש לי לתמוה על הרב מהר"ר דוד כהן ז"ל שכתב בבית הרביעי על דברי הרא"ש שכתב בתשובה על גט שכתוב בו לא ימחא באל"ף שאם כבר בא הגט ליד האשה אין לפוסלו בכך דאפשר דדוקא היכא שנכתב בגט ימחא באל"ף שדרך הכאה או הריגה ליכתב כן ודרך מניעה על הרוב להכתב בה"א הוא דסבר ז"ל שאם לא נתן הגט לידה שלא ינתן אבל במה שנזכרו בגמרא שאין לכתוב כן אף אם נכתבו מגרשי' בו לכתחלה אם אין הבעל מערער הואיל ונכתבים כמנהגם ע"כ דאיך אפשר לומר כן הא מדברי הרא"ש בההיא תשובה דהארכת הווי"ן דהוי הדקדוקים שנז' בגמרא לא כתב להכשיר אלא היכא דכבר ניתן הגט לידה והבעל רחוק אבל אי לא לא אע"ג דלא היה שם ערעור הבעל ובדברי הרא"ש גופיה קשיא לי למה בההיא דלא ימחא באל"ף כתב דהיכא שכבר ניתן הגט לידה לחוד סגי ובהארכת הווי"ן הצריך שינתן הגט לידה ושהיה הבעל רחוק לכן יש לי לומר הפך מדברי מהר"ר דוד כהן ז"ל דאדרבה ההיא דלא ימחא ליכא ביה חששא דערעור כלל דאין שם משמעות שנוי הכוונה ולכך בניתן לידה לחוד סגי אבל הכא דאתי לידי חשש' דערעור דבעל לא מהני אלא היכ' דכבר ניתן והבעל במקום רחוק: למדנו מכל האמור דמה שכתב החכם השלם הפוסק אין הכל מודים בו דאיכא מאן דסבר דהיכא דלא ערער הבעל ונתן הגט לכתחלה דהיינו רבינו נסים והגאונים אעפ"י שהריב"ש והרא"ש נראה חלוקים על כך ולשון הרשב"א שהבאתי מורה כדברי רבינו נסים שכתב דהיכא דלא