לחם רב (ל"לחם משנה") כג

בטלה. אבל אחר העיון י"ל דא"א להתירה בלא גט ולית נגר ובר נגר דיפרקינה ואשיב על הראשונים איברא דאח אם אמה הוי שלישי בראשון ור"ת פוסל כדכתב הטור בסי' ל"ג אבל הרי"ף והרמב"ם מכשירים ורובא דרבוותא וכיון שכן א"א להתיר דבר שהוא ערוה לדעתם חלילה ועוד דלדעת ר"ת אינו אלא פסול מדרבנן ואע"ג דהר"ם מקוצי כתב דהוי דאורייתא כדכתב הרב ב"י בסימן ל"ג מ"מ הרי כתב בשם ר' שמואל ן' חופני דהוי פסול מדרבנן ורובא דרבוותא אית להו הכי וכיון שכן הרי תפסי בה קדושין דאף ע"ג דאיכא מ"ד דהמקדש בפסולי עדות דרבנן אין קדושיו קדושין רבים קמים עליו ומסכימים דצריכה גט מספק והוא דעת הרמב"ם ושאר הפוסקים כמבואר בב"י טור א"ה סי' מ"ב: ולטענה הב' אומר אני דאם לא באו הפסולים להעיד בב"ד לדעת הרמ"ה שכתב הטור ח"מ בסי' ל"ו משמע דהם פוסלים העדות דנראה מדברי הטור שהבין בדברי הרמ"ה שאם כוון הפסול להעיד אע"פ שלא העיד בב"ד פוסל שכתב והרמ"ה הוסיף לומר דהא דאמרי' כשבא לראות פוסלים זהו דוקא כשהעידו וכו' וא"א הרא"ש ז"ל כתב אפי' אם כוון לראות כדי להעיד אינו פוסל אלא אם כוון לראות כדי להעיד ובא לב"ד והעיד וכו' משמע דלהרמ"ה אע"פ שלא בא לב"ד והעיד פוסל. איברא דקשה לי קצת בדברי הטור מנין הבין כן בדברי הרמ"ה דילמא לעולם אית ליה להרמ"ה דבעינן כוון להעיד ובא לב"ד והעיד דיקום דבר כתיב ובעינן שיקיימו הדבר דהיינו כשבאין לב"ד להעיד כדכתבו הרא"ש והתוס' והרמ"ה דינא חדתא אשמועי' דכשהעידו בתוך כדי דבור אע"פ שלא כוון אלא לראות דמצטרף לפסול ונפקא ליה הא להרמ"ה ז"ל מהא דאמר רבא בפ"ק דמכות והוא שהעידו תוך כדי דבור ועל כרחך מפרש לה הרמ"ה כדברי התוס' דסוברים דלא הוי אלא לענין הזמה אבל לענין קרוב או פסול אפי' אחר כדי דבור עדותן בטלה דאי מפ' לה כפירש"י דאיירי נמי אפי' לענין קרוב או פסול ומתניתין גבי קרוב או פסול בתוך כדי דבור איירי א"כ רבי דפליג ואמר דבעי לאסהודי אתוך כדי דבור קאי וא"כ אפי' שהעידו תוך כדי דבור בעינן שיאמרו שבאו לאסהודי והיכי קאמר דכשהעידו תוך כדי דבור אפי' באו לראות דפוסל אלא ודאי דמפרש כפי' התוס' ומתניתין גבי קרוב או פסול אחר כדי דבור איירי אבל גבי הזמה איירי בתוך כדי דבור וכיון שכן יצא לו להרמ"ה דבקרוב ופסול אע"ג דהוי לראות פוסל דהא גבי הזמה בתוך כדי דבור מצרפם ובזה לא פליג רבי דס"ל דתוך כדי דבור מצרפם ואע"ג דאיכא למימר דרבי נמי פליג בזה אפשר דמשמע ליה להרמ"ה דלא פליג משום דס"ל דלא שייך לאסהודי אתינא גבי הזמה כיון דאין העדות אמת ולא היה כאן עדות כלל וכיון שכן אין לחלק שם בין לאסהודי קא אתינא לאומר לראות קא אתינא אע"פ שרבינו ישעיה מחלק כן גבי הזמה וכדכתב הטור בשמו בסי' ל"ח אפשר דאין דעת הרמ"ה כן א"נ משמע ליה להרמ"ה דלא מפשינן בפלוגתא וכיון שכן ה"ה גבי קרוב או פסול תוך כדי דבור מצטרפים אף על פי שלא כוון לראות וכ"ש הוא כוון שהעדות הוא אמת ויש צירוף בראיה אבל כשהעידו שלא בתוך כדי דבור לעולם תרתי בעינן לפסול נתכוון להעיד ובא לב"ד להעיד והעיד. ומ"ש הלכך לא שנא נצטרף עמהם קרוב או פסול בשעת ראיה להעיד ולא העיד עמהם בשעת הגדה לאו דלא העיד כלל קאמר דא"כ מאי לא העיד עמהם היל"ל לא העיד בשעת הגדה מדקאמר עמהם משמע תוך כדי דבור אבל לעולם דהעדה בב"ד בעינן ועם זה יסכימו דברי הרמ"ה עם דברי הרא"ש ובנ"ד לכ"ע היכא דלא בא הפסול להעיד בב"ד אינו פוסל אבל לדברי הטור שהבין בדברי הרמ"ה דקאמר לא העיד עמהם היינו לא העיד כלל ודאי דלדעת הרמ"ה בנ"ד פוסל: ומ"מ כיון דלדעת הרא"ש והתוספות אינו פוסל אין להתיר ערוה לדעתם חלילה וכן מ"ש הטור בסי' ל"ז בשם רבינו ישעיה ז"ל שצריך שיעידו כלם בתוך כדי דבור וכו' אין הכרח מכאן שלא כדעת הרא"ש שנ"ל לפרשו כדברי הרמ"ה כדכתיבנא ומ"מ יש קצת תימא בדברי ה"ר ישעיה מאין יצא לו שיראו כלם כאחת דלא פסלי' עדות מיוחדת אלא בדיני נפשות אבל בדיני ממונות לא כדאמרי' בפ"ק דמכות אע"פ שיש לחלק דנהי דלא פסלינן לעדות מיוחדת אבל מ"מ לא מצטרפי עד שיראו כלם כאחד מ"מ לא ידעתי מנין לו אם לא שנאמר שמה שהצריך ה"ר ישעיה ראיה בא היינו כדי שיהיה כולל הדין בין לממון בין לנפשות וזה דוחק או מסברא אית ליה הכי: ועל סיום לישניה של הרמ"ה שהביא דבריו הטור שכתב ולא שנא נצטרף עמהם בשעת הגדה ולא בא להעיד בשעת ראיה או שלא ראו כא' עדותן בטלה קשה קצת דמשמעותו דכשנצטרף עמהם דהיינו שהעידו תוך כדי דבור היכא דאיכא חדא לריעותא פוסל כגון שלא בא להעיד או שלא ראו כא' אבל היכא דאיכא תרתי לריעותא כגון לא נתכוון להעיד וגם לא ראו כא' אינו פוסל ואינו כן דברישא דלישניה כתב אבל העידו ביחד בתוך כדי דבור אפילו אומר שלא בא לראות ואפי' לא ראה וכו' משמע דאפי' דאיכא תרתי לריעותא פוסל אם לא שנא' דמאי דקאמר או שלא ראו הוי כמו או אפי' לא ראו וכו' וסמיך ארישא דלישניה נמצינו למדים דלכל הפירושים דלדעת הרא"ש והתוספות ז"ל היכא דלא באו הפסולים לב"ד והעידו אינם פוסלים ונשאר עדיין לבאר אם באו אלו הפסולים והעידו בב"ד אי צריכה גט או לאו דנראה לכאורה דלכ"ע כיון דכוונו להעיד ובאו לב"ד והעידו הפסולים פסלי והעדות בטלה ומ"מ אני אומר דצריכה גט וטעמא דהתוס' הקשו בפ"ק דמכות גבי דלאסהודי אתיתו קשה דא"כ לא יהרג אדם לעולם דהקרובים יבאו ויאמרו לאסהודי אתינן ופי' רבינו חיים דאמרי' לעדים כשרים לאסהודי עם הפסולים או למיחזי אתיתו בלא הפסולים אז לא הוי עדותן בטלה אפי' נמצא קרוב או פסול אבל אם אמרו לאסהודי אתינן עם הפסולים עדותן בטלה ומ"מ תימא האיך יהיו גם העדים הכשרים נאמנים לומר לאסהודי אתינן כדי לבטל העדות ה"ל כחוזר ומגיד כיון שכבר העידו וכו' וקשה דמנין להם לתוספות דהא דקאמר למחזי ולאסהודי דהוי אחר העדות נימא דהוי תיכף בבואם לב"ד יחד כשרים ופסולים קודם שיעידו יאמרו לכשרים להעיד וכו' ונראה לומר דמשמע להו לתוספות דבכל גוונא איירי. מ"מ למדנו מדבור זה דאם הכשרים אמרו שלא נתכוונו אלא לראות אף ע"פ שהפסולים נתכוונו להעיד חותכין הדין ע"פ הכשרים דכיון שהם באים לראות לא יצטרפו עם הפסולים וא"כ יצא לנו מכאן בנ"ד דאף ע"ס שנתייחדו הפסולים להעיד כיון שהכשרים לא באו אלא לראות עדותן מהני ומסתמא אמרי' דבאו לראות שראיתי בפסק אחד שעשה הרב מהר"י בירב הוזכר בב"י סי' ל"ו וז"ל ובנדון שלפנינו אנן סהדי שההולכים לחופה אינם הולכים להעיד אלא לשמוע שבעה ברכות ולשמח חתן וכלה ע"כ אף אנו נאמר כאן דמסתמא ההולכים לשמוע ברכת אירוסין הלכו ולשמוח בשמחת אירוסין ולא נתכוונו הכשרים אלא לראות ועדותן כשרה. איברא שהרמב"ם ז"ל בפרק ה' מהלכות עדות כתב וז"ל וכיצד בודקים כשיבאו לב"ד עדים מרובים כת א' אומרים להם כשראיתם זה שהרג או חבל להעיד באתם או לראות כל מי שאומר לא להעיד עליו אלא לראות מה הדבר ובכלל העם באתי מפרישין אותו וכל מי שאומר לא הייתי עומד אלא להעיד ולכוון העדות מפרישין אותו אם נמצא באלו שנתכוונו להעיד קרוב או פסול עדות כלם בטלה ע"כ משמע דכשיש כשרים לראות וכשרים להעיד ונמצא פסול בכשרים להעיד אפילו אותם הכשרים הבאים לראות לא מהני עדותן מדקאמר מפרישין לאלו בפני עצמן ולאלו בפני עצמן ואם נמצא בכשרים א' פסול עדות כלם בטלה וזה דלא כה"ר חיים שכתבו התוס' שהבאתי. איברא דאיכא לאתמוהי בהרמב"ם כיון שחותכין הדין ע"פ מי שראה אע"פ שלא כוון להעיד כמו שכ' אחרי כן בד"א וכו' א"כ כיון שיש כאן אלו שנתכוונו לראות ואלו שנתכוונו להעיד וה"ל כב' עדיות חלוקות דאין מצטרפים עד הרואה עם עד המעיד מדלא פסל עד הרואה הפסול לעד המעיד הכשר א"כ היה לו לחתוך הדין על פי עדים הרואים ולמה כתב עדות כלם בטלה דדברי ה"ר חיים נראים נכונים בטעמם כדכתיבנא ונאמר לדעת הרמב"ם ז"ל דכיון דעיקר העדות הם הבאים להעיד והם נתבטלו יתבטלו ג"כ עדים הרואים וא"כ לפי דעתו בנ"ד שאף על פי שהכשרים לא נתייחדו להיות עדי הקדושין ומסתמא לראות באו כיון שהפסולים נתכוונו להעיד נתבטלו הרואים ולא תפסי קדושין אבל מ"מ אין להתיר ערוה נגד בעלי התוס' דדבריהם נכונים בטעמם ולא מצינו לשאר המפרשים שיחלוקו עליהם. ועוד אני אומר דלדעת הרמב"ם דל אין לפוטרה בלא גט מטעם קול ואע"ג דהך קול לא אתחזק בבי דינא ומיירי דלא נתקבל עדיין עדות הכשרים בב"ד מ"מ איכא קול דהרי כתב הרב מהרי"ק ז"ל וז"ל ועוד בר מן דין ובר מן דין פשיטא דלא גרע מיצא עליה שם מקודשת וכו' ואף על גב דהתם איירי בקול שהוחזק בב"ד נראה פשיטא דהתם דליכא אלא קלא בעלמא צריך כן וכו' אבל הכא כיון דאיכא חזקה טובא פשיטא דלא צריך שיתחזק בב"ד ע"כ א"כ בנ"ד נמי שנתבאר בשאלה שהיתה כל הימים בחזקת מקודשת ודאי דאין צריך הקול שיתחזק בב"ד: ועוד מטעמא אחרינא לא בעינן הכא דאתחזק בבי דינא דהרי כ' הרב מהריב"ל בפסקיו ח"ג סי' ל"ח איברא דכתב רבינו ירוחם ז"ל דאם נמצא א' מן העדים קרוב או פסול דמבטלינן קלא וז"ל ומסתברא לי דלמ"ד דלא מבטלינן קלא דחוששין לזה הקול היכא שנמצא א' מן העדים קרוב או פסול לא שייך למימר בזה הקול דכל קלא דלא אתחזק בבי דינא לאו קלא דדוקא בהנהו תרי קלי דאיתנהו בההיא שמעתא דנרות דולקות וכו' וההיא דפ' מהיכן שמע וכו' אבל כשנתקדשה בפני ב' עדים ולא נודע שהאחד מהם קרוב או פסול קול גמור הוא אע"ג דלא נתקבלו העדיות בב"ד ולא שייך למימר בזה הקול כל קלא דלא אתחזק בבי דינא לאו קלא הוא ע"כ ג"כ בנ"ד שהוי הפיסול מפני שנמצא קרוב או פסול לא בעינן דאתחזק בבי דינא כ"ש אם נתקבלו העדיות בב"ד דאתחזק בבי דינא ואע"ג דאיכא רבוותא דסברי דמבטלינן קלא הרי כתב הר"ן דבשום מקום אין מבטלי' את הקול ולפיכך לא כתבו הרי"ף בה' ע"כ וכתב מהרי"ק ונראה שכן דעת הרמב"ם ז"ל ויש להחמיר כסברתם: הכלל העולה דאשה זו צריכ' גט מדין תורה לדברי התו' ולדברי הרמב"ם מצד קול וא"א לפוטרה בלא גט מכל הצדדים אם יר' בעיני הרבנים יושבי על מדין. אחר כל אלה הדברים ראה ראיתי בתשו' הרב מהר"ר משה אלשקאר שהביא פסק הנז' של הרב מהר"י בירב ודחה דבריו וכמ"ש לעיל בשמו דכל ההולכים לחופה הולכים לראות כתב דאינו כן אלא דליכא למימר אנן סהדי דהכי אלא איכא הולכים לראות ואיכא הולכים להעיד וכיון דבאחרונה באו לב"ד להעיד אמרי' על הסתם דכלם מתחלה להעיד באו והעדות בטלה והביא ראיה מדברי הרמב"ן דבספק נאמר שהעדות בטלה היכא דלא ידענא אם באו לראות או להעיד: ואף גם זאת אני על משמרתי אעמודה להצריכה גט חדא דהסברא מוכחת כדברי הרב מהר"י בירב דודאי רוב ההולכים לחופה לראות הולכים ומעוטא הולכים להעיד וכמעט כלם הולכים לראות זולת אשר נתייחדו בשעת הקדושין בשעת נתינת הטבעת לראות הטבעת דאותם ודאי הם להעיד וכיון דרובם הולכים לראות אזלינן בתר רובא וכיון שכן הדבר ספק אי הוי כה"ר חיים או כהרמב"ם והיא ספק מקודשת ועוד דאפי' נאמר בהא כמהר"י בירב ומהר"ם אלשקאר הוי ספקא בפלוגתא דרבוותא ולא