לחם רב (ל"לחם משנה") כב

לגבי מקדש שלישי כיון דכבר נתקבל עדותו בפני ב"ד דמה שכתב החכם השלם נר"ו שאותה קבלה אינה קבלה אינו ברור בעיני כמ"ש ומפני זה אני חושש לעדות רבי אליעזר שאלוניקיו: עוד כתב החכם השלם נר"ו דעדי קטנות אין כאן אבל עדי גדלות יש כאן אלא שיש בהם ספק מפני שנתקבל עדותן שלא בפני ב"ד וא"כ הוו עדי גדלות עדי ספק. ודברים אלו תמוהים בעיני דאדרבה עדי גדלות ודאי אין כאן אבל עדי קטנות יש כאן דאיך בעדי גדלות רבי יצחק נעמיאש עם רבי דוד קלקי והרי יש ביניהם הכחשה דחקירות דלפי עדות רבי יצחק נעמיאש השלימה י"ג שנים בחג הפסח ולפי עדות ר' דוד קלקי שנולדה ה' ימים קודם הפסח של שנת השכ"ה השלימה י"ג שנה ה' ימים קודם חג הפסח של שנת השל"ח א"כ הרי יש ביניהם ה' ימים והוי הכחשה בחקירות דלא שייך ליישב כאן עדותן כמו בא' אומר בב' בחדש וא' בג' בחדש דטעי בעיבורא דירחא דהכא אין לומר כן אבל עדי קטנות יש כאן דכשתצרף לר"א שאלוניקיו עם קליפ"א אין כאן הכחשה דר' אליעזר אמר שנה אי אחר שנלכדה העיר והעיר נלכדה בפסח השכ"ו ונולדה זו בין פורים לפסח של שנת השכ"ו ואין כאן הכחשה דר' אליעזר קרי שנה אחר שנלכדה העיר אעפ"י שהוא בתוך שנים עשר חדש משום דמונה השנה מתשרי ולא הוי תוך השנה שהשנה נשלמת בתשרי ובין פורים לפסח של שנת השל"ז הוי השנה האחרת וכבר כתב הר"ן ז"ל דיש לנו לישב העדים שלא יכחישו זה את זה אפי' במשמעות רחוק נמצא דעדי קטנות יש כאן ועדי גדלות אין כאן ומיאונ' מיאון ואינה צריכה גט מרבי יצחק רודיטי אלא שמ"מ אני חוכך בזה משום דאלו עדי קטנות אינם ברורים אצלי דאפשר דהב"ד שקבלו עדותן אינו בית דין ובשעה שקבלו עדותם באחרונה הוי קרוב רבי אליעזר למקדש השלישי ולפי מה שכתבתי למעלה לא מהני עדותו אפילו למקדש השני והדבר ספק בעיני ולכן עדי קטנות בעיני הן עדי ספק אבל עדי גדלות ודאי אין כאן ולכן יש להחמיר להצריכה גט מהראשון: עוד יש טעם אחר לבטל עדי גדלות מפני דלכאורה נראה דהדיין הא' מהם הוא רבי יצחק אלפואל הוא עד מהקדושין של ר' יצחק ואין עד נעשה דיין אלא שלזה יש לומר דהם שני דברים חלוקי' וטעמא דאין עד נעשה דיין הוא או מפני ועמדו שני האנשים לפני ה' דמשמע שיעידו לפני הדיינים או מפני דבעי' עדות שאתה יכול להזימה כדכתב רשב"ם ושום אחד מאלו הטעמים לא שייך אלא כשהעד נעשה הדיין בעדות עצמו משום דאין שם ועמדו וגם אי אתה יכול להזימו באותו העדות מפני שהוא דיין בו אבל כשהם דברים חלוקים שהם שתי עדיות לא שייך כאן אין עד נעשה דיין וקל להבין אבל מן הטעם שכתבתי נראה לי דאין כאן עדי גדלות כלל: אחרי כן ראיתי עדות רבי שמעון בר שמעון רודיטי שהעיד איך רבקה הנזכר' נולדה בין פורים לפסח של שנת השכ"ה עוד העיד רבי יהודה בכ"ר רפאל לחנא איך רבקה הנז' משלמת י"ד שנים בחג הפסח משנת השל"ט וא"כ הרי יש כאן עדי גדלות ודאי שנצרף ללחנא עם נעמיאש שאמר שהשלימה י"ג שנים בחג הפסח של שנת השל"ח ועוד נצרף לרבי שמעון עם ר' דוד קלקי שאמר שנולדה בין פורים לפסח וחזר הדבר לעדי גדלות ועדי קטנות תרי לגבי תרי ופשיטא שצריכה גט מא': ולענין הכפיה נר' דלא כפינן לגרש לשני כדי שיהא השלישי דלא מצי' בכל הגמ' כשאמרו מגרש ראשון ונושא שני שיכופו לא' וגם כפיה לאחרון שעשה שלא כהוגן לא כפי' ודאי. ומה שהביא החכם השלם ראיה מהא דהאש' רבה דמי שקדש יבמה כופין אותו לתת גט שאני התם דעבד איסור' בביטול מצות יבמין אבל הכא זה שקדש אחר קדושי א' שהם ספק אמר בלבו אם יתבררו הקדושין הראשונים שהם ודאי אני לא עשיתי כלום ואם אינם קדושין קדושי תופסין ואין כאן פשיע' כלל ובודאי דלא כפי' ודברים ברורים הם דבין קדשה השני במזיד בין בשוגג מגרש ראשון ונושא שני ע"י פיוס ולא ע"י כפיה: הכלל העולה מכל מה שכתבתי דצריכה גט משלשתן ולרבי שלמה אלגראנטי המקדש השני ודאי דאשה זו אסורה והדין נותן שהוא יגרש ברצון ובפיוס בלא כפיה ונשאר הדבר בין רבי יצחק רודיטי ורבי ברוך קלפו דאם יגרש רבי יצחק רודיטי לאו דינא ולאו דיינא שישא רבי ברוך קלפו וכן אם יגרש ר' ברוך קלפו נראה לי להתירה לרבי יצחק רודיטי ולא שייך טעמא דשמא יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין כיון שיצאה ממנו במיאון אעפ"י דיש כאן עדי גדלות מ"מ כיון דהאי מילתא לא הוי אלא גזרה דרבנן מסתברא דכיון דאינשי מצי למיתלי ולו' דהמיאון מיאון לא אתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין דהא אפילו ביצא קול עליה מזה ובא אחר וקדשה אמר אמימר בגמ' בפ' המגרש דמותרת לא' משום דאמרי עיינו רבנן בקדושין וקדושי טעות הוו ואע"ג דהתם לית הילכתא כוותיה היינו משום דכיון דאנו מצריכין אותה גט ודאי דלאו קדושי טעות דדוחק הוא לומר דכ"ע לא ידעי בגט אבל בנ"ד דמצי למימר מעיינו רבנן בקדושי וקדושי קטנה הוו ומיאונה מיאון מודה רב הונא לאמימר ולא פליג עליה דאפושי במחלוקת לא מפשינן ואעפ"י שלכאורה היה נר' מדברי הטור סי' קרה מההיא דכת' דכשבעל אחר שגדלה ונבדקה ולא היו לה סי' ומיאנה ואחרי כן נשאת לאחר וגירשה דאסורה לחזור לו אף ע"ג דהתם נמי הוי מיאון מספק איכא טעמא רבה לחלק ביניהם כמו שכתב החכם השלם נר"ו ודבריו דברי אלהים חיים. ועוד יש לי ראיות בטעם ההיתר לרבי יצחק רודיטי אלא שאיני חש להאריך כלל הדברים שבעיני היא מותרת לו אם יגרש ברוך בכ"ר שבתי קלפו לכן אני אומר יגרשו כלם לסלק מביניהם המחלוקת ואם לאו יפשרו ביניהם רבי יצחק רודיטי ורבי ברוך קלפו ויגרש איזה מהם וישא האחר הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי. הק' אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה שאלה כה ראובן בהיותו קטן הסכימו הקרובים אליו לשדכו עם רחל בת אחותו כדי שלא יקדמנו אחר והיא גם היא היתה קטנה בשנים והסכימו ביניהם שיהיו קידושין בדבר שתקבל אביה יהודה קידושין בעדה ולפי שהיה ראובן קטן בשנים ואין לו יד לתת קידושין נכנס במקומו דודו נפתלי ונטל טבעת בידו ובו קדש את הקטנה רחל בפני עדים כשנתן הטבעת ליד יהודה אביה ואמר בשעת נתינה תהא בתך מקודשת לראובן בטבעת זו כדת משה וישראל ולפי דברי רבים לא עשאו שליח ראובן לנפתלי לקדש לו את רחל אלא שנפתלי מעצמו נכנס בדבר וקדש את רחל הנז' לראובן הנז' ע"י אביה ועמד ראובן הנז' בבית חמיו יהודה הנז' ועם משודכתו ימים ושנים ובקרב שנים אלו נתגדל ראובן הנז' והיה לאיש ואחר היותו לאיש יצא מן הכלל. ילמדנו רבינו אם יש בית מיחוש לקדושין שנתקדשה רחל הנז' ע"י נפתלי דכיון דבשע' הקדושין היה ראובן קטן ולפי דברי רבים לא עשאו שליח על הקדושין לית בית, מיחוש בקדושין ואת"ל שאין בהם ממש ילמדנו רבינו אם היה שראובן עשאו שליח לנפתלי בעת ההיא שהיה קטן אם הוו קדושין או לא מי אמרי' כיון שנתגדל ראובן בבית חמיו כבר נתרצה בשליחות נפתלי והויא או דילמא כיון שבשעת הקדושין היה קטן לא הויא מקודשת יורנו רבינו הדין דין אמת ושכמ"ה: תשובה איברא דלפמ"ש מהרי"ק בשרש ל' יש כאן מקום להחמיר שכ' שם ר' נתן המכירי שאל מאת ר"י בר יהודה בן י"א שנה שקדש לו אביה בטבעת ועדים וכו' והשיב שצריכה גט שזכין לאדם שלא בפניו וכו' ועוד מאחר שלא מיחה בקדושי אביו עד י"ג שנה וחצי מאן לימא לן דלאו ארצויי ארצי קמיה אחר שגדל ושתק וקבל וכו' ונ"ד עדיף מההיא דרבי נתן דהתם הרי כבר מחה לבסוף אחר י"ג שנה וחצי ובכל זה החמיר כ"ש בנ"ד דלא נזכר בשאלה דמחה זה המקדש בגדלותו דיש להחמיר: אלא דקשיא לי טובא על הטעם שנתן ר"י משום דזכין לאדם וכו' דא"כ בפרק האיש מקדש גבי הנהו בי תרי דהוו קא שתו חמרא תותי ציפי אמרו שם אפי' למ"ד שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרי' ולדעתי אמאי אינה מקודשת הא זכין לאדם שלא בפניו וזכות הוא לבן אלא ודאי דאין זה זכות כדכתב שם רש"י דדוקא גבי איתתא איכא למימר טב למיתב טנדו אבל הוא דייק ונסיב ואדרבה חוב הוא לו כדאמרי' בפרק האומר לא ניחא לי דאתסר בקרובותיה ועוד דאולי אינו חפץ בה וצריך לטרוח ולגרשה דכל זמן דאגידא ביה לא יהבו ליה אחריתי אבל מ"מ הטעם האחר שכתב ר"י בר יהודה יש לי קצת סמך מדאמרינן בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה שאם נתרצה האב אח"כ מקודשת משום דרצוי האב גלה דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו כנראה מדברי התוס' בדבור בין היא ובין אביה יכולין לעכב בפ' האיש מקדש וכיון שכן אמרי' נמי, דהיכא דאיכא רצוי בגדלות גלה דעתו דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו איברא דיש לחלק בין זה לזה ודוקא ברצוי אב אמרי' מוכיח סופו דזכות הוא לו משום דטב למיתב טנדו וכו' ואפילו לא היה מתרצה בפי' לבסוף הוה ס"ד דגמרא דחיישי' שמא נתרצה האב א"כ לפי האמת לפחות כשנתרצה בפי' אמרי' דגלה דעתו דהויא זכות הוא לו אבל ברצוי הקטן בגדלותו לא אמרי' גלה דעתו דזכות הוא לו דסתמא לאו זכות הוא לו ומהאי טעמא נ"ל דכתב הרא"ש דהיכא דנתרצה הבן לבסוף בפי' לא חיישי' אע"ג דבנתרצה האב חיישי' כמבואר בדברי הטור ז"ל סימן ל"ה אלא שמ"מ היה נראה לכאורה לחוש לסברת ר"י בר יהודה באסור ערוה החמורה: אך אמנם נ"ל להקל בדבר וטעמא משום דאפי' לסברת ר"י בר יהודה אינה מקודשת אלא מדרבנן דאפי' דגלה דעתו בגדלותו דזכות הוא לו מהאי טעמא הוו קדושין למפרע משום דזכין לאדם שלא בפניו אין זה אלא מדרבנן דהא דזכין לקטן אינו אלא מדרבנן כדאמרי' בפרק מי שמת והטעם דזכיה מטעם שליחות הוא ואין שליחות לקטן כדכתבו שם התוס' אלא דרבנן תקינו ליה זכיה א"כ כיון דלר"י בר יהודה לא הוי אלא מדרבנן ורבי' חולקי' עליו הוי ספק' בדבר דרבנן ולקולא כ"ש דר"י בר יהודה דעת יחיד הוא וראוי לבטלו לגבי כל הני רבוותא דהא רבינו שלמה בר שמשון ורבינו קלונמוס הביא מהריק"א ז"ל דפליגי עליה גם הרא"ש והטור ז"ל פליגי עליה כדכתיבנא דאמרי דאפי' נתרצה הבן לבסוף לא הוי כלום ע"כ נלע"ד דאשה זו מותרת ואפי' עשאו שליח המקדש לדודו אין שליחות לקטן: נאם הצעיר וקטן אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: שאלה כו אשה אחת קבל' הקדושין בפני עשרה ישראלים וברכו ברכת אירוסין והיתה כל הימים בחזקת מקודשת וירבו הימים נפלה קטטה בין הארוס והארוסה ויבוקש הדבר וימצא כי העשרה שהיו באותו מעמד כשנתקדשה קצתם היו אבות ובנים וקצתם אחי המקדש וקצתם אחי המקודשת באופן שהיה בכללם אחד שהיה אח לאם אמה של המקודשת אשר לדעת קצת מהפוסקים הוא פסול מדרבנן ובהצטרפו עם א' מט' הנותרים נמצאו במעמד אחד כשר מדאורייתא ואחד פסול מדרבנן אמנה בשעת הקדושין היו ב' מהם פסולים מדאורייתא שנתייחדו מעצמן להיות עדי הקדושין וכו' יורנו רבינו אם האשה הזאת מותרת להנשא בלא גט ושכמ"ה: תשובה לכאורה נראה לפסול הקדושין מתרי טעמי חדא דאין כאן שנים כשרים ועוד הרי נתייחדו שנים מעצמן להיות עדים והם פסולים ותנן בפ"ק דמכות נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן