לחם רב (ל"לחם משנה") כא

סניף לטעמים אחרים והרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפסקיו סי' נ"ו גבי אחד שקידש בורדים ואמר לה הנה הורדים אשר שאלתני והיא לא השיבה הן בקדושין שקדשה אחר שנתנה כתב שם דהא מילתא דמי לההיא דקדיש בציפתי דפליגי הרי"ף והרמב"ם ז"ל והתימ' עליו שלא הזכיר דברי הרשב"א דלדבריו גרוע מתנה מפקדון ואפילו הרי"ף יודה: ומ"מ בנדון דידן אפשר משום הך טעמא לא מהני הני קדושין משום דדבר לעדים ואמר הוו עלי עדים שנתתים לה ובהא כל אפין שוין דשתיקותא דלאחר מתן מעות לאו כלום היא ומטעמא דכתיבנא לעיל בשם החכם הרב הכהן: ואם באנו לבטל קבלת עדות זה מפני שלא עשו דרישה וחקירה זה אינו כלום דהריב"ש ז"ל בסי' רס"ו וכן הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפסקיו סימן כ"ד בעובדא דעזיזא כתבו דלא בעי דרישה וחקירה בעדי קדושין ואע"ג דכתב הריב"ש ז"ל בסימן רס"ו דבדין מרומה בעינן וכ"כ שם הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל וא"כ אי דיינינן עובדא דידן כדין מרומה הוה בעי דרישה וחקירה כבר כתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו הראשוני' דף כ"ד על ענין כיוצא בזה וזה לשונו וכי תימא כיון שלא נחקרה עדותן בבית דין בדרישות וחקירות והדין זה דמיא לדין מרומה כיון שלא נתקדשה בפרהסיא ובפני קרוביה וכתב הריב"ש ז"ל וכו' דשאני הכא שזה הבחור היה משודך לזאת הבחורה ואין בו כ"כ עון אשר חטא וכו' א"כ בנ"ד נמי לא הוי כדין מרומה כיון דהיתה משודכתו וא"כ אין לבטל העדות מהך טעמא: אבל מה שיש טעם לבטל עדות זה מפני דאלו הדיינין לא הוו יודעים אלא הם עמי ארץ וכבר כתב הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בעובדא דעזיזא וז"ל ועוד כיון דהדיינים הללו לא בקיאי בטיב קבלת עדות אין בקבלת עדות שקיבלה לפניהם דין קבלת עדות כלל שכן כ' בעל העיטור בהדיא תשובה להרי"ף שאם בא לפני ב"ד שטר קבלת עדות אם בקיאים בדקדוק וכו' יע"ש: שנית שכתוב בשטר בפנינו עדים שלא כוונו להיות דיינים אלא עדים וקבלת עדות צריך ב"ד וכיון דהם לא כוונו אלא להיות עדים אע"פ שחתמו שלשה לא הוו דיינים אלא כעדים והם עד מפי עד דלא מהני וכ"כ הריב"ש בתשובותיו סימן שפ"ב על גט חליצה הנעשה בדוניאש דכתוב שם באשרתא אנחנא סהדי כתב שם וא"כ אין כאן אשרתא דדייני דקיום שטרות בית דין בעינן כדאמרי' בפרק חזקת קיום שטרות בשלשה דכמעשה בית דין דמו ואלו שכולן נעשים עדים א"כ האשרתא פסולה ואע"פ שחתמו בה חמשה והאריך שם להוכיח כן א"כ בנ"ד גם כן דכתוב עדים הרי אין כאן בית דין ואין כאן קבלת עדות כלל: שלישית שנתקבל עדות זה שלא בפני בעל דין שהיא האשה או מורשה שלה והרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו חלק שני סימן מ' כתב בענין כיוצא בזה דנתקבל העדות שלא בפני בעל דין דאם חזרו בהם העדים דהויא מקודשת מספק ואף על גב דהרב מהר"י אדרבי ז"ל בפסקיו סימן ד' כתב בשם מהר"ר דוד ן' אבי זמרא ז"ל דמקבלין עדות קדושין שלא בפני בעל דבר דכולי עלמא בעלי דבר נינהו לאפרושי מאיסורא וכתב כן בשם המאירי וכתב שלא חלק אדם על זה מעולם מ"מ אין הכל שוין בזה דהרי הרב מהר"י ן' לב ז"ל כתב בהפך בתשובה הנזכרת כדכתיבנא וכן בתשובות אחרות וכן נראה בהדיא מדברי מהרא"ם ז"ל בעובדא דעזיזא א"כ לא נפקא הא מפלוגתא וכיון שכן נמצא דעדות שקבלו הדיינים לאו עדות מעליא הוא לומר דאם חתמו עדים בשטר אח"כ דלא מהני עדותן משום שכבר הגידו בבית דין וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כמו שכתב כ"ת דהא בהך קבלת עדות איכא למישדי ביה נרגא כדכתיבנא. והתימה על כ"ת שדבריך סותרים את דבריך שבתחלה כתבת דאותו קבלת עדות לא מהני מפני שהם בלתי ראוים לקבל עדות ואחר כך כתבת שהעדים שחתמו בשטר לא מהני עדותם שכבר הגידו בבית דין והלא אותה ההגדה לאו כלום היא לפי דבריך א"כ נראה ודאי דמה שחתמו העדים בשטר מהני וחיישינן ליה אלא שהלשון שהביא כבוד תורתך בשאלה שכתוב בשטר החתום הוי מקודשת במתנה זו לית ביה לי והוו ידים שאינן מוכיחות ומ"מ אית' ביה שדיך ויש להחמיר ועוד דדעת הרב הגדול מורי ז"ל בפסקיו להחמיר אפי' היכא דלא אמר לי ואפי' בלא שדיך גם הרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל בפסקיו הביא תשובה להריטב"א ז"ל שהחמיר בלא לי ובלא שדיך ואם כן ודאי דמהני מאי דכתבו וחתמו בשטר ואי אמרי השתא דכל מה שחתמו שם הוא שקר אם כתב ידם יוצא ממקום אחר ואפשר להתקיים השטר בחותמיו אינם נאמנים ואם לאו נאמנים לדברי הרב הגדול מהר"י טאיטאצאק ז"ל שכתבתי לעיל שחלק על דברי הרב מהר"י קולין ז"ל ולדבריו הסכים הרב הגדול מורי ורבי ז"ל ואע"פ שנדון דידן לא דמי לגמרי לנדון דהרב מהר"י פאיטאצק ז"ל וק"ל ואם עד א' הוא פסול צריך שנראה פסולו ושיקובל עדות פסולו בב"ד בפניו ואם הוא פסול דאורייתא או דרבנן דפסולי דרבנן צריכא הכרזה מה שאין כן בפסול דאורייתא וכן איכא מרבוותא דאמרי דהמקדש בפסולי עדות של דבריהם מקודשת וכל זה מבואר בטור אבן העזר סימן מ"ב וכן בדברי הרב בית יוסף יעו"ש. ולכן צריך להתיישב הרבה בפיסול זה העד איזה פסול הוא ובאיזה זמן היה אם היה קודם שהעיד בב"ד עדות זה ובמחילה ממעלת כבוד תורתך דברים אלו צריכים יישוב הרבה ולא למהר ולפסוק הדין לפוטרה בלא גט ואם יש אתך עוד ראיות נתיישב בדבר ונדעה בינינו מה טוב. ולייסר המקדש והעדים מפני שקדשו אשה בנכל ובתרמית בלא עשרה ומה גם אם יש מנהג ביניכם כמו הנהוג בינינו שאנו מחרימים בכל חנוכה בחברת תלמוד תורה שלא יקדש אדם אשה מבלתי עשרה ושליח צבור ביניהם ודאי דראויים הם לעונש ואני מסכים עם כבוד תורתך לייסרם בכל אופני מיני יסורים הנראה בעיניכם לשבר מתלעות עול אבל לא מפני זה נבטל הקדושין אם עבר וקדש אם לא נמצא טעם נכון וברור להתיר דאין ראוי להקל בערוה החמורה הן הן גופי תורה: נאם הקטן אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: כד ראה ראיתי את השאלה ערוכה בכל וחמורה הבאה מארץ שיא"ו על דבר הנערה שנתקדשה שלשה פעמים פעם ראשונה קדשה ה"ר יצחק רודיטי וקדושיו הם כתובים בשטר ועדיו רבי יצחק אלפואל ויעקב בידורקו. פעם שניה רבי שלמה אלגראנאטי וקדושיו גם כן בשטר בעדים. ופעם שלישית רבי ברוך בכ"ר שבתי וקדושיו ג"כ בשטר כראשונים ומורשה הנערה הוציא שטר מיאון שמיאנה בשבעה עשר לתמוז השל"ח בקדושין הראשונים וכתוב שם שנתברר להם שהיתה קטנה וחתומים בו שלשה דיינים עוד ראיתי העדים המעידים על הקטנות ומעידים על הגדלות המעידים על הקטנות רבי אליעזר שאלוניקיו שהעיד שנולדה רבקה הנזכרת שנה אחת אחר שנלכדה העיר שנלכדה בשנת השכ"ו והוא קרוב למקדש השלישי שני בשני העד השני ה"ר יעקב קאליפה המעיד בזה הלשון דיאון פסח קי שי. טומו לה סיבדאת אה אוטרו נולדה רבקה הנזכרת ועדי הגדלות הם רבי יצחק נעמיאש המעיד שבחג הפסח משנת השל"ח השלימה י"ג שנים רבקה הנזכרת השני ר' דוד קלקי המעיד שחמשה ימים קודם תג הפסח משנת השכ"ה נולדה רבקה הנזכרת עוד יש עדים אחרים מעידים על הגדלות ועל הקטנות אבל מפני שהם בטלים לא חששתי להביאם: הגם הלום ראיתי את אשר נגזר על השאלה הנזכרת מאת החכם השלם כה"ר חיים באסאן נר"ו ואשיב עליהם לעניות דעתי ראשונה כתב שעדי המקדש הראשון אין בהם פקפוק ותמהתי מאד כי קדושין הכתובים בשטר אינם עדות לפי דעת הרב רבינו שלמה ן' אדרת ז"ל מפני שלא נעשה השטר מדעת המתחייב ומפיהם ולא מפי כתבם קרינא ביה ואפילו שהיא מודה וכמו שכתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו שלישיים סימן ק"ב ובסוף דבריו כתב ובמרדכי סוף קדושין איכא תרי ארייותא דסבירא להו דעדי קדושין בשטר לא מהניא הלא המה רבינו שמחה ורבינו אביגדור ומדבריהם יראה דאין לחלק בין כשהיא מכחשת בין כשהיא מודה עד כאן ואם הדבר כן היה מקום לפוטרה בלא גט מראשון מטעם ספק ספקא ספק קטנה ספק גדולה ואם תמצי לומר גדולה ספק קדושין בשטר הוו קדושין או לא אבל אחרי כן שמעתי שנתקבלו העדיות בב"ד של קדושי הראשון ובודאי על זה סמך החכם השלם נר"ו אע"פ שלא חש להאריך: עוד כתב שהדיינים שקבלו עדות שהיתה קטנה באותה שעה לא גמירי ובא האות והמופת שקבלו עדות שלא בפני בעל דין ע"כ. ואני אומר שעדות כזה מקבלים אותו שלא בפני בעל דין וכדכתב הרב רבינו נסים ז"ל בפרק אלמנה ניזונית וזה לשונו ועוד שאפילו באחר לא שייך אין מקבלין עדים אלא בפני בעל דין אלא בתובע שמביא עדים על תביעתו אבל זו שבאה לפטור עצמה מקבלין עד כאן א"כ בנ"ד גם כן זו היא באה לפטור עצמה ומביא' עדות שהיתה קטנה לומר שמיאונה מיאון ועדות כזה מקבלין שלא בפני בעל דין: עוד כתב דאע"ג דהרא"ש סבר דבשלשה הדיוטות כיון דאיכא חד דגמיר סגי לענין קבלת עדות מודה דבעינן דגמירי ויודעי' דיני עדות והביא ראיה מהרב ב"י שפסק בש"ע סימן ג' כהרא"ש ובסימן כ"ח כתב דבקבלת עדות בעינן מומחין עד כאן. ואני תמה מאין ראה שפסק הרב ז"ל כהרא"ש דלא כתב בסימן ג' אלא דאין ב"ד פחות מג' הדיוטות כלשון הגמרא והרמ"ה מפרש בלשון הגמרא דהדיוטות ר"ל דגמירי תלתא וכיון שהרב ב"י לא כתב אלא לשון הגמרא מאין לו דפסק כהרא"ש: עוד כתב דר"א שאלוניקיו יש לפוסלו למקדש השלישי כיון דהוא שני בשני לו אע"ג דנתקבל העדות קודם שקדשה השלישי מ"מ לא מיקרי קבלת עדות כיון שלא היה בפני ב"ד דגמירי והוא אזיל לטעמיה דסובר שאינו ב"ד אבל לפי מה שכתבתי לא טעו במה שקבלו שלא בפני בעל דין ואי איכא בינייהו חד דגמיר לדעת הרב רבינו אשר אפשר דהוי בית דין: עוד כתב דלמקדש השני לא מופסל כלל ודמה זה לההיא דכתב כל נכסי לשני בני אדם שכתב הטור בסימן נ"א דאיכא פלוגתא דרבוותא אי עדים פסולים לחד וכשרים לאידך אי עדותם עדות לאותו שהם כשרי' עמו ואף על גב דאיכא מאן דאמר התם דפסול למי שכשרים עמו היינו משום דהוא בשטר אבל כשהו' על פה ולא שייך אתי לאיחלופי כשרים למקדש השני ע"כ. ואני אומר אדרבה אפילו מאן דאמר התם דכשרים לכשרים עמו הכא מודה דפסילים וטעמא משום דהרא"ש ז"ל כתב בסוף פרקא קמא דמכות גבי אלעא וטוביא קריבי דערבא וכו' הקשה שם דאמאי לא פלגינן דיבוריה ונימא דללוה כשרים ותירץ דלא אמרינן פלגינן דבוריה אלא כי ההיא דפלוני רבעני לרצוני או לדידי אוזיף ברביתא דתרי דבורי הוו ומהימנינן ליה במאי דאמר רבע אבל במה שאמר שהוא לרצוני ולא מהימנינן ליה וכן ברבית מהימנינן ליה במאי דאמר אוזיף אבל במאי דאמר לדידיה לא מהימנינן ליה אבל הכא אי לא פרע אי אפשר לחייב לזה ולפטור לזה הכא נמי בנ"ד בשלמא התם דכתב נכסיו לשני בני אדם איכא טעמא דפלגינן דבורא כדכתבו הפוסקים אבל הכא ליכא טעמא דפלגינן דבורא דאם היא קטנה מיאונה מיאון אפילו לגבי שלישי ואי לא אין מיאונה מיאון אפילו לגבי שני צריך לומר לדעת הראב"ד ז"ל שכתב שם הרא"ש ז"ל דסבר דבכל מדות קרובים אמרינן בטלה מקצתה בטלה כולה כדכתב שם נמצא דלפי זה אין עדות רבי אליעזר שאלוניקיו מועיל כלל אלא שמ"מ אני אומר מהטעם שכתבתי למעלה דעדות ר' אליעזר שאלוניקיו היא מועיל אפילו