לחם רב (ל"לחם משנה") יט

הא נמי אינו כלום דהרי כתב הריב"ש בסי' רס"ז דאין צריך בגיטין וקדושין דרישה וחקירה ואפי' בדין מרומה דצריך דרישה וחקירה לכתחלה כתב שם הריב"ש דאם לא עשו ב"ד כן לא מופסל עדות משום האי ואם כן אע"ג דנשוה נ"ד לדין מרומה אין לפסול העדות ואע"ג דהוא מכחישתו כדכתב הריב"ש בסי' רס"ו ואע"ג דהרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בתשובותיו סי' כ"ד בעובדא דעזיזא כתב דהיכא דהאשה מכחישתו צריך דרישה וחקירה לא משמע הכי מדברי הריב"ש שכתבתי דבההוא עובדא דמיירונה היתה היא מכחישתו ומ"מ כתב שאין צריך דרישה וחקירה. איברא דאם היינו משוים נ"ד לדין מרומה אם חזר בו העד הזה מבטל עדותו הראשון דאע"ג דקי"ל דכל דבר שאין צריך דרישה וחקירה שאין העד יכול לחזור בו כדכתב הרב ב"י ח"מ סימן כ"ט וכן כתב הר"ן בתשובה מכל מקום כיון דבדין מרומה צריך לכתחלה דרישה וחקירה כל זמן שלא נחקרו עדותן יכול לחזור וכדכתב הריב"ש שם בסימן רס"ו יע"ש אבל מ"מ אין להשוות נ"ד לדין מרומה דהריב"ש כתב בסימן הנז' ואין לך דין מרומה גדול מזה שהוא אשה אחת חשובה בלא שדוכין ושלא בפני קרוביה ובלא ברכת ארוסין ושלא כשורה ובהכמנת עדים דרך ערמה ע"כ והדבר מבואר דאין כל אלה הטענות שהרי היה כאן שדוכין ובפני אביה ובעת הסעודה כטוב לבם דאפשר שמחמת אהבתם נתרצו ויאותו וא"כ אפילו חזר בו העד יש להחמיר כיון שכבר העיד בב"ד דלא היה צריך כאן דרישה וחקירה: שלישית מפני שהוגד לי שבקבלת עדות כתוב שיטי בת ברוך והוא נקרא גבריאל ברוך וזה אינו כלום דכיון שכתוב בקבלת עדות שהעידו בפני שיטי משודכתו מה לנו אם המקדש טעה בלשונו או לא כוון לקרוא שם האשה בלא דבריו הא איכא סהדי קמן דאמרי שיטי זו נתקדשה יכנה הארוס בשם שירצה: רביעית שהוגד לי שהירך של תרנגולת לקחה המשדך מן הסעודה ואבי הכלה היה בעל הבית והסעודה היתה שלו ועוד הוגד לי כי הטישטאמיל לקחו המשודך בשאלה מאחיו ואם כן איכא לאיסתפוקי טובא דלכאורה נראה דזה קידש בדבר שאינו שלו דהירך של תרנגולת גזל הוא בידו שלקחו מן הסעודה וקי"ל דהמקדש בגזל דאחרים אינה מקודשת אפילו כדשדיך וכמו שכתב הטור באיה סימן כ"א אלא אם כן שמענו בפירוש שנתייאש ממנו וכמו שכתב הריב"ש בסימן ק"ע גם הטישטאמיל כיון דהוא שאול כתב הטור בסימן הנז' דאיכא פלוגתא דרבוותא אי הוי מקודשת והרא"ש כתב אם השאילו החפץ ולא ידע המשאיל שרוצה לקדש בו אשה אינה מקודשת וכו' וא"כ בנ"ד שלא ידע המשאיל שרוצה לקדש בו אשה אינה מקודשת אליבא דרובא דרבוותא. גם זה אינו נראה בעיני טעם להתיר דהירך אעפ"י שהיה מבעל הסעודה הרי כתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות אישות גבי הנכנס לבית חברו ולקח לו כלי או אוכל וקדש בו את האשה דאם קדשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד עליו כגון תמרה או אגוז הרי זו מקודשת מספק ע"כ א"כ בנ"ד נמי ודאי שאינו מקפיד בעל הסעודה שיקח זה ירך מהתרנגולת ואומדן דעת' הוא דכל הסעודה נעשה בשביל המשודך ולכבודו ובודאי שאין ב"ה מקפיד שיקח ירך אחד מתרנגולת ובאומדן דעתא כי האי ופחות ממנו החמיר החכם השלם הרב מהר"י אדרבי בתשובותיו סימן י' במי שקדש בפאנדריקו של אחר מהך טעמא דאינו מקפיד עליו יע"ש: גם הטישטאמיל אעפ"י שהוא שאול הרי איכא פלוגתא דרבוותא ולא עבדינן עובדא להקל כדכתב הטור וכן כתב הרב הנז' בתשובה הנז' יע"ש ואם הטישטאמיל הוא שאול והירך שלו או איפכא שהירך אינו שלו והטישטאמיל שלו יש להחמי' מצד אחר ולדמותו להמקדש בכוס דאיכא ביה תלתא דיני בו ולא במה שבתוכו או במה שבתוכו ובו או במה שבתוכו ולא בו ויש פרושי' שונים דלרש"י מיא דלא חשיבי בו דוקא וחמרא דעביד למשתיה מה שבתוכו ולא בו וציהרא שעשוי לימים הרבה לטבול בו את הכוס בו ובמה שבתוכו ולר"ת מיא שבטלין לגבי הכוס בו ובמה שבתוכו חמרא דחשוב ולא נטיל בו ולא במה שבתוכו ציהרא דחשוב טובא במה שבתוכו דחשוב יותר מן הכוס וכל זה מבואר בפרק האיש מקדש ובדברי הטור סימן כ"ט וא"כ לדברי רש"י איכא לדמות נ"ד לחמרא דעביד למכליה ולמהדר סודרא למריה והוי במה שבתוכו ולא בו וא"כ אם הירך שלו אעפ"י שהטישטאמיל שאול לא איכפת לן דלא קידש אלא במה שבתוכו דהיינו הירך ולא בו ואם הוי איפכא דהירך אינו שלו והטישטאמיל שלו אינה מקודשת מהך טעמא גופיה ולפירוש ר"ת יש לדמותו ג"כ לחמרא והוי בו ולא במה שבתוכו ואם הטישטאמיל שלו והירך אינה שלו מקודשת ואי הוי איפכא אינה מקודשת הפך פי' רש"י אבל אין לדמותו לציהרא לא לפי' רש"י שכתב שעשוי לטבול בו ימים רבים דהך טעמא לא שייך בירך תרנגולת ולא לפירוש ר"ת דפי' דחשוב יותר מן הכוס דודאי ירך תרנגולת לא חשוב יותר מהטישטאמיל ולא למיא דלא חשיבי כלל דודאי ירך תרנגולת חשוב קצת זה נראה לכאורה: אבל כד מעיינינן שפיר יש פנים לומר דהכא כ"ע מודו דבו ובמה שבתוכו דסתם כיון דדרך המים או השמן או היין לשומו בכוס י"ל לא קידש אלא במים או ביין או בשמן לבד ואעפ"י שנתן לה הכוס לא איכפת לן שלא היה יכול ליתן לה המשקה בלא כוס וכן כדאמרינן בכוס ולא במה שבתוכו נאמר דהמשקה הוא בתוכו כדי לשומרו שם שכן דרך לשומרו שם ונתן לה הכוס והמשקה לא היה לו כלי אחר לקחתו משם ולתתו בו כדי לשומרו ולכך אמרו בו ולא במה שבתוכו אעפ"י שלא נעלו משם אבל הכא אין דרך לשום ירך תרנגולת תוך טישטאמיל וכיון ששם זה בתוך זה ודאי דדעתו לקדש בתרווייהו וכיון דחד מינייהו אינו שלו אינה מקודשת דומה למי שקידש במוזא דשמכי דאמרינן בפרק האיש מקדש דאינה מקודשת וכתב הר"ן דאפי' שוה כמה פרוטות אינה מקודש' דכיון דא"ל התקדשי לי בזה במוזא קדיש בפלגא דמוזא לא קדיש ה"נ בכולהו קדיש ואי חד מינייהו אינו שלו אינה מקודשת: מ"מ למדנו דחשבינן להך איתתא מחמת הך סהדותא אם ימצא אחר כמוהו שיאמר כן ספק מקודש' אעפ"י שהירך אינו שלו והטישטא' שאול דאיכא תרי ספקי ספק בירך ואת"ל דהירך שלו כיון דאינו מקפיד ספק אם הטישטאמיל מיקרי שלו כיון דהוי שאול ולדעת רובא מרובא דרבוותא לא מצי לקדש והוי כעין ספק ספקא מ"מ כולה חדא ספקא הוא ספק אי קידש בדבר שאינו שלו ספק קידש בדבר שלו אע"ג דכל אחד מהם אינו שלו מטעמים מחולקים חד מטעמא דגזל וחד מטעמא דשאול מ"מ שם דבר שאינו שלו חד הוא דומה למה שכתבו התוספת גבי ספק ספקא דפתח פתוח דכתובות פ"ק שם אונס חד הוא ועוד דקרוב לודאי דהירך שלו כיון דנטלו בפני אביה והוא שתק מסתמא ניחא ליה דכפי דברי השאלה משמע דאביה היה שם ועוד הרי כתב הרב מהר"י ן' לב ז"ל בכמה תשובות בשם רבינו ברוך דיש להחמיר בספק ספקא א"כ אם ימצא עד אחד שיעיד כמו שהעיד יצחק ציידון נראה דדיינינן לה להך איתתא בספק מקודשת אעפ"י שהירך והטישטאמיל לא יהיה שלו באופן הכתוב לעיל ואעפ"י שיש להצטרף לזה הספק הראשון דב"ד זה אינו ב"ד ואין קבלת עדותן מהני דבעינן תלתא דגמירי מ"מ אין זה כדאי בעיני להתירה דאליבא דרובא דרבוותא נראה לי דבחד דגמיר סגי ואפילו דברי הרי"ף והרמ"ה אפשר להסכים עם זה כדכתיבנא: חמישית שאין כאן אלא עד א' דהעד הב' הוא עד מפי עד ואינו כלום וקי"ל דהמקדש בעד אי אין חוששין לקדושיו ואע"ג דאמר הא' בפני ובפני חברי הוו הקדושין וכתב הרב בעל ת"ה דכ"ע מודו דכה"ג חוששין לא משגחינן בהך סברא דהרשב"א חולק עליו וכדכת' הרב ב"י בא"ה סימן מ"ה. וקשיא לי על דברי בעל ת"ה דא"כ מה מקשה בגמרא בפרק האומר למ"ד המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושי' ממתניתין דהאומר לאשה קדשתיך וכו' ואמרו שם אי איכא עדים וכו' אלא לאו בעד אחד ולדידיה לוקחה בעד א' שאמר בפני ובפני חברי קידש דבהא כ"ע מודו אלא ודאי דמאן דאית ליה אין חוששין לקדושיו אפילו שיאמר בפני ובפני חברי קידש קאמר ועוד דאפילו לדברי הרב בעל ת"ה מוכח מהאי תשובה דהיכא דהאשה מכחשת לא משגחינן יע"ש: א"כ נראה שאין כאן אלא עד אחד ואין חוששין לקדושין אלא שעדיין יש להחמיר מצד אחר דמ"מ הא הוי קול דהוחזק בב"ד דחדא מגווני דקלא דאמרי' בפרק המגרש הוא פלו' מהיכן שמע מפלוני ופ' מפ' וכתב הרשב"א דבעינן תרי מפי תרי כדכתב הטור בא"ה סימן מ"ו והכא נמי הא איכא תרי חד שראה הקדושין עצמן דעדיף מעד מפי עד וחד ששמע מפי אחר וא"כ כיון דהוי קול דהוחזק בב"ד לא מבטלינן ואע"ג דאיכא פלוגתא בפרק המגרש אי מבטלינן קלא או לא וכתב הרא"ש בפסקיו דפסק הר"ם דמבטלינן קלא ונסתייע הריב"ש ממנו בסי' רס"ו והרב מהריב"ל בראשונות דף ט' כתב דהוי ספקא דרבנן ונקטינן כדברי המקיל היינו דוקא היכא שנתברר הקול שהוא שקר דב"ד שאלו לעדים שאמרו אלו מפיהם ואמרו להד"ם אבל אי לא העמידו הדבר על בוריו לכ"ע לא מבטלינן קלא וכן כתבו התוספות וכפי' שני של רש"י וכן כתב הרא"ש בפסקיו וכן הטור בסימן מ"ו בשם הרמ"ה דוקא שנתברר בודאי שהוא שקר כגון אותן שתלה בהן הקדושין שנתקדשה וכו' א"כ בנ"ד שלא בא יוסף פארדו בפנינו ואמר להד"ם לכ"ע לא מבטלינן קלא אבל אם יחקרו ב"ד ליוסף פארדו ויאמר להד"ם ודאי דסמכינן אבל הני דאמרי' דמבטלינן קלא ובפרט בנ"ד שאמרו לי שהוא שעת הדחק שהמשדך קלקל מעשיו ואפשר ח"ו לבא לידי פרצה גדולה אבל כל זמן שלא בא יוסף פארדו יש לחוש. אמת שיש פנים להקל ולומר שזה העד לא אמר שיוסף פארדו אמר שנתקדשה בפניו למרדכי הנזכר אלא אמר דע שהיא מקודשת ואפשר שאמר כן מפני שאמרו לו כן בקול בעלמא ואע"ג דאמרינן בפרק המגרש שכששמעו פלוני' נתקדשה היום הוי קלא היינו משום דראו נשים שמחות וכו' אבל הכא בעינן שיאמר שהוא היה העד עצמו ומ"ש בגמ' ששמע מפלוני וכו' הוא דשמע מעד הקדושין עצמו או ממי ששמע ממנו וכיון דלא אמר לו יוסף פארדו שהוא היה עד הקדושין לאו כלום הוא כיון שיוסף פארדו הוא קיים באנדרינופל"ה אני אומר שאין להתיר אשה זאת עד אשר יבא יוסף פארדו ויחקרו לו ב"ד ויאמר להד"ם אבל כל זמן שלא יאמר כן יש לחוש ואלו ח"ו יוסף הנז' לא היה בעולם אפשר היה לנו להקל מהטעם שכתבתי שלא אמר בפי' שיוסף פארדו אמר שבפניו קדשה ועוד שבדברי העד הראשון נפלו כמה ספקות כדכתיבנא ועוד דהך מילתא דבטול קלא אע"ג דלא העמידו דבר על בוריין הוי דרבנן כדכתב הריב"ש בסימן רס"ו וראוי להקל בו אעפ"י שלא היה הדבר ברור בעיני ולא הייתי סומך על דעתי על ככה עד אשר יסכימו אלופי וגבירי רבני העיר נר"ו אבל מאחר שיוסף פארדו קיים אומר אני שאל יתירו אשה זאת עד אשר יחקרו ב"ד את יוסף הנז' ואם יאמר שלא היו דברים מעולם מה שאמר העד בשמו אשה זו מותרת ואם יאמר כדברי העד הראשון אשה זו ספק מקודשת מפני הספקות שנפלו בעדות כדכתיבנא: ואם יפסלו העדים מפני שעברו על החרם אע"ג דהריב"ש בסי' רס"ו כתב דאפילו לדעת רש"י דאמר דחשוד בשבועה לשהבא אינו חשוד בשבועה דלשעבר מ"מ אפשר המודה לענין עדות דפסול אפילו החשוד לשבועה דלהבא וא"כ מי שעבר על החרם לכ"ע פסול לעדות לא עבדינן הכי דהרי כתב הרב ב"י בטור א"ה סימן מ"ב מצאתי כתוב שא' קידש בפסולי עדות והתירה ר' חיים הארוך וחלקו עליו חכמי טוליטולה וגזרו עליו נדוי שיחזור בו