לחם רב (ל"לחם משנה") קפד

מ"מ כבר כתב שם הרב בית יוסף ז"ל לפרש דמ"ש דמהני הוא דוקא כשאמר אתננו להקדש או אקדישנו אבל אם אמר יהיה קדש לא מהני כדי שלא יקשה על מ"ש בפ"ו מהלכות ערכין ומ"מ בין שנאמר דפירוש דבריו בהלכות מכירה כדברי הטור או כדברי הרב ב"י מ"מ לפי סברת הרא"ש והראב"ד והגאונים אינו מועיל כלום ויכול המוחזק לומר קים לי כוותייהו אפילו שיהיו מעוט כ"ש שהן רבים וכ"כ מהר"י ן' לב בפסקיו הראשונים סימן נ"ט דף פ"ו בענין כיוצא בזה דהקדש יע"ש א"כ אם היה אומר זה אחר מיתתי קדש הם הפירות ודאי דלא מהני אבל מה שאני אומר שאין לבטל עדותו הוא מפני שאמר קדש הם סתמא וקדש הם משמע הבנין שעשה בהם שהוא שלו יהיו קדש אחר מיתה והבנין דבר שבא לעולם הוא וה"ק בחיי אני אוכל פירות מפני שבנין הבתים שלי ואחרי מותי קדש הם שאני מקדיש כל בנינם ודייקא לישניה דלא אמר ואחרי מותי הפירות קדש אלא קדש הם דמשמע דקאי על הבתים ועוד שהוא משיב לשואל שאומר לו למה אינך מקדישם דמשמע דאומר לו שיקדיש הבנין אשר לו שם שהוא מממונו ועל זה השיב שאחרי מותו יהיה כן אבל יש ללמד זכות על ה"ר אברהם ולבטל עדות זה מטעם אחר דלא אמר יהיו קדש אלא קדש הם וא"כ אינו כמקדישן עכשיו דאין זה לשון להבא דאע"ג דאמרינן בגט דהיכא דאמר בטל הוא דמשמע להבא והוי מבוטל שאני התם כדמפרש טעמא בריש השולח דבטל הוא משמע לשעבר ומשמע להבא וכי טען איניש במילתיה מילתא דמהניא ביה קאמר ולהכי אמרינן דבגט בעל הוא להבא משמע ומבוטל ובמתנה אמרינן איפכא דהיכא דאמר בטלה היא משמע לשעבר והמתנה בטלה כי היכי דליהוי דבריו קיימים דאי במתנה אמרינן דלהבא משמע לא אהנו דבריו מידי וכן בגט אי אמרינן דלשעבר משמע לא מהני אבל בנ"ד לא שייך הך טעמא משום דאפילו דנאמר לשעבר משמע לא הוי מילי דכדי דזה משיב למה ששואלין ממנו למה אין מקדישן ועל זה השיב דכבר הן קדש וכי תימא אפילו דהוי מלת' קדש הם לשעבר מ"מ הודאת בע"ד כק' עדים דמי והרי הודה על עצמו שהם קדש לאחר מיתה לזה יש לומר דהודאה בפני עד אחד איכא פלוגתא דרבוותא אי מהניא או לא וכדכתב הטור בח"מ בסימן ל"ב וסימן פ"א וכיון דזה מוחזק יכול לומר קים לי כמאן דאמר דלא הוי הודאה ואע"ג דהוי לגבי הקדש והרא"ש ז"ל פסק בההיא דש"מ שהקדיש נכסיו דסלקא בתיקו דאינו חוזר ומשמע משום חומרא דהקדש רבים חלקו עליו כמבואר בטור ט"מ סי' ר"נ ועוד דהרא"ש לא כתב שם אלא משום דאיכא טעמא דאנו באים לבטל מעשיו מכח האומדנא כדכתב שם ואע"ג דהרשב"א כתב בתשובה הביאה מהר"י קארו בסוף הלכות צדקה דבהך בעיא דש"מ כיון דהוי תיקו דאסורא יש פוסקים לקולא ויש פוסקים לחומרא טוב הדבר שישאל השואל על הקדשו דיש שאלה בהקדש לרווחא דמילתא אמר כן אבל ודאי אם לא שאל על נדרו אין מוציאין ממנו בשביל כך ואם כן בנ"ד אף ע"ג דהוי לגבי הקדש היה אפשר לומר דקדש הם לשעבר משמע והודאה בפני עד לאו כלום הוא ומה גם כי אפשר כי מה שאמר לעד היה מפני הבושה שביישו מפני מה אינו מקדישם אחר שהוא זקן ואעפ"י שאין הדבר כן דחהו בדברים אבל בלאו הכי ודאי דהדין עם ה"ר אברהם מפני שאין כאן אלא עד א' ואפילו שיודה שזה העד הוא עד ברור כי השני עדים שאמרו שיעשו הקהל מה שירצו אחר מותו פשיטא ופשיטא דאין בכאן גילוי קדש כלל וא"כ אפשר דכוונתו לומר שאחריו יעשו הקהל מה שירצו ואין מי שימחה בידם אחר שימות וכמ"ש החכם השלם הפוסק נר"ו ור' משה הלוי שהעיד בשם ר' ברוך גרשון אעפ"י שהזכיר מלת קדש שאמר האם הבתים אינם קדש הוא עד מפי עד ואעפ"י שנהגו להכשיר נוגעים בעדות היינו מפני שאי אפשר בענין אחר שלא יצטרכו להביא עדים ממדינה למדינה אבל לא נהגו להכשיר עד מפי עד ועוד שאמר דבריו בלשון תימא האם הבתים אינם קדש כלו' איך תאמר שאינם קדש והרי כיון שהקהל יכולים לעשות מה שירצו אחר שימות הוא כקדש מפני שאין מוחה בידם שיכלו לעשות מה שירצו ואינו מזכיר בעדות זה שהוא עושה אותם קדש ומה גם שהוא עד מפי עד כדכתיבנא. ומ"ש ר' משה לוי בעדות הראשון שאמ' לר' אברהם אני העד שהקדשת אותם אין כוונתו לומר ששמע מפי ר' אברהם שעשאם קדש אלא כוונתו על מה שהעיד אחרי כן ששמע מר' ברוך גרשון וכמ"ש החכם השלם הפוסק נר"ו והכרח הוא לומר כן דאם הוא שמע מפיו למה לא העיד כן בב"ד ששמ' שהקדיש ומה לו להעיד שאמר לר' אברהם והוא השיב לו שיעשו הקהל מה שירצו אחרי מיתתו ועוד למה הוצרך להעיד משמע מר' ברוך גרשון שא"ל ולמה לא העיד שהוא שמע כן אלא ודאי הדברים מוכיחים שעל מה שהעיד אחר כן בשם ר' ברוך גרשון אמר כן: ועוד שקבלו כל אלו העדיות שלא בפניו ואעפ"י ששלחו אחריו ולא מצאוהו היה להם להמתין שימצאוהו אלא שבזה י"ל אולי היו רוצים העדים לילך חוץ לעיר ולכך קבלוהו ומ"מ בין כך ובין כך מכח הטענות האמורו' זכה ה"ר אברהם בדינו שיכול למכור הבתים עד מאה שנה כמו שקנה הוא מהקהל לכל מי שירצה: ולהיות כי בנדון זה ששאלו ממנו שאלה זו קודם ששאל לי ה"ר אברהם הנז' והציגו השאלה לפני שעשה ה"ר אברהם שטר מכירה לקהל כהלכתו ועתה טוען ה"ר אברהם שהוא אנוס אשיב גם לזה ואומר דהדין פשוט שאם היה אנוס ומסר מודע' על המכר דאין מכירתו מכירה אבל אם ידענו באונסו ולא מסר מודעא בזה יש לדון ולומר דאע"ג דקיי"ל תליוה וזבין זביני זביני יש מהפוס' שכתבו דדוקא היכא שנתן לו כל שויו וכדכתב הרב ב"י בסימן ר"ה ודקדק כן מדברי רשב"ם דאמר ולא מפסיד מידי וכיון שה"ר אברהם הוא מוחזק דהיה מושכר בידו מעיקרא ונפל לנו הספק אם מכירתו מכירה או לא וא"כ אעפ"י שגוף הקרקע שלהם מ"מ שכירות הקרקע בחזקתו ויכול לומר קים לי כמ"ד דצריך שיתן כל שויו ואין מכירתי מכירה ואף על גב דנדון דידן הוי שכירות קרקע וקי"ל דאין אונאה לקרקעות ולא לשכירות קרקע וכדכתב הטור בסימן רל"ז והיינו טעמא דר' יונה דמודה בקרקעות וכמ"ש העור בסימן ר"ה בשמו ורשב"ם שאמר ולא מפסיד מידי אפשר דלאו בקרקעות קאמר מ"מ הריטב"א שכתב נ"י בשמו וכן הרנב"ר שנטה לדעתו בקרקע איירי אעפ"י שהם לא כתבו בפי' דצריך שיתן כל שויו אלא כתבו מי איכא למימר דמשום פרוטה שנותנים מתרצה על הקרקע ואפשר דהם לא אמרו אלא היכא דמוזיל טובא מ"מ לא חלקו ופשט דבריהם משמע דבעי' שיתן כל שויו אפי' בקרקע וכן הבין דבריהם הרב ב"י וא"כ לכאורה נר' דאפי' לא מסר מודעא הדין עם ה"ר אברהם כיון שיביא עדים שהיה אנוס דיוכל לומר קים לי כהני רבוותא דאמרי דבעי' שיתן כל שויו אבל מ"מ אני אומ' דאם לא מסר מודעא אפי' שיביא שהיה אנוס אין הדין עמו מפני שכתוב שם באותה שאלה שמחלו לו על שבועה אחד שהיה חייב להם מד' אלפים לבנים וכיון שמחלו לו על כך הוי כאלו נתנו לו כל הממון בשוה דכ"כ הוי פטור כמו ממון וכמ"ש מהרי"ק בשרש קפ"ו: הכלל העולה מכל מה שכתבנו דזכה ה"ר אברהם בדינו והיה יכול למכור הבתים למי שירצה עד מאה שנה כמו שקנה ואם מכר לקהל באונס ועשה שטר מכירה אם יש לו מודעא מכירתו לקהל בטלה הנראה לעניות דעתי כתבתי אם יראה בעיני הרב הגדול נר ישראל מורי ורבי נר"ו: הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: רכד שאלה נזירות ושבועה וז"ל לאהבת השלום והתועלת ואהבת צדק והצנע לכת אנחנו ח"מ נשבענו שבועה חמורה בנקיט' חפץ כל אחד לדעת חברו בלי שום ערמה ומרמה ותחבולה ובלי שום פתח היתר וחרטה שלא יהיה שום אחד ממנו רשאי להתנהג בתכשיטין הנהוגים למרביצי תורה בקהלות הקדש אלו לבד וכו' כל התכשיטין הנז' קבלנו עלינו שלא להתנהג בהם בקהלנו ק"ק פ' לא בתוך הבית הכנסת שלנו ולא להוציא מיחידי קהלנו כלם או מקצתם למקום אחד ולהשתרר עליה' או להתנהג בהם באחד מהתכשיטין הנז' וכל הנז' קבלנו עלינו מהיום עד שנת התש"ס ליצירה כל הנז' יובן אם יתנהג בתכשיטין הנז' שלא ברשות החברים החתומים אבל אם החברים יתנו לו רשות וכו' אז יוכל להתנהג בהם בכלם או במקצתם כפי הרשות הנתונה לו ואם יתנו לו רשות כלם ואחד מהם לא יתן רשות על האופן הנז' אז לא יוכל לנטות ימין ושמאל מהנ"ל וכדי לאשר ולקיים כל הנז' כל א' ואחד ממנו הוציא בפיו ובשפתיו נזירות שמשון בכל תנאיו וכך אמר וכו' בבטול וכו' ואח"כ חתמו שני עדים וז"ל בפנינו עדים ח"מ נשבעו החתומים לעיל בנקיטת חפץ והוציאו נזירות בפיהם ככל הכתוב בפרשת האגרת הזאת והיה זה וכו' פ' עד פ' עד ע"כ והנה החתומים הנז' שלא מדעת ראובן אחד מהחתומים סבבו הדבר שהוכרחו והסכימו ועשו מרביץ תורה לאחד שלא היה ראוי כמותם ונחלק הקהל לב' כתות ורבו כמו רבו האיכות והמריבות וגדלה צעקת ראובן על זה ובליל שמיני חג עצרת משנת השנ"ב נקבצו רוב הקהל קדוש ודבר ראובן למסבבים הנז' לאמר מדוע ככה הם עושים להרבות להבות ואש מריבות וכן לא יעשה לשום איש אחר למרביץ תורה במקום שם והנה שלחתי לכם שליח יאמר לכם אל תראו ממני כי בהי"ת לא הרהרתי בלבי דבר מענין בטול הנזירות הנז' ולדעתי הוא קיים לעולם ואיני פטור ממנו בשום צד ולא אהיה מרביץ תורה בקהל בשום צד ואופן בעולם ולמה תעשו כך לשום חכם אחר כי עם זה אתם פוטרים אותי מנזירותי בלי שום ספק כי אתם יודעים שכשנתקשרנו יחד אמרנו איש אל אחיו אם עתה אנחנו מתקשרים יראים לנו שמא ישימו הקהל חכם עלינו וחזרנו ואמרנו נתקשר יחד ועל זה נחלץ חושים כל א' ואחד ממנו למחות במי שיעשה כן ולא יוכל שום א' מהקהל לעמוד נגדנו אתר שאנו מקושרים ובכל כחנו ועוצם ידינו נמחה במי שירצה לעשות כן ואחר שאנחנו מקושרים לא יעמוד איש נגדנו ועל דעת כן נתקשרנו יחד אז כלנו וא"כ עתה שאתם מרדתם בי ולא די שאין אתם מוחים אלא שאתם רוצים לשום מרביץ תורה שלא כדין וכשורה הרי אני פטור מהנזירות אז ענו לראובן הנז' שנים מגדולי החתומים המסבבים הנז' אשר היו שם ואמרו אנחנו לא עשינו כלום בדבר זה ואין בידינו למחות כי הזמן המר לנו: תשובה אומר אני כי ראובן פטור מותר מן השבועה והנזירות הנז' ואין צריך לזה שום פסק חכם כי לא יעלה על הדעת שראובן זה היה מתקשר על דעת שאנשים אשר נתקשרו עמו עצמם יקימו חכם למי שהקימו וכבר נתפרסם כי הם הקימוהו כי הלכו לדיין לומר שהם רוצים אותו לחכם וגם בביתו עמדו כל היום וחתמו בכתב ההוא הם עצמם והיו הולכים ומפתים לכל יחיד ויחיד שיחתום וביום שנכנס עמדו שם לשמוע הדרשה ולווהו עד ביתו וכמה ענינים דומים לאלו וכל הקהל כלם פה אחד אמרו שהם הקימוהו כי הם היו בטוחים והמסבבים הנז' היו מעוררים אותם על ככה ובסבת' נכנס החכם הנז' כל זה ידוע וגלוי לעיני כל העמים בעירנו זאת וא"כ הותר הנזירות מעיקרי הותרה השבועה מעיקרא מכמה טעמים ברורים מאירים ומזהירים והם אלו חדא דבתחלת הכתב כתוב לקרב השלום והתועלת ואהבת צדק והצנע לכת אנו החתומים למטה נשבענו וכו' הרי מבואר בלשון הכתב שנתקשרו לאהבת השלום ושיהיה צדק והצנע לכת ובמה שהם עשו בטלו הכל ששמו קטטה ומריבה ואיבה ונחלק