לחם רב (ל"לחם משנה") קפא

הרד"ך ז"ל בבית הנז' אלא ודאי דהם סוברים דמדין תורה אינו יורש והטעם הוא מן הפסוק הנז' וכיון שכן מה לי אב לבן מה לי בן לאב ודבריו צל"ע מ"מ למדנו מדברי הגאון ורגמ"ה ור"ח דמדין תורה אינו יורש את אביו ומה שאמרו בגמרא ודילמא מומר שאני כבר פירשו הם דהכוונה להקשות על מה שהביא ראיה דהגוי יורש את אביו דבר תורה מדעשו הוריש לבניו ולהכי מקשה דנהי דעשו יוריש לבניו נכסיו שהוא הר שעיר שנתנו לו מפני שהוא מומר אבל גוי אינו יכול להורישו את בנו אבל לעולם דמומר אינו יורש את אביו דבר תורה נמצאו ג' מחלוקות בדבר הא' דעת הרמב"ם וראבי"ה ז"ל דסוברים דיורש אפי' מדין חכמים. הב' דעת גאון ור"ח ורגמ"ה הפך לזה דאינו יורש דבר תורה. הג' דעת ממוצע והוא דעת הרא"ש ז"ל דמדין תורה יורש ומדין חכמים אינו יורש ולכאורה בנ"ד לפי דעת הרא"ש וכן דעת הגאון היורש אשר בגיות אינו יורש לראובן וא"כ הדין הוא שאחותו תירשנו ולדעת הרמב"ם וראבי"ה הוא יורש אלא שהדבר תלוי בעיני ב"ד אם יראה להם לאבד ממונו אמנם יש פנים לומר דאפילו לדעת הרא"ש הוא יורש דע"כ לא קאמר הרא"ש אלא במומר לרצונו אבל הני אנוסים שבמלכות פורטוגאל לא קנסינן להו ויש ללמד עליהם זכות מההיא דכתב הריב"ש בתשובה סימן י"א וז"ל ויש אחרים שהיו יוצאים בלב שלם ובנפש חפצה מן השמד אלא שאין יכול' בידם כי לא יספיק אשר בידם אל ההוצאות המרובות שיש להם לעשות להוציא עצמם ונשיהם ובניהם וטפם ואולי יספיק להם להוציא עצמם אבל יראים פן בהניחם אנשי ביתם יתערבו בגוים וילמדו וכו' ואלה אף אם לפי האמת כל שאפשר להם להציל וכו' עם כל זה נראה לומר שאינם פסולים להעיד שהרי אינם חושבים לעשות עבירה בעכבתם וכו' ע"כ וא"כ אין ראוי לקנוס אותם ולהוציא מהם הירוש' המגיע להם מדין תורה דאולי טועים ודמיא לסבתא ותרין בנתין שכתב הרא"ש בכלל ל"ב והביאה הטור בסימן רפ"ה דאע"ג דנשתמדו בשביה המטלטלין יבררו להם בית דין אדם נאמן כל ימי חייהם ואחרי מותו יחלקו בין היורשים וכו' משמע דכל דנשתמדו לאונסם לא דיינינן להו כמומרים. ועוד שהרב בעל תרומת הדשן בסימן שמ"ט הסכים דעת הרא"ש והרמב"ם ואמר דמאי דקאמר הרא"ש במומר שנראה לב"ד לקונסו מפני דמידק אדיק בע"ז טובא ולכך קאמר הרא"ש דאינו יורש משום תקנת אבל מומר דיש בטחון שיחזור בתשובה לעולם אין מפקיעין ירושתו וכדברי הרמב"ם א"כ נראה דבנדון דידן לדעת הרא"ש ז"ל גם כן לא קנסינן להו אך אמנה נראה דאדרבה אמרינן לאידך גיסא דאפי' לדעת הרמב"ם וראבי"ה קנסינן להו וכמו שכתב הרד"ך שם בבית הנז' בנדון כי הך דנדון דידן דאפילו הרמב"ם וראבי"ה יודו דאינו יורש משום דהרי הם אמרו דאם יראה לב"ד לקונסו כדי שלא לחזק ידי הרשעים הרשות בידם ואין לך מחזק ידי הרשעים גדול מזה שהוא מחשב ואומר מה לי ללכת למ"ה לחזור לעבודת האל ית' אי משום שלא תפקיע הירושה ממני אעמוד ברשעתי וכו' והאריך עוד שם וכתב שם וז"ל אבל האנוסים שבספרד ופורטוגאל ושאר ארצות שנאנסו בשעת השמד כבר ידוע ומפורסם שחוקרים ודורשים אחריהם ופשיטא שהולכים ומשתחוים לע"ז מצד פחדם ובידם לצאת מהפחד ההוא ולבא תחת ממשלת אדוננו יר"ה ולחזור בתשובה כאשר שבו רבים מהם וכו' ועוד האריך יעויין שם הרי מבואר הסכים הרב שם באותה התשובה שאליבא דכ"ע ינתן ליורש אשר בכאן ביהודית וידחה היורש שבפורטוגאל וכן הרב הגדול מהריב"ל ז"ל בפסקיו הראשונים דף נ"ח כתב וכבר ידענו וראינו כמה כתבים ועדויות שכל גדולי שאלוניקי קדושים אשר בארץ המה ואדירים אשר בחיים חייתם נתקבצו והורו הלכה למעשה שכל אשה אשר תבא מפורטוגאל או קאשטיליא אין אנו חוששין לקדושין ולא חלקו בין אותם שנאנסו לבניהם אשר קמו אחריהם אחר שגם הם נתעכבו שמה וכו' ורואים חבריהם באים למלכות תוגרמה לחסות תחת כנפי השכינה והמה מתעכבים שמה וכו' אם כן נראה דהני אנוסים ודאי דראוי לקונסם אפילו להרמב"ם וראבי"ה ז"ל וכדכתב הרד"ך ואפילו הרב בעל תרומת הדשן לא כתב אלא בנדון דידיה שהם ילדים קטנים שנאנסו בקטנותם ולהכי יש ספק אולי יתעורר רוחם כשיהיו בני הבנה יפה כדכתב שם אבל אם זה הקרוב של ראובן הוא גדול שהיה יכול לבא ולא לחסות תחת כנפי השכינ' ודאי דראוי לקונסו: איברא דאיכא למישדי נרגא בכל מאי דכתיבנא ולומר אפי' נימא הכי דהמומר אינו יורש לא מדין תורה ולא מן התקנה מ"מ מי יודע אם יש לקרוב ראובן אשר הוא כעת בגוית בנים קטנים שאותם הבנים כשיגדלו ויהיו בני הבנה יבאו לחסות תחת כנפי השכינה דכל זמן שלא גדלו אין בהם עון אשר חטא וכמו שכתב הרד"ך בבית עשירי וז"ל ולענין בניהם הבאים אחריהם מילתא דפשיטא היא דכשנתגדלו אפילו שעה אחת ולא יצאו דמזידים הם כאביהם וכו' משמע דכל זמן שלא נתגדלו אין בהם עון אשר חטא וא"כ אפילו לדעת דאין המומר יורש נמתין לדעת אולי יש לו בנים קטנים לקרוב הזה ולהם מגיע הירושה וכי תימא כיון שסלקנו הירושה מן המומר א"כ תחזור ליורש הקרוב יותר למוריש שהוא אחות הקרוב הנז' שהיא קרובה למוריש יותר מבני הקרוב וראיה לזה מאי דכתב בעל תרומת הדשן בסימן שמיט אמנם נראה דאין לומר הכי די"ל דהרמב"ם ואשר"י סבירא להו דמדינא יש לקנוס כל המומרים מיד כשעומדים ברשעתם וכו' והעלה שם דאין ראוי לתקן לעכב הממון בעד היורש המומר אלא כדי שיחזור הוא בתשובה אבל אם מת ודאי שיחזור ליורשי המוריש ולא ליורשיו דלא קפדי' בעבור יורשים וא"כ בנ"ד נמי אחר שסלקנו לקרוב זה מן הירושה תחזור הירושה לקרוביו של מוריש היותר קרובים לו שהיא אחותו הא ודאי לא מילתא היא דאותן הדברים האמורים שם בתרומת הדשן לא יהיו כנדון דידן כנראה לכאור' דאיכא למידק על פשט דבריו דא"כ למה כתב הרא"ש שתירש בת המומר הא כיון שסלקנו המומר מן הירושה סלקנו את בתו הבא מכחו ותחזור הירושה לאחי אבי המת וכן קשה בדברי הרמב"ם שכתב שאם היו לו בנים למומר שיתנו לו ירושתו והא כיון שסלקנו אותו מירושתו נסתלקו בניו הבאים מכחו א"ו כוונת דברי הרב הנז' כך הם דדוקא בנדון דידיה שהוא ראובן ואשתו שנהרגו והיו לו ילדים קטנים ולקחום הגוים והעבירום על דתם ומת אבי אמם ובא האח לירש את אחיו ובא שמעון אחי ראובן ואומר שירושה זו נוגע לבני ראובן אחיו המומרים וכשימותו הוא ירשם אז ודאי נאמר דכשסלקנו הירושה מהבנים נסתלק משמעון והטעם דהירושה בא לו מבני אחיו דאם לא היו בעולם בעת מיתת המוריש שהוא אבי אמם היה יורש אחיו של אבי אמם וא"כ אם חשבינן להו כמאן דלתנהו אין מגיע לשמעון ירושה אבל בנדון דידן אפילו חשבינן למומר כמאן דליתיה והיה מת כשמת המוריש מ"מ בניו היו יורשים למוריש א"כ אין הירושה באה ממנו ובההיא דבעל שנשתמדה אשתו שהקשה שם הרב בעל תרומת הדשן הוי כנדון דידיה דאם היה מתה אשתו בשעת מיתת המוריש לא היה הוא יורש כלום אבל נדון דידן שנא ושנא כדכתיבנא. א"כ נראה לכאורה דנפל פיתא בבירא וראוי לחוש אם יש לקרוב זה בנים קטנים ואולי כשיגדלו יחזרו בתשובה כדכתיבנא הא נמי לאו מילתא היא כלל דהרי כתב שם הרב בסוף אותה תשובה דכיון דהך יורש לפנינו ואין ידוע לנו שום קרוב ראוי לירש יותר ממנו אין לחוש אולי יש בנים קטנים אחרים דהוי ספק ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי והאריך שם בטוב טעם ודעת הכלל דלכלהו רבוותא נראה דראוי לתת הירושה לאחותו של הקרוב אשר בגיות ואפילו שנאמר שיהא פלוגתא דרבוותא והרמב"ם וראבי"ה והרא"ש ז"ל מסייעים ליורש כיון דהגאון ורגמ"ה ור"ח אומרים דאין ראוי לירש הוה ליה הך אחות ודאי והוא ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וכמו שכתב שם הרד"ך ז"ל באותה תשובה והביא ראיה מההיא דפרק נושאין על האנוסה דאין ידוע אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון דכל אחד מבני האבות דוחים אותו משום דהם ודאי והוא ספק: ואיברא דהך ראיה קשיא לי עלה דשאני התם דאפילו לדברי הספק הם יורשים ודאים ולכך הוי ודאי וספק אבל בנדון דידן לפי דברי הספק אין הבת יורשת כלל אלא אי דמיא הא דמי לההיא דכתב הרב בעל תרומת הדשן דספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא דכתב שם הרא"ש דאם מת הסבא הוי היבם ודאי והספק ספק אף עפ"י דלפי דברי הספק אין ליבם כלום מ"מ כיון שהוא יורש ודאי שהוא אחיו נקרא ודאי והוי ספק וידחה הספק והך נמי דכוותא היא: ואחרי כותבי את כל אלה אמרתי להשיב על הקושיא אשר הוקשה בעיני הרבנים בעל ת"ה והרב הכהן הנז' והרב מהרי"ק ז"ל מסתירת מה שכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו דמומר יורש דבר תורה ולא הזכיר כלל שמתקנת חכמים אינו יורש ובתשובה כ' שמתקנת חכמים אינו יורש ונ"ל להשיב דודאי כל כמה דאנו יכולי' להעמיד הנחל' בחזקתה מוקמינן וא"כ במומר אמרי' דיורש ולא סמכי' אתשובה דר' משולם לעקור הנחלה מחזקתה ולכך סתם הרא"ש בפסקיו ואמר דיורש דבר תורה אבל בתשוב' דמיירי שנתן המומר מתנה לאמו סמכינן אתשובה דרבינו משולם דאמר דאינו יורש כדי שמתנתו לא יהיה מתנה ועם זה תירש בתו ותעמוד הנחלה בחזקתה וזהו שכתב ז"ל בסוף התשובה וכל טצדקי דמצי' למעבד ביהודית ובגיות וכו' כלומר בין שיהיה יהודי או מומר לעולם אנו עושים להעמיד הנחלה בחזקתה ולהכי סמכינן אתשובה דרבינו משולם אע"ג דמן הדין לא היה לנו לסמוך וזה נ"ל מוכרח ופשוט בלשונו ותמהתי מאד מאד מהרבנים הנז' אחרי ראותם סוף התשו' איך הוקשה בעיניהם קושיא זאת יצא לנו מכל זה דהדין עם האחות היהודית ולה יתנו הירושה ודוקא הוא כשאחות הזאת היא קרובה של מוריש כגון שהיא ואחיה בני אחי אבי המוריש או קרובה דומה לזו אבל אם אינה קרובה של מוריש שאחיה בן אחות אבי המוריש והיא בת אחי אחיה מן האב אז ודאי לא תירש דלמ"ד מומר אינו יורש ודאי דלא תירש כיון דאין לו למומר מנין לה ולמ"ד יורש הרי תרומת הדשן כתב בלשון שהבאתי לעיל דאינו יורש יע"ש כך נראה לע"ד החלושה: הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה רכא שאלה שפחת ראובן שנמצאו בידה נכסי' רבים וטוען ראובן שהממון והנכסים הם שלו ושמנכסיו גנבתם ממנו והיא טוענת ואומרת שלהד"ם שלא גנבה כלום מממונו ומנכסיו רק שאלו הנכסים היו בידה מקדמת דנא קודם שיקנה הוא אותה לשפחה וקודם שתצא היא מבית אדוניה הראשון והן אמת שמה שקנה עבד קנה רבו אמנם יורנו מורנו אם זה יובן גם בנכסים שהיו בידה מקודם שתצא מאדוניה הראשון או קודם בואה לרשותו של ראובן ואם יתברר הדבר בדבריה שאלו הנכסים היו בידה מקודם אם יש לראובן זכות באלו הנכסים או לא ושכר האדון כפול מאת ה' מן השמים: תשובה נראה לי ודאי דמאי דאמרו מה שקנה עבד קנה רבו הוא אפילו הנכסים שקנה קודם שהיה עבדו דאם גוי שיש לו נכסים מכר עצמו לישראל בעבד כנעני כל נכסיו ג"כ קנויים לו וראיה לדבר זה דבפ"ק דקדושין אמרינן על מתניתין דובלבד שיהיה הכסף משל אחרים נימא בהא קמפלגי דר' מאיר סבר אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא בעלה ופרש"י ז"ל קנין אשה ובעלה וכו' וכי היכי דפליגי לענין מתנה בעבד איכא למשמע דהוא הדין באשה ע"כ משמע דעבד