לחם רב (ל"לחם משנה") קפ

מקום עיון משום דקי"ל דטוענים ללוקח וכיון שהחזיקה השניה בחצר החדש שעה א' אחר שהגבו ב"ד לראשונה והחזיק בה שמעון הקונה שלשה שנים אחריה נאמר דקנה אותו החלק השניה מן הראשו' אחר שהגבו לה ב"ד ואח"כ מכרו לשמעון דטוענין ללוקח כדכתיבנא ולא מבעיא היכא דהחזיק שמעון שני חזקה שמכרה הראשונה ללוי אלא אפילו לא שלמו ימי החזקה אלא אחר שמכרה ללוי הוי חזקה דכיון דמה שמכרה החצר החדש היה יחד עם החצר הישן הוי כמוכר כל שדותיו בשטר אחד דלא הוי מחאה כדאיתא בפרק חזקת וכתבו הטור בח"מ סי' קמ"ד וכד מעיינינן אשכחינן דלאו מילתא היא כלל חדא שהוא בא מכח שטר המתנה שנתנו לשניה וכיון דחזקה מכח שטר קא אתי דכבר הוא מודה דלא לקח אלא מחמת שטר זה בטל השטר בטלה החזקה ודמיא למאי דכתב הרב המגיד בפרק ט"ו מהלכות טוען דהיכא דהוציא שטר והחזיק ונמצא השטר מזויף הרי חזקתו בטלה והטעם דחזק' מכח שטרא קא אתי ה"ה והוא הטעם בנ"ד כיון שזה מודה דלא מכרה לו האשה השניה אלא מכח טענת שטר מתנה כיון דהמתנה נתבטלה בעלה החזקה ובר מן דין אפילו שלא יבא שמעון מכח טענת שטר המתנה מ"מ בנ"ד לא שייך לומר טענינן ללוקח משום דאשה שניה זו ירדה ברשות והיה בחצר החדש אחרי מות בעלה וכיון שמתחלה ירדה ברשות אע"פ שאח"כ הגבו לראשונה מקצת מן החצר שלה והחזיקה היא באותו המקצת שהגבו לצרתה לאו כל כמינה לומר לקחתי ממנה אע"פ שהיה לה שני חזקה וכן כתב הריב"ש בסי' שכ"ו מסורת בידינו מגדולי האחרונים ז"ל ועליהם אנו סומכים שלעולם אין חזקה מועלת אלא א"כ מתחלה ירד בתורת מקח וכו' והאריך שם וכתב ובנדון זה ג"כ לא היתה יכולה לאה לטעון חזרתי ולקחתי ממך אחר מיתת בעלי כיון שהוא מפורסם שנכנסה בבית מכח רשות בעלה וישארה בבית מכחו אחר מיתתו ע"כ א"כ בנ"ד נמי כיון שנשארה אשה זאת בבית אחר מות בעלה מכחו לא מהניא לה חזקה דגבי בן גזלן ובן אריס דמהני חזקה כתב שם הריב"ש דאיירי דלא היו שעה אחת עם אביהם בבית ונשארו שם דאי לא כן כיון דמתחלה לא ירדו בתורת מקח לא מהני חזקתן ואע"פ דבדבר זה איכא פלוגתא אם נכנס ברשות אית ליה חזקה או לא וכדכתב הריב"ש בתשו' הוזכרה בב"י ח"מ סי' ק"ן הרי הטור שם בסי' הנז' הביא דברי הרמב"ן שהוא בעל סברא זאת שכתב שם הטור בשמו דכשירד מתחלה בתורת משכונה לא מהני חזקה ואפי' אם ידוע ששלמו ימי המשכונה לא מהני ליה חזקה והיינו משום דכשירד ברשות אין לו חזקה וכתב שם דהרא"ש ז"ל מסכים עמו וכן הוא דעת הרי"ף כדכתב הרשב"א ז"ל שם בתשובה ההיא והריב"ש כתב שהוא מסורת מגדולי האחרונים שעליהם אנו סומכים וא"כ ודאי שלהם אנו שומעים: איברא דקשה לי קצת בדברי הטור דלפי דברי הרמב"ן שהוא בעל זאת הסברא צריך לאוקומי ההיא אוקימתא דרב יוסף דפרק חזקת דקאמר דאשת איש צריכה למחות באחר כשהחזיקה מקצת בחיי בעלה ומקצת לאחר מיתת בעלה דאיירי שלא נודע שירד בחיי בעלה וכדכ' שם הריב"ש בתשובה הנז' בשמו וא"כ הטור דכתב בסי' ק"ן דברי הרמב"ן והרא"ש אביו לא היה לו לכתוב בסי' קמ"ט ואם ירד אחר לנכסיה בחיי הבעל ומת וכו' נאמן במגו דאם היה רוצה היה טוען קניתים ממך וכו' דמפשט דבריו מוכח דאפילו שידענו שירד בחיי הבעל מהני ליה חזקה והוא נגד הרמב"ן ואביו הרא"ש ז"ל דלדידהו ע"כ צריך לאוקומי שלא ידענו אם ירד וכדכתב הריב"ש ולא היה לו לסתום נגד סברתו שכתב בסי' ק"ן מ"מ למדנו דרוב הפוסקים סבורים דהיכא דירד ברשות אין לו חזקה ועוד אפילו לא יהא אלא ספק פלוגתא דרבוותא אוקי ארעא בחזק' מאריה קמא ולא תהני ליה חזקה וא"כ כיון דלא מהני חזקה לאשה שניה משום שירדה ברשות ה"ה לשמעון שהוא לוקח הבא מכחה לא מהני ליה חזקתו דהא אמרי' בפרק חזקת וכתבו הטור בסי' קנ"ב דכל אלו שאין להם חזקה דבניהם יש להם חזקה היינו כשטענו אתה מכרת לי אבל טוען שירשוה אין להם חזקה ואפילו ששהו בידם כמה שנים וה"ה ודאי ללוקח דטען לקחתיה מפלוני אם אותו פלוני אין לו חזקה דלא מהני ליה אפילו ששהה בידו כמה שנים דיורש ולוקח שוים הם דכי היכי דטענינן לזה טענינן לזה וכי תימא מאי דאמרי' ירד ברשות אין לו חזקה היינו כשטוען לקחתי ממי שירד ברשותו דכיון שמתחלה ירד ברשות אין לו חזקה אבל אשה זאת אינה טוענת לקחתי ממי שירדתי ברשותו דלא ירדה אלא ברשות בעלה ואח"כ הגבו ב"ד הקרקע לראשון וטוענת לקחתי מהראשונה ומעולם לא ירדתי ברשותה לומר דאין לי חזקה דברשות בעלה ירדה והיא אינה טוענת שלקח מבעלה אלא מצרתה שלא ירדה ברשותה אלא דאחר שנעשה הקרקע שלה לקח ממנה ופנים חדשות באו לכאן וא"כ כיון שהיא היתה יכולה לטעון כך טענינן ללוקח ויש להביא קצת ראיה לזה מדברי רשב"ם ז"ל בפרק חזקת גבי אוקימתא דרב יוסף דמוקי התם באח' שאכלה מקצת שני חזקה בחיי בעלה ושלש לאחר מיתת בעלה וכו' דצריכה האשה למחות כתב שם ולא דמי לאריס שאינו יכול לטעון לקחתיו אח"כ משום דסתם אריס אין זמן לאריסותו אלא כל הימים בחזקת אריסותו עומד וכו' וכתב בסוף דבריו כשמת הבעל הרי הוא כאלו יורד עכשיו מחדש לשדה אשה זו ע"כ א"כ לכאורה נמי נאמר בנ"ד דכיון דגבתה הראשונה כתובתה ונעשית הקרקע שלה הרי היא כאלו יורדת השניה מחדש לשדה זו ולא הויא יורדת ברשות אבל כד מעיינינן לאו מילתא היא דלא כתב רשב"ם ז"ל כן אלא משום דס"ל הפך סברת הרמב"ן שכתב הטור בסי' ק"ן דאפילו כלו ימי המשכונה דחשוב יורד ברשות ולא מהני החזקה וכן מתבאר בדבריו שכתב דשאני אריס דאין זמן לאריסותו והוא דעת הרשב"א כתבו נ"י בפ' המקבל מ"ש אבל הרמב"ן וסייעת האחרונים אית להו בהדיא דבשום גוונא לא מהני חזקה ליורד ברשות אפילו דשלמו ימי המשכונה וא"כ לדידהו נמי אפילו שגבתה הראשונה כתובתה כיון שירדה השניה מתחלה שעה א' ברשות לא מהני לה חזקה לחלק החצר החדש שנתנו לה בגבייתא וכן נראה מדברי הריב"ש שכתב דהרמב"ן מפרש ההיא דפרק חזקת דלא ידעו אם ירדה בחיי בעלה משמע דאי ירדה בחיי בעלה הוי כירד ברשות ואינו יכול לטעון לקחתי מן האשה אחרי מות בעלה ולא אמרי' דהוי כיורד מחדש לשדה האשה בעת מיתת בעלה וזה מתבאר היטב בתשו' הריב"ש יע"ש וכיון דהרמב"ן וסייעת האחרונים מסייעים ללוי הדין עמו ועוד דלא יהא אלא ספק אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא וכדכתיבנא הכלל העולה כיון דאשה זאת שניה לא מהני לה חזקתה ה"ה לשמעון הבא מכחה ואפילו שיחזיק שני חזקה לא מהני לה חזקתו וזכה לוי בדינו הנלע"ד כתבתי:. הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: רכ שאלה ראובן שנפטר לבית עולמו ונשארו כל נכסי עזבונו ביד ב"ד עד אשר יבא יורש או נוחל שלו ליירשו והיורש הקרוב אליו הראוי לירש אותו הוא במלכות פורטוגאל בגיות אבל הנה פה עמנו עומדת היום אשה יהודייה לאה אחות היורש הנז' אשר בגיות מצד אביו ותובעת ואומרת כי לה משפט ירושת נכסי עזבון ראובן הנפטר הנזכר באומרה כי אחיה היורש היותר קרוב אליו אשר בגיות הוא חשוב כמת והיא היורשת האמתית לכל זכות ולכל דבר הנוגע לאחיה ילמדנו מורנו מורה צדק הדין דין אמת אם יש כח ביד האשה לאה הנזכר' להוציא הנכסים הנזכרים מיד בית דין ומאת ה' תהי משכורתו שלמה. תשובה עיקרא דהאי מילתא איתא בפ"ק דקדושין דאמרו שם אמר רב חייא בר אבין אמר ר' יוחנן גוי יורש את אביו דבר תורה דכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר והקשו ודילמא ישראל מומר שאני ותירצו אלא מהכא לבני לוט וכו' וכתב שם הרא"ש בפסקיו מכאן פוסקים דישראל מומר יורש את אביו מדקאמר ודילמא ישראל מומר שאני אע"ג דעשו לא ירש מאביו אלא לבניו הוריש הארץ שניתנה לו מ"מ כיון שיש לו דין ישראל להוריש לבניו אע"ג שאין הגוי מוריש לבניו וכו' ה"ה נמי דיורש את אביו וכן מסתבר וכו' ע"כ וכיוצא בזה פסק הרמב"ם ז"ל בהלכות נחלות פ"ו ונלמד מסוגיא זו כדכתב שם ה"ה וכתב שם וזה לשונו ישראל שנשתמד יורש את קרוביו הישראלים כשהיה ואם ראו ב"ד לאבד את ממונו ולקונסו שלא ירש כדי שלא לחזק ידי הרשעים הרשות בידם ואם יש לו בנים בישראל תנתן ירושת אביהם להם ע"כ וכן פסק הטור ז"ל בח"מ סי' רפ"ג עוד כתב שם שאלה להרא"ש ז"ל מומר שנתן הירושה וכו' והשיב הנה כתב ה"ר יהודה בספר הדינין תשובה אחת לרבינו משולם שמומר אינו יורש את אביו וכו' ונ"ל דקרא אסמכתא בעלמא הוא וכו' אבל קנס הוא שקנסו חכמים ואסמכוהו אקרא וכיון שאינו יורשו מיד כשמת אבי המומר זכתה בת המומר וכו' ע"כ נראה מאות' תשו' דמומר אינו יורש את אביו משום תקנת חכמים ואינו חולק על מה שכ' בפסקיו כמ"ש שם הרב ב"י ז"ל דבפסקיו איירי לענין הדין ושם כתב מן התקנה ואע"ג דבפסקיו לא הזכיר כלל מהתקנה אפשר דעדיין לא ראה התשובה של רבינו משולם וכמו שכתב הרב ר' דוד כהן בפסקיו בית כ"ח נמצינו למדין דלדעת הרמב"ם ז"ל בין מן הדין של תורה בין מדין חכמים מומר יורש את אביו אלא א"כ נראה לב"ד לאבד את ממונו ולהרא"ש מכח התקנה אינו יורש את אביו ולסברת הרמב"ם ז"ל הסכים ראבי"ה הוזכרה סברתו בדברי המרדכי בפ"ק דקדושין ויש כאן דעת שלישי הוזכר שם בדברי המרדכי וז"ל פסק מר רב צדק גאון דמומר אינו יורש את אביו והא דפריך הכא לר' יוחנן דילמא ישראל מומר שאני ה"פ דילמא ישראל מומר מוריש לבניו דעשו היה מומר והוריש לבניו את הר שעיר וכו' וכן פסק ר"ח ולראבי"ה נראה כמו שמוריש לבניו הכי נמי יורש את אביו דאף ע"פ שחטא ישראל הוא אך יש כח ביד חכמים להפקיע ממונו דהפקר ב"ד הפקר וכו' ע"כ נראה מכאן דלגאון ור"ח מומר אינו יורש את אביו דבר תורה דאי מאי דקאמרי דאינו יורש הוא מן התקנה כדכתב הרא"ש א"כ מה הוקשה להם מדברי התלמוד שהקשו ודילמא ישראל מומר שאני וכו' הא דברי התלמוד אינם אלא מדין תורה כדמוכח בגמרא והם אמרו דאינו יורש מן התקנה אלא ודאי דמאי דקאמרי הוא דאינו יורש מדין תורה וכן כתב הרב ר' דוד כהן בבית כ"ח וכן כתב בעל תרומת הדשן בסי' שמ"ה יעו"ש ויש לפת טעם לסברתם ולומר דיצא להם דאינו יורש מדין תורה משום מאי דכתב הרא"ש בתשובה הנז' כלל י"ז וז"ל הנה כתב רבינו יהודה הכהן בספר הדינים תשובה אחת לרבינו משולם בן רבינו קלונימוס שמומר אינו יורש את אביו וז"ל כי אשתמד לא אקרי זרעיה ולא ירית ליה לאבוה כדכתיב להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך וגו' וכתיב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי מי שזרעו מיוחס אחריו יצא מומר שאין זרעו מיוחס אחריו ע"כ: והגם כי הרא"ש כתב שם דהך דרשא הוי אסמכתא ועיקר קרא לא אתא אלא לדרשא דסוף פרק נושאין על האנוסה דעשרה כהנים שפי' א' מהן ובעל וכו' מ"מ נראה מדברי הגאון ור"ח דסבירא להו דדרשא גמורה הוי ומהך קרא נפקא להו דאינו יורש את אביו דבר תורה ולסברתם הסכים רבינו גרשום מאור הגולה כדכתוב בהגהות אשר"י פרק יש נוחלין: איברא דתמיהא לי טובא במה שכתב המרדכי שם ונראה לראבי"ה דאפילו לדברי גאון נראה דהאב יורש בנו המומר דאמאי אקנסיה לאב וכו' משמע דסבירא ליה דטעמא דגאון הוא משום קנסא ומדרבנן והא ליתא כמו שהוכחתי דא"כ מאי קשיא ליה דברי התלמוד וכמו שהוכיח