לחם רב (ל"לחם משנה") קעח

ותחזיק בכל מה שיש לי בעולם ותחזיק הוא לשון מתנה ותנן כתב לשון מתנה וכו' וכן בבריא דאינו מועיל לשון ירושה אם כתו' בו שום לשון מתנה מהני כדמשמע מדברי אביי בפ' יש נוחלין גבי בנן נוקבן די ייהון ליכי וכו' ומתזנן מנכסי דמועיל לשון מתנה דכתיב בה לתנאה דבנין דכרין דהוו בלשון ירושה יע"ש: ואם כתוב במתנה זו שום לשון מתנה ודאי דמהניא ותטול הבת לאחר מיתתו מחצית הנכסים מתורת מתנה אלא שבזה יש לדון מטעמא אחרינא דאם אלו הנכסים קרקעות שהיו לו בשעת המתנה לאו דינא ולאו דיינא דודאי תטול הבת החצי לאחר מיתה אם נתן לה בלשון מתנה אבל אם הם מטלטלין דהא איכא פלוגתא דרבוותא דכתב הרב רבינו שלמה ן' אדרת ז"ל בתשובה הוזכרה בבית יוסף סימן ר"נ גבי נותן נכסיו מעכשיו ולאחר מיתה זה לשונו ומכל מקום אם יש לו עסק או סחורה או מטלטלין שאינם מסויימים ורוצה לחלקם ביניהם ולרבות לאחד ולמעט לאחר איני יודע לו דרך שיוכל לזכותם במתנת בריא מעכשיו ולאחר מיתה שמא מה שיש לו היום לא יהיה לו בשעת פטירה ולפיכך אין לו תקנה בזה אלא בחיובים רוצה לומר שיחייב עצמו ונכסיו מעכשיו ולאחר פטירה וכו' ע"כ משמ' דאית ליה דבמטלטלין אמרינן דאלו המטלטלין לא היו בשעת מתנה ומתנתו בטלה אא"כ הביא ראיה שהיו לו בשעת המתנה: איברא דהרשב"א עצמו כתב בתשובה אחרת בהפך שכתב שם ומ"מ מה שנמצא מקרקעי ומטלטלי ונפל בהם הספק אם היו בשעת המתנה אם לא ודאי קנה אם הקנה לו נכסיו בקנין בלשון אחרון שבשטר והטענה משום דכאן נמצאו וכאן היו ומי שטוען שלאחר מכאן חזר ולקח עליו להביא ראיה ע"כ משמע דמסתמא אמרי' שהיו שם בשעת המתנה וכבר הרגיש הרב הגדול מורנו מהר"ר שמואל נר"ו בסתירת אלו התשובות בפסקיו סימן קנ"ה ולי נראה לתרץ דודאי דעת הרב רבינו שלמה ן' אדרת לומר דכאן נמצאו וכאן היו על דרך הסתם ומה שכתב בתשובה האחרת שמא מה שיש לו היום לא יהיה לו למחר רוצה לו' שיביא ראיה הנותן שלא היו לו באותה שעה ולא תועיל המתנה והוא רוצה למצוא תקון לתת במתנ' חצי נכסיו אפי' שיברר בעדי' שמה שהיו לו בשעת המתנה לא היו לו בשעת מיתה ומפני כן אמר שלא מצא לו תקנה אלא בחיובים אבל לעולם דעל דרך הסתם אמרינן כאן נמצאו וכאן היו דדעתו כדעת הגאונים וכן הזכיר בתשובה אחרת דעת הגאונים בסתמא הזכירה הרב בית יוסף בח"מ בסימן הנז' המתחלת אמרו משמן של גאונים וכו' ומ"מ אף על גב דדעת הרשב"א הוא כדעת הגאונים דאמרינן כאן נמצאו וכאן היו מכל מקום הטור בסימן קי"ב בח"מ הלכות גביית חוב כתב מחלוקת בהא והביא דעת הגאונים ואחר כך הביא דעת י"א דעל המקבל מתנה להביא ראיה וכתב על דבריהם דהכי מסתבר וכיון שכן אין להוציא מיד היורשין כיון דהוי פלוגתא דרבוותא וכן פסק מורי הרב הנזכר בפסקיו בסימן הנזכר. נמצא בנ"ד שצריך שתביא ראיה הבת שאותן המטלטלין היו לאביה בשעת המתנה ואם לאו אינ' זוכה בהן דעליה להביא ראיה: ומה ששאל השואל אם יכול ליתן נכסיו במתנה לבניו הקטנים פשיטא ופשיטא דיכול ליתנם דאע"ג דאין הקטן זוכה אחרים זוכים לו אפילו בן יומו וכדכתב הטור בהלכות מתנה ומחילה סי' רמ"ג והוא פשוט ומבואר ואם קנו מידו על כך העדים הרי הם זוכים לקטן והמתנה מתנה וכן לאיש נכרי יכול ליתן נכסיו לכל מי שירצה מתנה גמורה או מהיום ולאחר מיתה אלא שצריך לברר שאותם הנכסים היו לו בשעת המתנה וכדכתיבנא לעיל דאיכא פלוגתא דרבוותא בהא ועל המקבל להביא ראיה ואם אותם הנכסים לא היו באותה שעה לא מצא לו הרב רבינו שלמה ן' אדרת ז"ל תקנה אלא בחיובים שיחייב עצמו ונכסיו מעכשיו ולאחר פטירה כדכתב בהדיא בתשובה שהבאתי לעיל ואם אותם הנכסים היו לו בשעת המתנה כדי שלא יצטרך המקבל להביא ראיה על כך יש למצוה לו תקנה שיאמין אותו הנותן בכל המטלטלין שיאמר המקבל שהיו לו בשעת המתנה ותיקון זה כתו' בנוסח שטר הוזכר בתשובת הרא"ש ז"ל כתבו הטור בח"מ הלכות גביית מלוה סימן צ"ט גבי ראובן שנתן לאחד מבניו כל נכסיו ושייר לעצמו זהוב אח' שירשו מי שראוי ליורשו והאמין בנו על עצמו שאם יאמר בשעת מיתתו של אביו או בחייו על איזה ממון שימצא ברשות אביו שזה הממון נתן לו במתנה וכו': ומה ששאל השואל אם יוכל איש לגרש את אשתו בכוונה רצויה וכו' אם יש לו שבועה בכתובה שלא יגרשנה פשיטא ופשיטא דאינו יכול לגרשה בעל כרחה אף על פי שהוא מכוון לטובה ואם אין לו שבועה בכתובה אלא תנאי לבד שלא יגרשנה אלא מדעתה מכל מקום אין לו לגרשה דאף על גב דקיימא לן כבית הלל דאמרינן דאפילו הקדיחה לו תבשילו יכול לגרשה מכל מקום נרא' לי דמודו בית הלל דהיכא דהתנה עמה שלא יגרשנה אלא מדעתה דאינו יכול לגרשה אלא אם כן מצא בה ערות דבר דאם לא כן תנאה למאי אהני אבל ודאי אם מצא בה ערות דבר אז מצוה לגרשה משום גרש לץ ויצא מדון וכדכתב הטור באבן העזר סימן קי"ט ואם כן ודאי בנדון דידן שלא מצא בה דבר פריצות אע"ג שהוא מכוון לתועלת' כיון דאיהי לא ניחא לה בהכי אין לגרשה ומה גם אם היא אשתו ראשונה דמזבח מוריד עליו דמעות אבל ודאי מדעתה יכול לגרשה אפי' היא אשתו ראשונה דהא דר"א דאמר מזבח מוריד עליו דמעות כתב הרב ב"י בסי' הנזכר בשם ספר אגודה דהיינו דוקא כשמגרשה בעל כרחה והכי משמע קרא דמייתי רבי אלעזר ראיה דקאמר באשת נעוריך אשר בגדת בה ולא מקרי בגידה אלא בעל כרחה אבל מ"מ בין מדעתה בין בעל כרחה אין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ דאמרי' בפ' האיש מקדש גבי מתני' דהאומר לחבירו קדש לי אשה במקום פלוני בצריכותא דעביד התם תלמודא דגנאי הוא לאדם לגרש את אשתו וכיון שכן אין לגנו' עצמו בשביל שמכוון להוסיף לה כתובתה דבלאו הכי יכול להוסיף לה ולכתוב בתוך הכתובה אם ירצה אלא שאולי סבה אחרת יש לו לשואל ולא רצה לגלותה ומ"מ אני אומר דאם הוא מדעתה אין איסור בדבר ואם אין תנאי בכתובה כלל בהא ודאי קיימא לן כבית הלל דיכול לגרשה אא"כ יש מנהג בעיר שלא לגרש אלא מדעת האשה דאז ודאי סתמו כפירושו וכדכ' הרשב"א ז"ל בתשובה הוזכרה בב"י באבן העזר בסי' הנז'. עוד באתי לבאר מפני שישאר לו מדיין ספק לשואל אם תמצא לומר שיש לשון מתנה בשטר דהוי מתנה מהיום ולאחר מיתה וכדכתיבנא אם אותם הנכסים נתנם במתנה לבנו אי הוא מתנה או לא וכן אם תגבה אשתו השניה כתובתה מהם כיון שהם נתונים קודם לכן לבת שיש לו מאשתו הראשונה וא"כ מאותו החצי נראה דאינה יכולה לגבות אשתו השניה וגם אינו יכול ראובן לתתו במתנה לבניו הקטנים ולבטל מתנת בת אשתו הראשונה שקדמה לזה אומר דאיברא דאי כתיב ביה לשון מתנה הוי מתנה מהיום ולאחר מיתה אע"ג דלא כתיב ביה מהיום דהפוסקים רובם או כלם זולת רבינו חננאל פסקו דהלכה כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ועוד דכתוב בהאי שטרא קנין וכיון דאיכא ביה קנין אפילו אין בו זמן קונה הגוף מיד וכל זה מבואר בדברי הפוסקים ז"ל בטור ח"מ הלכות מתנת שכיב מרע סי' רנ"ח והרמב"ם ז"ל בסוף הלכות זכיה ומתנה וכיון שכן ודאי דהוי מתנה מהיום ולאחר מיתה ומכל מקום היה נראה לכאורה דהיה יכול ליתן במתנה ראובן אלו הנכסים דלא נתן ראובן לבת אשר לו מאשתו ראשונה שיהיה לה עדיפות על יורשיו אלא עשאה כהם שהיא תירש החצי והם ירשו החצי וכיון שהוא יכול להפקיע מיורשיו וליתן במתנה כל נכסיו בחייו ואין היורשים יכולים למחות הוא הדין בת אשתו הראשונה שאין לה כח מה למחות דלא עדיף בזה מכח היורשים והיה נראה לכאורה להביא ראיה לזה מתשובת מהר"ם שכתב המרדכי פרק יש נוחלין דהיכא דנתן לבנו ולחתנו מתנה מהיום ולאחר מיתה כאחד מהבנים הזכרים דכשהאלמנה נוטלת כתובתה לא יטול המקבל מתנה חלקו אלא מן הנכסים הנותרים וכו' דלעולם לא יטול מקבל המתנה יותר מהיורשים וכו' וא"כ משמע מהתם דלא עדיף כח המקבל מכח היורש שלפי האמת נראה דאין זו ראיה דשאני התם דאמר כאחד מן הבנים וכיון שאמר בלשונו כאחד מן הבנים לא נתן לו עדיפות יותר מהבנים אבל הכא שלא תלאה לבת אשתו כחלק הבנים אלא נתן לה בפני עצמה חצי נכסיו ודאי דאין יכול ליתנם לאחר כיון שנתן לה גופא מהיום וכבר ביאר זה מהר"ם ז"ל עצמו בתשובה אחרת שכתב המרדכי עצמו שם על מתנה שנתן ראובן לחתנו וכתב לו שטר מתנה וכתוב בו שיטול חלק מכל נכסיו כאחד מן היורשים כתב שם דראובן יכול ליתן מתנה כל ימי חייו אע"פ שכתב לחתנו חלקו גופא מהיום וכו' שהרי לא כתב חלקו לו מהיום חלק ששי או חמישי שבה דא"כ לא היה יכול ליתנו לאחרים ולמעט חלקו אבל עכשיו אמר תטול חלק כאחד מיורשי וכו' משמע בהדיא דהיכא דנתן למקבל המתנה חלק בפני עצמו עדיף מכח יורש: הכלל העולה בנדון דידן דאם יש בשטר לשון מתנה הקרקעות שהיו לו בשעת המתנה חצים של הבת הראשונה לאחר מותו ואינו יכול ליתנם במתנה ואין אשתו שניה גובה כתובתה מהם והוא הדין למטלטלין שנתברר שהיו לו באותה שעה אבל מטלטלין או מעות שיש לספק אם היו לו בשעת המתנה ודאי הם בחזקת היורשים כמו שכתבתי לעיל וכמו שכתב מהר"ם זכרונו לברכה בהדיא באותה תשובה וזה לשונו ודוקא בנכסים הידועים שהיו לו בשעת פטירתו כגון קרקעות וספרים וכו' יעויין שם ואף על גב דהוי פלוגתא דרבוותא אי אמרינן כאן נמצאו וכאן היו מכל מקום מוקמינן להו בחזקת יורשים ולא אמרינן כאן נמצאו וכאן היו כדכתיבנא ואף על פי שיש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דלא נאמר כאן אוקי ממונא בחזקת יורשים כיון דזה היא המחלוקת עצמו דפליגי רבוותא מי מקרי מוחזק יורש או מקבל מתנה וכדכתב הטור זכרונו לברכה בסימן קי"ב כדכתיבנא מכל מקום אם ראובן זה נתן נכסיו לבניו הקטנים וזכה להן אחר והוא תפוס בעדים ודאי דלא מפקינן מיניה כיון דהדבר הוי פלוגתא דרבוותא אי אמרינן דאלו המטלטלין היו בשעת המתנה או לא והוא תפוס בעד הקטנים פשיטא ופשיטא דמהני להו תפיסתו וכל זה הוא אם יש בשטר לשון מתנה אבל אם אין שם אלא לשון ירושה פשיטא ופשיטא דהמתנה בטלה כדכתיבנא: הקטון חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: ריח שאלה ראובן היו לו בחיים שני בנים גד ואשר והיה לו נכד אחד נפתלי שנשאר מבנו יששכר שמת בחייו ויען כי היה רואה ראובן שנכדו נפתלי היה מזלזל בכבודו ובכבוד בניו הנז' ולסבות אחרות מספיקות נתן אל לבו לתת במתנ' גמורה בחייו לנכדיו בני שני בניו גד ואשר חצר אחד שהיה לו עם כל הבתים שבתוכו ולנפתלי לא נתן דבר ולאחר כמה ימים אל המתנה הנז' בא נפתלי ובכח מסייעים שונאיהם של הזקן ובניו הרבה אל הזקן הכעסות נמרצות כדי שיתן לו חלק ידוע מהחצר בחייו במתנה וראובן בראותו כי לא יכול לו מחמת אנשים שהיו מאיימים ומגזמים לראובן להוליכו בפני עש"ג ולגרשו מהחצר בעלילות דברים ובראותו שכבר הקדים המתנה שנתן לנכדיו האחרים וידע כי כל הנעשה אח"כ הוא