לחם רב (ל"לחם משנה") קעז

הפסד לפועלים אלא שעדיין לא נתקררה דעתו ז"ל גבי פועלים גופייהו ולע"ד עם מה שכתבתי א"ש: אם כן למדנו דבשום אופן אין לתבוע לראובן מצד הדין שלא יעשה המלאכה בעיר ההיא אפילו שלא יפרע מס עם בני העיר ההיא כיון דהוא עושה בזול כ"כ אך אם בא ראובן זה לעשות מלאכתו בזול עם אנשים שהיו מכירים ויודעים לחייטים אשר בעיר כגון שכל א' מהחייטים היו לו מכיריו ויודעיו שהיו רגילין לתת לו ביחוד לעשות מלאכתם ובא זה ראובן להסיר מכל אחד מהחייטים מכיריו ויודעיו לאו כל כמיניה וראוי למחות בידו דהא אמרינן בפרק יש. נוחלין דבכור נוטל פי שנים במתנות כהונה היכא דשחט אחד ממכירי אביו בהמה ואחר כך מת וכתבו הרמב"ם ז"ל פרק שלישי מהלכות נחלות וטעמא משום דהוי כאלו כבר בא ליד אביו ומקרי מוחזק ומראיה זו פסק הרב רבינו שלמה ן' אדרת ז"ל בתשובה הוזכרה בבית יוסף סימן קנ"א גבי חייט אחד שהיה רגיל לעשות אצל עירוני ובא חייט אחר ורצה להכניס עצמו עם העירוני לעשות מלאכתו בזול יותר דמוחין בידו וכתב בסוף התשובה ועוד דכל מכיר הרי הוא כבא לידו, כבר כדאיתא בפרק יש נוחלין וכו' וההולך ומפתה את הגוי לעשות מלאכתו כפוסק לחיותו של זה וגוערין בו ומוחין בידו עד כאן מכאן למדנו דאם ראובן הולך למכירי החייטים לעשות בזול יותר שלא יתנו להם מלאכתם שימחו בית דין בידו אבל בלאו הכי לא זהו מן הדין אבל מכל כתב הרב מהר"י קולין שם בשרש הנזכר דכל הני דאמרינן בפרק לא יחפור שכתבתי לעיל דלא מעכב היינו מן הדין אבל אם תגבר יד בני העיר לסגור דשא באפיה הן על יד השר הן על יד שום מונע פשיטא שהרשות בידם והאריך בזה ותפס הדבר בפשיטות. עד שאמר שלא יטעה בזה אפילו החסר דעת ובאמת כל ראיותיו אינן מספיקות בעיני דהוא הביא ראיה ממציאה דהיכא דנפל עליה דלא קנאה ואם בא אחר והחזיק בה קנאה ולכתחלה יכול לעשות כן וכן בפאה אמרו נטל מקצת פאה וזרק על השאר ואין לו בה כלום נפל לו עליה פירש טליתו עליה מעבירין אותה ממנו ודן מכאן קל וחומר ומה התם שכבר זכה במקצת וגם קדם הוא לזכות אפילו הכי יבא השני ויעבור אותו הימנה וכו' וכאן שזה רוצה לזכות בהפקר וכו' לא כל שכן שיעכבו אותו מן הבא לזכות בו אם יוכלו וכו' ובודאי נראה לע"ד דהאי קיו פריכא הוא דהתם גבי מציאה ודאי דכל זמן שלא זכה הראשון יכול השני להקדים ולחפוף לזכות בה אבל הכא לא בא לזכות בעיר אלא עושה לבן עיר אחרת שלא יזכה בה וא"כ לא תלמוד מהתם דהוא יכול לזכות ולהקדים לאחר שלא יזכה להבא שעושה שאחר לא יזכה ואינו זוכה הוא במה שהיה זוכה האחר וק"ל: גם הראיה שהביא מהפוסקי' דלמה פסקו דמספקא אין יכולין לעכב ואמאי לא אמרו כל דאלים גבר אין זו בעיני ראיה דלא דמי לזה אומר של אבותי וכו' דהתם אין ראיה לא' יותר מן האחר ולכך כל דאלים גבר אבל הכא בני העיר באים להוצי' מזה הבא לדור שם וכי הארץ שלהם היא וכדכתב הרא"ש בתשובה וכיון דאינה שלהם א"כ היא בחזקה דכל הבא לדור שם יכול לדור ואלו שבאים להוצי' עליהם להביא ראיה ודמי למי שבא להוציא מן המוחזק וכן כל הדברים אשר שם שכתב לחזק דין זה לא נתבררו אצלי ובעיני הדין בהפך שודאי דדברי התלמוד הם דאינם יכולים לעכב כלל לא מן הדין ולא בכח אבל מה נעשה כי מי הוא זה ואיזה הוא שיחלוק על הרב הנז' ומ"מ אני בעניי לא הייתי עושה מעשה על פי אלה הדברים אשר דבר הרב הנז' ז"ל, ומ"מ בנ"ד אני אומר דכיון דכבר החייט היה ישב בעיר ועתה באים להוציאו מן העיר יודה הרב מהרי"ק דאינן יכולים לעשות כן דלא אמר הרב הנז' ז"ל אלא שיכולי' לעשות בני העיר שלא יבא שם אבל אחר שכבר בא ונתיישב ולא היה שום מונע בדבר ועתה רוצים לסלקו לאו כל כמינייהו: הכלל העולה בנ"ד דראובן זה אם הוא עושה מלאכה בזול יותר בעיר אינם יכולים בני העיר לעכב עליו אך שלא ילך למכירי ויודעי החייטים שרגילים ליתן להם מלאכה לפתותם שיתנו לו והוא יעשה בזול כי זה ודאי מוחין בידו וגוערין בו וכדכתב הרשב"א ז"ל: הקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: ריז שאלה ראובן שיש לו בת מאשתו ראשונה ורצה לישא אשה אחרת וקודם שישאנה עשה שטר מתנה אחד לאחר מיתה בזה האופן שתירש בתו הנזכרת מחצית נכסיו אחרי מותו ומחצית אחרת ירשו בני האשה השניה אם יועיל ושוה המתנה ההיא אם לאו. גם אם יוכל ראובן לתת כל נכסיו במתנ' לבניו הקטנים בעודו בחיים חייתו או לתתם לאיש נכרי אשר לא אחיו ממש הוא וכמו כן היוכל איש לגרש את אשתו בכוונה רצויה כדי לחזור ולשוב לקחתה לכפול כתובתה כפלו כפלים מאשר לה בכתובה ראשונה על כל הדברים האלה ישיב אדוננו הגאון ותהי משכורתו שלמה: תשובה אם בשטר המתנה אין כתוב בו לשון מתנה כלל אלא דוקא כמו שכתוב בשאלה שתירש בתו הנזכרת מחצית נכסיו וכו' ודאי דאין במתנה זו ממש מתרי טעמי חדא דהא אמרי' בפ' יש נוחלין בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה אא"כ אמר על מי שראוי ליורשו כגון בן בין הבנים אז דבריו קיימים וכרבי יוחנן בן ברוקה דאיפסיקא התם בגמרא הלכתא כוותיה וכל זה מבואר בדברי הפוסקים ז"ל בהרמב"ם ז"ל פרק ו' מהלכות נחלות ובטור חשן משפט סי' רפ"א וכיון שכן בנ"ד שאמר שבתו תירש אפי' שיהיו לו בנים מאשה אחרת הרי זה התנה על מה שכתוב בתורה ואין דבריו קיימים וכי תימא ע"כ לא אמרי' הכי בפ' יש נוחלין אלא כשיש לו באותה שעה בן ואמר על הבת שתירש דבאותה שעה קא עקר מה שכתוב בתורה אבל הכא באותה שעה שאמר על הבת שתירשנו עדיין לא היה לו בן מאשה אחרת ומי יימר דיהיה לו בן דילמא לא יהיה לו ולא יעקור מה שכתוב בתורה ודמיא להא דאמרי' בפ' הזהב גבי על מנת שאין לך עלי אונאה דאמר שמואל התם דתנאו קיים וקאמר שם דאפי' למ"ד מתנה על מ"ש בתורה תנאו בטל מודה התם דשאני התם דדילמא מי יימר דקא עקר דאולי לא יהיה שם אונאה הכא נמי דכוותא היא לא היא חדא דהא קי"ל כרב גבי אין לך עלי אונאה דתנאו בטל וכן פסקו רוב הפוסקים ז"ל ומ"ש שם בגמרא הוא אליבא דשמואל דהוי דלא כהלכתא ותו דבפרק יש נוחלין אמרי' דתנאי בית דין דכותב לה בנין דכרין די יהוון ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקיהון דעם אחוהון הוי זה מתנה על מה שכתוב בתורה לרבנן דפליגי עליה דרבי יוחנן בן ברוקה ואמרי דאפי' על בן בין הבנים אין דבריו קיימים ותנאו הוה בטל אליבא דידהו אי לא הוה טעמא דהוי תנאי ב"ד ואלים או משום טעמא אחרינא כדשקיל וטרי התם ואי אמרת דלא מקרי מתנה על מה שכתוב בתורה אלא היכא דבאותה שעה דוקא יש לו בן ובודאי קא עקר א"כ היכי אמרי' דבנין דכרין די יהוו ליכי וכו' הוי מתנה על מה שכתוב בתורה התם נמי מי יימר דקא עקר דילמא לא יהיו לו בנים ממנה ואם תמצא לומר שיהיו לו בנים ממנה דילמא לא יהיו להם אחים שירשו עמהם דבאותה שעה שמתנה אין שום א' מהם בעולם אלא ודאי דלא מפלגינן בהכי ודא ודא אחת היא דמתנה על מה שכתוב בתורה מקרי כיון דהוא אומר דכשיהיו לו בנים הבת תירש ואף על פי שאין לו עכשיו: ומכאן יצא לי קושיא על מאי דמפלגינן בפ' הזהב אליבא דשמואל כי היכי דלא ליהוי מילתיה כתנאי דהתם באונאה כ"ע מודו משום טעמא דמי יימר דקא עקר דאכתי אמאי לא קאמר תלמודא דשמואל תנאי מההיא דיש נוחלין דרבי נתן ורבי אמרי התם דמקרי זה מתנה על מה שכתוב בתורה אליבא דרבנן ותנאו בעל אע"ג דהתם לא ודאי קא עקר כדכתיבנא אלא שיש לתרץ דאין ה"נ דמילתיה דשמואל לא מתוקמא ככ"ע ומאי דקאמר תלמודא בפ' הזהב הוא דלפחות כרבי מאיר ורבי יהודה אתי וכל היכא דמצי לאוקומי מילתיה דליתי ככ"ע מוקי ליה א"כ בנ"ד למדנו דהרי זה מתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל ועוד מטעמא אחרינא בטלה מתנה זו דאפי' שיהיה בן בין הבנים שמועיל לשון ירושה אליבא דר"י ן' ברוק' דקי"ל כוותיה מ"מ איבעיא לן בפ' יש נוחלין אי אמר רבי יוחנן בבריא או לא וכתב הטור בח"מ סימן רפ"א דרב האי ורב אלפס והרא"ש פסקו דכיון דלא איפשיטא בעיין אמרינן דלא מהני בבריא לשון ירושה וכן פסק הרמב"ם בפרק ו' מהלכות נחלות ובפרק י"ב מהלכות זכיה ומתנה וכתב שם ה' המגיד אבל בבריא אין דבריו קיימין פי' שהקנה נכסיו לאחד מבניו בשטר ובלשון ירושה ומשמע מדברי הרמב"ם ז"ל דאע"ג דתפס הבן שהקנה לו בלשון ירושה מפקינן מיניה מדלא כתב דהוי ספק ואי תפס לא מפקינן כדרכו לכתוב ברוב תיקו האמור בתלמוד וכדכתב הרב המגיד בפ"ג דהלכות מכירה גבי הקנה השדה לאחד והמטלטלין לאחר אלא שאני תמוה מאד על דברי רבינו שכיון דדעתו לאלומי כח דיורש כ"כ דאפילו אי תפס מקבל מתנה מפקינן מיניה דנכסי בחזקת יורשים קיימי ולא מועיל בהא תפיסה כלל אלא דאף על גב דתפס מפקינן ליה ממי שתפס ולא מפקינן ליה מחזקת יורשים, א"כ בפרק י"א מהלכות זכיה גבי שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני דאיבעיא לן בגמרא בפרק מי שמת אי ספר תורה בכלל או לא ועלה בתיקו איך פסק שם הרב ואמר אבל ספר תורה יש בו ספק אם הוא בכלל נכסים או אינו לפיכך אם תפס אין מוציאין מידו ואמאי לא אלים התם רבינו כח היורשים כי היכי דאלים ליה הכא ולימא התם דאפילו תפס מפקי' מיניה דנכסי בחזק' יורשי קיימי כי היכי דכתב הכא בפשיטות דאין דבריו קיימין דמשמע דאפי' תפס מפקינן מיניה וצריך עיון מכל מקום למדנו מדברי הרב ז"ל דאי תפס מפקינן מיניה דכן נראה פשט לשונו אף על גב דלשון הרי"ף אינו מכריח כל כך שכתב דכיון לא איפשיטא לא עבדינן בה עובדא ואפשר לפרש דבריו דאין מוציאין מהיורשים ואי תפס המקבל לא מפקינין מיניה וכן מוכח מהגהות אשר"י שכתוב שם בפרק יש נוחלין על דברי הרי"ף שהביא שם הרא"ש זכרונו לברכה וכן כתב באור זרוע דמי שתפס תפס משמע דהבין דברי הרי"ף דאי תפס לא מפקינן מיניה ובפרק ו' מהלכות נחלות כתוב בהגהה סברא זו בשם רבינו שמואל וראבי"ה מכל מקום פשט דברי הרמב"ם לא משמע כן וכן משמע פשט דברי הטור בסימן רפ"א שהבין דברי הרי"ף והרא"ש ורב האי דאינו מועיל כלל ואי תפס מפקנין מיניה אם כן בנדון דידן דזה הנותן היה בריא כשאמר שתירש הבת החצי ודאי דאינו מועיל לשון ירושה כלל אליבא דרובא דרבוותא ואף על פי שעשה שטר אין זה מועיל כדכתב הרב המגיד בפירוש בפרק י"ב מהלכות זכיה בלשון שהבאתי למעלה ואף על גב דנטל קנין אינו מועיל כלל דכיון דאמר לשון ירושה על מי שאין ראוי ליורשו אינו מועיל כלל וכן כתב הטור בסימן רפ"א בשם אביו הרא"ש זכרונו לברכה גבי מי שעשה לאשתו יורשת ונטל קנין דאינו מועיל כלל אם כן למדנו דבנדון דידן המתנה בטלה וכל זה אם אין כתוב בה לשון מתנה כלל אבל אם כתוב בה שום לשון מתנה הא קיימא לן דכתב לשון מתנה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף דבריו קיימים וגדולה מזאת כתב הטור בסימן הנזכר בשם אביו זכרונו לברכה בעובדא דמי שעשה לאשתו יורשת דכתיבנא דראוי לקיים הצואה מתוך תיבה אחת שכתוב בה