לחם רב (ל"לחם משנה") קעא

כ"ש לפי דעת הרמ"ה שכתב הטור בשמו בסימן הנז' ולדבריו הסכים הריב"ש ז"ל בסימן קמ"ב ובסימן תצ"ב שאין דין יתומים שסמכו אצל ב"ה אלא כשהיתומים הגיעו לעונת הפעוטות דודאי אם נ"ד לא הגיעו בשעת המכירה לעונת הפעוטות אין המכירה מכירה ואפילו הגיעו לעונת הפעוטות הרי כתב דדוקא במטלטלים מכירתו מכירה אבל לא בקרקע ונ"ד קרקע הוי ואפי' שהיה החצר הזה חזקה דנסתפק לרבנן קמאי אי דיינינן לה כקרקע או מטלטלים הרי הרב הגדול מורי נר"ו כקרקע דן אותה וכן אנו דנים אחריו: איברא דלפי דעת הרב הגדול מהריב"ל בתשו' הנז' יכול אפטרופ' למכור החזקות אפי' להניח וכ"כ בתשו' הקודמת לזו שכתב שם כלל הדברים שדעתי וסברתי הוא שיכול למכור האפטרו' החזקו' אפי' לכתחלה ואפי' בלא רשות ב"ד אם נ"ד הויא חזק' והגיעו לעונת הפעוטות בשעת המכירה הויא מכירת' מכירה בין לדעת הרמ"ה בין לדעת הרא"ש כיון שאין לאלו החזקות דין קרקע אבל מ"מ נאמר דבנ"ד כ"ע מודו דאין המכירה מכירה מטעמי אחריני שנבאר בס"ד וכל זה שכתבנו הוא דוקא כשמכרה האשה לבדה בלא רשות ב"ד אבל בנ"ד שמכרה ברשות ב"ד כמו שבא בשאלה נר' לכאורה דמכירת' מכירה דהרי כתבו המפ' דההיא בריית' דבפ' הניזקין לא אתאמרה אלא כשמכר אפטרו' דוקא אבל ב"ד יש להם למכור כל מה שיר' להם שהוא תועלת היתומים וכן האפטרו' ברשות ב"ד וכמ"ש הטו' בסי' הנז' בשם הרמ"ה ואע"ג דבנ"ד עשו ב"ד שליח לאשה למכור וקי"ל דאין ממנין אשה אפטרופא י"ל דשאני אפטרופס משליח דטעמא דאין ממנין אשה אפטרופא כתב רש"י ז"ל בפרק הניזקין שאין דרכן לצאת ולבא ולטרוח ולכך אין ממנין לה אפטרופא ב"ד על נכסי יתומים אבל לעשות לה שליח למכור ודאי דיכולין כיון דאין ממנין לה לפקח על כל נכסיהם אלא לדבר פרטי לבד דהיינו למכור וכיון שעשתה שליחותם של ב"ד ומכרה נר' דמכירתה מכירה וכי תימא הרי ב"ד זה אתרע חזקתייהו שלא השגיחו על נכסי יתומים והניחו לאשה לפקח בהם וכתב הרב מהר"י ן' לב בריש כלל ב' דאע"ג דלא חיישינן לב"ד טועי' היכא דאתרע חזקתייהו שעברו על דברי חכמים יש לחוש להם שטעו והכריח הדבר ממאי דכתב הטור בח"מ בהלכות הלואות סי' מ"א בשם הרא"ש דאם כתבו לאדם טופס שטר ובא לפני ב"ד אין ב"ד גובים בו עד שיוציא גוף השטר וכו' יעויין שם א"כ בנ"ד נמי דאתרע חזקתייהו נימא דלא ראו שהיה תועלת היתומים אלא עשו שלא כדין דטעמא דב"ד יכולים למכור שדות משום דלא חיישינן לב"ד טועים וכמ"ש הרב מהריב"ל בסימן ע"ז ובודאי הם ראו הדבר שהוא תועלת ליתומים אבל בנ"ד דאתרע חזקתייהו לא אמרינן הכי מ"מ לא הייתי סומך על טענה זו לבטל המכירה מפני שאין ראוי לקרותם טועים אלא במה שעשו מעשה וטעו אבל במה שלא השגיחו על נכסי היתומים אפשר שהיו טרודים בענינים אחרים ולא אסיקו אדעתייהו או שום סבה אחרת וכיון דאין ראוי לקרותם טועים בשביל כך א"כ הדרינן לדינא קמא דכל מה שעשו ב"ד עשוי דהם ראו שהדבר היה תועלת ליתומים ואף עפ"י שבא בשאלה שהאלמנה והיתומים מכחישים להם בכל טענותיהם ויש להם ראיות ואמתלאות מוכיחות ב"ד הם נאמנים יותר וחזקה על ב"ד שלא יצא דבר בלתי מתוקן מתחת ידם והם ידעו מה שעשו וחם כן אין בידי לבטל המכירה מהאי טעמא לחוד אבל יש לבעלה מהטעמים האחרים הבאים בשאלה חדא שהקונה אינה את האשה וכיון שהאשה הויא שליח ב"ד אין מכירתה מכירה דכן כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות מכירה בד"א וכו' אבל השליח שטעה בכל שהוא בין במטלטלין בין בקרקעות חוזר וכתב שם ה"ה ורוב המפר' פי' בשליח ב"ד כ"ש בשאר שלוחין ע"כ וא"כ בנ"ד דהויא האשה שליח ב"ד אין מכירת' מכירה כיון שהקונה אינה אות' ואפי' יהבינן לה דין אפטרו' משום דיתומים סמכו אצלה וכמו שכתבנו למעלה מ"מ הרי כתב הרמב"ם ונ"ל שכן הדין באפטרו' שטעה בכל שהוא בין במטלטלין בין בקרקעות חוזר א"כ ודאי שמהטעם הזה בטלה המכירה ועוד מהטעם שבא בשאלה דמכרה האלמנה שלא בהכרזה המכירה בעלה דלא עדיף שליח ב"ד מב"ד עצמם וב"ד עצמם שמכרו שלא בהכרזה מכרן בטל אפילו שמכרו שוה בשוה וכדאמרי' בפ' אלמנה ניזונת וכתבו הטור בסימן ק"ט וכל הפוסקים א"כ ודאי דאין מכירת האשה הבאה מכחם מכירה ואפי' יהיה נ"ד חזקה ואיכא מ"ד דחזקה הוי מטלטל וכמ"ש למעלה שנסתפקו רבנן קמאי בכך ומדברי הרב מהר"י אדרבי ז"ל נר' קצת שדין טלטל יש לה שכתב בפסקיו סי' ע' גבי אשה שמכרה חזקת טינטי של יתומים ואח"כ החזיקו בה הקונים כמה שנים דכיון דהדבר הוי פלוגתא דרבוותא אין להוציא החזקה מיד המחזיקי' בה כמה שנים דאוקי ממונא בחזקת מאריה ואי אית ליה דדין קרקע יש לה אדרבה אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא אלא נר' דהוא סבור דדין טלטל יש לה ולכך כתב דאין להוציאה מיד המחזיקים בה ואעפ"י שלא ביאר שם הדברים כך נר' דעתו ז"ל דאם אין כוונתו זאת איני יודע לו טעם וא"כ כיון דאיכ' מאן דאית ליה דהוי טלטל היה אפשר לומר דלפי אותה סבר' אינה צריכה הכרז' דהוו כמטלטלין דאינם צריכי' הכרזה מ"מ אני או' דכבר נהגו באלו החזקו' בהכרזה וכיון שהדבר תלוי במנהג המקום וכמ"ש הטור ז"ל שם בד"א בדברי' שצריכין הכרזה ובמקו' שמכריזין וכו' א"כ אפי' דדיינינן להו כדין מטלטל אם מכרו ב"ד שלא בהכרזה אין מכירתם מכירה וכ"ש אם נ"ד הוי קרקע גמור דאין מכירתם מכירה: הכלל העולה מכל מ"ש דמכירת האשה נתבטלה וזכו היתומים בדינם הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי: הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: רי שאלה אשה ובעלה ראובן מחזיקים בשתי בתים תחתיים בחצר שמחזיק בו שמעון משני צדדי הבתים הנז' ונתחייבו האשה ובעלה ראובן הנז' שבכל עת וזמן שירצו למכור הבתים הנז' שלא יהיו רשאים למוכרם לשום נברא בעולם בלתי אם לשמעון הנז' המצרן בסך שנים אלפים ושש מאות לבנים ולא יותר אפילו שאחרים ירבו עליהם מתן עד עשרת אלפים לבנים יהיו מחויבים למוכרם לשמעון הנז' בעד הסך הנז' והתחיל שמעון הלוקח לפרוע מהמעות הנזכרים מאתים לבנים ונכתב ונחתם שטר חיוב הנז' בכל חזוקי סופר ונאמנות וכו' ועתה נפטרה אשת ראובן ונשא אחרת והיא ובעלה מכרו ללוי בשצף כסף החצי פחות ממה שנתחייבו לבלתי מוכרם לשום נברא כי אם לשמעון הנזכר יורנו מורנו אם המכירה שמכרו ללוי היא מכירה אחר שקדם חיוב האשה ובעלה ראובן הנזכר למכור לשמעון בעד הסך המפורש בשטר והתחילו לקבל מהמעות כדי להבטיח לשמעון שימכרו לו ולא לאיש אחר אם לאו ושכר האדון כפול מן השמים: תשובה בסוף ע"ז אמרינן דההוא גברא דא"ל לחבריה אי מזביננא להאי ארעא לך מזביננא בק' זוזי וכו' אזל זבנא לאינש אחרינ' בק"כ וכו' ואסיקנ' התם דהאי זוזי אנסוה כלו' דכיון שמכרה לשני יותר ממה שפסק עם הראשון זוזי אנסוה וכתב הריב"ש ז"ל בסימן קמ"ה שאם כתב לראשון שימכרנו לו בסך כך וכך ושלא ימכרנו לאחר ואף אם יתנו לו בדמיו יותר מן הסך ההוא בענין זה קנה הראשון וכן כתבו הרמב"ן והרשב"א זכרונם לברכה ע"כ וכן הרב המגיד כתב כן בשמו בפרק ו' מהלכות מכירה ונ"ד נר' דדמי לההיא עובדא דתלמודא מפני שכת' בשטר שבכל עת וזמן שירצו למכור וכיון דתלי ליה בהכי היינו כי עובדא דגמרא דהרב מהר"י קולין ז"ל כתב בשרש ן' וזה לשונו וגם מה שטען הטוען לבטל התנאי משום דאיכא למימר וכו' נראה דאין משם ראיה וכו' שהרי מתחלה תלה הענין דלכשיהיה רצונו למכור וכו' משמע דכיון דתלי בהכי הוי כי עובדא דגמר' ונדון דידן נמי דכוותא היא שהרי אמר שבכל עת וזמן שירצו למכור וכו' כמו שבא בשאלה וכיון שכן אם מכרו ראובן ואשתו בפחות מעשרה אלפים לבנים הבתים ודאי דאין מכירתם מכירה דהרי כבר התנו עם שמעון שאם ימכרו לאחר עד סך עשרה אלפים לבנים שיתנו לו בשני אלפים ושש מאות ותנאו ודאי קיים דהרי כתבו הרב רבינו משה בר נחמני והרב רבינו שלמה ן' אדרת זכרונם לברכה דאם התנה עם הראשון דלא ימכרנו לאחר אף אם יתנו לו בדמיו יותר מן הסך ההיא דקנה הראשון וכמו שכתב בשם הריב"ש זכרונו לברכה ובנדון דידן לענין העשרה אלפים לבנים מיהא הוי כי ההיא דהרב רבינו שלמה ן' אדרת דהרי התנה שלא למכור אותם לאחר בעד עשרה אלפים כי אם לשמעון בעד שני אלפים ושש מאות וכיון שכן מכירת ראובן ואשתו ללוי היא בטלה ואע"ג דאשתו הראשונה של ראובן מתה ונשא אשה אחרת לא איכפת לן כלל דאינה זוכה אשתו של ראובן ב' יותר ממה שהי"ל לראובן בבתים ההם וכיון דהוא נתחייב למוכרם לשמעון בעד הסך הנז' אשתו השניה ג"כ לא תזכה יותר בבתי' הנז' ואפי' אחר שימות ראובן ובאה היא לגבות כתובתה מאותו קרקע והיא רוצה למוכרו לאחר אינה רשאי בכך כ"ש שבעלה קיים הוא ואין לה זכות בבתים ההם כלל בחיי בעלה א"כ עכ"פ מכירת' שמכרו ללוי בטלה ויכול שמעון לסלק ללוי וכמ"ש מהרי"ק בשרש הנז' גבי ר' יצחק שהתנ' עם ר' שמואל שלא למכור החנות כי אם לו ואח"כ נתן החנות בקוטמו לר' משה ור' משה נתנו לר' קלמון כתב שם הרב הנז' וז"ל מאחר שהוכחנו דהמכיר' דקוטמו חשוב כמכירה גמורה וכו' א"כ ר' שמואל יצ"ו יכול לסלק לר' קלמון מהחנות דאפי' ה"ר משה היה יכול לסלק מן הדין ולא עדיף ר' קלמון מגברא דאתי מיניה וכו' ואע"ג ששתק ר' שמואל ולא מיחה בהח"ר משה ולא בר' קלמון יצ"ו אפי' הכי לא איבד ר' שמואל וכו' יעויין שם ומינה נלמוד לנ"ד דיכול שמעון לסלק ללוי מהמכירה הנז': ואין לפקפק בנ"ד מההיא תשובה דכתב הרשב"א הביאה מוהריק"א בסי' ר"ו דמי שקנו ממנו בעדים שימכור ביתו דהוי קנין דברים ומייתי ההיא עובדא דע"ז בדאחזיק בההיא ארע' מהשתא דשאני נ"ד דיש כאן לשון חיוב שמחייב עצמו למכור והקנין קאי על החיוב ולא הוי קנין דברים וכבר הארכתי על זה בפסק אחר והוכחתי כן מכח תשובה אחרת מהרשב"א ז"ל ומדברי הטור בסי' קצ"ז שכת' שם שאין קנין נופל על החיוב דמשמע מינה דכשהזכי' לשון חיוב בשט' מהני הקנין עליה וכבר נתפשט המנהג בשאלוניקי לעשו' שטרו' כי הני ואנו דנים על פיהם להחזי' הקרקע לבעליו ובודאי דטעמ' משום דמשמ' לן דעל החיו' נופל לשון קנין כדכתיבנ' ועוד איכ' עדיפות' בנ"ד שבא בשאלה שנתן ב' מאות לבנים שמעון מוקדמי' לכך והקרקע נקנה בכסף וא"כ דמי למאי דמוקי הרשב"א ההיא עובדא דע"ז דאחזיק ביה מהשתא דמה לי קנין חזקה מה לי קנין כסף: הכלל העולה דיכול שמעון לסלק ללוי מהמכירה וקנה שמעון בעד הסך שהתנה עם ראובן הנראה לע"ד כתבתי: הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: ריא שאלה ראובן בא לו ממוניסטירי"ו יחידי בלא בני ביתו לסופיא"ה להסתחר שם ונתעכב שם קצה זמן והחזיק בחזקה א' של גוי כדין ונתן חצי החזק' לשניו שמעון תושב סופיא"ה ושמעון כבר יש לו חזקה א' בסופיא"ה ויהי כי עברו הימים הלך לו ראובן מסופיא"ה למוניסטירי"ו כדרך הסותרים ויש אומרים שהלך להביא אשתו ובניו לסופיא"ה וביני וביני בא לוי והכני' מטלטלי ביתו לאותה החזק' הנז' ורוצה להחזיק בה אז בא שמעון ותבעו לדין איך אתה מחזיק בחזקה של ראובן ועל