לחם רב (ל"לחם משנה") קסט

שאסור לדיין וכו' כללו של דבר כל שיעשה הדיין וכו' נראה משם דהדבר מסור לדיין וא"ת התינח דלא ישבע שבועה שאין לו מ"מ אמאי לא ישבע דכל מה שירויח יתן לו ולא יוציא יותר מן הראוי להוצאת אשתו ובניו ולכאורה היה נראה מכח קושיא זו דלא דבר הרמב"ם ז"ל אלא לענין השבועה ממה שיש לו אבל לענין שבועה שצריך לישבע מכל מה שירויח צריך שישבע וא"כ בנ"ד אפילו שנאמר שראובן זה מוחזק לב"ד לאדם כשר וגלוי לעם שאין לו שעכ"פ צריך לישבע שבועה מכל מה שירויח ונראה ודאי דהא לאו מילתא היא דודאי מכל השבועות הוא פטור כיון שהוא מוחזק לכשר והולך בתום ודאי שלא ישקר ויעשה הכל לש"ש דאי לא תימא הכי אלא שהאחרת צריך לישבע א"כ אמאי לא משבעינן לזאת ע"י גלגול מהאחרת ועוד מאי האי דקאמר אלא רוצה לצערו בשבועה זו כיון דעכ"פ צריך לישבע על העתיד מה לו לישבע ג"כ על מה שעבר אלא ודאי שהוא פטור מכל על כן בנ"ד אם ראובן זה נראה לב"ד שהוא אדם כשר והולך בתום וגלוי לעם שאין לו כלום ודאי דאין ראוי להשביעו ואע"ג דר' מאיר בריש המפקיד כתב המרדכי דס"ל דהאי שבועה דלוה דאין לו מדינא הוי דדמי ליה לשבועה שאינה ברשותו וכמבואר שם מ"מ אפילו לדעתו נאמר דיש להקל בשבועה זו אם יראה בעיני ב"ד ומ"מ צריך להתיישב בדבר זה הרבה שהרי כתב שם ה"ה שצריך שיהיה ב"ד מוחזק בחכמה ובחסידות ועל השאלה החמישית על ענין הבית שנתן ראובן לאשתו אם בעל חוב גובה ממנה נראה דאם הבית זה נתן ראובן לאשתו קודם שיתחייב בשטר לאברהם לאו דינא ולאו דיינא שאין ב"ח גובה הימנה דבהדיא אמרו בפרק חזקת דהנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל הפירות ואפילו נמכר לא אמרינן דאם היו המעות גלויים לו קנתה ואם לאו לגלויי זוזי הוא דעביד כמבואר בטור א"ה סימן פ"ה וא"כ נדון דידן בין שנדון אותו כמתנה בין שנדון אותו כמכירה מפני שנתן לו אשתו בגדיה ותכשיטיה בעבורם שהוא לא היה יכול למכרם ואם מכרם לא היו מכורים לדעת רוב מהפוסקים כמבואר שם בא"ה מ"מ קנתה דנ"ד מעות ידועים מקרי דידועים היו לו אותם הבגדים והתכשיטים ולא שייך לומר כאן לגלויי זוזי אבל אם המתנה היתה אחר שנתחייב לראובן ודאי שב"ח גובה ממנה דאיך יוכל למכור או ליתן המשועבד לב"ח ואפילו הבית מזה היא חזקה דאיכא למימר דדינא כמטלטל ובמטלטלין כתב הרא"ש הביאה הטור בסימן ס' בח"מ דמשום תקנת השוק כשמכרם אין ב"ח גובה מהם ודאי דבחזקה ליכא תקנת השוק דהרי מוכרין אותה בשטר ובעדים ובאחריות והוא דבר פשוט אין צריך לומר לדעת מורי ור' הרב הגדול מוהר"ר שמואל נר"ו דדן אותם כקרקעי לכל מילי אלא אפילו לחולקים להא מילתא דיינינן ליה כקרקע דליכא תקנת השוק כיון דמוכרין אותה בעדים ובשטר כמבואר באותה התשו' שהביא הטור שם: הכלל העולה באלו השאלות דהשטר שנתחייב ראובן לאברהם הוא קיים ואברהם אינו יכול לתובעו בב"ד אחר כיון שכבר עמד בדין עם שלוחו וראובן אינו יכול להשביע ליעקב ואברהם אחיו על דבר הרבית והוא חייב לישבע שאין לו זולת אם יראה לב"ד שהוא אדם כשר וגלוי שאין לו והבית שנתן לאשתו אם נתנה קודם שנתחייב בשטר אין ב"ח גובה ממנה ואם לאו גובה אברהם ממנה כל אלה ראתה עיני יחיד ועני באלו השאלות וחתמתי שמי עבד כל יודעי דת ודין: הצעיר וקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: רח שאלה ראובן היה לו חצר א' והוצרך למעות ומכר מחצית החצר ההוא לשמעון בעד עשרת אלפים לבנים בשטר כתוב וחתום בכל תוקף מכירה חתוכ' וחלוטה בלי שום תנאי וכתוב בשטר המכירה שמכר לו ע"מ שלא יפרע שמעון לתוגר בעל החצר בעד בתי המקנה ההיא כלום כי כל דמי שכירותם העמיסם ראובן על שאר הבתים הנשארים לו בחצר ההוא ולאחר קצת ימים נתחייב שמעון בשטר אחר לראובן שלאחר שלש שנים כשיהיה נדרש מראובן שימכור לו מחצית החצר הנז' עם כל זכיותיו הנלוים אליו בעד סך שקנאם ממנו ונוסף עליו עוד ב' אלפים שיוציא שמעון בבנין חדש שיבנה בחצר כשירצה וגם כל מה שיוציא במירימיטיש שיצטרכו להעשות בחצר הנז' שבעד כל אותם הסכים יחויב למכור לו כל אותם הבתים שקנה ממנו לאחר ג' שנים ולאחר ימים או עשור שהחזיק שמעון בבתי המקנה הנז' מצא האלהים את עון כלנו ונפלה דליקה בעיר ונשרפו אותם הבתים שקנה שמעון מראובן הנזכר ועתה בא ראובן ושואל מה יהיה משפט ענין חזר' המכיר' הנז' יען כי טוען ראובן ואומר כי עם היות שהוא הודה ועשה שטר מכיר' בכל תקף לשמעון בלי תנאי כלל עכ"ז הדברים גלוי' לכל העולם שהוא לא היה מודה למכור חצר שהיה שוה כ אלף בעד י' אלפים וע"מ כל אותם התנאים שהכתיב בשטר המכיר' שמכרם לו ע"מ שלא יפרע שמעון שכירו' כלל מאותם הבתים לתוגר ועוד שעבד ראובן המוכר בתים אחרים שנשארו לו לפרעון השכירו' מבתי המכירה לתוגר שכל אלה התנאים לא עביד איניש להודות ולהתחייב בהם אלא לפי שהיה ע"מ שיחזור שמעון להתחייב למוכרם לראובן ולאחר הג' שנים בעד אותו הסך הנ"ל וכמו שהזמן הספיק להוצאת האמת שנתחייב שמעון על ככה בשטר אחר כמו שהוא המנהג בעיר לעשות מכירו' כמו אלה לפי שאם לא היה כך התנאי ביניהם אנן סהדי שלא היה מוכר אות' הבתים לשמעון כי אם בשוים נ' אלף או יותר וא"כ עכשיו שנפלה דליקה בעיר ונשרפו הבתים שואל ראובן מה יהיה משפט תורת המכירה אם יוכל ראובן לומר לשמעון אני נתתי לך שוה נ' אלף בעד י' אלפים אם כן עתה כשתחזור למוכרם לי כמו שנתחייבת בשטר למכור לי כל אותם הבתים כמו שהם עם כל זכיותיהם והנלוה להם באותו הסך תחזירם לי כמו שהם היו בעת ההיא בנויות על תלם כי כן משמע מלשון השטר שנתחייבת למכרם לי עם כל הנלוה אליהם באותו הסך הכתוב בשטר ואת"ל שאינו מחויב שמעון לבנותם אחרי שנשרפו מי אמרינן שיכול ראובן לומר לשמעון תעריך מה שנשאר מהבתים אבנים וקרקע לערך מה שהיו שוים הבתים בהיות' בבנינם וכפי הערך שפחת החצר בשרפתו כך יפחתו דמי מכירתו שתמכרהו לי לפי שאין ספק שלא היה מוכר לו מה ששוה חמשים בעד עשרה רק על מנת שיחזירם לו כמו שהם בלי מגרעת דאם לא כן לא היה מוכרם לו רק בשוים ממש ואם כן לפחות כיון שנשרפו יש לו לפחות מהדמים כפי הערך שפחתו הבתים בשרפתם או דילמא יכול שמעון לומר איני מחויב למכור לך מה שנשאר מהם אלא בעד הי' אלפים עצמם כפי הכתוב בשטר חזרת המכירה ילמדנו רבינו הדין עם מי ושכרו יהיה כפול מן השמים אנס"ו: תשובה גרסינן בפרק איזהו נשך מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו לכשיהיו לי מעות החזירם לי אסור וכו' מאן תנא אמר רב הונא בריה דרב יהושע דלא כר' יהודה דאי ר' יהודה הא אמר צד א' ברבי' מיתר ע"כ ויש לחקור בהאי דינא דאמר לו מוכר לכשיהיו לי מעות החזירם לי דהוי רבית אם נפל הבית או נשרף קודם שיחזיר לו המעות באחריות מי הוי דמוכר או דלוקח דמדברי הריב"ש בסימן תס"ד נראה דהוי באחריות לוקח דכתב שם דלרבנן דקיימא לן כוותייהו דאמר צד א' ברבית אסור והוי רבית קצוצה לא הוי אלא אחר שהחזיר המוכר ללוקח מעותיו ונתבטל המכר אבל מתחלה קודם שנתברר הספק בודאי א"א לומר שהוא רבית גמורה אלא שאסור מדרבנן שלא יאכל הפירות ההם על הספק כיון שאפשר לבא לידי רבית תורה ע"כ משמע שכל זמן שלא החזיר המעות לא הוי רבית דהמכר מכר ואין כאן אסור אלא שלא יאכל על הספק וא"כ נמצא לפי זה שכל זמן שלא החזיר המוכר המעות הוי ברשות לוקח וא"כ נשרף או נפל הבית באחריותו הוי אין צ"ל לדעת ר"ת שכי' בפרק בתרא דערכין ובפ' איזהו נשך שאפילו אחר שהחזיר המעות אינו אלא אבק רבית ומ"ש בערכין רבית גמורה היא מדרבנן: איברא שכל הפוסקים חלוקים עליו מ"מ אפילו לפי סברתינו דאית לן דהוי רבית קצוצה למדנו מדברי הריב"ש ז"ל דהוי ברשות לוקח כדכתיבנא אבל מדברי הרשב"א ז"ל בתשובה הוזכרה בב"י ח"מ סימן ר"ז נראה דהוי באחריות מוכר דכתב שם גבי ראובן שמכר קרקע לשמעון במנה מלוה שהיה לו בידו והשיב המכר אינו מכר שכך התנו מתחלת הענין שאם יפרע ראובן לו מעות שהלוה לו שיהא המכר בטל מעיקרו והרי זה כאותה ששנינו א"ל לכשיהיו לי מעות תחזירם לי שהמקח אינו מקח ואינו אלא כמשכנתא בעלמא ע"כ גם ביורה דעה סימן קע"ד הביא הרב ב"י ז"ל תשובות הרשב"א מסכימות לזה שכתב שם ושורת הדין כל מי שמוכר קרקע ומתנה בשעת המכר שאם יהיה לו מעות יחזירם ללוקח אין זה מכר. אלא מלוה גם בתשובה שלאחריה כתוב והוא שאם נעשה ביניהם קודם המכר או בשעת המכר אין לו דין מכר אלא דין הלואה משמע מכל הני דאינו אלא כמשכנתא בעלמא וכבר כתב הטור בח"מ סימן קי"ז דמשכנתא היכא דלא אמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו ושטפ' נהר גובה משאר נכסי' וא"כ משמ' מדבריו דהוי ברשות מוכר: איברא דאיכא למידק דהטור כתב בסימן ר"ח מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף בשווי המקח בשביל המתנת המעות או שפסק קודם שיצא השער ולא היה לו למוכר ונתקיים המקח בקנין המקח קיים ויתן בשער של היתר דאין אחד מהם יכול לומר המקח בטל וכדבריו כתב הרא"ש בפסקיו בפרק איזהו נשך וכן כתב נמוקי יוסף בפרק הנז' וכתב שהוא דעת הרשב"א ז"ל והשתא קשה כי היכי דהתם אמרינן דאף עפ"י שהוסיף בשווי מפני המתנ' ינכה התוספת ויתבטל הרבית ויקיים המקח בע"כ א"כ הכא נמי אמאי קאמ' דהמקח בטל לימא דהמקח קיים והתנאי שאמר לכשיהיו לי מעות החזירם לי אינו תנאי כיון דהוי רבית ויתבטל הרבית וישאר המקח קיים כי היכי דהתם קאמר הרשב"א גופיה דינכה התוספת והמקח קיים גם במה שכתבו תלמידי הרשב"א ז"ל התם קשה לי דכתב הרב ב"י שם בשמם וז"ל ומיהו הלוקח ודאי יכול לחזור בו שלא ליתן בהם בשעת היוקר שהרי לא לכך ירד שמתחלה כשער הזול פסק עמו ע"כ. ונראה דקאי אחלוקה דפסק קודם שיצא השער ואחר כך יצא השער ביוקר וקאמר דלוקח מצי למימר אדעתא דהכי לא זבני אלא כשער הזול והשתא דהוי שער היוקר נהי דלא יהיב לי מוכר כשער היוקר משום דהוי רבית אבל מ"מ איני חפץ במקח כיון שלא ירדתי אדעתא דהכי אבל המוכר לא מצי לבטל המקח משום דאיהו אפילו אדעתא דשער הזול ירד והשתא הוי יוקר יתן כשער היוקר אם ירצה לוקח ועדיף ליה טפי מדמעיקרא זהו פירוש דבריהם. וקשה דא"כ בשווי המקח כשהוסיף המוכר מפני ההמתנה אמאי אמרינן דמוכר יקיים המקח בע"כ לימא אדעתא דהכי לא מכרתי נהי דלא יתן לי הלוקח כאשר התניתי עמו דהוי רבית אבל מ"מ כיון שלא ירדתי אדעתא דהכי אבטל המקח ונראה לתרץ דלוקח יאמר הכי מפני שכשהוא התנה לא היה רבית אלא שלבסוף כשיצא השער הוא למפרע רבית ואפשר היה שלא יתייקר השער ולא יהיה שם רבית כלל ולהכי יאמר אדעתא דהכי לא התניתי אבל מוכר שהוסיף בשווי המקח באותה שעה