לחם רב (ל"לחם משנה") קסה

כתבו זמן דיכולים לברר דבריהם ולומר כך וכך שנים היה ואין זה אלא בירור דברים וכתב שם שהרי הם לא כתבו שלא יהא רשאי לכופו לעולם אלא לכופו סתם וכיון שכן הרי הם מבררין דבריהם ע"כ ונ"ד עדיף מההוא דהרשב"א דהתם יש לפקפק דאי איתא דלזמן היה למה לא כתבו כן בשטר הראשון ומ"מ יכולים לברר ובנ"ד אין כאן פקפוק זה דאפשר דמה שלא העידו מתחלה שאמר מנכסי מפני שהיו סבורים שאין קפידא בדבר ולכך לא חששו ודומה קצת למ"ש הריב"ש ז"ל בתשובה סי' תע"ו דעד א' העיד שהברורין התנו עם החזן ע"פ לפוטרו מן המס בלא קנין והעדים האחרים אמרו שאינם זוכרים כלל מזה אבל הם יודעים שכל התנאים נכתבו בשטר דאע"פ שאמרו שכל התנאים נכתבו בשטר אין זו הכחשה לדברי העד האחר ואולי מפני שהיו סבורים שהתנאי לא היה מועיל לכך אמרו שכל התנאים נכתבו דמשמע היה להם שהאחר לא היה תנאי מועיל אבל לעולם שעבר אותו התנאי ביניהם והם אינם זוכרים גם אני אומר בנ"ד מפני שהיו סבורים העדים שלא היה קפידא בדבר מפני כן לא הזכירו מנכסי ואח"כ כששאלו להם רמו אנפשייהו ומדכרי ואין כאן חוזר ומגיד: א"כ יצא לנו מזה דאפילו אין כתוב בצוואה מנכסי אין לבטלה וכ"ש אם אח"כ באו והעידו ואמרו שאמר מנכסי: ונבוא למענה הב' דהנחה ונאמר דאינה בטלה צוואה זו מפני דבעדות רבי יצחק עוזיאל הוזכר דאחר שאמר הנפטר דישו שיין מיל אש' פארה צפת א"ל הח"ר אברהם מוטאל קומו קיריש קי שי ריפארטה דישו ליש שינקואינטה מיל קי רינדה לה גאנאנשייא פארה איל הקדש די צפת אי שינקונטה מיל קי רינדאן לה גאנאנשייא פארה שאלוניק"י ע"כ והנה לשון שי ריפארטאן היינו יחלוק פלו' בנכסי דאמרי' בפ' מי שמת דהוי לשון מתנה וכתבו הטור בסי' רנ"ג ואף ע"ג דהש"מ בעצמו לא אמר כן אלא האחר אמרו כיון שהוא הודה בדבריו הוי כאלו אמרו בעצמו וכ"כ הריב"ש בתשובה סי' ע' באדם שאמר לש"מ רצונך שאהיה שליט בנכסיך ואמר הן דמהני למהוי אפטרופס וכתב שם ואם נסתפק לך מפני שרבי יעקב לא אמר בפיו שיהיה רבי חיים דודו שליט בנכסיו אלא שענה הן אין בכאן שום ספק שהרי אפי' בברייתא כל העונה הן אחר מה שתובע לו חבירו הוי הודאה גמורה וכו' וכ"ש בש"מ המסוכן ואע"ג דהזכיר כאן לשון הנחה שאינו מועיל כיון שהזכיר לשון ריפארטיר דהוי לשון חלוקה דמועיל מהני וכ"כ הרב מהר"ר דוד כהן שם בתשובה הנז' והביא מההיא דיש נוחלין כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף וכו' ואמרינן התם דמהני אפילו בשתי שדות ושני בני אדם תוך כדי דבור כ"ש כאן דהוא באדם עצמו שהזכיר ההנחה שהוא לשון הגרוע הזכיר החלוקה לשון המועיל ואף על גב דבעדות ה"ר אברהם מוטאל ורבי יוסף קאזיש לא הזכירו ששאל ה"ר אברהם לחולה והחולה השיב מ"מ כיון שבעדות רבי יצחק עוזיאל ורבי משה זארמאטי הוזכר סגי ואין זו הכחשה שמכחישין העדים זה את זה דאולי ה"ר אברהם מוטאל ורבי יוסף קאזיש כיון שנראה להם שאין זה דבר מועיל לעדות לא זכרו ממנו ולא זכרו שמה שחלק המעות היה ע"י שאלה והאחרים נתנו לב וזכרו הענין ואין זו הכחשה דומה למה שכתבתי לעיל מתשובת הריב"ש דאין הכחשה מהעדים להעד המסייע לחזן דאפשר דלא זכרו הדבר מפני שהיה נראה להם שלא מועיל וא"כ נמצא דלפי עדות רבי יצחק עוזיאל ורבי משה זארמאטי ודאי דהצואה קיימת אליבא דכ"ע: ועוד יש טעם אחר שכתב שם הרב מהר"ר דוד כהן ז"ל דאפי' מהרי"ק לא אמר בשם אותם הרבנים דלשון הנחה לא מהני אלא כשנוכל לפרש שההנחה היא לענין שיהיה אפטרופס לבד אבל כשלא נוכל לפרש כן ודאי דמהני ההנחה אפילו לפי דבריו והאריך בזה וא"כ לפי דבריו בנ"ד ששם אפטרופס ואמר בפירוש שהמעות יהיו כדי שהריוח יהיה חצים להקדש צפת וחצים לישיבה ואין כאן פי' הנחה לענין אפטרופסת ודאי דמהני לפי דבריו ז"ל אלא שאיני תוקע עצמי בטעם ההוא דאינו ברור והוא מגומגם בעיני דלא משמע הכי מדברי התשובה שהביא הרב מהר"י קולין ז"ל: עלה בידינו דהצואה היא קיימת עכ"פ ולענין מה ששאל דנבטלה מפני דאין כאן אלא אף אני כמוהו ורבי יוסף קאזיש אמר אף אני כמוהו ור' משה זמרמאטי אין זה כלום דהמרדכי בפ' נגמר הדין לא הביא מי שיאמר דאף אני כמוהו בדיעבד פסול לדיני ממונות אלא ראב"ן לבד וכבר נודע כי אין לומר קים לי כפלוני הגאון היכא שכל חכמי ישראל חלוקים עליו המרדכי ומשרים וכמו שכתב הרב ב"י בסי' כ"ח ועוד אפילו לדברי ראב"ן הרי יש כאן ר' יצחק עוזיאל ור' אברהם מוטאל ורבי שלמה אלמידה שכל א' פי' עדותו ואין כאן הכחשה בדבריהם כדכתיבנא אע"פ שלא הזכיר זה מה שהזכיר זה: ומה שרוצה לבטל השואל הצואה משום דלא היה מיושב בדעתו שאמר שהיה יום שבת אין זה כלום דהרי אח"כ תקן דבריו יפה שהיה הכנסת שבת ואמר שהיה ט"ו בחדש ומהרי"ק ז"ל בא"ה בסי' קכ"א כתב דאפי' לדעת הרא"ש ש"מ סתם לא בעי בדיקה ב' פעמים כשנשתתק אלא לחקרו קצת לראות אם דעתו מיושבת ולא יהיו כמו החולים שמדברים ואינם יודעים מה מדברים דישבאריאר בלע"ז עד כאן פשיטא דזה יצא מכלל זה שכל דבריו באו מיושבים על נכון כפי מה שבאו בשאלא במה שדקדק שלא יהיו המעות ביד אחיו שהוא נוגע בדבר וכל שאר העניינים שאמר הם דברים מיושבים ופשיטא דשפוי בדעתו מקרי ואין זה צריך לפנים: גם מה שרצה השואל לומר דאמדינן דעתו שכיון שירד החכם גיסו מנכסיו לו ודאי היה נותן אין זה כלום דכבר כתב שם הרב המרדכי בשם רבינו מאיר גבי ראובן שנתן ממונו לצדקה ואמר זה הממון ינתן בריוח ומן הריוח יקחו הקהל רב הישר בעיניהם וכו' ונמצא רב אחד שהיה נשוי מבנות המקדיש והשיב שם הרב דאחר שנתן לקהל ובא ליד הגבאי אין כח לבניו וליורשיו כלל כו' וא"כ בנ"ד נמי דכבר בא ליד האנשים הממון פשיטא דאין כח ביד בני משפחתו לעכב ולומר יתנו לקרובם: אבל מה שיש לעיין הוא אם יראה בעיני הגבאים ששם המוריש לשנות המעות האלו ולתת לב"ת החכם גיסו שהוא קרובו של מת וירד מנכסיו ושיקח חלק טוב מהריוח ההוא אם הרשות בידם ונראה לומר דהא מילתא תליא בפלוגתא דרבוותא דהרב מהר"י קולין בשרש ה' כתב בשם הרשב"א ז"ל דנדבת יחיד אי אפשר לצבור לשנותה בשום צד ומהר"ם ורבינו אשר סברי דיכולים הצבור לשנותה לדבר מצוה ואפי' הגבאים יכולים לשנות' דחילק בין גבאי צבור לגבאים שמניחי' הנפטרים וכמו שכתב שם או כשנוחי נפש מניחים לכפרת נפשם מנדבת לבם איזה מעות לצדקה וממנים גבאים על אותם המעות ודאי מסתלקים מאותם המעות מכל וכל ונותנים הכח לאותם הגבאים ומשום כך י"ל דדעת המתנדבים שיעשו אלו הגבאים מאותם המעות כרצונם ויש להם כח במו בני העיר וכו' וסיים וכתב ועל נראה לע"ד דכה"ג מודו כ"ע דיכולים הגזברים לשנות ובפרט לדבר מצוה ע"כ: ועוד כתב שם דבההוא נדון אפי' הרשב"א יודה דדוקא כשגובין ניתן לעניים מיד הוא דאמר הרשב"א ז"ל הרי הוא כגוזל את העניים שהרי מיד זכו בו עניים כדפי' לעיל אבל בנדון הזה דלא זכו בו עניים עד שתגיע לידם מטעם כדפי' לעיל ודאי מודה הרשב"א וכו' ותמה על דבריו מורי ורבי הרשד"ם ז"ל בח"א סי' כ"ח שאיך אפשר לומר כן שהרי כתב הרשב"א בתשו' וז"ל המקדיש שדה לעניים וצוה שיחלוקו הפירות לעניים ורצה הצבור לשנות ולהוציא הפירות לדברים וכו' והשיב אין רשות בידם הרי משמע בפי' דלא כמהרי"ק ז"ל על כן אמר מורי הרב הנזכר ז"ל דלא ראה אותה תשובה מהרי"ק ז"ל אבל אין נראה מסימן קכ"ח שהביאה שם מהרי"ק ז"ל עצמו התשובה יעו"ש ולקושיית מורי ז"ל י"ל חדא מתרתי או שאותה תשובה ס"ל שהיא משובשת וכדכתב שם בסי' קכ"ח שמחמת תשובה אחרת מהרשב"א ראוי לומר שאותה התשובה משובשת או אפילו שנודה לה יש לחלק דשאני בנדון דמהר"י קולין ז"ל שמנה גזברים למעות והם טורחים בהם וכיון שכן אומדן דעתא הוא דמתנדב לדעת אותם הגזברים וכמו שהאריך שם לעיל ולמטה קצר וכתב כדפי' לעיל וכד מעיינת לעיל יתורץ הקושיא דשאני היכא דמנה גזברים ונתן להם רשות ליתן לעניים שאי אינו נותן לעניים מיד אלא כשיראה בעיני הגזברים אבל בההיא דהרשב"א זכרונו לברכה לא מנה גזברים אלא צוה שיחלוקו הפירות סתם לעניים ואין שם טעמו של מהרי"ק דאיכא בנדון דידיה דוק ותשכח: עלה בידינו דנ"ד דהוי דומיא דההיא דמהר"י קולין יכולים הגזברים לשנות למצוה אחרת כיוצא מהראשונה ואף ע"ג דראיתי דהרב מורי הרשד"ם ז"ל בסימן הנזכר לא התיר לשנות מעות שצוה שכיב מרע ליחלק בערבי פסחים לעניים למצוה אחרת מכל מקום אני אומר דבנדון דידן אפילו מורי ורבי הנזכר יודה דאם ירא' לגזברים דזה החכם השואל הוא מטופל בבנות והא עוסק בתורה יומם ולילה וידוע שראוי למוריש להקדימו לאחר וכמו שכתב הטור בסימן רנ"א ולא אביו אלא קרובו צריך להקדימו לכל אדם אע"ג דעניי א"י קודמין לעניי ח"ל וכמו שהביא שם מהרי"ק ז"ל מברייתא דספרי מ"מ מחלק ההקדש שנותנים לעניים שאינו כ"כ מוכרח שהגביר דון שלמה ן' יעיש מספיק כל צרכיהם וכמו שבא בשאלה וכן נראה שחלק מהרי"ק בסימן הנז' דהיכא דיש ספק בלאו הכי יש להקל א"כ גם אנו נקיל בנ"ד ויקחו משם חלק טוב הנראה מעיניהם מהריוח ויתנו בכל שנה להחכם גיסו של הנפטר שהוא קרובו והוא חכם והוא מטופל בבנות וראוי להקדימו להקדש עניים צפת לא חס ושלום שיסתלק מהם מה שהניח להם הנפטר אלא שישתפו הגבאים הממונים מהנפטר באותו החלק להחכם גיסו ויתנו חלק טוב מהריוח ההוא בשנה כפי מה שיראה בעיניהם ויהיו מעשיהם לשם שמים הנראה לעניות דעתי כתבתי וחתמתי: הקטון חייא אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה רד אחרי כותבי ראיתי התשובה מהרשב"א שהביא הרב מהר"ר יוסף קולין ז"ל בשרש צ"ד ראובן שאמר בשעת פטירתו ינתן כך וכו' שהביאה הרב מהר"י קארו זכרונו לברכה בסוף סימן רנ"ג וכתב שם הרב רבינו שלמה ן' אדרת ז"ל ואף על גב דבעיקר פלוגתא דרב ושמואל וכו' מסתבר לי דהלכה כשמואל וכו' ועוד נראה לי דאפילו רב לא נחלק אלא בתובע ונתבע לפי שדרך התובע לשום תביעתו וכו' הילכך הא דקאמר מנכסי לא יקבל מזה ומזה קאמר אלא ליפות כחו שאלו אמר תנו לו מנכסי שוה מאות זוז וכו' עד אומרו בין שהוקרו בין שהוזלו עד כאן הנה מבואר שהלך הרשב"א בה בשני דרכים דדרך הראשון הוא דהא פלוגתא תליא בפלוגתא דרב ושמואל ומאן דפסיק התם כרב ה"נ אמרינן דשוה קאמר אבל הוא פוסק כשמואל ועל הדרך הזה הלך בסימן אלף נ"ה התשובה שהזכרתי לעיל דסובר דתלי הא בהא וכן בתשובה אחרת שהביא הרב מהרי"ק ז"ל גבי שכיב מרע שאמר יתנו לפלו' שוה ר' זוז מייני וכו' שכתב שם גבי ש"מ שצוה לתת מנכסיו מנה לראובן משטרי העסק וכו' משמע לכאורה בדרך זה שכתב וכן אני אומ' ככל אומר מנה או זהוב לא שוה קאמר אלא כשמואל דפרק שבועת הדיינין ע"כ משמע לכאורה דסובר דהא בהא תליא אף על פי שאין זה מוכרח בדבריו ויש לדחות מ"מ מתשובה אלף נ"ה משמע בהדיא כן כדכתיבנא. והדרך השני דאפילו רב דפליג התם מודה בהא וכ"כ הר"ן משמו בפרק שבועת הדיינין והעתיק שם לשונו אלא שקשה לי דשם משמע דחילק הרשב"א ז"ל בין מלוה לפקדון והשוה נותן לפקדון ומודה רב בפקדון וכאן