לחם רב (ל"לחם משנה") קסד

ריספונדיו אנסי איש וירדאד אי שי דיש"י שבת איש פזר קי יא אישטאמוש אה אינטראדה די שבת אי מירה קומו איש אנשי קי היום איש ט"ו די איל מיש גם דישו קומו דישאבה סיין דוקאדום אה סו קונייאדו ע"כ עדו' ה"ר אברהם מוטאל נר"ו. אחריו קם ר' יוסף קאזיש והעיד ככל דברי החכם הנז' ואחריו קם רבי שלמה אלמידה והעיד ככל דברי החכם הנז' ואחריו קם ר' יצחק עוזיאל יצ"ו והעיד קומו דישו קי שיין מיל אש דיש אב' פאר' צפת תוב"ב אי לידישו איל ה"ר אברהם מוטאל קומו קיריש קישי ריפארטאן דישו לוש שינקואינטס רינדאן פארה איל הקדש אי לוש שינקואינטה פארה א' ישיבה ואחריו קם רבי משה זארמאטי והעיד כדברי ר' יצחק עוזיאל הנז': עתה יש לגמגם בצואה זו דלא נזכר בה אני מקדיש מנכסי ועוד שאמר לשון מניח ועוד יש לדעת אם יוכלו הגבאים לשנותם מצפת או לפחות החמשים שהניח להקדש צפת שאינם צריכים כל כך שהגביר דון שלמה ן' יעיש מפקח עליו כל צורכו ואינו כ"כ מצוה גדולה ויקבעו פה ישיבה בשאלוניקי ובזה יהיה תועלת להחכם קרוב המצוה שהוא חכם ונצרך מאד ועוד יש לשאול אם הגזברים יוכלו לתת חלק מהקדש הנז' או תנאי קבוע לגיסו מהמצוה הנז' בעל אחותו שהוא חכם ויש לו טפול בנים ובנות שהגיעו לפרקן ומוכרח לבטל מלמודו לבקש טרף לביתו ונדוניית בנותיו ועוד שכיון שירד החכם גיסו הנז' מנכסיו אמרינן שיש לנו לאמוד דעת המצוה שיש בזה מחלוקת כפי מה שהביא המרדכי פ"ק דבתרא ובצואה זו נראה שראוי לאמוד דעתו שגלה שמה שצוה הוא מה שיהיה בלבו בחייו והוא תמיד היה אומר שרצונו לקבוע ישיבה בשאלוניקי ויהיה גיסו החכם הנז' נהנה מהספקתו ועוד דנראה דדברי העדים לא יסכימו זה בזה ומקצתם לא העידו רק אמרו ואני כמוהו שיש בזה פלוגתא ועוד דנראה שהמצוה לא היה בדעתו ואם אחר כך תקן דבורו היה אחר ששמו בפיו האמת. ועוד יש לדעת אם חזרו אחר זמן עדי הצואה וכתבו תופס אחר וכתבו בתוכו תיבת מנכסי שלא היה בראשונה אם יועיל או לא ולכל אלו הדברים צריכים אנו למודעי ילמדנו מורנו וישענו שיחיה עומקא של דינא: תשובה איברא דלכאורה יש לבטל צואה זו מהטעמים הבאים בשאלה אי מטעמא דלא כתיב בה מנכסי או מטעמא דאין כתוב בה לשון מתנה אלא לשון הנחה ובאלו הב' טעמים איכא פלוגתא דרבוותא כמו שנבאר ב"ה וא"כ איכא למימר דנכסי בחזקת יורש קיימי והממע"ה וכדכתב הטור בסימן ר"נ בח"מ גבי בעיא דהקדיש נכסיו או הפקירן ונתנם לעניים אם חוזר אם עמד דהיא בעיא דלא איפשיטא ופסק הרמ"ה דחוזר דנכסי בחזקת נותן קיימי וכן כתב הרמב"ם בפרק ט' מהלכות זכיה והרא"ש דפליג היינו משום דאנו באים לבטל מעשיו מכח האומדנא אבל בנ"ד דהספק הוא אי הוי המתנה להקדש מתנה כל אפין שוין דנכסי בחזקת יורש קיימי ואף ע"ג דהרב ב"י ז"ל בטור י"ד סוף הלכות צדקה כתב דבעיא זו סלקא בתיקו דאיסורא וראוי לפסוק לחומרא דהוי מילתא דהקדש מ"מ כבר כתב שם דיש פוסקים אותה לקולא ככל תיקו דממונא ולזה דעתו נוטה א"כ נראה דבכל דבר דאיכא פלוגתא דרבוותא נכסי בחזקת יורש קיימי אפילו לגבי הקדש ובשני הענינים הנז' איכא פלוגתא בהא דבעינן שיאמר מנכסי הרשב"א ז"ל אית ליה הכי משום דאזיל לטעמיה דאיהו פסק בפרק שבועת הדיינין גבי פלוגתא דרב ושמואל דינר זהב יש לי בידך וכו' דפליגי אי שוה קאמר או דוקא קאמר כשמואל דאמר דוקא קאמר וכיון שכן כשלא אמר מנכסי הוא סובר דוקא מנה קאמר שהניח לו מעות בעין וכיון שאין לו מעות בעין לא זכה המקבל דאיהו דוקא קאמר ולית ליה וכדבריו פסק הרמב"ם זיל בפ"ג מהלכות טוען דדוקא קאמר אבל לשאר הפוסקים שפסקו כרב והם הרמב"ן והרא"ש והטור ז"ל בח"מ סימן פ"ח דכתבו דבהלואה שוה קאמר ובפקדון דוקא קאמר א"כ גבי ש"מ נמי אע"ג דלא אמר מנכסי אמרינן דשוה קאמר וכן נראה מדברי הר"ן בספ"ק דגטין דתלי הא בהא וכן ה' המגיד בפ"י מהלכות זכיה ומהרשב"א ז"ל עצמו בתשובותיו אלף נ"ה נראה כן בהדיא יע"ש וכן נראה מהתשובה שהביא הרב מהר"י קולין ז"ל בשרש הנז' משמו דף צ"ט עוד נשאל צואת ש"מ שכתוב בה תנו אלפים דינרים וכו' ודברים פשוטים הם בעיני. וע"כ יש לתמוה על הרב מהרי"ק שכתב שם על הרשב"א ובזה לא מצינו שום פוסק שיחלוק עליו דאיך כתב כן דהא הפוסקים שפסקו כרב דשוה קאמר ודאי דפליגי עליה ואפילו למאן דפסק דוקא קאמר כתב הרב המגיד ז"ל בריש פ"י מהלכות זכיה דאפשר דשאני ש"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה ואע"ג דלא חלק בפי' מ"מ מאן דפסק התם דשוה קאמר ודאי דפליג על הרשב"א ז"ל וכדכתיבנא ויותר יש להפליא הפלא ופלא על הרב מהר"ר דוד כהן בתשובותיו בית שלשים שכתב דלא בעי' שיאמר מנכסי אלא כשאמר לשון הנחה שהוא לשון גרוע ועל דא כתב מהרי"ק ז"ל כן אבל כשאמר תנו ושאר לשון של זכות לא בעינן מנכסי דדברים אלו הם תמוהים דהא בהדיא כתב הרשב"א בתשובה הנז' שהביא הרב מהר"י קולין צוואת ש"מ שכתוב בה תנו אלפים דינרים לבתי וכו' וכן בתשו' הנז' סי' אלף ונ"א כתב בהדיא כן דאפי' שיאמר לשון של זכות לא מהני מפני דהוא סובר דדוקא קאמר ולית ליה מעות בעין ועוד תימא על תימא דמה ראיה הביא מההיא דד' מאה זוזי מחמרא דנהר פניא דלא אמר מחמראי דהא התם ליכא למימר דוקא קאמר כדי שיאמר מנכסי דמחמרא קאמר א"כ ודאי שוה קאמר וכנראה מדברי הרב ז"ל שמה שצריך להזכיר מנכסי הוא משום דלא ניחוש דלא אמר שיתנו מנכסיו אלא מנכסי אחרים ומפני כן הביא ראיה מההיא דחמרא דנהר פניא וכ"כ עוד דבנדון דידיה פשיטא דמנכסיו קאמר דהא בעזבון נכסיו היה מצוה ובו הוה עסיק והוא בנוי על יסוד זה שהוא סבור שמה שצריך לומר מנכסי הוא מפני דלא לישתמע מנכסי אחרים אבל זה ודאי לע"ד לא עלה על דעת הרשב"א ז"ל דודאי לא הצריך הרשב"א ז"ל לומר מנכסי אלא משום שלא נאמר דיתנו דוקא מטבע ולא שוה מטבע ותלה בפלוגתא דרב ושמואל כדכתיבנא דהוא פסק כשמואל ועם זה נתבטלה ראיית הרב ז"ל שהביא מההיא דחמרא דנהר פניא וכן הטעם האחר שנתן בנדון דידיה דודאי מנכסיו קאמר לעניות דעתי נתבטל ג"כ משום דדילמא דוקא קאמר: והעולה מכל מה שכתבנו דהא מילתא תליא באשלי רברבי דאיכא מ"ד דבעינן שיאמר מנכסי ואם לא אמר מנכסי אם אין לו מעות בעין אין המתנה מתנה ולא ההקדש הקדש וא"כ לפי זה אם לא נמצא לש"מ מעות בעין כיון דלא אמר מנכסי ההקדש בטל דכיון דיש ספק דרבוותא מוקמינן נכסי בחזקת יורשים. וגם בענין האחר דבעינן שיזכיר לשון של זכות ולא לשון הנחה איכא נמי פלוגתא דהרא"ש ז"ל כתב בתשובה כלל פ"ג דלשון מניח מהני בש"מ וכ"כ הטור משמו סימן רי"ג ואע"ג דהרב מהרי"ק ז"ל כתב בשרש הנז' דלא אמר כן הרא"ש אלא היכא דאיכא מעות בעין אבל היכא דליכא מעות בעין לא משמע הכי ודאי מדברי הרא"ש ז"ל שהוא כתב באותה תשובה דכשאומר הש"מ אני אומר אני מניח לפלוני כאלו היה אומר פלוני יטול כי הנטילה חילוף ההנחה וכו' וכי היכי דיטול הוי לישנא מעליא ואע"פ שאין המעות בעין מהני ה"ה ודאי במניח כיון דכתב הרא"ש דשוין וכן מ"ש מהרי"ק דטעמו של הרא"ש ז"ל משום דאזלינן בתר אומד דעתו ולא משום דהוי לישנא מעליא ודאי דאין נראה כן מלשון הנז' דהוא השוה לשון מניח ללשון יטול משמע דאית ליה דלישנא מעליא הוא ומהטעם הזה חלק עליו הרב מהר"ר דוד כהן ז"ל בתשובה הנז' יע"ש נמצא עכ"פ דעת הרא"ש דמהני לשון הנחה בש"מ בכל ענין בין שיש לו מעות בעין בין שאין לו וכן הרשב"א ז"ל כתב בפשיטות בתשו' דלשון הנחה מהני וכמו שהוזכר בדברי הרב ב"י וכן הריב"ש ז"ל בסי' ת"פ כתב דמי שצוה אני מניח שתהיה אשתי ניזונת כל ימי מגר אלמנותיה יתר על כתובתה מהני מהא דכתב הרא"ש דלשון הנחה מהני ולא חלק הריב"ש אם הניח מעות בעין או לא וכדחלק הרב ז"ל משמע ודאי דהרא"ש בכל גוונא אמר דמהני לשון הנחה ולא מצאנו חולק על הרא"ש אלא רבינו יצחק הלוי ורבינו שלמה בר שמשון שהביא הרב מהרי"ק שם שכתבו בהדיא דלשון הנחה לא מהני ואע"ג דהרב מהר"ר דוד כהן דחה התשובה ההיא בשתי ידים וכתב דא' מן התלמידים כתבה ורצה להתלות באילנות גדולות מ"מ אין ראוי לדחותה כן: איברא דמה שדקדק מהרי"ק מלשון רגמ"ה שהביא המרדכי בסוף י"נ דסבר הכי משום דאמר ששם דבריו מועילין בלא קנין ומשיכה דמשמע דליכא שום עדיפות לש"מ על בריא אלא זה ואי איתא דלשון הנחה עדיף בש"מ ולא בבריא הא איכא האי עדיפותא הא ודאי לאו ראיה היא כדדחאה הרב מהר"ר דוד כהן ז"ל דאין זה עדיפות משום דהך לישנא שייכא בש"מ ולא שייך בבריא וכדכתב הרא"ש ז"ל עצמו באותה תשובה ולא מקרי עדיפותא אלא בלישנא דשייכא בתרווייהו והך דחיה דדחי הרב מהר"ר דוד כהן ז"ל ודאי דחיה גמורה היא אבל מה שדחה הראיה מטעמא אחרינא דנימא דמה שהוצרך רגמ"ה לומר כן הוא דהוקשה לו למה הזכיר לשון יטול ולשון נתינה בש"מ כיון שגם בבריא מועילין הא לאו דחיה היא כלל דלא אמרו בפרק מי שמת אלא אמר רב ששת יטול ויזכה ויחזיק כולן לשון מתנה הם ולא הוזכרו בש"מ טפי מבבריא כדי שיקשה כן דסתמא קאמר ואפשר דבכולהו מהני אלא ראייתו של הרב מהרי"ק ז"ל דחויה מטעמא קמא דכתיבנא וא"כ לא נשאר חולק על הרא"ש ז"ל אלא רבינו יצחק הלוי ורבינו שלמה בר שמשון וא"כ כיון דיש כאן ספק פלוגתא דרבוותא הצואה בטלה מטעם זה ג"כ דנכסי בחזקת יורש קיימי כדכתיבנא כך נראים הדברים לכאורה. אבל כד מעיינינן שפיר יש לנו ליפות כח ההקדש ולקיימו ואע"ג דלא הוזכר מנכסי אפשר דשאני הקדש כדאמר בפרק מי שמת בחד צד מהבעיא כל לגבי הקדש גמר ומקני ואע"ג דהרב מהרי"ק בתשו' הנז' כתב תשובה להרשב"א שהבאתי דאפי' נתן לבתו אם לא אמר מנכסי לא מהני ואע"ג דבתו קרובה אצלו ויש לנו לומר שדעתו לומר מנכסיו מ"מ הקדש עדיף טפי ומה גם דהוזכר בשאלה שאמר החולה שזה עושה לכפרת נפשו ובדעתו לעשות כן זה כמה ימים א"כ ודאי שבזה נאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכדכתב הרב המגיד בריש פרק עשירי מהלכות זכיה ואע"ג דהרשב"א לית ליה באחריני בהקדש מודה דכיון דהוא עושה לכפרת נפשו ודאי דכוונתו לומר מנכסיו תדע לך דהא בפ' מי שמת גבי הקדש וכן חלקם לעניים לא דחינן להאי צד דאמרי' דגמר ומקני גבי הקדש ועניים אלא משום דלגבי נפשיה לא גמר ומקנה דהיינו הצד האחר דאמרו שם בבעיא כלומר דודאי אם יעמוד רוצה שיחזור הממון לו אבל היכא דמת וליכא טעמא דלגבי נפשיה כי נ"ד ודאי דלא אמרי' גמר ומקני וא"כ אמרי' בנ"ד דאע"ג דלא אמר מנכסי גמר ומקני והוי כאלו אמר מנכסי וכל זה אני אומר אפי' שאין כתוב מנכסי בצואה כדכתיבנא וכ"ש אם אח"כ באו עדים ואמרו שאמר מנכסי ודאי דמהימני ואין כאן חוזר ומגיד ואע"ג דבתחלה כשהעידו בפני ב"ד ק"ק פורטוגיזיש לא אמרו מנכסי היה מפני שהיו סבורים שאין קפידא בזה ועתה מבררין דבריהם ואומרים שאמר מנכסי ואין זה אלא בירור דברים. והנה הרשב"א כתב בתשובה סי' אלף י"ב על ראובן שמשכן בית לשמעון וכתבו העדים בשטר שלא יהא רשות ללוה לסלקו מן המשכונא ולא