לחם רב (ל"לחם משנה") קסג

זה כוונתו כיון שיש לחוש לזה אין אנו מוציאין מחזקת היורשים אלא בראיה ברורה שיבאר המצוה שאינו מכוין אלא ליפוי כח המקבל וכבר פי' לנו בגמרא היכי דמי מיפה כחו כגון דכתבי וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא ע"כ אף אנו נאמר בנ"ד אם איתא דליפוי כח קא מכוין כדכתב הרב מהריב"ל ז"ל היה לו לבאר וכל זמן שלא ביארו ניישב סתירת שתי הלשונות כדכתב הריטב"א ז"ל וכמו שכתבתי דהוי מהיום ולאחר מיתה והצואה בטלה כיון דלית בה קנין ועומד הירושה בחזקתה: איברא דאיכא למשדי בה נרגא מהא דכתב הרב מהרי"ק בסי' צ"ד גם הריב"ש בסי' ת"פ דאפילו בענין הצואה לא אמרי' בה יד בעל בעל השטר על התחתונה כדי לבטלה אלא אדרבה נפרש לקיימה משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה והיכא דאית בה לשון דסובל שני פי' אחד מבטל אותה וא' מקיימה נפרש כדי להעמידה ולא לבטלה הכי מוכח ממאי דכתבו שם הרבנים הנזכרים וכיון שכן נראה דלית להו החלוק האמור דשאני הכא דהוי מתנת ש"מ דרבנן ולא נחוש בבטולה וא"כ דברים הללו סותרי' כל מה שאמרנו ונפל פיתא בבירא אלא שע"כ יש לחלק ולומר לדעתם דכל לשון האמור בש"מ לא נפרשהו ליפוי כח דדבר זה הוא עד שיבאר כן המצוה בפי' דאלת"ה קשיא תרתי חדא דתקשי עלייהו הא דשמואל דכתיב דמשמע דאע"פ דאפשר לפרש הצואה בשני פנים ונוכל לומר דליפוי כח קא מכוין מ"מ קאמר שמואל שמא לא גמר וכו' ותו קשיא בהריב"ש מדידיה אדידיה שבסי' ת"פ כתב שכשיש לשון מסופק נפרש כדי לקיים הצואה ובסי' קס"ח כתב דלא יוציא מחזקת היורש אלא א"כ יפרש המצוה בפי' משמע דהיכא דאיכא לישנא דלישתמע לתרי אנפי אע"פ שתתבטל הצואה נפרש הפי' לבטלה ולהעמיד הירושה בחזקתה אלא ודאי ע"כ צריך אתה לומר דליפוי כח דבר זה הוא לומר דהמצוה מכוין ולהכי בנ"ד נמי אין לומר דליפוי כח קא מכוין כדכתב הרב מהר"י ן' לב ואפי' בנדון דהרב מהריב"ל ז"ל בשאלה ס"ג דכתב וצוה מ"מ לבסוף וכתב שם הרב הנז' דאזלי' בתר תחתון ונקיים הצואה בשביל כך אי לאו דמסתפינא אמינא דאדרב' נעשה שלא יסתרו דבריו זו לזו ונפרש דכוונתו הוא מהיום ולאחר מיתה וכדכתבתי והצואה ההיא בטלה במחילה מכ"ת אלף אלפי פעמים כ"ש בנ"ד דמ"ש צוה מ"מ הוא בתחלה דאפשר דאפי' הרב הנז' יודה בנ"ד ואע"פ שבשאלה ס"א כתב ועוד שהרי אתה יכול וכו' דמשמע דאפי' יהיה צוה מ"מ קודם נקיים הצואה מ"מ אפשר דהרב הנז' לא על טעם זה סמך אלא על הטעמים אחרים הנז' שם: הכלל העולה מכל מה שכתבתי דצואה זו בטלה והבת תירש כל הנכסים כדין תורתנו הקדושה ובזה אין צורך להשיב למה ששאל השואל אם בטלה מקצתה בטלה כולה ומ"מ כדי להתלמד במקום אחר אומר דאע"פ שנתבטלה מקצת הצואה מכח הדין לא נתבטל השאר דאף על גב דאמרי' בפ' מי שמת דכשחזר במקצתה חזר בכולה דהיינו כתב לא' כל הנכסים וכתב לשני מקצת התם טעמא הוא כדכתב שם רשב"ם דגלי דעתיה שמתחרט בראשון אבל הכא לא גלה דעתו שמתחרט ואע"פ שמכח הדין בעלה מקצתה לא מפני זה נאמר בטלה כולה ובנ"ד לא איכפת לן האי כדכתיבנא דבלאו הכי הצואה בטלה והבת תירש. הכל לע"ד אם יראה בעיני הרבנים המובהקים ובפרט בעיני הרב הגדול נר ישראל מורי ורבי נר"ו כי איני ח"ו כמורה הלכה בפניהם אלא כמגלה דעתי אם יראה בעיניהם: נאם מתאבק בעפר רגליהם הצעיר וקטון אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה: רב שאלוני משפטי צדק על דבר ראובן שהיה ממושכן בידו קרקע א' בעד אלף וחמש מאות זוז שהלוה עליו והיה דר בו ובשעת מותו אמר שיחזירו הקרקע לבעליו ע"מ שיתנו האלף ות"ק מאות זוז לנשואי בת אחיו אחרי כן אירע שבת אחיו נשאת לאלמן א' ולא הוצרכו לתת לו מעות בעין אלא נתנו לו תכשיטין ושמושי ערש בעלי הקרקע קרוב לעשרים אלפים זוזים ויהי היום באו יורשי ראובן לערער על הקרקע ההוא ולומר שאביהם התנה שיתנו אלף ות"ק זוז במעות בעין לנשואי בת אחיו ולא קיימו התנאי שלא נתנו לו מעות בעין אלא תכשיטין ושאלו את פי הדין עם מי: ואמרתי שהדין עם בעלי הקרקע משום דהרא"ש כתב בכלל מ"ג סי' י"ד על ראובן שנשבע לשמעון ליתן לו מנה לז' בסיון ואירע ז' בסיון באותה שנה בשבת ואמר ראובן כיון שנשבע ליתן ביום ידוע ואירע אותו יום בשבת שהוא פטור מהשבועה וכו' והשיב שם רואה אני את דברי שמעון כי כוונת שניהם היה שיהיה שמעון פרוע בז' בסיון ולא שיפרענו דוקא באותו יום ועוד אני אומר אם לא פרע ראובן קודם ז' בסיון צריך ראובן ליתן לשמעון ביום השבת משכון שוה מנה לקיים שבועתו דשוה כסף ככסף וכו' ע"כ והרי התם דנשבע לפרוע מעות וקאמר דאע"ג דנתן משכון פטור משבועתו דשוה כסף ככסף א"כ ה"נ ה"ה והוא הטעם בנ"ד דכיון דנתן לה שוה כסף הרי קיים תנאו: וגדולה מזו כתב הרב ב"י בח"מ סי' ע"ג וז"ל אבל במשרים נ"ו ח"א כתב שאפילו נשבע לפורעו במעות ולא במשכון יתן לו משכון של כסף ולא יעבור על שבועתו דשוה כסף ככסף ע"כ. איברא דהדברים תמוהים בעיני דאיך אפשר דנשבע לפרוע בפי' מעות ולא משכון ויפטר בפרוע משכון הפך ממה שהתנה בשבועתו ע"כ נראה לי דאין כוונת בעל משרים כמו שכתב הרב ב"י ז"ל שלשונו כך הוא שם ומי שנשבע לחבירו לפורעו ליום ידוע לחדש וחל אותו יום ביום שבת פורעו קודם השבת או יתן לו משכון של כסף כי שוה כסף ככסף ולא יעבור על שבועתו ואף אם נשבע לפורעו במעות ולא במשכון ע"כ ונדמה לו לרב ב"י דהך דכתב ואף אם נשבע וכו' קאי אדסמיך ליה דהיינו יתן לו משכון ולי נראה דלא קאי אלא אמאי דפתח ביה דהיינו דצריך לפורעו קודם השבת והיינו ממש הדין שכתב הרא"ש בתשובה השניה שכתב שם וז"ל שוב אמרו שנשבע לפרוע בז' בסיון במעות ולא במשכון אמרתי שאעפ"כ לא נפטר מן השבועה כיון שבשעה שנשבע לא ידע דז' בסיון יהיה בשבת אין זה כנשבע לבטל את המצוה והשבועה קיימת ודמיא להא דאמרי' בירושלמי אם נשבע שלא יאכל מצה שבועה שלא אוכל מצה אוכל דכיון שלא הזכיר ליל פסח אין זה נשבע לבטל את המצוה ושבועתו קיימת וכן בנדון זה שבועתו קיימת כיון שלא ידע דז' בסיון יהיה בשבת וצריך לפרוע קודם ז' בסיון שלא יעבור על שבועתו ע"כ נראה מדברי הרא"ש דמאי דכתב בדין נשבע לפרוע מעות ולא משכון הוא שיפרע קודם שבעה בסיון ולא לומר שיפטר במשכון כמו שנדמה לרב ב"י בדברי רבינו ירוחם ז"ל: איברא דקשי' לי על הרא"ש דכיון דכוונתו היא לומר שיפרע קודם ז' בסיון א"כ למה ליה למהדר בשאלה שניה אטעמא אחרינא בטעמא קמא דשאלה ראשונה סגי ליה דבשאלה קמייתא כתב דכוונתו שיהיה שמעון פרוע בז' בסיון ולא שיפרענו דוקא באותו יום א"כ בשאלה שניה נמי אמרי' הכי דכוונתו שיפרענו קודם ויפרענו במעות כמו שהתנה ותו קשיא לי עליו דמאי ראיה מייתי מההיא דלא אוכל מצה הא התם שכוונתו הוא שלא יאכל לא בליל פסח ולא בכל השנה, ומ"מ חייל שבועתו משום דחייל בכולל מגו דחל אשאר ימות השנה חייל אליל פסח אבל הכא לא ידע שז' הוא בשבת ואפשר לומר דשבועה בטעות היא ופטור משבועתו דדמי לנדרי שגגות ולא דמי נדון דידי' לההיא ראי' כלל ומ"מ למדנו מדבריו דלא יתן משכון אלא מעות קודם השבת וזו היא כוונת רבינו ירוחם לדעתי וכוונתו לכתוב הדינים שכתב הרא"ש ז"ל בב' השאלות דמ"ש פורעו קודם השבת או יתן משכון הוא דין השאלה הראשונה ומה שכתב ואף אם נשבע לפורעו במעות וכו' הוא דין השאלה שניה כדכתיבנא: נמצינו למדין דמי שנשבע לפרוע מעות סתם ונתן משכון נפטר משבועתו וא"כ ה"ה בנ"ד דנפטר מתנאו וסברא גמורה דשוה כסף ככסף וכדכתב הר"ן בריש קדושין וכן כתבו התוספות שם כך היו הדברים פשוטים בעיני אלא שראיתי להרב מוהר"ר לוי ן' חביב ז"ל בפסקיו סימן קל"ד שחלק על הרב מהר"י בירב ז"ל שהוא סבור דאפילו בגירושין אם אמר הרי את מגורשת על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו שוה כסף דנתקיים התנאי והביא שם ראיה מתשובת הרא"ש שהבאתי למעלה ועוד האריך והרב מוהר"ר לוי ז"ל חלק עליו והאריך שם להשיב עליו לחלק בין ההיא דשבועה לגרושין. עוד כתב שם וז"ל עוד נ"ל ראיה לקיים שגם בזוזים צריכה לתת כמו שהתנה דהא אע"ג דקי"ל שוה כסף ככסף עכ"ז יש מקומות רבים דכסף דוקא בעיא וכו' וסיים דבריו וא"כ כיון שיש מקומות דלא אמרינן בהו שוה כסף ככסף דזה שהתנה עם אשתו בפי' שתתן לו זוזים נראה דהוי קפידא וצריכה לתת כמו שהתנה עמה וזה ככל התנאים שבעולם וכו' ע"כ נראה, מלשונו דבתנאי כנ"ד צריך שיתן מעות דוקא ולא שוה כסף: ומ"מ אני אומר דאפילו לפי סברת הרב מהר"ר לוי ז"ל הדין הא' קיים משום דהוא כתב שם האמנם אם נתן לה חפצים שוים כדי אותם זוזים ועוד כדי שכר טורח המכירה בריוח נ"ל דהויא מקודשת וכן אם התנה עמה לתת לה איזה בגד או איזה חפץ ונתן לה דמי שווי אותו בגד ועוד דמי שכר טורח הקניה בריוח והוא דבר נמצא לקנות נראה דהויא מקודשת וכו' ודוקא בגרושין אמרינן בכה"ג דאינה מגורשת משום דלצעורה קא מכוין אבל בעלמא לא כמו שהאריך שם ואעפ"י ששם העלה בסוף דבריו ועכ"ז גם בכאן מי שירצה לחוש לסברת אלו הרבנים ויאמר בחלוקה שהזכרתי מקודשת דהויא מקודשת לחומרא וצריכה גט ממנו אבל אם יקדשנה אחר דגם מאותו השני צריכה גט אני לא אחלוק עליו כי המחמיר תבא עליו ברכה ע"כ לא כתב כן אלא לחומרא גבי קדושין אבל גבי ממון ודאי דכ"ע מודו דהיכא דנתן לה שוה כסף ועוד מעט יותר כדי שכר טורח המכירה דקיים תנאו א"כ בנ"ד דנתן יותר ויותר מהאלף ות"ק זוז שיש שם יותר משכר טורח המכירה לכ"ע ודאי דקיים תנאו והקרקע הוא של בעליו בלי שום פקפוק וערעור כלל: נאם הקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: רג בהיות שהעלוב ה"ר משה עאטיאש בכ"ר משה נ"ע חלה את חוליו אשר מת בו ממכת דבר ביום ד' י"ג לאלול השמ"ו שאנחנו בו הן היום הזה יום ה' כ"א לאלול הנז' נועדו יחדו ב"ד ק"ק פורטוגאל ובא ה"ר לוי עאטיאש יצ"ו אחי הנפטר ודרש מב"ד שיקבלו עדויות מעדי הצואה שצוה רבי משה הנז' ובא החכם כמה"ר אברהם מוטאל נר"ו והעיד בתורת עדות איך הלך ביום ו' ט"ו אלול הנז' לבקר את ר' משה הנז' והיו שם ר' יוסף קאזיש ור' שלמה אלמידה ואמר לחולה בלשון לעז קיריש' אזיר אלגון ביין פור וואיסה אלמה דיזילדו אקי בפנינו אידישו שי קיירו קי איל שי"ת לו שאבי קי אין מי שאנידת יו טיניאה וילונטא' די אזיר אונה אוברה בואינ' אי נו שביא' קומו לה ריפארטיריאה אגורה דיגו קי דישו שיין מיל אש' פארה קי אנדין אגאנשיאה לה מיאטאד פארה איל הקדש די צפת תוב"ב אי לה אוטר מיאטאד פארה א' ישיבה קי מילדין פור מי אלמה אין צפת אי אל דינירא קי אישטי אין פודיר די דוש מירקאדיריש פרינסיפאליש די שאלוניקי לוש מאש שיגורוש קון מי אירמאנו ר' לוי אחר זה לי דימאנדי קי דיאה איש דישו איש שבת דישולי רבי יוסף קאזיש יצ"ו קי דיזיש נו איש שינו ויירניש