לחם רב (ל"לחם משנה") קנח

הטור גבי עד א' אומר תנאי ועד א' אומר לא היה תנאי דפטור משבועת התורה חייב היסת הוא כדעת זה. עוד אפשר דאפילו הטור מודה לרב מתתיא וע"כ לא קאמר רב מתתיא דחייב היסת אלא היכא דאיכא תרי דמכחשי אהדדי דאוקי חד לבהדי חד והוי כאלו אין כאן עד כלל אבל כשהעד א' מסייעו לנתבע ואין עד מכחישו אז פטור אפילו מהיסת ובהכי א"ש דבסימן כ"ט ובסימן מ"ו מייתי דברי רב מתתיא בסתמא כאלו אינו חולק עליהם וכן בסימן פ"ב כתב כן סתם ודלא כרב בית יוסף ז"ל שכתב בסימן כ"ט דהטור חולק על רב מתתיא וסובר דפטור אפילו מהיסת. והג' הוא דעת הרמ"ה שכתב הטור בסימן מ"ז גבי עד א' אומר תנאי ועד א' אומר לא היה תנאי דאין המסייעו פוטרו כלל אלא נשבע שבועה דאורייתא כנ"ל וראיתי להרב בית יוסף בסימן מ"ו וסימן פ"ד וסימן ע"ה שכתב דרב מתתיא חולק על בעל התרומות ודבריו תמוהים בעיני שהרב בעל התרומות עצמו כתב בסתמא כדברי רב מתתיא בשער נ"א שכתב שם דכיון שהעדים מכחישים וכו' לא אלימא ההיא סהדותא לחייב עלה שבועת עד א' וכמו שהעתיק לשונו שם הרב בית יוסף ודברים אלו ראיתים שכתב בעל התרומות בסתם ואח"כ הביא דברי רב מתתיא ועל פי דרכו כתב ג"כ בסימן ע"ה שהרב בעל התרומות חולק על ההיא דכתב הטור ז"ל בסימן ע"ה דאם מודה בנ' ויש עד א' שמעיד כדבריו פוטרו מן השבועה וגם זה תימא דא"כ למה נטר עד סימן פ"ד להביא דברי בעל התרומות בסימן פ"ד ולא הביאם בסימן ע"ה. לכך נראה לי כמו שכתבתי דרב מתתיא ובעל התרומות לא פליגי אהדדי ובעל התרומות מודה בההיא דסימן ע"ה דמודה בנ' דפטור משבועת התורה ואין דעתו כדעת הרמ"ה כמ"ש הרב ב"י בסי' פ"ד דהרמ"ה סבור דאפילו משבועת התורה אינו פוטרו ובעל התרומות סובר דפוטרו משבועת התורה ולא מהיסת וג' מחלוקות בדבר כדכתיבנא: ואחרי כתבי את כל זה אני אומר דכיון דבעד א' המסייעו אי פוטרו מן השבועה איכא כל הני פלוגתי דכתיבנא יש לנו לקרב הסברות כל מה שאפשר ואפושי במחלוק' לא מפשינן הרי לנו שנאמר דמ"ד דעד א' פוטרו מן השבועה הוא כשהנתבע טוען ברי אבל שנאמר שאפילו טוען שמא פוטרו הפך מן הקצה אל הקצה דמ"ד דאפי' דהנתבע טוען ברי אינו פוטרו כל כי הא ודאי לא אמרי' אע"ג דבעד אחד המחייבו שבועה איכא מ"ד דאפילו בטוען התובע שמא על פי עד א' מחייבו מ"מ בהא דפוטרו מן השבועה כל אפין שוין דאין עד א' פוטרו אלא א"כ טוען ברי ומה גם דהוי ליטול כנ"ד וא"כ בנ"ד שאינו טוען ברי הנמסר אין העד המסייעו פוטרו ליטול אלא שיש להשיב לזה דאין זה ליטול ממש דאע"ג דנוטל מן התקנה מכל מקום כבר הוא תפוס ומוחזק בידו ולא מפקינן מיניה: איברא דיש קצת טעם לזכות ללוי מפני שאפילו יששכר אפשר היה לפוטרו משום פורע חובו של חברו אעפ"י שכתבתי למעלה דאין זה טעם ברור לפוטרו מ"מ קצת טעם מיהא הוי לעשותו סניף עם כל מה שכתבתי לעיל דאין עד המסייע פוטרו ובהצטרפות הב' טעמים יחד אפשר לומר דמוציאין מיד הנמסר אבל מ"מ איני סומך על זה להוציא מיד הנמסר כיון שכבר הוא תפוס וטוב הדבר שיפשרו ביניהם אבל אם לא פרע לוי פשיטא לי דהוא פטור מהטעמים שכתבתי: הצעיר וקטון אברהם בכמה"ר משה די בוטון זלה"ה: קצה שאלה ראובן נפטר לבית עולמו הצדק בעיר רחוקה ולא מנה לפני מותו אפטרופסים על נכסיו ויתומיו אמנם ב"ד קהלו מנו אפטרופסים לשמעון ולוי שני יחידי הקהל ובאו מנכסי ראובן מהמקום אשר נפטר שם בגדים וסחורות לעירו ונכנסו ליד שמעון ולוי האפטרו' ההם שהיו שותפי' בנכסיהם ועסקיהם ומה עשו האפטרופסים ההם הא' מהם נעשה מוכר והשני נעשה קונה ומכר הא' לשני אותם הבגדים של היתומים מבלי הגיד דבר לשום נברא אחר זולתם ולא לזבולון אחי הנפטר וכאשר נודע הדבר לזבולון צעק צעקה גדולה כי למה לא הגידו לו הדבר למען יפנה ישכיל אל היתומים במכירת הבגדים ההם כי מי יחוש חוץ ממנו לתועלת היתומים ובכן טוען זבולון ומבקש מאת ב"ד הקהל שיגזרו על שמעון ולוי האפטרו' הנז' שלא יעשו דבר במכירת נכסי יתומי אחיו ראובן כי אם יגלו סודו אליו ושיעשה הכל ברצונו ורשותו לעזר ולהועיל ליתומי אחיו ושעל כן לא ירימו ידם ורגלם לעשות דבר בנכסי יתומי אחיי כי אם על פי הסכמת זבולון עמהם ומה גם כי יש ביד זבולון מעשה ב"ד איך האפטרופסים הודו בפני עדים איך לא היה כח בידם למכור דבר מנכסי יתומי ראובן הנפטר ל"ע מבלתי שימצא שם זבולון אחי הנפטר כי הוא היה ממונה יפקיד עליהם הנקרא נאזי"ר בלשון ישמעאל ועל זה שאל אח הנפטר הנז' הוא זבולון כדת מה לעשות ואם יש כח בידו להביא את האפטרו' ההם במסורת הברית שיתנו לו חשבון מכל נכסי היתומים הנז' ושלא יעשו דבר מכאן והלאה במכירת והתעסקות נכסי עזבון אחיו כי אם בעצתו ורצונו לתועלת היתומים הנז' ועוד טוען על האפטרו' שיפרעו מנכסי עזבון אחיו כל אותם חובות שהיה חייב אחיו הנפטר לאחרים והוא נכנס ערב בעדו והוא נרדף מאת בעלי החובות אם יש כח בידו להביא את האפטרופסים במסורת הברית שיפרעו אותם החובות אם לאו ילמדנו רבינו הדין דין אמת ושכרו מן השמים: תשובה מה שעשו האפטרופסי' לא עשו כלום מכמה טעמי חדא דאפטרופסים הם כשלוחי ב"ד למכור וכדי להקנות הדבר צריך שיצא מרשות' לרשות אחר וכל זמן שלא יצא מרשותם אינו מכור וכן כתב הטור בח"מ סימן קפ"ה וז"ל ושוב מצאתי שכתב הרשב"א בפרק אלמנה ניזונת וכו' ומכאן נראה שאין שליח יכול לקנות לעצמו אפילו באותן דמים וכו' דאין אדם מקנה לעצמו דאין המכר אלא הוצאת דבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהוא במקום בעלים ע"כ גם בנ"ד הרי לא יצא המכר מרשותם ואעפ"י שהא' מכר לחברו הרי הוא ברשות שניהם ששניהם הם שלוחים למכור: איברא דקא קשיא לי דאמרינן בפרק השותפין גבי גבאי תמחוי שאין להם לחלק מוכרים לאחרים ואין מוכרין לעצמן וכתב הטור ביורה דעה סימן רנ"ז ימכרו לאחרים משום חשד משמע דאי לאו חשד מוכרין לעצמן ואמאי הא אמרינן דלא הוי מכירה אלא הוצאה מרשות לרשות וגבאי התמחוי הם שלוחים לגבות התמחוי לעניים וכיון שכן לא יצא הדבר מרשותם ומכירתם לעצמם אינה מכירה מיהו י"ל דהיו יכולים למכור לעצמם כגון שימכרו לאחר והאחר יחזור ויזכה להם ואפי' הכי אינו יכול לעשות כן מפני החשד מ"מ למדנו בנ"ד דאין כאן הוצאה מרשות לרשות דאין המכירה מכירה: ותו איכא טעמא אחרינא דאיכא בהו חשדא דהרי כתב הטור ז"ל בסימן ר"ל בשם הראב"ד ז"ל האפטרופס יכול ליקח מעות של יתומים בתורת עסק וליקח הריוח שהיה לוקח אחר ובלבד שיודיע הדבר לב"ד ואפילו הכי הקשה עליו הטור ז"ל דגנאי הוא הדבר ליקח אותם בתורת עסק משום לזות שפתים והליץ בעדו הרב בית יוסף ז"ל דאין כאן בית מיחוש כיון שהודיע הדבר לב"ד משמע דבלא הודעא לב"ד לכולי עלמא אינו לוקח המעות בתורת עסק משום לזות שפתים וא"כ בנ"ד נמי איכא לזות שפתים מיהו אפשר לומר דאי משום הך טעמא לחוד לא להוי כדאי שלא יהיה מכירתו מכירה דאע"ג דלכתחלה אין לעשות כן משום לזות שפתים מיהו בדיעבד הוי מכירה: ותו איכא טעמא אחרינא לומר דאין המכירה מכירה משום דב"ד מנו השני אפטרופסים למכור שניהם וכל מה שיעשה האחד בלי רשות חברו אינו כלום דלא מנו ב"ד אלא שנים ולא א' וכיון שאחד מוכר לחברו והאחר קונה נמצא שאין כאן אלא א' אפטרופס שמוכר ומה שעשה אינו עשוי דהוא אחד לבד ואין בידו כח לבדו בלי רשות חברו והאפטרופס הקונה לעצמו כאלו אינו הוא כיון שהוא קונה ולא מוכר וכן ראיתי להרב הגדול מורי ורבי ז"ל בפסקיו הראשונים סימן ר"פ שכתב גבי חצר אחד מהחברה הקדושה שמכרו פרנסי החברה לא' מן החברים וז"ל שם ועוד נ"ל טעם גדול לבטול מכר זה שהרי כ' הרשב"א ז"ל כשהעמידו הצבור ז' פרנסים סתם לפקח על עסקי צבור לפיכך כשהם ז' יש להם רשות לכל דבר כאלו עשו כן כל בני העיר אע"פ שלא העמידו על דבר זה בפירוש אבל פחות מז' אין כחם שוה להיותם ככל בני העיר עד שיטלו רשות בפירוש מבני העיר עד כאן. וא"כ נראה בעיני שכמו שכשמעמידים ז' מה שעשו הז' עשוי ופחות אחד אינו כלום עד שיטלו רשות מבני העיר ובנ"ד הוה ליה כאלו חסר אחד שכיון שהקונה היה א' מהפרנסים אין כאן אלא ו' והמכר בטל ע"כ. א"כ בנ"ד ג"כ כיון שהא' מאפטרופסים הוא הקונה נמצא כמי שאינו ואין כאן אלא אפטרופוס א' שמכר ואין מכירתו מכירה דלב' מנו ב"ד ולא לא': ומה ששאל השואל אם יש כח ביד זבולון להביא לאפטרופס במסורת הברית שלא יעשו דבר בלתי רשותו זה תלוי הדבר לפי ראות ב"ד שאם יראה לב"ד שהאפטרופסים ראוים וכדאים לכך ויוכלו לעשות מבלי רשות זבולון אין לזבולון עסק עמהם ואע"פ שהם הודו שלא היה בידם לעשות מבלי רשות זבולון מה בכך אם מנוי ב"ד היה לב' האפטרופסים לבד אע"פ שהם יאמרו שאין בידם כח אין בדבריהם כלום דמה שעשו הב"ד עשוי וכחם יפה שמנו לב' לבד ואע"פ שאמרו בפני עדים שהוא היה נאזי"ר עליהם אין זו הוכחה ברורה שב"ד מנו אותו נאזי"ר עליהם דאפשר דהם קבלוהו ושמוהו לממונה ופקיד עליהם ואין כח ביד האפטרופסים למנות נאזי"ר עליהם מבלי רשות ב"ד ואפילו ששמו אותו יכולים לחזור בהם ולומר דכיון שב"ד מנו לב' לבד להם לבדם הרשות נתונה ויכולים לעשות מה שירצו: אבל מ"מ מאחר שב"ד ראו שפשעו אלו האפטרופסים בכי האי דמכרו א' לחברו בגדי היתומים וכתב הטור בסי' ר"ל דהיכא דהפסיד האפטרופוס בפשיעה מסלקינן ליה ראוי לב"ד להפך בזכות היתומים ולשום לאחי הנפטר לפקיד עליהם כיון שהוא אדם ראוי ונאמן וישר בכל עניניו ואין טוב ממנו והכל תלוי לפי ראות עיני בית דין ויהיו מעשיהם לשם שמים: הק' אברהם בכמהר"ר משה די בוטון זלה"ה קצו שאלה ראובן החזיק בת"ק פרחי זהב מנכסי עזבון אחיו שמעון נ"ע אשר השאיר אחריו ברכה לאלמנתו והבן יקיר לו ובנותיו הנמצאות שהיו קטנים והיה נושא ונותן במעות נכסי עזבון אחיו גם שלא נודע ולא נשמע שמנהו לאפטרופס בעודנו חי ולא מינוהו ב"ד אחר מותו לאפטרופ' ויהי אחר הדברים האלה נפטרו לב"ע ג"כ האלמנה ובנותיה לא נשאר רק הבן לבדו ויגדל הילד ויתבע מראובן דודו חשבון הת"ק פרחים הנז' אשר נכנסו בידו מנכסי עזבון אביו שמעון הנז' והשיב לו ראובן שכל מה שנכנס בידו פיזר נתן לצורך האלמנה ובנותיה שהיו לו כל המעות הנז' בכיס אחת מיוחד להן לדוב